אויתור

טיסת הבכורה של אויתור התקיימה ב-10 בספטמבר 1957, בה הוטסו 7 תיירים אמריקנים משדה לוד לקפריסין^[1]. החברה הוקמה בהשקעה של 300 אלף דולר (100 אלף ל"י). חלק ניכר מסכום זה הושקע ברכישת שני מסוסים: הראשון דה הבילנד מדגם DH 104 Dove, מטוס בוכנה דו-מנועי ובו 10 מושבי נוסעים; והשני מדגם "איירספיד קונסול" בעל 7 מקומות ישיבה, וכן הושקע בבניית מוסך בנמל התעופה דב הוז, בית־מלאכה להחזקת מסוסים, ולרכישת משרדים במרכז תל אביב. החברה קיבלה תחילה רישיון לביצוע טיסות מיוחדות (צ'רטר), במסגרתם ביצע טיסות עם קבוצות מאורגנות של תיירים (בתוך ישראל וליעדים קרובים כולל: קפריסין, טורקיה, יוון ואיטליה), טיסות עבור מפעלים במקומות מרוחקים, טיסות מטען וטיסות עבור משרדי ממשלה - בעיקר הטסת אחמי"ם^[2]. בקיץ 1958 החלה החברה לבצע טיסות לשם צניחה ספורטיבית^[3], כולל צניחה חופשית קבוצתית ראשונה שבוצעה אי פעם בישראל^[4].

בנובמבר 1959 ביקשה אישור להרחיב את פעילות ולבצע טיסות פנים סדירות לשדה התעופה ראש פינה, שדה התעופה חיפה ושדה התעופה אילת; ולמכור כרטיסים ללקוחות בודדים ולא רק לקבוצות^[5]. היא ביקשה גם אישור שלא התקבל לבצע טיסות בין-לאומיות משדה דב^[6]. החברה לא קיבלה תחילה אישור^[7], אך השאילה את מטוסי לחברת "ארקיע" לצורך ביצע טיסות פנים ב"קו נהריה-ת"א" משדה דב למנחת בצת^[8].

בשנת 1962 מכר עמנואל צור את החברה לחברת התעופה "מרום" שעסקה בריסוס אווירי, שהתמזגה גם עם חברת "מונאויר" שהפעילה שירות "מוניות אוויר" במטוסים קלים. כל אחת משלוש החברות המשיכו לפעול בנפרד והשותפות ביניהן הייתה בתחום האדמיניסטרטיבי בלבד. החברה המאוחדת העסיקה 8 טייסים ו-42 עובדי קרקע ואדמיניסטרציה^[9]. עמנואל צור המשיך לשמש כטייס ראשי בחברה עד להפסקת טיסותיה בשנת 1966. במאי אותה שנה ביצעה החברה את הטיסה הראשונה למנחת נווה זוהר ("שדה־תעופה סדום"), שנחנך באותה עת^[10].

בתחילת שנות ה-60 רכשה החברה שלושה מטוסי הרווארד מחיל האוויר, לאחר שאלה הוצאו משימוש כמטוסי אימון^[^{דרוש מקור]}. מטוסי הרווארד שימשו בין היתר להטסת עיתונים מתל אביב לצפון הארץ ולהטסת כרזות פרסומת בשמי הארץ^[^{דרוש מקור]}.

החל מ-16 בפברואר 1964 הפעילה החברה טיסה יומית מחיפה לאילת ובחזרה^[11]. באמצעות מטוס מטוס דה הבילנד, מדגם DH 114 Heron, מטוס בוכנה ארבע-מנועי ובו 12 מושבי נוסעים שרגשה לצורך כך^[12]. החברה קיימה טיסות נוסעים משדה דב לשדה התעופה חיפה ומשם לשדה תימן ליד באר שבע ושדה התעופה אילת^[13], זאת לאחר שתנאי הרישיון שניתנו לה מאגף התעופה האזרחית במשרד התחבורה, אסרו עליה לקיים טיסות ישירות מתל אביב לחיפה או לאילת, קווים בהם שלטה חברת ארקיע^[14]. בשנת 1964 הטיסה החברה כ-6,000 נוסעים בין חיפה לאילת. החברה גם החלה להפעיל טיסות נפרדות בקו חיפה-באר-שבע^[15].

בתחילת 1966 רכשה עוד שני מטוסים, מדגם "דה הבילנד הרון" בעלי 15 מושבים^[16]. במרץ 1966 רכשה מטוס "הרון" שלישי^[17]. זאת במטרה להרחיב את תדירות קווי התעופה שלה, אולם באוקטובר 1966, לאחר שהחברה כשלה בניסיונה לקבל רישיון ממשרד התחבורה להטסת נוסעים בקווים המתחרים בקווי הנוסעים של ארקיע, היא נמכרה לחברת ארקיע. העסקה כללה את אך ורק את זכויותיה של חברת אויתור בקווי הנוסעים מחיפה, ולא את מטוסיה אשר הושבו למכירה באנגליה^[18].

צי המטוסים של אויתור כלל את המטוסים הבאים:

מידע נוסף דגם, מספר מטוסים ...

היסטוריה

צי מטוסים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on