איתי לנדסברג

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

לנדסברג נולד וגדל בקיבוץ תל יוסף.

לאחר שסיים לימודים לתואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב^[5], ב-1988 הפיק את הסרט "מסע הבחירות של מאיר אריאל"^[6]. בשנת החל 1989 לעבוד בטלוויזיה החינוכית, ומשנת 1991 שימש ככתב בתוכנית כלבוטק במשך ארבע שנים. בתפקידו הבא שימש ככתב במבט שני וביומן בערוץ הראשון. בהמשך שימש כעורך של התוכנית פוליטיקה. בשנת 2002 מונה לנדסברג לעורך והמפיק של התוכנית מבט שני, ובשנת 2003 מונה במקביל לתפקיד מנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון^[7]. בשנת 2006 הוענק לו פרס סוקולוב על פועלו בתחום התקשורת אלקטרונית והתחקיר העיתונאי^[8]. שימש גם כמגיש מבט שני לתקופה קצרה^[9].

לאחר סגירת רשות השידור ובדומה לעובדים רבים אחרים בה, לא המשיך לתפקיד דומה בתאגיד השידור הישראלי^[10]. כתב באתר "המקום הכי חם בגיהנום", ומאז 2019 בעל טור באתר זמן ישראל.

בשנת 2020 היה שותף לכתיבה ועריכת סדרת התעודה לבנון^[11].

Remove ads

פעילות ציבורית

לאורך השנים קידם לנדסברג סוגיות הקשורות לנושא שירות המילואים בישראל^[12].

בשנת 1996 היה לנדסברג ממקימי פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים^[13] וגם עמד בראשו^[14]. לנדסברג היה ממובילי מאבק אנשי המילואים לקבלת תנאי ביטוח חיים טובים יותר בשנת 2001^[15]. בשנת 2002 הגיש לנדסברג תביעת דיבה כנגד מנכ"ל הערוץ הראשון, יוסף בראל, אשר כינה אותו במהלך ריאיון שנערך עמו סרבן מצפוני המסרב לשרת במילואים בשטחי איו"ש ואוגדת עזה, זאת בעוד שלנדסברג משרת באותה עת במילואים בתעסוקה מבצעית ברמאללה^[16]. בהמשך התפייסו השניים ולנדסברג משך את התביעה^[17].

Remove ads

ביוגרפיה