אדולף כרמיה

אדולף יצחק-יעקב כְּרֶמְיֶה (צרפתית: Adolphe Isaac-Jacob Crémieux‏; 22 באפריל 1796 – 9 בפברואר 1880, פריז) היה מדינאי צרפתי-יהודי שכיהן כשר המשפטים של צרפת.

אדולף כרמיה
Adolphe Isaac-Jacob Crémieux

אדולף כרמיה
לידה	30 באפריל 1796 נים, צרפת
פטירה	10 בפברואר 1880 (בגיל 83) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות מונפרנאס
שם לידה	Isaac Jacob Crémieux
מדינה	צרפת צרפת
השכלה	Faculté de droit d'Aix-en-Provence אוניברסטית פול סזאן
השקפה דתית	יהדות
ילדים	מתילדה פ. כרמיה
חתימה
נשיא 1843–1845 (כשנתיים) → Olry Worms de Romilly Max-Théodore Cerfbeer ← נשיא 1863–1880 (כ־17 שנים) → לואי-ז'אן קניגסוורטר סלומון חיים גולדשמידט ← חבר פרלמנט הסיין 21 בנובמבר 1869 – 7 במרץ 1876 (6 שנים ו־3 חודשים) מפקד גבוה 1869–1880 (כ־11 שנים) → Bénédict Allégri Louis Proal ← סנטור לכל החיים 1875–1880 (כ־5 שנים) שר המשפטים 1848 → Michel Pierre Alexis Hébert Eugène Bethmont ←

תיאור חגיגות חתונת היובל לכרמיה, חבצלת, 1875

ביוגרפיה

כרמיה נולד בעיירה נים, במחוז גאר שבצרפת. מוצא משפחתו היה מיהודי האפיפיור שישבו בעיר קרפנטרה. אביו היה סוחר במשי. בתקופת הקיסרות של נפוליון למד משפטים בפריז, ובשנת 1817 שב לנים והחל לייצג קורבנות של רדיפה פוליטית ואפליה דתית, במיוחד יהודים. כרמיה נמנה עם פעילי השמאל הצרפתי, ובהדרגה עלה מעמדו בחוגים הליברליים.

ב-1840 פעל עם משה מונטיפיורי למען העצורים בעלילת הדם בדמשק. ב-1842 נבחר כציר בפרלמנט והיה לאחד הפעילים המרכזיים של אופוזיציית השמאל. בהמשך הושם במאסר על פעילותו זו.

כרמיה היה פעיל מאוד בנושא ביטול שבועת היהודים, שבוטלה לבסוף ב-1846.

בשנת 1848, לאחר שהודח המלך לואי פיליפ מכיסאו וקמה הרפובליקה השנייה, התמנה כרמיה לשר המשפטים הצרפתי. באותה שנה הודיע כרמיה על ביטול העבדות בקולוניות הצרפתיות.

ב-1860 נמנה עם מייסדי חברת כל ישראל חברים (אליאנס) שמטרתה הייתה עזרה ליהודים שהופלו על רקע דתי ונפגעו זכויות האזרח שלהם. כרמיה החזיק בתפקיד נשיא החברה עד מותו. במסגרת תפקיד זה עבר כרמיה בארצות אירופה ופעל למען הענקת שוויון זכויות ליהודים.

ב-1870, לאחר נפילת נפוליאון השלישי, התמנה שוב לשר המשפטים. בכהונה זו ביטל את עונש המוות למתנגדים פוליטיים. באותה שנה קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית על-פי חוק חדש ביוזמתו, שקיבל את השם "פקודת כרמיה" (צו כרמיה). כרמיה נבחר כסנטור לכל חייו ובכך סיים את חייו הפוליטיים. במהלך חייו כיהן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי צרפת. למרות יחסו הקרוב ליהודים והפעולות הרבות שנקט למענם, כרמיה נחשב ליהודי מתבולל ובניו התנצרו.

כרמיה היה פעיל בבונים החופשיים של צרפת, ביצע רפורמות, הקים את ההנהגה הארצית והיה בעל דרגה של "Souverain Grand Commandeur" במועצה הצרפתית העליונה.

על שמו קרויים רחובות שונים במושבה הגרמנית בירושלים, ליד שדרות רוטשילד בלב תל אביב, בחיפה, ובפריז.^[1]

לקריאה נוספת

• מיכאל אביטבול, תולדות האנטישמיות מכרמיה לפטן: "אנטישמיות באלג'יריה הקולניאלית 1870–1940", הוצאת מרכז זלמן שזר, 1994
• דב קסלמן, לוחם החופש היהודי מפריז, 'סגולה' מגזין ישראלי להיסטוריה, 23–25, 2012
• יואל בן בנימין עלק, חיי כרמיה, נדפס בממל, 1882

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדולף כרמיה בוויקישיתוף

• נשבע להגן, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
• ביוגרפיה מפורטת של כרמיה (אנגלית)
• תאריכים בחייו ותמונתו (צרפתית)
• "אדולף כרמיה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• יצחק אדולף כרמיה (1796-1880), דף שער בספרייה הלאומית
• אדולף כרמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אדולף כרמיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• הרב יהושע פאליק זאב וולפסון, אניה בלב ים, ‏פאלטישען, תר"מ; קינה על מות השר יצחק כרמי ז"ל, באתר היברובוקס

• אדולף כרמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)