אמילי גרין באלץ'

אמילי גרין באלץ' (באנגלית: Emily Greene Balch;‏ 8 בינואר 1867, בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית – 9 בינואר 1961, קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית) הייתה כלכלנית אמריקאית אשר זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 1946.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

אמילי גרין באלץ'
Emily Greene Balch

לידה	8 בינואר 1867 בוסטון/ג'מייקה פליין, ארצות הברית
פטירה	9 בינואר 1961 (בגיל 94) קיימברידג', ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פורסט הילס
מדינה	ארצות הברית
פעילות בולטת	מייסדת ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות
השכלה	מכללת ברין מאר (1889) אוניברסיטת שיקגו מכללת ולסלי
עיסוק	כלכלנית
השקפה דתית	קוויקריזם
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום
חתימה

באלץ' נולדה לפראנסיס ו' באלץ' ולאלן באלץ' לבית נויס. הוריה היו אמידים, והיא התחנכה בבתי ספר פרטיים. היא סיימה תואר ראשון במכללת ברין מאר בשנת 1889, חלק ממחזור הבוגרות הראשון של המכללה. לאחר הלימודים, קיבלה מלגה מן המכללה ללמוד כלכלה בפריז, וחיברה חיבור עיוני בשם "Public Assistance of the Poor in France" ("סעד ציבורי לעניים בצרפת"), שפורסם בשנת 1893. היא המשיכה בלימודיה בנוטלה קורסים בודדים באוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת שיקגו, ושנת לימודים מלאה בברלין.

בשנת 1896 הצטרפה לסגל האקדמי של מכללת וולסלי והורתה כלכלה, והגיעה לדרגת פרופסור בכלכלה ובסוציולוגיה בשנת 1913. היא הייתה מורה אהודה בשל בהירות מחשבתה והרצאותיה, ובשל התעקשותה על עידוד מחשבה עצמאית בקרב הסטודנטים. במקביל להוראה, הייתה באלץ' מעורבת בשתי ועדות עירוניות (אחת בנושא ילדים והשנייה בנושא תכנון עירוני), בשתי ועדות של מדינת מסצ'וסטס (אחת על חינוך מקצועי, ואחת על הגירה), בתנועת הסופרג'יזם למען זכות בחירה לנשים, ובמאבקים להסדרת עבודת ילדים, ולמען הטבת תנאי שכר ותנאי עבודה. בשנת 1910 פרסמה מחקר על ריכוזי המהגרים הסלאביים בארצות הברית, תחת הכותרת "Our Slavic Fellow-Citizens".^[1]^[2]

פעילות למען שלום עולמי

באלץ' התעניינה בפוליטיקה בינלאומית, ועקבה אחר ועידות השלום בהאג ב-1899 וב-1907. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, החליטה להקדיש את חייה לביעור מלחמות מן העולם. היא שיתפה פעולה עם ג'יין אדמס מאוניברסיטת שיקגו. היא הייתה ציר הקונגרס הבינלאומי של נשים בהאג בשנת 1915, ויסדה את ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות. באלץ' אף ניסחה הצעות שלום עבור המדינות הלוחמות, ביקרה בסקנדינביה וברוסיה כדי לעודד את ממשלות המדינות הללו לתווך במאמצי שלום, וחיברה, עם ג'יין אדמס, דין וחשבון על הכינוס בהאג.^[3] באותה שנה גם השתתפה ב"כנס הנייטרלי לתיווך רצוף" של הנרי פורד בסטוקהולם, במסגרתו חיברה נייר עמדה בשם "International Colonial Administration" ובו הצעות דומות לשיטת מנדט חבר הלאומים שאומצה לימים.^[1]

משחזרה לארצות הברית, נאבקה נגד כניסת ארצה למלחמה. בין היתר, כתבה לנשיא מכללת וולזלי, שעל האמריקאים ללכת "בדרכו של ישו".^[4] עם כניסת ארצות הברית למלחמה בשנת 1917, סירבה לתמוך במאמץ המלחמתי, וביקשה להאריך את החופשה ללא תשלום שנטלה מן המכללה; במקום להיענות לבקשתה, החליטה הנהלת המכללה לפטר אותה.

באלץ' הצטרפה לצוות העורכים של השבועון הליברלי The Nation. בשנת 1919 מילאה תפקיד מרכזי בקונגרס הנשים בציריך, וביצירת ה-WILPF (ליגת הנשים הבינלאומית לשלום ולחירות), עם משרד ראשי בז'נבה, ואף שימשה מזכירת הארגון עד 1922. במסגרת הארגון סייעה ביצירת קורסי קיץ לחינוך לשלום, וטיפחה סניפים בלמעלה מ-50 מדינות. היא שיתפה פעולה עם חבר הלאומים הטרי בנושאי תעופה, פליטים, חקיקה נגד סמים, ופירוק נשק.^[5]

בשנת 1921 המירה את דתה מאוניטריאניזם לקוויקריזם. היא כתבה: "הדת נראית לי אחד הדברים המעניינים ביותר בחיים, ואחד התחומים העשירים, המתמיהים, והמלהיבים שבמחשבה ובדמיון האנושי. [...] הדת זקוקה גם לאור [...] ולשיתוף אוהד עם הזולת, אך דומני שיש מעט מדי מזה [...] לדעתי מציע הפולחן הקווייקרי במיטבו דרך להשגת שיתוף כזה ללא חילול השם."^[6]

בשנת 1926 נסעה להאיטי ופעלה לסיום הכיבוש האמריקאי שם. במסעותיה ביקרה גם במצרים ובפלשתינה-א"י. הכיבוש היפני במנצ'וריה גרם לה לצאת נגד תורת הבידוד במדיניות החוץ האמריקאית, ובכך גם לחלוק על רוב עמיתותיה בסניף האמריקאי של ליגת הנשים.

בראש ליגת הנשים, פעלה באלץ' נגד פאשיזם ודחקה בראשי המעצמות לפעול נגד מוסוליני והיטלר. מלחמת העולם השנייה הניעה את באלץ' לוותר על הפאציפיזם הגמור שלה, והיא החלה לדגול ב"הגנה על זכויות האדם בכוח החרב".^[7]

אמילי גרין באלץ'

ביוגרפיה

פעילות למען שלום עולמי

פרס נובל לשלום

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on