המטוס נבנה על פי מפרט של אמריקן איירליינס כך שיהיה קטן מהבואינג 747 אך יוכל להגיע לאותם מרחקים ולהמריא ולנחות במסלולי המראה קצרים יותר. זהו מטוס בעל כשלים מבניים שגרמו להרג עשרות אנשים.
הלקוחות העיקריים של המטוס בתחילת פעילותו היו שתי חברות אמריקאיות גדולות: אמריקן איירליינס ויונייטד איירליינס.
מטוסי DC-10 מהגרסה הראשונה יכלו לטוס 6,112 קילומטרים. המטוסים בגרסה ה-30 יכלו לטוס למרחק של 10,010 קילומטרים, והמטוסים מגרסה ה-40 יכלו להגיע למרחק של 9,260 קילומטרים.
ההבדל הגדול ביותר הנראה לעין בין גרסאות המטוסים הוא כני הנחיתה. בגרסה 10 של מטוסי DC-10 ישנם 3 כני נחיתה (אחד מלפנים ושניים מאחור). בגרסאות 30 ו-40 יש ארבעה כני נחיתה שנועדו לפצות על המשקל הרב של המטוס על מנת שלא יצא מכלל שליטה וכן כדי למנוע פיצוץ הגלגלים בעקבות לחץ עליהם.
מטוסי DC-10 תוכננו כך שדלתות המטען נפתחות כלפי חוץ, בשונה ממטוסים אחרים בהם דלתות המטען נפתחות כלפי פנים. כך יכלו להשתמש בדלתות גדולות יותר המאפשרות להכניס מטען גדול יותר למטוס.
לדלתות היה מנגנון נעילה חזק מאוד על מנת למנוע מכוח חיצוני הנגרם על ידי לחצים מסביב לגוף המטוס לפתוח אותן.
בעקבות התרסקות מטוס DC-10 של חברת טורקיש איירליינס בצרפת בשנת 1974, שבה נהרגו כל 347 הנוסעים, והתחקיר שקבע כי הגורם להתרסקות הוא התכנון הלקוי של דלתות המטען שנפתחות כלפי חוץ, חויבה חברת מקדונל דאגלס לתקן את הליקוי.
למרות ההתחלה הלא נעימה, מטוסי DC-10 הוכיחו את אמינותם והיו אהובים מאוד על ידי המהנדסים, הטייסים והמכונאים.
במשך שנות ה-70 מטוסי ה-DC-10 היו מעורבים בלא מעט התרסקויות ונמצאו בהם פגמים רבים. בגלל כל אלה דבק למטוס שם לא טוב.
המטוס האחרון יצא מפס היצור בדצמבר 1988 ונרכש על ידי ניגריה איירוייס ב-1989.
DC-10-10 - זו היא הגרסה המקורית שיצורה החל ב-1970. המטוס סופק לחברות תעופה אמריקאיות וכמה חברות מחוץ לארצות הברית. המטוסים צוידו במנועי GE CF6-6 שהיה למנוע האזרחי הראשון שיוצר ממשפחת ה-CF6 (עד אז חברת ג'נרל אלקטריק סיפקה מנועי CF6 רק לחיל האוויר האמריקאי). סך הכול נבנו 122 מטוסים מסוג זה.
DC-10-15 - ידוע גם בשמו DC-10-Sport. נועד לנמלי תעופה הנמצאים באזורים גבוהים ועל כן נרכש על ידי חברות מקסיקניות לרוב, שרבות מעריהן נמצאות בהרים גבוהים. סך הכול נבנו 7 מטוסים מדגם זה.
DC-10-20 - מטוס זה מעולם לא נכנס לשירות בשום חברת תעופה. למטוס מנוע מניפה של פראט & וויטני והוא נועד לטוס למרחקים בין יבשתיים אך כאמור נכשל בפס היצור. עם הזמן אותו מטוס אכן יצא לשוק, אך בשם DC-10-40.
DC-10-30 - הגרסה הנפוצה ביותר של המטוס. המטוס הראשון יצא מפס היצור ב-1972 והאחרון יוצר ב-1988. מטוס זה היה ההצלחה הגדולה של מקדונל דאגלס. חברת ג'נרל אלקטריק סיפקה למטוס את מנועי CF6-50 סילוני מניפה העוצמתיים. עוד סיבה להצלחתו הגדולה הייתה תאי דלק הגדולים שלו שנתנו לו את היכולת לטוס למרחקים גדולים יותר. בסך הכול נמכרו 164 מטוסים כאלה לחברות תעופה ברחבי העולם. דבר ייחודי במטוס שהבדיל אותו ממטוסים אחרים וגם מגרסאות קודמות של DC-10 הוא ארבעה כני נסע על מנת שיישאר בשליטה כאשר הוא נוחת או ממריא בגלל הכובד הגדול של המטוס.
DC-10-30CF - דגם משופר. בסך הכול יוצרו 26 מטוסים כאלה.
DC-10-30ER - דגם יותר רחב של המטוס. יוצר בשנים 1981–1987 ויועד בעיקר לאירופה. מנועי GE CF6-50C2B סופקו למטוס על ידי ג'נרל אלקטריק. המטוס יכול היה לטוס בין סיאטל להונג קונג ללא עצירות לתדלוק בדרך. סך הכול נבנו 6 מטוסים מסוג זה.
DC-10-30F - מטוסים אלה היו מטוסי תובלה ונמכרו לחברת פדקס. סך הכול יוצרו 10 מטוסים כאלה.
DC-10-40 - יוצרו בשנים 1972–1982. זה היה מטוס הנוסעים הראשון המיועד לטוס למרחקים ארוכים. במטוסים הותקנו מנועי Pratt & Whitney JT9D. בעצם מטוס זה הוא DC-10-20 אך שמו שונה בעקבות בקשתה של חברת Northwest Orient Airlines מטעמי שיווק. החברה חשבה שהלקוחות רואים את דגמי 40 יותר מודרניים.
KC-10 אקסטנדר - זאת היא גרסה צבאית למטוסי DC-10-30 שנועדו לתדלוק אווירי. זהו מטוס שיכול להגיע למרחקים הגדולים ביותר מכל מטוס אחר עד היום. צבא ארצות הברית עדיין משתמש במטוסים אלו. סך הכול יוצרו 60 מטוסים כאלו.
KDC-10 - אלו מטוסי DC-10-30-CF שהומרו ממטוס אזרחי למטוס צבאי לחיל האוויר המלכותי של הולנד. סך הכול הומרו 3 מטוסים כאלו.
מטוסי DC-10 הראשונים נאלצו לעבור טיסות ניסוי רבות מאוד במהלך שנות ה-70, בעקבות שורה של תאונות והתרסקויות שגרמו למנהל התעופה האמריקאי לקרקע את כל המטוסים מספר פעמים בגלל סיבות שונות.
12 ביוני1972 - טיסה 96 של אמריקן איירליינס המריאה מנמל תעופה בדטרויט כשלפתע דלת המטען נפלה בזמן ההמראה. צוות האוויר הצליח להנחית את המטוס בשלום בנחיתת חירום. בחקירה התגלה שלפני שטיסה 96 יצאה למסלול ההמראה עובד נמל התעופה סגר את דלת המטען בחוזקה וגרם לפין הנעילה להיחלש, מה שגרם לדלת לעוף ממקומה במהלך ההמראה. מקדונל דאגלס האשימו את העובד וכינו אותו בור. החברה סירבה להודות בכך שתכנון הדלת היה לקוי.
3 במרץ1974 - שנתיים לאחר המקרה הראשון אירע אירוע דומה בטיסה 981 של טורקיש איירליינס. מיד לאחר ההמראה מנמל התעופה אורלי בפריז עפה דלת המטען והמטוס התרסק ביער הסמוך לנמל התעופה. אף אחד מ-347 האנשים במטוס לא שרד באחד האסונות התעופתיים הנוראים של המאה ה-20. בחקירה התברר כי רצפת המטוס קרסה בעקבות הלחץ האדיר שפעל על המטוס לאחר שדלת המטען עפה. בעקבות כך נחתכו כבלי חשמל, מה שגרם למטוס לאבד שליטה ולהתרסק. לאחר תאונה זו חויבה חברת מקדונל דאגלס לתכנן מחדש את דלתות המטוס.
12 בנובמבר1975 - מטוס DC-10-30CF חברת Overseas National Airways נתקל בלהקת ציפורים בנמל תעופה קנדי. הטייס ניסה לבטל את ההמראה אך כבר נסע במהירות של 40 קשר על מסלול ההמראה ולא היה יכול לעצור בזמן. הטייס ניווט אותו על מסלול הנסיעה. התושבת העיקרית נשברה והמטוס נעצר בקצה המסלול כשהוא בוער.
21 במאי1979טיסה 191 של אמריקן איירליינס יצאה מנמל תעופה אוה'ייר בשיקגו ללוס אנג'לס. חצי דקה לאחר ההמראה איבד הטייס את השליטה. המטוס נטה בחוזקה שמאלה והתרסק לתוך אתר קראוונים במרחק 5 ק"מ מנמל התעופה. 273 אנשים שהיו על המטוס נהרגו ועוד 3 אנשים באתר הקראוונים. לאחר החקירה התברר שמנוע אחד כבר נפל מהמטוס בזמן ההמראה. המנוע עף מעל הכנף ופגע בה. הוא הוריד חלק קטן מהכנף, וגרם לחור במערכת הפנאומטית של המטוס שגרמה ללוח הכנף הזזה לחזור חזרה. בעקבות התאונה קורקעו שוב כל מטוסי DC-10. לאחר חקירת סיבות התאונה התברר שהאשמה היא על מכונאים של ג'נרל אלקטריק שהרימו את המנוע ואת הפיילון (החלק המחבר בין המנוע לכנף בשלוש נקודות) ביחד על מנת לחסוך זמן וכסף וזאת בניגוד להוראות מקדונל דאגלס לפרק את המנוע מהפיילון ואז את הפיילון מהמנוע. המנוע עם הפיילון נחבטו בטעות במטוס כאשר הורמו על ידי מלגזה, מה שגרם לסדק בפיילון, כך שבזמן ההמראה כבר על מסלול ההמראה הפיילון ניתק מהכנף יחד עם המנוע, פגע בכנף וגרם לחור במערכת ההידראולית. בעקבות התאונה מקדונל דאגלס הוסיפו למטוס מערכת הידראולית חלופית למקרה והראשונה תצא מכלל שליטה. בעקבות התרסקות טיסה מספר 191 של אמריקן איירליינס התגלו עוד ליקויים בתכנון המטוס כגון מנגנון נעילה לקוי ומיקום המערכת ההידראולית בקצה הכנף. במטוסים מסוגים אחרים המערכת נמצאת במרכז הכנף.
29 בנובמבר1979 - מטוס DC-10-30 בטיסה 901 של אייר ניו זילנד התרסק לתוך הר ארבוס באנטארקטיקה. כל 257 האנשים שהיו על המטוס נהרגו. הגורמים להתרסקות היו קואורדינטות שגויות שהוזנו למחשב הטיסה ותנאי מזג אוויר שגרמו להתמזגות צבעו הלבן של ההר עם העננים.
19 ביולי1989 - טיסה 232 של יונייטד איירליינס. בסו סיטי, איווה. המנוע השני (על הזנב, מתוצרת ג'נרל אלקטריק) ניזוק וגרם לקרע במערכת ההידראולית. עם גילוי הקרע, גויס אחד מנוסעי המטוס שהיה מאמן טיסה במקצועו, ועזר לצוות ליישר את המטוס בשימוש במנועים בלבד. עם איבוד השליטה בגובה המטוס, החלו בירידה למסלול 22 בנמל התעופה של סו סיטי, בניגוד להוראות שקבעו כי עליהם לנחות במסלול 31. 4 שניות לפני הנחיתה אבדה השליטה על איזון המטוס עקב פעילות יתר של המנוע הימני (מנוע 3) והמטוס התרסק על הכנף. על הכנף פרצה שרפה שגררה את המטוס לאורך המסלול הקצר, ושברה אותו לכמה חלקים עיקריים: חרטום, תא נוסעים, כנף וזנב. הכנף התקינה פרצה בשריפה גם היא. מתוך 296 האנשים ששהו על המטוס, נהרגו 110 ואשת צוות אחת במהלך ההתרסקות. חקירה ממשלתית גילתה שדסקית המנוע השני לא הייתה עשויה מטיטניום טהור לפי התקן, ולכן נסדקה במהלך 15 שנות שירותה. בטיסה לא יכלה הדסקית לעמוד בלחץ, התפרקה לרסיסים אשר חתכו את המערכות ההידראוליות ושברו את כנף המטוס, וזה מה שהסביר את צליל ה"בום" שנשמע בתוך תא הנוסעים. המטוס פונה מנמל התעופה ויונייטד הפסיקה את שימושה במטוסים אלו לצמיתות.
ארצות הברית
.jpg)
.jpg)
