אליעזר מלחי

אליעזר מלחי (13 באפריל 1917 – 5 ביוני 1998^[1]) היה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב שהועמד לדין באשמת שוחד וזוכה, אך החליט להתפטר מתפקידו. פרשת העמדתו לדין עוררה עניין רב בציבור הישראלי.

אליעזר מלחי

לידה	13 באפריל 1917 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	5 ביוני 1998 (בגיל 81)
תאריך עלייה	1924
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת לונדון הגימנסיה העברית "הרצליה"
תקופת כהונה	?–1998

קורות חיים

מלחי נולד בסנקט פטרבורג שברוסיה, בנם של ליובוב (אהובה) לבית גרייבסקי ושלמה זלצמן, מו"ל ופעיל ציוני ברוסיה ובארץ ישראל. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1934 סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה, ולאחר שנה נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון, שם קיבל בשנת 1939 תואר בוגר במשפטים, עבר את בחינות הלשכה ושב ארצה. בשנת 1941 עבר בארץ את הבחינה לעורכי דין זרים והוסמך כעורך דין על ידי שלטונות המנדט.^[2] הוא היה בריסטר, מונה לשופט שלום בארץ ישראל, וזמן קצר לאחר מכן מונה לשופט בית המשפט המחוזי. בנוסף פעל כמרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.

בין השנים 1963–1964 כיהן, במקביל לכהונתו כשופט, כנגיד של רוטרי ישראל. אליעזר היה נשוי לרחל לבית רפאלי. ב-1947 נולד להם בן, שלמה.

המשפט

בשנת 1966 טענה עו"ד יונה סופר, שהכירה את מלחי בעת שלמדה משפטים בבית הספר שבו לימד, ולאחר מכן כמתמחה בבית המשפט המחוזי, שתיווכה במתן שוחד מנאשם למלחי.^[3] במהלך חקירתו בחר מלחי שלא לקיים כל קשר עם אמצעי התקשורת, חרף העניין הרב שאלה גילו בסיפור. עו"ד סופר קיבלה מעמד של עד מדינה, ומלחי הועמד לדין,^[4] וכפר בכל ההאשמות.^[5] משפטו התקיים בבית-המשפט המחוזי בירושלים החל מיוני 1966, ובמהלכו טענה ההגנה לקיום קשר רומנטי בין מלחי, שהיה נשוי, לסופר, ושקשר זה הוא הרקע לתלונתה.

במהלך המשפט התחוללה מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה ניתנה חנינה כללית. למלחי הוצע ליהנות מחנינה זו, אך הוא בחר להמשיך במשפטו, שנוהל על ידי השופט צבי עלי בקר בבית המשפט המחוזי בירושלים, על-מנת שיזוכה. ב-7 במרץ 1968 נפסק כי מלחי זכאי.^[6] אף על פי כן, כיוון שהייתה כוונה להעמידו לדין משמעתי בהקשר של אותה פרשה, ביקש מלחי מהוועדה למינוי שופטים שתאשר לו יציאה לפנסיה מוקדמת.^[7] משנדחתה בקשתו, הוא הגיש מכתב התפטרות, וב-18 ביולי 1968 החליט שר המשפטים יעקב שמשון שפירא לקבל את התפטרותו כבר למחרת היום, ובכך נמנעה פתיחת ההליך המשמעתי. במכתב ההתפטרות הסביר מלחי את החלטתו: ”אין בכוחי – לא בבריאות ולא בכסף – לעבור שוב בנתיב הייסורים, למרות שלדעתי הייתי יכול להסביר גם הפעם את הטעון הסבר”^[8].

מלחי המשיך לפעול כעורך דין וכבורר.

בניסיונותיה של המשטרה לאסוף מידע שיפליל את מלחי, נעשה שימוש גם בהקלטת סתר של שיחות טלפון. טענות על תקינותה של פעילות זו עיכבו את קידומו של מי שיזם והורה להקליטן, בנימין זיגל, לימים מייסדה של היחידה הארצית לחקירות הונאה.

משפטו של מלחי עורר עניין עצום בציבור הישראלי. כחלק מעניין זה, כתב יגאל לב מחזה בשם "זעקת השתיקה", שעלילתו מבוססת במידה רבה על פרשת מלחי. המועצה לביקורת סרטים ומחזות התירה את הצגתו של המחזה, ובנובמבר 1966 החלה הצגתו. כשנודע העניין ליועץ המשפטי לממשלה, פנה אל המועצה שתבטל את ההיתר שנתנה, עד לסיום המשפט, בשל דמיונו של המחזה למשפט. המועצה דחתה דרישה זו, ובשל כך עתר היועץ המשפטי לבג"ץ. בג"ץ פסק כי הצגת המחזה עשויה להשפיע על מהלך משפטו של מלחי או על תוצאותיו, ולכן ”המועצה חייבת הייתה לסרב לתיאטרון את מתן ההיתר המבוקש, ומשנתנה – חייבת הייתה לבטלו, ואם היא לא עשתה כן, ייעשה הדבר על ידי בית-המשפט”^[9]. בהתאם לכך אסר בג"ץ את הצגת המחזה כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי במשפטו של מלחי.

ספריו

• תסקיר תולדות המשפט בארץ ישראל, 3 כרכים, תל אביב: בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, תש"י. (התוכן: כרך א: תולדות המשפט בארץ ישראל עד הכבוש הבריטי בשנת 1917; כרך ב: תולדות המשפט בארץ ישראל ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השניה; כרך ג: המשפט בארץ ישראל עם סיום שלטון המנדט הבריטי)
• תולדות המשפט בארץ ישראל: מבוא היסטורי למשפט במדינת ישראל, מהדורה ב, תל אביב: דינים, תשי"ג 1953.^[10]

לקריאה נוספת

• גדעון רייכר, ללא גלימה: משפט מלחי, רמת גן: מסדה, 1968

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "אליעזר מלחי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 996
• יוסי נחמיאס, סקס, משפט ואודיו-טייפ, באתר ynet, 5 ביולי 2007
• יגאל לב, 12 אלף מסמכים - למשפט מלחי, מעריב, 11 בספטמבר 1966
• השופט אליעזר מלחי נאשם בקבלת שוחד, 1966, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• עו"ד יונה סופר מעידה במשפטו של השופט אליעזר מלחי, 1967, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים