שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
איתן בלום
מתרגם ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
איתן בלום (נולד ב-25 בפברואר 1964, י"ב באדר תשכ"ד) הוא ד"ר למחקר התרבות הישראלית, דרמטורג, שחקן, מתרגם, במאי, כותב ומורה.
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
קריירת משחק ותיאטרון
בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב (1986). שיחק לתקופה קצרה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בין היתר שיחק בתפקיד הראשי והיה שותף בכתיבת התסריט של אדי קינג (שזכה בפרס Leopard di Bronze בפסטיבל לוקרנו 1992) ובהצגה "שקספיר מה זה הדבר הזה?!" אותה גם כתב וביים (זוכת פרס הצילינדר הנודד של אמנות לעם 1993). בלום תרגם כעשרים מחזות, בין היתר: מלאכים באמריקה (קאמרי 1994, תיאטרון חיפה 1997) ביקור הגברת הזקנה (הבימה/קאמרי 1995); "סקינהד" (תיאטרון תאיר, 2008), "רומיאו ויוליה" (תרגום העיבוד הגרמני מאת נוראן קאליס, פסטיבל ישראל/תיאטרון גשר, 2010), ירושלים החדשה (תיאטרון החאן 2012); ותירגם וביים את "השיבה הביתה" (אנ') מאת: הרולד פינטר (קאמרי 1994), "מתים לזה" מאת: שרה קיין, (הקאמרי 1999) "ימים טובים" מאת: סמואל בקט (תיאטרון הזירה הבינתחומי ירושלים, 2000), וביים את "היריקה", מאת: אורלי קסטל-בלום, (תיאטרון חיפה 1997).
כמו כן, תרגם לעברית את הספר החלל הריק(אנ'), מאת: פיטר ברוק (אור עם 1987, עם יוסף אל-דרור), את המאמר "ערכה החינוכי של האמנות", מאת: ארנסט קסירר (מטאפורה 3, 1994) ואת המאמר, "מקס נורדאו וזיגמונד פרויד: שאלת ההמרה", מאת: סנדר גילמן (זמנים, 2004). בתחום התיאטרון כתב בעברית ואנגלית על הפקת אשכבה והביוגרפיה התיאטרלית של חנוך לוין[1], על גטו מאת יהושע סובול[2] ועל הפוליטיקה של התיאטרון הישראלי[3].
בלום השתלם בבימוי בתיאטרון רויאל קורט בלונדון בהנחיית סטיבן דאלדרי (1994), השתלם בתרגום לתיאטרון עם המתרגם האמריקאי ד"ר פול שמידט (אנ') וקבוצת הווסטר (אנ') בניו יורק. כמורה לימד היסטוריה ותאוריה של התיאטרון, משחק, בימוי ומחזאות, בין היתר: בבית ספר ניסן נתיב, סטודיו יורם לוינשטיין, סמינר הקיבוצים, בית צבי וקמרה אובסקורה. שימש כדרמטורג ראשי בתיאטרון חיפה (1997) וכיועץ אמנותי להפקות רבות. החל מ-2010 משמש בלום כלקטור לתרגומי חנוך לוין לאנגלית במכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין[4].
ב-2010 השתתף בכתיבת התסריט לסרט "כבוד" ביחד עם חיים בוזגלו.
כמו כן שימש כיועץ לסרט התעודה האמריקאי "זרעי הקונפליקט: 1913" (2014)[5], עורך תסריט ותחקירן של סרט התעודה "פתלתל" (פרס ראשון בפסטיבל הסרטים חיפה לסרט תיעודי ישראלי (2014))[6][7] ונטל חלק בפיתוח סרטו החדש של גידי דר "אגדת חורבן" (2021). בלום עוסק בשנים האחרונות בבימוי וכתיבת קטעי קישור לזמרים וזמרות, ביניהם אסף אמדורסקי ("קטעי קישור")[8] נתנאלה ("גבוה")[9] ושולי רנד ("ת'מבינתי" ו"תשליך").[10]
קריירה אקדמית
במהלך שנות השמונים סיים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, והתמחה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן בפילוסופיית הצורות הסימבוליות של ארנסט קסירר. בשנת 2003 פרסם את מחקרו הראשון: "השכפול של המודל 'מזרחי' בשדה החברתי הישראלי – שנות החמישים והעלייה המהירה". במחקר זה בחן בלום סדרה של שדות חברתיים בתרבות הישראלית של שנות החמישים, ותיאר את הדרכים בהן בודלו ה'מזרחים' בתרבות הישראלית.
בתחילת שנות אלפיים נסע בלום לגרמניה והחל ללמוד לתואר דוקטור ב"מכון שמעון דובנוב להיסטוריה ותרבות יהודית" שבאוניברסיטת לייפציג, בהדרכת פרופ' דן דינר ופרופ' סנדר גילמן. את המחקר השלים באונ' תל אביב, בהדרכה משותפת של פרופ' איתמר אבן-זהר ופרופ' גילמן. הדוקטורט שלו: "ארתור רופין וייצור התרבות העברית המודרנית"[11], פורסם בעריכה מחודשת בהוצאת בריל תחת הכותרת: Arthur Ruppin and the Production of Pre-Israeli Culture.[12] ספרו של בלום פורסם בעברית תחת הכותרת "ארתור רופין ותכנון התרבות הארצישראלית" בהוצאת רסלינג ב-2020.
במחקר זה עסק בלום בהיסטוריה של הרפרטואר והזהות התרבותית הציוניים ובייחוד בדרך בה התפתחו בפלשתינה-א"י במהלך העשורים הראשונים של המאה העשרים. המחקר כולל ניתוח מפורט של התפתחות הזהות התרבותית של ד"ר ארתור רופין (1943-1876), תפיסת עולמו כמדען, ואחר הפרקטיקה האֵאוּגֵנִית שהנחיל רופין בתקופת העלייה השנייה. המחקר כולל תיאור וניתוח של התפיסות והפעולות של הפקידים והסוכנים השונים שפעלו במסגרת המשרד הארצישראלי אותו הקים וניהל רופין החל מ-1908, ואת השפעתם המכרעת על תכנון התרבות של היישוב הארצישראלי או של השדה החברתי העברי-מודרני.
מחקרו של בלום זכה לביקורות ותגובות מגוונות. חוקרים דוגמת ד"ר עמוס מוריס-רייך[13], פרופ' אריה ספוסניק[14], ופרופ' אסף לחובסקי[15] טענו שעבודתו בלתי מבוססת ומוטה אידאולוגית. חוקרים רבים אחרים רואים בעבודתו של בלום חלק ממפנה במחקר ההיסטוריה של התרבות הישראלית. תום שגב פרסם מאמר המשבח את עבודתו[16] ופרופ' דייוויד מאיירס, כתב שהוא שייך לקבוצת חוקרים שאינה עוסקת עוד בשיח האידאולוגי הציוני כבני הדור הקודם, אלא בוחנת אותו מכיוונים חדשניים כמו היסטוריה של תרבות, של מגדר והיסטוריה אינטלקטואלית, ומעניקה בתוך כך הקשר חדש לציונות, לתקופת היישוב ולמדינת ישראל[17]. לדעתו של פרופ' טוד פרסנר בלום שייך לקבוצת חוקרים ביקורתיים מהעשור האחרון העוסקים בהשתחררות מהטאבו של ההיסטוריוגרפיה היהודית-גרמנית, ובוחנים בביקורתיות את השפעת המחשבה הפולקיסטית הגרמנית על הוגים ציוניים, ואת השפעתם של רעיונות אֵאוּגֵנִיים (הגיינה והשבחה גזעית) על מדיניות התכנון הציונית[18]. לדעתו של פרופ' אליה זורייק, "יותר מכל פרשן אחר, סיפק לנו בלום מחקר מעמיק על תפיסת עולמו של רופין כמתכנן ציוני וכ'קולניזטור' המרכזי בפלשתינה"[19].
בשנים האחרונות עוסק בלום בניסיון להבין את התנועה הציונית כחלק מהאבולוציה התרבותית של היהודים והיהדות. במאמרו "הסטטיסטיקה הציונית בראי המחשבה היהודית"[20] בחן את יחסה של ההלכה והרפרטואר היהודי לספירה וכימות של היהודים, והשווה אותה לתפיסות ולפרקטיקות של הציונות הארץ ישראלית והישראלית. מחקר נוסף ברוח זו ערך בלום על ההיסטוריה של לחיצת היד הישראלית והצ'פחה שפורסם תחת הכותרת: "לקראת תאוריה של לחיצת היד העברית-מודרנית".[21]
החל מ-2008, בלום חוקר ומרצה על מדעי הרוח הדיגיטליים. במסגרת זו הוא מנהל את ההיפרסיטיז::תל אביב, שלוחה בפרויקט הבינלאומי Hypercities[22], אותה ייסד ביחד עם ד"ר יובל עמית.[23]
החל משנת 2018 בלום מרצה במכללת ספיר על מחקר תרבות ישראלית.
Remove ads
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads