שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אני (שיר של נועה קירל)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
"אני" הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת הישראלית נועה קירל. את השיר הוציאה ב-15 ביולי 2024 לאור חברת התקליטים NMC, כסינגל שלא מתוך אלבום אולפן.
Remove ads
רקע וכתיבה
"אני" נכתב והולחן על ידי קירל, רון ביטון, איתי שמעוני וירדן פלג, שגם הפיק אותו מוזיקלית. השיר עוסק בתחושת הקבלה העצמית של קירל כלפיה, תוך כדי תיאור המורכבות של בהיותה ידועת-שם בישראל. בבית הראשון, פונה קירל לאמה ומביעה את תודתה על התמיכה שקיבלה ממנה לאורך שנותיה הראשונות בתעשיית המוזיקה. בבתים הבאים מתארת את חייה כמחזה דרמטי שנראה מושלם כלפי חוץ, אך במקביל קיימים בו גם ימים קשים, מלאי דכדוך ואווירה מלנכולית.
בפזמון, קירל ממשיכה להאדיר את עצמה: לטענתה, אילו הייתה נולדת כילדה אחרת ו"רגילה" עדיין הייתה חושקת להיות כמוה. השיר נחתם במסר של כוח ואותנטיות, כאשר מובעת השלמה מצידה עם היותה "נועה קירל".[1]
עטיפה
בעטיפת הסינגל לובשת הזמרת חליפה אדומה אלגנטי, כשהיא עומדת בראש שולחן משרדי עם מספר אנשים שמוחאים לה כפיים. מאחוריה, תלויה תמונה ענקית של 100 דולר, אך במקום הדמות המוכרת על השטר, בנג'מין פרנקלין, מופיעה דמותה של קירל כסמל לעושר והצלחה.
Remove ads
ביקורות
אסף נבו מאתר "וואלה!" כתב כי "אני" מזכיר מעט בצליליו ובמסרו העיקרי את "Me Too" של מייגן טריינור. עוד הוסיף כי קירל חצתה את רף הבושה במי שהיא, עד כדי הערצה עצמית של דמותה, בדומה למדונה. ”אז למה נועה צריכה את זה? בעיקר כי היא חסרת בושה ובעיקר כי משעמם לה, וכי היא ורוברטו, שמופיע גם הוא בקליפ, הגיעו לשלב המימושים - שלב בקריירה שבו בעיקר עובדים בלספור את הכסף” – כתב.[2] בטור דעה מ-"ynet" צידד עומר טסל בדבריו של נבו על הדמיון לשירה של טריינור. לטענתו, מסר ההאדרה העצמית של קירל כלפיה הופגן בסינגלים רבים שלה, דוגמת "פנתרה", "מיליון דולר", "בנות כמוני לא בוכות" ו"יהלומים – Bling Bling", וכי הפעם, בתקופת מלחמת חרבות ברזל, צופה ממנה לפרסם שיר אמיתי וכן. ”בשלב זה של הקריירה - ושל האקלים המדיני - אפשר לדמיין שהקהל היה שמח אם בסינגל הבא זו הייתה מקלפת שכבה, חולקת משהו קונקרטי ואמיתי על אודות עצמה, במקום לדחוף עוד פרסומת שמאפילה על איכות המוצר התרבותי” – כתב.[3]
Remove ads
וידאו קליפ
סכם
פרספקטיבה
הקליפ לשיר בוים על ידי רומן בוצ'אטוסקי, והוא כולל עשרות תכמינים לאורכו. הוא נפתח בשקופית עליה כתוב "הפעם אין חסות", עד שנקטעת לטובת הצגת החסות הרשמית של קפה נמס עלית לקליפ. לאחר מכן מופיעה קירל על מיטה, שעל מצעיה שזורים פניה. אמה מעירה אותה עם עגלת קפה, שעמוסה במוצרי עלית. כשהיא משילה את השמיכה מעליה, מתגלה החליפה שלבשה כשייצגה את ישראל באירוויזיון 2023. היא מתיישבת אל מול מראת איפור, וממתינה לבואם של שלושה מאפרים ומעצבי שיער.
בסצנת הפזמון רוקדת קירל על שפת בריכה פרטית עם החליפה שלבשה בהופעתה השנייה בפארק הירקון. אבוב של חד-קרן צף במים, כמעין רמיזה לשיר האירוויזיון שלה, "Unicorn". אחר-כך יושבת עם עוד שתי בנות נוספות, וקוראת ספר בשם "איך להיות אני?". לעומתה, שתי הבנות קוראות את "איך להיות נועה קירל?". בתצלום הבא משחזרת הזמרת את הטיקטוק המפורסם שפרסמה, בו היא נועצת את הציפורן שלה בתות שדה, ואוכלת אותו. התפאורה עוברת להיות משרדית, כאשר על הלוח מוצגות הצעות שיווקיות, לכאורה, לטובת קריירת המוזיקה שלה: "קליפ פרובוקטיבי" (כסמל לווידאו של "קילר"), "לכבוש את אירופה" (לרגל הצלחתה באירוויזיון), "פרסומת עם כפיל" (בהתייחסות לפרסומת בכיכובה, בה מופיע כפיל של בן-זוגה לשעבר, יהונתן מרגי), "לתבוע בגדול" (כרמיזה לתביעה המשפטית שהגישה נגד טיקטוק ישראל) ו"חבר כדורגלן" (נטען בכלי תקשורת שונים כי מערכת היחסים שלה עם דניאל פרץ נועדה ליחסי ציבור בלבד). בין היושבים בשולחן מופיע מנהלה האישי, רוברטו בן-שושן, שמצביע "בעד" עבור כל ההצעות.
עם תחילתו של הקדם-פזמון השני מופיע עיתון של "ישראל פלוס +" עם הכותרת "כבר לא מספר #1". איתי בצלאלי, הסטייליסט האישי שלה, מופיע גם כן בקליפ, יחד עם מור חממי, הכוראוגרפית שלה. בפזמון רוקדת קירל לצד ארבע רקדניות נוספות על רקע מסך אדום. בסיום הקליפ מופיעים הקרדיטים הרבים על שמה של קירל, וסרטון שלה מילדותה.
מיקומי שיא
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads