שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

אמדאוס (סרט)

סרט משנת 1984 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמדאוס (סרט)
Remove ads

אמדאוס (באנגלית: Amadeus) הוא סרט דרמה-ביוגרפיה אמריקאי משנת 1984 בבימוי מילוש פורמן, ועובד על ידי פיטר שאפר מהמחזה שלו באותו השם משנת 1979, שאף הוא בהשראת המחזה מוצרט וסליירי (אנ') משנת 1830 מאת אלכסנדר פושקין, המציג את סיפור חייו הבדיוני של וולפגנג אמדאוס מוצרט. הסרט בכיכובם של טום הולס, פ. מארי אברהם ואליזבת ברידג'.

עובדות מהירות מבוסס על, בימוי ...

הסרט הופק על ידי סול זאנץ, וצולם בצ'כיה, בצרפת ובאוסטריה בתקציב של 18 מיליון דולר.

הסרט "אמדאוס" זכה להצלחה קופתית וביקורתית עם הכנסות מעל 90 מיליון דולר, 40 זכיות מ-53 מועמדויות לפרסים, כולל 8 פרסי אוסקר, 4 פרסי גלובוס הזהב ופרס גילדת הבמאים. הוא דורג במקום ה-53 ברשימת מכון הסרטים האמריקאי ונבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית ב-2019 על תרומתו התרבותית, ההיסטורית והאסתטית.

Remove ads

עלילה

סכם
פרספקטיבה

העלילה מתארת את חייו של המלחין האוסטרי בן המאה ה-18 וולפגנג אמדאוס מוצרט (טום הולס), בעיקר מנקודת מבטו של המלחין האיטלקי אנטוניו סליירי (פ. מארי אברהם), שהיה מלחין החצר של הקיסר יוזף השני בווינה. בתחילת הסרט, סליירי המבוגר מאושפז בבית משוגעים לאחר ניסיון התאבדות, ומבקש להתוודות בפני כומר על חטאיו לפני מותו.

סליירי מוקסם כל חייו ממוזיקה קלאסית ורואה בה את קולו של אלוהים. לפני שנפגש עם מוצרט, סליירי מתרשם מאוד מיצירותיו ומכישרונו. לאחר הפגישה הראשונה עמו ועם רעייתו לעתיד קונסטנצה (אליזבת ברידג'), כקתולי אדוק ושמרן, הוא מזדעזע מאופיו הגס והילדותי של מוצרט, ובעיקר מהפער שבין גאונות המוזיקה שלו לבין ערכיו. כיוון שיצירתו שלו (של סליירי) נתפסת בעיניו כבינונית, הוא נתקף קנאה עזה במוצרט ובכעס גדול כלפי אלוהים שבחר "להשמיע את קולך באמצעות נער מגונה, תאוותן, שחצן ואינפנטילי ואילו לי הענקת רק את היכולת לזהות את התגלמותך עלי אדמות". הוא מחליט לנקום באלוהים דרך הריסת מוצרט. סליירי מתחבר עם מוצרט, וללא ידיעתו הוא עושה כל שביכולתו כדי לפגוע במוניטין של מוצרט, בהצלחת יצירותיו ובשפיותו. בין השאר, הוא מנצל את השפעתו ואת קשריו עם יוזף השני קיסר אוסטריה כדי למנוע את הצגת האופרה דון ג'ובאני יותר מחמש פעמים, משתמש במוטיבים מיחסיו המורכבים של מוצרט עם אביו ומזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם.

מאוחר יותר, קונסטנצה עוזבת את מוצארט ביחד עם בנו עקב הידרדרות במצבו. השחקן עמנואל שיקנדר (סיימון קאלו), חברו של מוצרט, מציע לו להלחין אופרה שתיועד לקהל הרחב. מוצרט מלחין לבקשתו את האופרה חליל הקסם שזוכה להצלחה רבה, אך בהצגה הראשונה שלה הוא נופל למשכב ונלקח לביתו בידי סליירי, שדוחק בו לסיים את כתיבת הרקוויאם למרות מצבו הקשה. קונסטנצה חוזרת למחרת לביתם, ומסלקת את סליירי בכעס, אך מוצאת את מוצרט מת. מוצרט נקבר בקבר אחים לא מסומן.

בסיום הסרט עוזב סליירי את הכומר, ומובל במסדרון תוך כדי הבעת חמלה כלפי המשוגעים שסביבו, אשר, כמוהו, חיו חיים בינוניים ולא זכו לניצוץ הגאוני.

Remove ads

מסר

הסרט הוא למעשה שיר הלל לגאונות. סליירי הוא האדם שעושה הכל נכון: עובד בשקדנות, שומר את מצוות הדת ואף חיי במידה של סגפנות, מפלס את דרכו בתבונה בחצר הקיסר; כתוצאה מכך הוא גם זוכה לכבוד ולתהילה בסביבתו - הרבה יותר ממוצרט! - אך דבר אחד חסר לו: הניצוץ הגאוני. הוא מכיר בכך שהניצוץ הזה מצוי דווקא אצל מוצרט, שלא עושה שום דבר בדרך הנכונה, אך הוא "אהוב האל" - Amadeus בלטינית - בחירה שרירותית של הבורא שאין בה צדק ואין בה הגיון. כמו כל אהבה, היא אינה ניתנת להסבר או להצדקה. משום כך נבחר שם זה לסרט מבין שמותיו של מוצרט. הכרה זו, שסליירי הוא כמעט היחיד שמחזיק בה (בעיני רוב האנשים סליירי הוא המצליח ומוצרט הוא הכושל), הופכת אצלו לאובססיה, שבסופו של דבר מביאה לסוף הטרגי: הוא גורם למותו של מוצרט, אך בכך אינו מביא מזור למצוקתו שלו, כי את הגאוניות לא ירכוש לעולם; אותו האל אינו אוהב.

Remove ads

שחקנים

מידע נוסף שחקנ/ית, דמות ...

טריוויה

  • עלילת הסרט היא בדיונית ברובה ומבוססת על אגדות אורבניות רבות. לדוגמה, הרעיון של קנאתו של סליירי במוצרט, הנובעת מהעדר כישרון, היא מיתוס בלבד. הצלחתו של סליירי בחצר המלוכה ובקהל הרחב, הייתה גדולה יותר מהצלחת מוצרט.
  • את הרקוויאם המפורסם של מוצרט הזמין הרוזן פרנץ ואלזג-שטופאך, איש אצולה חובב מוזיקה ולא אנטוניו סליירי, כמתואר בסרט. סליירי מעולם לא השלים את היצירה.
  • בסרט סליירי מתואר כמלחין חסר תרומה משמעותית לעולם המוזיקה, עקב חוסר כישרון. בפועל אנטוניו סליירי הוא אחד המלחינים החשובים והמפורסמים של תקופתו, אם כי היום יצירותיו כמעט ואינן מנוגנות.
  • בסצנה בה מוצרט מבקש לנגן בסגנונות של מלחינים שונים, הוא מסרב לנגן בסגנונו של כריסטוף ויליבלד גלוק בטענה שהוא משעמם. במציאות, גלוק היה אחד המלחינים האהובים על מוצרט.
  • קונסטנצה ובר, אשתו של מוצרט, מוצגת בסרט כמי שניהלה את משק הבית ולא יותר מזה. במציאות, היא הייתה זמרת סופרן פעילה, שאף השתתפה ברבות מהאופרות שמוצרט הלחין.
  • בסצנת הפגישה בין מוצרט לקיסר, מוצרט "משפר" את המנגינה של סליירי. המנגינה שיוצאת בסוף היא "Non più andrai" מתוך האופרה של מוצרט "נישואי פיגארו".
  • שני שחקנים, טום הולס (מוצרט) ופ. מארי אברהם (סליירי) היו מועמדים לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. אברהם זכה.
  • פרוש שמו של הסרט "אמדאוס", הוא "אהובו של האל". זהו שמו השני של מוצרט.
  • השימוש בשם "אמדאוס" בידי מוצרט עצמו מופיע לעיתים רחוקות במכתבים שנכתבו על ידי המלחין, ולרוב בנימה מבודחת על הסיומת הלטינית, שכן לרוב הוא נעשה בסמוך לשמות "וולפגנגוס" ואף "מוצרטוס" (ראו מכתבים מ-16 בדצמבר 1774, 14 בנובמבר 1777 ו-10 במאי 1779). פרט למקרים בודדים כדוגמת אלה, מוצרט לרוב כתב את השם אמדה (Amadè) כשכתב את תרגום שם ההטבלה שלו, תיאופילוס, לאיטלקית.
  • את הפאה הוורודה שחבש מוצרט בסרט ניתן לראות בתערוכת הקבע של מוזיאון אקדיאן באוניברסיטת מונקטון. הפאה נוצרה על ידי פול לבלנק. לבלאנק זכה באוסקר לאיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר עבור סרט זה בשנת 1985[1].
Remove ads

הפקה

סכם
פרספקטיבה

קנת בראנה כותב באוטוביוגרפיה שלו "Beginning" שהוא היה אחד המועמדים הסופיים לתפקיד מוצרט, אך המצב השתנה כשפורמן החליט לעשות את הסרט עם צוות אמריקאי[2]. מארק המיל, שהחליף את טים קארי בתור מוצרט לקראת סוף ההצגה בברודוויי של גרסת המחזה, נבחן יחד עם שחקניות רבות באודישן לתפקיד אשתו של מוצרט קונסטנצה. עם זאת, פורמן החליט בסופו של דבר לא ללהק אותו בשל הקשר שלו לדמותו של לוק סקייווקר, בתחושה שהקהל לא יאמין לו כמלחין[3]. מג טילי לוהקה לתפקיד אשתו של מוצרט קונסטנצה, אך היא קרעה רצועה ברגלה יום לפני תחילת הצילומים[4], היא הוחלפה באליזבת ברידג'. סיימון קאלו, שגילם את מוצרט בהפקה הבימתית המקורית של אמדאוס בלונדון, לוהק לתפקיד עמנואל שיקנדר, הליבריסט של חליל הקסם.

הסרט צולם במקום בפראג[5] ובקרומיז' (אנ')[6], בגלל שרוב המבנים נשמרו בצורתם מימי הביניים, מה שהוזיל את ההפקה והעלות[4]. פורמן הצליח לצלם סצנות בתיאטרון הרוזן נוסטיץ בפראג, שם הוצגו לראשונה דון ג'ובאני וחסדו של טיטוס מאתיים שנה קודם לכן[7]. מספר סצנות אחרות צולמו באולפני ברנדוב ובבניין אינוואלידובנה, לשעבר "הוטל דה אינווליד", שנבנה בשנים 1731–1737[8].

פורמן שיתף פעולה עם הכוריאוגרפית האמריקאית טווילה ת'ארפ[9].

על פי הדיווחים, טום הולס השתמש במצב הרוח של ג'ון מקנרו כמקור השראה לגילום הגאונות הבלתי צפויה של מוצרט. הוא טען שהוא לא מצא את צחוקו של מוצרט עד שהפיל בקבוק וויסקי[10][4].

Remove ads

קבלה

סכם
פרספקטיבה

קבלת פנים ביקורתית

אמדאוס מחזיק בציון של 89% באתר הביקורות Rotten Tomatoes בהתבסס על 154 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 8.9/10. רוב האתר קובע: " החירויות של אמדאוס עם ההיסטוריה עשויות לדרג את חלקן, אבל הנישואים היצירתיים של מילוש פורמן ופיטר שאפר מניבים מיתוס שטני אלוהי של גאונות ובינוניות, המונע על ידי ליהוק בהשראת המוזיקה הנלהבת של מוצרט"[11].

רוג'ר אברט העניק לסרט ארבעה מתוך ארבעה כוכבים והודה כי מדובר באחד "ההימורים המסוכנים ביותר שיוצר קולנוע לקח מזה זמן רב", אך הוסיף כי "אין שום דבר זול או לא ראוי בגישה", ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי זה היה "סרט מרהיב, מלא ורך ומצחיק ומקסים"[12]. מאוחר יותר הוסיף אברט את הסרט לרשימת הסרטים הגדולים שלו[12]. פיטר טראוורס ממגזין "פיפל" אמר כי "הלס ואברהם חולקים ניצחון כפול בסרט שעומד כהישג פרובוקטיבי ומופלא"[13]. סטנלי קאופמן מ"הניו ריפבליק" הכניס אותו לרשימת הסרטים שלו שכדאי לראות[14].

בביקורת שלילית אחת, טוד מקארתי מ-Variety אמר שלמרות "חומרים ונושאים נהדרים לעבוד איתם, וכישרון מוביל שכזה המעורב", "הקומה והעוצמה שהייתה למחזה בגרסת הבמה פחתו באופן ניכר" בעיבוד הקולנועי[15]. אי הדיוקים ההיסטוריים הרבים של הסרט גררו ביקורת מצד היסטוריונים מוזיקליים[16][17].

הכנסות

הסרט הכניס 52 מיליון דולר בארצות הברית ובקנדה עד נובמבר 1985, בעודו עדיין בבתי הקולנוע בחו"ל[18]. הוא הכניס עד היום למעלה מ-90 מיליון דולר ברחבי העולם.

פרסים

הסרט היה מועמד לאחד עשר פרסי אוסקר, וזכה בשמונה (כולל הסרט הטוב ביותר). בתום טקס האוסקר, לורנס אוליבייה עלה לבמה כדי להגיש את האוסקר לסרט הטוב ביותר. בזמן שאוליבייה הודה לאקדמיה על שהזמינה אותו, הוא כבר פתח את המעטפה, במקום להכריז על המועמדים, הוא פשוט קרא, "הזוכה על זה הוא אמדאוס". פקיד האקדמיה עלה במהירות לבמה כדי לאשר את הזכייה והזוכה וסימן שהכל בסדר לפני שאוליבייה העניק את הפרס למפיק סול זאנץ. אוליבייה (בשנתו ה-78) היה חולה שנים רבות, ובגלל דמנציה קלה הוא שכח לקרוא את המועמדים[19]. לאחר מכן הודה זאנץ לאוליבייה, ואמר שזה כבוד לקבל ממנו את הפרס[20], לפני שהזכיר את המועמדים האחרים בנאום הקבלה שלו: דמעות של שתיקה, המעבר להודו, מקום בלב וסיפורו של חייל. מוריס ז'אר זכה בפרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר על הלחן שלו "המעבר להודו". בנאום הקבלה שלו לפרס, העיר ז'אר בהומור "היה לי מזל שמוצרט לא היה זוכה השנה"[21].

הסרט יחד עם הפצוע האנגלי, מטען הכאב, הארטיסט ובירדמן הם הזוכים היחידים בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר שלעולם לא נכנסו לטופ 5 של שוברי קופות סוף השבוע. הסרט הגיע לשיאו במקום ה-6 במהלך סוף השבוע השמיני שלו בבתי הקולנוע[22][23][24][25]. סול זאנץ הפיק גם את אמדאוס וגם את הפצוע האנגלי.

Remove ads

פרסים

סכם
פרספקטיבה
מידע נוסף פרס, קטגוריה ...
Remove ads

היסטוריות

מלכתחילה, הסופר פיטר שפר והבמאי מילוש פורמן היו פתוחים לגבי רצונם ליצור דרמה משעשעת המבוססת רק על המציאות באופן רופף, וכינו את היצירה "פנטזיה על הנושא של מוצרט וסליירי"[26].

רעיון האיבה בין מוצרט לסאליירי זכה לפופולריות על ידי אלכסנדר פושקין בשנת 1830 במחזהו מוצרט וסליירי. בו רוצח סליירי את מוצרט על הבמה. המחזה נעשה לאופרה מוצרט וסליירי מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב 67 שנים מאוחר יותר, אשר בתורה זכתה לעיבוד ראשון למסך על ידי במאי הסרט האילם ויקטור טורג'נסקי ב-1914[27].

תפנית משמעותית נוספת בסרט היא הצגתו של סליירי כמתבודד אדוק לכוד בנדר צניעות כאשר במציאות הוא היה איש משפחה נשוי עם שמונה ילדים ולפחות פילגש אחת[17].

מוצרט אכן הוזמן להלחין מיסה רקוויאם על ידי נדיב אנונימי. במציאות, התברר שמזמין היצירה הוא הרוזן פרנץ פון וולסג, שהתאבל לאחר מות אשתו[28].

Remove ads

"גרסת הבמאי"

סכם
פרספקטיבה

אמדאוס הוקרן בבכורה בשנת 1984 כסרט בדירוג PG (מומלצת השגחה של ההורים) עם זמן ריצה של 161 דקות. הבמאי מילוש פורמן הציג מאוחר יותר גרסה בדירוג R (הצפייה מתחת לגיל 17 מותרת רק בליווי הורה) עם כמעט 20 דקות של קטעים משוחזרים, אשר שוחררה על ידי האולפנים כגרסת הבמאי ב-24 בספטמבר 2002[29]. מאז 2024, ה-גרסת הבמאי היא הגרסה הזמינה היחידה של את הסרט, שכן המפיקים שינו את הנגטיב המקורי של הסרט כך שיכלול את הצילומים הנוספים, למרות שהמפיקים הבטיחו להוציא מחדש את המהדורה התיאטרלית בתאריך עתידי לא מוגדר[30].

לא ברור אם גרסת הבמאי מייצגת את החזון האמנותי הממשי של פורמן. פורמן הגן על 20 הדקות של החתכים באוטוביוגרפיה שלו מ-1993 Turnaround, וחזר על הגנתו בחומר המשלים מ-1995 ל-LazerDisc המפואר של פיוניר. גרסת הבמאי זכה לביקורת קשה, בין השאר משום שהיא עקרה את המהדורה התיאטרלית, במקום להשלים אותה. ריאן ג'ונסון טען שגרסת הבמאי "באופן מוזר הוא סוג של כיתת אמן הפוכה בעריכה: זה מראה בדיוק למה הגזרות נעשו מלכתחילה ואיך הם גרמו לסרט לעבוד"[31]. רוג'ר אברט ציין כי הגרסה הייתה חלק מגל רחב יותר של גרסאות של במאים במהדורות הווידאו ביתי, שאותו הוא אפיין כ"ברכה מעורבת"[32]. Tasha Robinson מ-The A.V. Club ציינה כי רוב הסיקוונסים הנוספים היו מיותרים או מיותרים, ושברו את "הזרימה התוססת בין הסצנות" שסימנה את "הגרסה המעולה" של מהדורת התיאטרון"[33].

מצד שני, המבקרים זיהו את היתרונות של כמה מהסצנות הנוספות. אברט ורובינסון הסכימו שהסצנות שנוספו מסבירות טוב יותר את שנאתו של קונסטנצה לסאליירי, למרות שרובינסון תהה אם עלילת המשנה הזו באמת זקוקה לסצנה חשופת חזה[32][33]. ג'ורדן הופמן מ-Foreign Policy הוסיף כי עלילת המשנה בה מציגה את כריסטין אברסולה כזמרת חביבה על סלירי השוכבת עם מוצרט, הייתה "מעולה"[34].

באופן רחב יותר, תוך כדי קידום גרסת הבמאי, פורמן טען שזמן הריצה הבלתי מוגבל של וידאו ביתי מספק סביבה טובה יותר לסצנות שנמחקו:

כשאתה מסיים סרט, לפני שהקהל המשלם הראשון רואה אותו, אין לך מושג. אתה לא יודע אם עשית הצלחה או פלופ כשזה מגיע לקופות. ובשנות ה-80, עם MTV על הסצנה, יש לנו סרט בן שלוש שעות על מוזיקה קלאסית, עם שמות ארוכים, פאות ותלבושות. אל תשכח שאף אולפן גדול לא רצה לממן את הסרט, מהסיבות הללו. אז אמרנו, "טוב, אנחנו לא רוצים לדחוף את הסבלנות של הקהל רחוק מדי". מה שלא היה קשור ישירות לעלילה, פשוט גזרתי אותו. אבל זו הייתה החלטה הדדית [להגביל את זמן הריצה]. רציתי את החיים הכי טובים לסרט בעצמי... ובכן, ברגע שאנחנו מוציאים אותו מחדש ב-DVD, זה לא משנה אם הוא אורכו שעתיים ו-40 דקות, או שלוש שעות. אז למה שלא נעשה את הגרסה כפי שנכתבה בתסריט?[35]

בשנת 2024, הודיעה שאול זאנץ ושות' כי בשיתוף עם ארכיון הסרטים של האקדמיה (אנ') ותיאטרו דלה פייס, היא השלימה שחזור 4K של אמדאוס (כולל הגזרה התיאטרלית) כדי לחגוג את יום השנה ה-40 לסרט. המשחזרים ציינו שפול זאנץ, אחיינו ויורשו של שאול, העדיף אישית את המהדורה התיאטרלית על פני גזרת הבמאי. המפיקים הודיעו כי גרסה משוחזרת של המהדורה התיאטרלית תהיה זמינה בווידאו הביתי[30].

Remove ads

מוזיקה

סכם
פרספקטיבה

קרדיט לסרט

הקלטת פסקול מקורית

אלבום הפסקול הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הקלאסיים של בילבורד[36], למקום ה-56 במצעד האלבומים הפופולריים של בילבורד, מכר למעלה מ-6.5 מיליון עותקים וקיבל שלושה עשר דיסקי זהב, מה שהופך אותו לאחת מהקלטות המוזיקה הקלאסית הפופולריות ביותר של כל הזמנים[37]. הוא זכה בפרס הגראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר בשנת 1984[38].

  • דיסק 1
  1. מוצרט: סימפוניה מס' 25 בסול מינור, ק' 183 (אנ'), פרק ראשון
  2. ג'ובאני בטיסטה פרגולסי : Stabat Mater : (אנ') "Quando corpus morietur" ו"אמן"
  3. מוזיקה צוענית של תחילת המאה ה-18: בובאק והונגריקוס
  4. מוצרט: סרנדה לכלי נשיפה בדו מז'ור, ק' 361 (אנ'), פרק שלישי
  5. מוצרט: החטיפה מהסרגליו, ק' 384, פינאלה טורקית
  6. מוצרט: סימפוניה מס' 29 בלה מז'ור, ק' 201 (אנ'), פרק א'
  7. מוצרט: קונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מז'ור, ק' 365 (אנ'), פרק שלישי
  8. מוצרט: מיסה גדולה בדו מינור, ק' 427 (אנ'), קיירי
  9. מוצרט: סימפוניה קונצרטנטה בדו מז'ור, ק' 364 (אנ'), פרק ראשון
  10. מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 15 ב-B Flat, K. 450 (אנ'), פרק שלישי
  • דיסק 2
  1. מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 22 במי מז'ור, ק' 482, פרק שלישי
  2. מוצרט: נישואי פיגארו, ק' 492, מערכה שלישית, "אקו לה מרסיה"
  3. מוצרט: נישואי פיגארו, ק' 492, מערכה רביעית, "אה, tutti contenti"
  4. מוצרט: דון ג'ובאני, ק' 527, מערכה ב', סצנת קומנדטור
  5. מוצרט: זיידה, ק' 344 (אנ'), אריה, "Ruhe sanft"
  6. מוצרט: רקוויאם, ק' 626, אינטרויטוס (מבוא תזמורתי)
  7. מוצרט: רקוויאם, ק' 626, Dies irae
  8. מוצרט: רקוויאם, K. 626, Rex tremendae majestatis
  9. מוצרט: רקוויאם, ק' 626, קונפוטטיס
  10. מוצרט: רקוויאם, ק' 626, לקרימוסה
  11. מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 20 בדי מינור, ק' 466, פרק שני

כל הרצועות באלבום בוצעו במיוחד עבור הסרט. על פי פרשנות הסרט של פורמן ושפר, מריינר הסכים להקליט מוזיקה לסרט באם המוזיקה של מוצרט לא תשנה לחלוטין מהתווים המקוריים. מריינר אכן הוסיף כמה תווים למוזיקה של סליירי שמורגשים בתחילת הסרט, כאשר סליירי מתחיל את הווידוי שלו.

האריה "Ruhe sanft" מהאופרה זיידה אינה מופיעה בסרט.

תרשימים

טבלאות שבועיות

מידע נוסף תרשים (1985–2006), מיקום שיא ...

טבלאות סוף שנה

מידע נוסף תרשים (1985), מַצָב ...

עוד מוזיקה מהפסקול המקורי

בשנת 1985 יצא אלבום נוסף עם הכותרת "עוד מוזיקה מהפסקול המקורי של הסרט אמדאוס" המכיל בחירות נוספות של מוזיקה שלא נכללו במהדורת הפסקול המקורית.

  1. מוצרט: חליל הקסם, ק' 620, פתיחה.
  2. מוצרט: חליל הקסם, ק' 620, מערכה 2, אריה מלכת הלילה (אנ').
  3. מוצרט: מוזיקת הלווייה של הבונים החופשיים, ק' 477.
  4. מוצרט: קונצ'רטו לפסנתר מס' 20 בד מינור, ק' 466, פרק ראשון (אנ').
  5. אנטוניו סאליירי: אקסור, רה ד'אורמוס, פינאלה.
  6. מוצרט: Eine kleine Nachtmusik (סרנדה מס' 13 לכלי מיתר בסול מז'ור), ק' 525, פרק ראשון, עיבוד לאוקטט כלי נשיפה מאת גרהם שין.
  7. מוצרט: קונצ'רטו לחליל ונבל בדו מז'ור, ק' 299, פרק ב '(אנ').
  8. מוצרט: שישה ריקודים גרמניים (מס' 1–3), ק' 509.
  9. ג'וזפה ג'ורדני(אנ') : "קארו מיו בן".
  10. מוצרט: החטיפה מהסרגליו, ק' 384, מקהלת היניצ'רים (אר.) ו-"Ich möchte wohl der Kaiser sein" ("Ein deutsches Kriegslied"), ק' 539 (אר.).

מוזיקת הלווייה של הבונים החופשיים נועדה במקור לנגן על כתוביות הסיום, אך הוחלפה בסרט בפרק השני של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 20 בדי מינור (כלול בהקלטת הפסקול המקורית)[39].

פסקול של גרסת הבמאי

בשנת 2002, במקביל ליציאת גרסת הבמאי של הסרט, פסקול הסרט עבר מאסטרציה מחדש בקידוד 24 סיביות והוצא מחדש עם הכותרת Special Edition: The Director's Cut – Newly Remastered Original Recording Recording על שני תקליטורי זהב 24 קראט[40]. הוא מכיל את רוב המוזיקה משתי המהדורות הקודמות, אך עם ההבדלים הבאים.

החלקים הבאים נוספו עבור מהדורה זו:

  • מצעד קבלת הפנים של סליירי הפך ל" Non più andrai " מ"נישואי פיגארו " (כולל דיאלוג מהסרט)
  • אדג'יו בדו מינור למפוחית זכוכית, K. 617 (מתוך הקלטה חדשה משנת 2001)

הקטעים הבאים, שפורסמו בעבר ב-Mor Music from the Original של הסרט Amadeus, לא נכללו:

  • מוזיקת הלוויה של הבונים החופשיים, ק' 477
  • שישה ריקודים גרמניים (מס' 1–3), ק' 509
Remove ads

סדרת טלוויזיה

עיבוד לסדרת טלוויזיה למחזה המקורי של שאפר בכיכובם של וויל שארפ ופול בטני ישודר ב-Sky TV בסוף 2024[41].

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads