מלחמת חרבות ברזל

מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה ממושכת ורב-זירתית בין ישראל ובין חמאס, ארגוני טרור נוספים ברצועת עזה, וקבוצות טרור נוספות הקשורות לציר ההתנגדות בזירות אחרות. המלחמה פרצה בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר 2023, חג שמחת תורה ה'תשפ"ד, במתקפת פתע רחבת היקף שביצע חמאס יחד עם שאר ארגוני הטרור ברצועת עזה. במתקפה חדרו לשטח ישראל אלפי מחבלים שביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו 1,182 בני אדם, מתוכם 779 אזרחים ישראלים וזרים וחטפו 251 בני אדם, חיילים ואזרחים, לרצועת עזה. יום זה היה הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה.^[47][48]

ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך

מלחמת חרבות ברזל

למעלה: דחפור די-9 משוריין וכוחות הנדסה קרבית פועלים סמוך לעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, 3 בנובמבר 2023. למטה: מפת השליטה המבצעית ברצועת עזה במלחמה ::   רצועת עזה בשליטת חמאס ::   רצועת עזה בשליטת צה"ל ::   שטחים ברצועת עזה בהם פעלו כוחות צה"ל ::   שטחים שפונו מאזרחים בישראל
למעלה: דחפור די-9 משוריין וכוחות הנדסה קרבית פועלים סמוך לעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל, 3 בנובמבר 2023. למטה: מפת השליטה המבצעית ברצועת עזה במלחמה   רצועת עזה בשליטת חמאס   רצועת עזה בשליטת צה"ל   שטחים ברצועת עזה בהם פעלו כוחות צה"ל   שטחים שפונו מאזרחים בישראל
מערכה: הסכסוך הישראלי-ערבי, הסכסוך האיראני-ישראלי, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הסכסוך הישראלי-לבנוני
סוג העימות	מלחמה
תאריכים	7 באוקטובר 2023 – מתמשך (שנה ו־10 חודשים)
מלחמה לפני	מלחמת לבנון השנייה
מקום	ישראל, רצועת עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה, ים סוף, איראן, עיראק, תימן
עילה	מתקפת פתע על ישראל, שבה ביצעו אלפי מחבלים פלסטינים פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה בהם מעשי טבח באזרחים ישראלים, מעשי אונס ואלימות מינית, הטלת טרור, ושיגור אלפי רקטות לעבר יישובים אזרחיים
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל בתמיכת ארצות הברית ארצות הברית עזה ויהודה ושומרון חמאס חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לבנון חזבאללה חזבאללה איראן איראן איראן חזיתות נוספות סוריה סוריה (החל מדצמבר 2024) חות'ים חות'ים מיליציות פרו-איראניות ההתנגדות האסלאמית בעיראק (עד דצמבר 2024) בתמיכת סוריה (1980–2024) סוריה בתקופת שלטון הבעת' (עד נפילת המשטר בדצמבר 2024) מנהיגים בנימין נתניהו יואב גלנט ישראל כ"ץ בתמיכת ג'ו ביידן דונלד טראמפ  עזה חמאס אסמאעיל הנייה ✘ חמאס יחיא סינוואר ✘ חמאס סאלח אל-עארורי ✘ חמאס ח'אלד משעל חמאס ח'ליל אל-חיה הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני זיאד נח'אלה לבנון חזבאללה חסן נסראללה ✘ חזבאללה האשם ספי א-דין ✘ חזבאללה נעים קאסם איראן איראן עלי ח'אמנאי אבראהים ראיסי ✘ מסעוד פזשכיאן חזיתות נוספות סוריה אחמד א-שרע חות'ים עבד אל-מלכ אל-חות'י בתמיכת סוריה (1980–2024) בשאר אל-אסד  מפקדים הרצי הלוי אייל זמיר רונן בר דוד ברנע קובי שבתאי דני לוי בסיוע לויד אוסטין פיט הגסת' צ'ארלס בראון דן קיין מייקל קורילה בראד קופר עזה מוחמד דף ✘ מרואן עיסא ✘ מוחמד סינוואר ✘ עז א-דין אל-חדאד אכרם עג'ורי לבנון חזבאללה פואד שוכר ✘ חזבאללה אבראהים עקיל ✘ חזבאללה עלי כרכי ✘ חזבאללה מוחמד חיידר חזבאללה טלאל חמיה חזבאללה היית'ם עלי טבטבאי פתח שריף ✘ איראן מוחמד באקרי ✘ עבדולרחים מוסאווי ע'ולאם עלי רשיד ✘ עלי שאדמאני ✘ חוסיין סלאמי ✘ מוחמד פאכפור אסמאעיל קאאני מוחמד רזא זאהדי ✘ עבאס נילפורושאן ✘ סעיד איזאדי ✘ חזיתות נוספות מוחמד אל-עאטפי מוחמד עבד אל-כרים אל-ר'מארי כוחות צה"ל כ-176 אלף חיילים סדירים כ-360 אלף חיילי מילואים שב"כ המוסד משטרת ישראל מג"ב בסיוע פיקוד מרכז של ארצות הברית חיל האוויר של ארצות הברית צי ארצות הברית חיל האוויר המלכותי חיל האוויר הצרפתי עזה ויהודה ושומרון גדודי עז א-דין אל-קסאם כ-30 אלף פעילים כ-7,000 אנשי עתודה פלוגות אל-קודס כ-6,000 פעילים ועוד לבנון חזבאללה הכוחות החמושים של חזבאללה כ-50 אלף חמושים אמל אמל חמאס חמאס בלבנון איראן משמרות המהפכה האסלאמית כוח קודס חיל האוויר של משמרות המהפכה חזיתות נוספות חות'ים חות'ים מיליציות פרו-איראניות ההתנגדות האסלאמית בעיראק מיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות אבדות ישראל פירוט הרוגים לפי זירה: במתקפת הפתע: נהרגו 1,163[1] ישראלים ואזרחים זרים, מתוכם 329[2] חיילים, 58[3] שוטרים ו-10[4] אנשי שב"כ בקרבות ברצועת עזה: נהרגו כ-454[5] חיילים בחזית הצפונית: נהרגו כ-84[6] חיילים וכ-46[7] אזרחים ביהודה ושומרון: נהרגו כ-15[8] אנשי כוחות הביטחון וכ-31[9] אזרחים במתקפות מאיראן: נהרגו כ-29[10] אזרחים במתקפות החות'ים: נהרג אזרח 1[11] במתקפות המיליציות הפרו-איראניות בעיראק: נהרגו 2 חיילים[12] ארצות הברית חיילי צבא ארצות הברית: הרוגים: 5 לוחמים[א] פצועים: 34 לוחמים סה"כ נפגעים: הרוגים: כ-1,951[13] ישראלים וזרים, מתוכם כ-898[14] חיילים פצועים: כ-29,395[15], מתוכם כ-6,210[16] חיילים חטופים: 251[17], ביניהם לפחות 83[18] הרוגים ו-49[19] עדיין בשבי[ב] מפונים: כ-330 אלף התפנו מבתיהם,[20] מתוכם כ-143 אלף זכאי פינוי[21] כ-1,609[22] מחבלים נהרגו בפלישה לישראל. חמאס רצועת עזה: הרוגים: כ-62,004[23] מתוכם בין 8,900[24] ל-23,000[25] מחבלים פצועים: כ-156,230[26] עצורים: כ-4,000[27] עקורים: כ-1,900,000 פלסטינים פלסטינים ביהודה ושומרון: הרוגים: כ-1,001[28], ביניהם כ-852[29] מחבלים פצועים: כ-5,500[30] עצורים: כ-15,640[31], מתוכם מעל 2,050[32] פעילי חמאס לבנון לבנון: הרוגים: כ-5,150[33], מתוכם: חזבאללה חזבאללה: כ-3,823[34] הרוגים וכ-152[35] הרוגים בארגוני טרור נוספים פצועים: כ-16,520[36] עצורים: כ-10[37] עקורים: כ-1,600,000[38] איראן איראן: כ-1,096 הרוגים, מתוכם כ-1,060[39] במבצע עם כלביא חות'ים חות'ים: כ-106[40] הרוגים סוריה (1980–2024) סוריה: כ-551[41] הרוגים, מתוכם: כ-78[42] חיילים, כ-32[43] איראנים, כ-81[44] אנשי חזבאללה, כ-294[45] הרוגים בארגוני טרור נוספים וכ-61[46] אזרחים סה"כ נפגעים: הרוגים: מעל 69,326 פצועים: מעל 122,948 עצורים: מעל 19,640 עקורים: כ-3.1 מיליון

צה"ל גייס למילואים באופן מיידי למעלה מ-360,000 חיילים, גיוס המילואים הגדול בתולדות המדינה, ואלפי כלי רכב אזרחיים.^[49] עם תחילת המלחמה, פינתה ישראל 29 יישובים בעוטף עזה מיושביהם. תושבי 22 יישובים בצפון ישראל קיבלו המלצה מהרשויות להתפנות, בעקבות חשש שארגון הטרור חזבאללה יעצים גם הוא את תקיפותיו. ישראל פינתה כ-80,000 תושבים מיישובים בעומק של שני קילומטר מגבול ישראל–לבנון, והם נותרו שוממים למעט חיילי צה"ל וכיתות כוננות.^[50]

מדינת ישראל קבעה בתחילה שלוש מטרות עיקריות למלחמה: חיסול התשתית הצבאית של חמאס, הסרת שלטונו ברצועה ויצירת התנאים להחזרת החטופים שנחטפו מישראל במתקפת הפתע. ב-17 בספטמבר 2024 הוסיפה ישראל מטרה רביעית למלחמה: השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה.^[51] ב-17 בינואר 2025 הוסיפה ישראל מטרה חמישית למלחמה: פגיעה משמעותית ביכולות ארגוני הטרור ביו"ש וחיזוק ההגנה והביטחון ביו"ש, בדגש על שמירת ביטחון התנועה והיישובים.^[52]

החזית העיקרית ברצועת עזה: המלחמה החלה בטיהור^[ג] שטח עוטף עזה ממחבלים, ביצוע תקיפות אוויריות וימיות, סיכולים ממוקדים ופשיטות קרקעיות נקודתיות. לאחר פינוי האוכלוסייה מצפון הרצועה, בוצע תמרון קרקעי רחב, ולאחר הפוגה בלחימה במקביל לעסקת חטופים חודש התמרון והועמק בדרום הרצועה ובמרכזה, לצד טיהור האזורים שנכבשו ממחבלים.^[53] לאחר מכן, אופיינה הלחימה בפשיטות מבוססות מודיעין. הלחימה כללה השמדת תשתיות טרור רבות, בהן מנהרות טרור ותוואי תת-קרקע, פירי מנהרות, משגרי רקטות מוטמנים, מחסני אמל"ח, מוצבים, מפקדות, מחנות אימונים ומבנים ששימשו ללחימה. במהלך הלחימה בוצעו סיכולים ממוקדים רבים, בהם הרגה ישראל את רוב מפקדי חמאס, בהם יחיא סינוואר, מוחמד דף, מרואן עיסא ואיימן נופל. כמו כן, חולצו 8 בני ערובה חיים וכן גופות של חטופים שהוסתרו ברצועה.

החל מיום אחרי פרוץ המלחמה, הצטרפו מדינות וארגונים נוספים למאבק מזוין בישראל מתוך "סולידריות עם הפלסטינים", והמלחמה התרחבה לחזיתות נוספות: גבול ישראל-לבנון, גבול ישראל-סוריה, יהודה ושומרון, עיראק, תימן ואיראן. החזיתות לחמו כחלק מציר ההתנגדות. למרות הצטרפות הזירות האחרות, נותרה רצועת עזה החזית העיקרית במהלך מרבית תקופת הלחימה, למעט בתקופת מבצע חיצי הצפון בחזית הצפונית ובמבצע עם כלביא במסגרת המערכה מול איראן.

החזית בלבנון: הלחימה התקיימה בין ישראל לחזבאללה וארגוני טרור בגבול ישראל–לבנון וגבול ישראל–סוריה. במשך כשנה מפרוץ המלחמה התקיימו חילופי ירי, שכללו תקיפות כטב"מים, ירי ארטילרי, טילי נ"ט, וירי נשק מדויק אל יישובים ישראליים נטושים באופן שגרם להרס שיטתי של בתים ותשתיות^[54] ונזק ואבדות לבסיסי צה"ל.^[55] ישראל הגיבה בסיכול ממוקד של מחבלים בלבנון, תקיפת בסיסי מחבלים ותקיפה אווירית של חוליות משגרי נ"ט. בהמשך התרחב ירי הרקטות והכטב"מים דרומה, כולל לאזור חיפה, השרון וגוש דן. בספטמבר התפוצצו אלפי זימוניות של פעילי חזבאללה במבצע ישראלי של המוסד, אחריו הכריזה ישראל על שינוי באופי הלחימה. צה"ל פתח במבצע חיצי הצפון, בו הושמדו אלפי נכסים של חזבאללה בלבנון וסוכלה מרבית צמרת הארגון, לרבות תקיפת מפקדת חזבאללה בביירות וסיכול מנהיג הארגון חסן נסראללה במבצע סדר חדש. לאחר מכן החל צה"ל בתמרון קרקעי בדרום לבנון לשם טיהור המרחבים הסמוכים לגבול מתשתיות של חזבאללה וכוח רדואן. בנובמבר 2024 נחתם הסכם הפסקת אש בין הצדדים, אשר נאכף דרך קבע בפעילות צה"ל.

החזית ביהודה ושומרון: כוחות צה"ל פעלו למיגור וסיכול תשתיות טרור^[56] בעקבות התגברות מאמציהם של ארגוני טרור פלסטיניים, בעיקר חמאס, ליזום פיגועים ולגרום לתסיסה ציבורית על רקע אירועי המלחמה. מבצע מחנות קיץ שנפתח בסוף אוגוסט 2024 ומבצע חומת ברזל שנפתח בסוף ינואר 2025, שכללו פעילות נרחבת של צה"ל במחנות הפליטים בג'נין, נור שמס, טובאס, שכם, חברון, טולכרם ופארעה היו הפעולה הנרחבת ביותר של צה"ל להשמדת תשתיות טרור פלסטיני באזור.^[57]

החזית בתימן: החות'ים הכריזו מלחמה על ישראל כתמיכה בארגוני הטרור ברצועת עזה. הם שיתקו את נמל אילת באמצעות תקיפת אוניות סוחר שהפליגו במצר באב אל-מנדב, הטילו מצור ימי על ישראל וגרמו לפגיעה בסחר הימי העולמי. בנוסף שיגרו החות'ים טילים בליסטיים, טילי שיוט, וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר ישראל, אך רובם יורטו או לא גרמו לנזק משמעותי. ביולי התפוצץ כטב"ם בתל אביב, וגרם להרג אדם אחד ולעשרה פצועים.^[58] בתגובה תקפו מטוסי קרב של צה"ל במערב תימן במבצע יד ארוכה.^[59] בספטמבר חיל האוויר תקף בשנית את נמלי אל-חודיידה וראס עיסא, וכן מתקני נפט ותחנות כוח, בתגובה לשיגור טילים של החות'ים לעבר מרכז הארץ. בתגובה להמשך השיגורים, תקף צה"ל את החות'ים פעמים נוספות.^[60][61][62]

החזית באיראן: איראן מעורבת במלחמה באמצעות השפעה פוליטית על הכוחות התוקפים את ישראל, לצד אספקת הכשרה ונשק ללוחמיהם, ומימון ותיאום כללי של הפעילות. איראן מתאמת גם מהלכים מדיניים מול מדינות נוספות האוהדות את חמאס, כמו סוריה, קטר וטורקיה. ישראל תקפה את מבנה הקונסוליה האיראנית בדמשק והצליחה להתנקש במפקד כוח קודס בסוריה ובלבנון ובכיר במשמרות המהפכה האסלאמית. בתגובה, באפריל 2024 תקפה איראן את ישראל באופן ישיר לראשונה בתולדותיה, ונבלמה בהצלחה רבה בזכות שיתוף פעולה צבאי בין-לאומי. ישראל הגיבה בתקיפת מתקנים צבאיים של משמרות המהפכה באיראן. באוקטובר 2024 תקפה איראן את ישראל בשנית בתגובה להריגת בכירים בחזבאללה ובמשמרות המהפכה וישראל הגיבה בתקיפה נוספת בשטח איראן. ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע עם כלביא, בו פעלה לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית וכן סיכול צמרת מערכת הביטחון ומדעני הגרעין האיראנים, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי ורמטכ"ל הכוחות המזוינים של איראן מוחמד באקרי.^[63]

ארצות הברית מעורבת במלחמה על ידי סיוע צבאי, כלכלי ודיפלומטי לישראל וכן מעורבת צבאית. בתחילת המלחמה, שלחה ארצות הברית שתי נושאות מטוסים עם כוח תקיפה וכוח התערבות מהיר של 2,000 נחתים לחופי ישראל והחלה רכבת אווירית של ציוד צבאי לישראל. תגובת המיליציות הפרו-איראניות לתמיכה האמריקאית כללה תקיפות נגד בסיסי ארצות הברית, שעליהן הגיבה ארצות הברית במתקפות נגד. בהמשך הקימה ארצות הברית מזח צף לחופי עזה לצורך אספקת סיוע הומניטרי. ספינות חיל הים האמריקאי פעלו בים סוף בתחילה להקרנת כוח והרתעה ובהמשך תקפו ביחד עם בעלות ברית בסיסים של החות'ים בתימן בסדרת מבצעים; ביניהם, מבצע שומר השגשוג ומבצע קשת פוסידון. עד יוני 2024, ארצות הברית סיפקה לישראל סיוע צבאי בהיקף של כ-6.5 מיליארד דולר, ובספטמבר הוערכה ההוצאה האמריקאית על המלחמה בכ-22.76 מיליארד דולר. ב-22 ביוני 2025, ארצות הברית תקפה שלושה מתקני גרעין באיראן, באזור פורדו, ליד העיר קום.

המלחמה היא אחת המלחמות הארוכות בתולדות ישראל^[64][65] ובעלת מספר חזיתות הלחימה הגבוה ביותר מאז מלחמת העצמאות. היא הסבה פגיעה יוצאת דופן בעורף הישראלי,^{[66][67][68][69]} והביאה לתפנית משמעותית במאזן הכוחות במזרח התיכון ולשינוי פרדיגמה עמוק בישראל ובעולם המערבי בכלל. תחושת הכישלון שלאחר מתקפת הפתע, משך הלחימה, וכן החטופים המוחזקים ברצועת עזה ללא ידיעה על מצבם, השפיעו השפעה מרחיקת לכת על החברה הישראלית ועל יהדות התפוצות.

כמו כן, עשרות אלפי ההרוגים בעזה וגלי ההריסות, הציתו גל אנטישמיות והפגנות תמיכה ומחאה סוערות ברחבי העולם. עלו טענות לפיהן ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות, טיהור אתני והשמדת עם כלפי הפלסטינים ברצועת עזה,^{[70][71][72][73]} ששיאן בתלונה שהגישה דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) בגין רצח עם^[74] והוצאת צווי מעצר בינלאומיים נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט.^[75]

רקע

ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר

ישראל וחמאס

בשנים שקדמו למלחמה, התפשטה תפיסה בקרב רבים בצמרת המדינית והביטחונית בישראל, בהם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הרמטכ"ל הרצי הלוי, קודמיו בתפקיד, אביב כוכבי ובני גנץ וקצינים בכירים נוספים במערכת הביטחון, שלפיה ארגון הטרור חמאס נעשה פרגמטי בנוגע ליחסיו עם ישראל.^[76] במסגרת תפיסה זו העניקה המדינה הטבות לחמאס ולתושבי רצועת עזה, בהן אישורי עבודה בישראל, הכנסת מלט בכמויות מסחריות^[77] ואישור להכנסת הספקה וכסף מטעם ממשלת קטר לרצועה, למרות התנגדות השב"כ לאורך השנים להעברת הכספים.^[78] במערכת הביטחון סברו כי לא צפויה הסלמה.^[79] צה"ל הוציא כוחות מאזור עוטף עזה, לקח את רוב כלי הנשק מכיתות הכוננות ביישובי המועצה והפחית את אימוני הרבש"צים.^[80]בתחילת 2021 העריך אמ"ן שחמאס דבק באסטרטגיית ההסדרה עם ישראל. האתגרים המרכזיים בהגנה על הגבולות הוגדרו כניסיונות לאתגר את המכשול התת-קרקעי בעזה, ירי רקטות ופצמ"רים מרצועת עזה בידי ארגונים סוררים, לוחמה אלקטרונית, ופעולות טרור כלפי ישראל מצד ארגוני פרוקסי וסוררים.^[81] בדיעבד הצהירו גורמים בחמאס כי הארגון נקט בהונאה מתוחכמת ופיתה את ישראל לחשוב שהוא עוסק בעניינים אזרחיים בלבד, בעוד שלמעשה תכנן מתקפת פתע.^[82] ביום המתקפה שלחו ראשי חמאס איגרת לחסן נסראללה ולבכיר איראני, בה הציגו את המהלך כפתיחת מערכה כוללת נגד ישראל ואת מטרת המלחמה – חיסולה של ישראל, וקראו להצטרפות שאר מרכיבי ציר ההתנגדות.^[83]

חמאס החל בהיערכות מבצעית למתקפה לפחות שנה לפני הוצאתה לפועל. בסוף שנת 2022 איתרה יחידה 8200 את התוכנית המבצעית של חמאס, שקיבלה את השם "חומת יריחו" והגיעה למודיעין אוגדת עזה.^[84] תוכנית זו תורגלה עד לביצועה ביום המתקפה,^[85][86] וכללה תרגילים שדימו פשיטה על קיבוצים, מוצבים ובסיס הדרכה בעוטף עזה. אימונים לצד הגדר נערכו במשך חודשים ומטעני חבלה הונחו בצמוד לגדר במסווה של התפרעויות. תאריך המבצע נשמר בסודיות רבה, וגם הכוחות שאומנו לכך לא ידעו שמטרת האימון היא פלישה ומתקפת פתע.^[87] תצפיתניות שהשקיפו על הגבול העידו שהבחינו בפעולות לא שגרתיות והתריעו באוזני מפקדיהן, אך נענו בביטול.^[88][89] במהלך שנת 2023 פנה תת-אלוף עמית סער, ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל, במספר מכתבים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבהם התריע על ירידה בכושר ההרתעה לנוכח המשבר הפנימי בישראל. הוא הזהיר כי איראן, חזבאללה וחמאס רואים במצב הפוליטי בישראל "הזדמנות לייצר סערה מושלמת, משבר פנימי, הסלמה רחבה בזירה הפלסטינית ואתגור מזירות נוספות, שייצרו לחץ רב-ממדי ומתמשך".^[90]

לטענת גורמים ממשלתיים, בימים שלפני מתקפת הפתע העריכו בכירים בצה"ל בפני הדרג המדיני שחמאס מורתע ואינו מעוניין בהסלמה.^[91] מערכת הביטחון הייתה מודעת לאפשרות של פריצת עימות אזורי, אך לא היה כל מיקוד ברצועת עזה ובאיום מהסוג שהתממש. האלוף (מיל') יצחק בריק, שהתריע שנים קודם לכן בנוגע לאי מוכנותו של צה"ל למלחמה,^[92] הזהיר כשבועיים טרם המתקפה כי ישראל קרובה למלחמה אזורית כפי שלא הייתה מאז מלחמת יום הכיפורים. הוא ציטט את אזהרות שר הביטחון, הרמטכ"ל ואגף המודיעין מפני מלחמה אזורית קרובה, ופנה לראש הממשלה נתניהו בקריאה להכריז על מצב חירום לאומי.^[93] גם אל"ם (מיל') יגאל כרמון, נשיא מכון ממרי, כתב בסוף אוגוסט 2023 על "סימנים מעידים לאפשרות מלחמה בספטמבר–אוקטובר", אך התמקד בעיקר בגבול הצפון וביהודה ושומרון.^[94]

בדו"ח של קהילת המודיעין האמריקאית הוערך בדיעבד שההנהגה האיראנית לא הייתה מעורבת בתכנון המתקפה וכי לא היה לה מידע מוקדם עליה.^[95] עם זאת, לפי דיווחים מוקדמים בוול סטריט ג'ורנל, גורמים ביטחוניים באיראן אישרו את תוכנית המתקפה בסדרת פגישות שנערכו בביירות, וכן הדריכו ואימנו כ-500 מחבלים פלסטינים מחמאס וגא"פ במתקנים צבאיים באיראן. לפי בכירים בחמאס וחזבאללה, מחודש אוגוסט 2023 סייעו קצינים במשמרות המהפכה לתכנן את פרטי המתקפה. איראן הכחישה את הדברים.^[96][97] מסמך סודי שאותר ברצועת עזה במהלך המלחמה הראה שבחמאס האמינו כי איראן מתחייבת להצטרפות הציר כולו למערכה גדולה נגד ישראל עם ביצוע מתקפת הפתע על ידי חמאס ושותפיו.^[98]

ערב המתקפה הסתכמו כוחות חמאס בעשרים וארבעה גדודים. צה"ל נמצא באותה עת בחופשה מרוכזת ("הדממה") בשל החגים^[99], ולכן יחידות רבות ביצעו רק פעילות מבצעית וכוננות^[99]. חלק ניכר מהחיילים שאיישו את גבול עזה יצאו לחופשה, והיקף הכוחות באוגדת עזה היה שלושה גדודי חי"ר וגדוד שריון אחד בלבד. בליל 6 באוקטובר, מספר שעות לפני המתקפה, עודכנו הרמטכ"ל, הרצי הלוי, וראש השב"כ, רונן בר, במידע שהעיד על כוונת פעולה של החמאס. כל אחד מהם קיים התייעצויות בעניין עם אנשי מטהו.^[100] צוות מיוחד של השב"כ הגיע לעוטף עזה לפנות בוקר, בשל ההערכה כי מדובר בניסיון חטיפה מקומי.^[100] לפי לשכת ראש הממשלה, עודכן המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, אלוף אבי גיל, בפרטים בשעה 6 בבוקר, כחצי שעה לפני תחילת המתקפה.

מתקפת הפתע

  רצועת עזה

  שטח ישראלי שבו פעלו המחבלים

ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר

ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 06:29, בוקר שבת וחג שמחת תורה,^[101] אזעקות נשמעו ברחבי הארץ בשל שיגור אלפי רקטות לעבר ישראל, מדימונה בדרום ועד לוואדי עארה בצפון ולירושלים במזרח. פגיעות נצפו במקומות רבים וחלקן גרמו לאבדות בנפש, רובן בפזורה הבדואית, הלא ממוגנת.^[102] בחסות ירי הרקטות פלשו לעוטף עזה כ-6,000 מחבלי חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגוני טרור נוספים מרצועת עזה בחזית של כ-60 ק"מ. המחבלים, שהיו חמושים בנשק רב, חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל דרך היבשה, בעיקר על גבי טנדרים ואופנועים, לאחר שפרצו את גדר המערכת המקיפה את רצועת עזה בכ-120 מקומות,^[103] וכן בסירות דרך הים, ובאמצעות מצנחים ממונעים דרך האוויר.^[104] כדי להכשיר את הקרקע למתקפה, פגעו המחבלים בטנקים שהיו בעמדות סמוך לגדר, בחיישנים, באמצעי תשתית, תקשורת, תצפית ומצלמות. הם הפעילו רחפנים, שהטילו פצצות מאולתרות על מערכות התקשוב המותקנות על אנטנות ליד הגדר ובבסיסים הסמוכים ועל מערכות "רואה יורה", שמטרתן לירות אל עבר מי שמתקרב אל הגדר. חמאס פגע ב-37 אתרי תקשוב מתוך 40 שנפרסו סביב רצועת עזה.^[105] פגיעות חמאס בתשתיות צה"ל הקשו על קבלת מידע אודות הפשיטה והיקפה, ועל התקשורת בין יחידות הצבא.

1. צילום לוויין של עוטף עזה מבוקר 7 באוקטובר המראה את השרפות הרבות שנגרמו עקב ירי רקטות והצתות של המחבלים 2. מבנה מגורים שרוף בקיבוץ בארי לאחר מתקפת הפתע 3. תיעוד חטיפה של אזרח ישראלי מפסטיבל הנובה 4. מחבל חמאס יורה לתוך מיגונית המוות שבה הסתתרו עשרות מבלים

מאות מחבלים, בקבוצות של כ-15 מחבלים, נכנסו לבסיסי צה"ל במעבר ארז, במוצב נחל עוז, במפקדת אוגדת עזה, במוצב כיסופים ובמוצב מגן. הם נטרלו את מערכות הקשר והשתלטו על רוב הבסיסים. שמונה מוצבים נכבשו לחלוטין, וחיילים נלקחו בשבי.^[106][107] מפקדת אוגדת עזה נכבשה, והמחבלים הרגו וחטפו חיילים וחיילות, עד שצה"ל השתלט מחדש על הבסיס.^[108] מפקד האוגדה וחייליו הסתגרו בבונקר, ולא יכלו לפקד או להעביר תמונת מצב מדויקת לצבא.^[109] המחבלים רצחו אזרחים שנסעו בכבישי העוטף ושהתחבאו בתוך מיגוניות, ובמקביל ארבו המחבלים בצמתים ובכבישים כדי לעצור תגבורות צה"ליות שהגיעו לאזור. מול הכוחות התוקפים היו פרוסים על גבול עזה קרוב לארבעה גדודים קרביים: גדוד 13 וגדוד 51 מחטיבת גולני, גדוד סיירת נח"ל מחטיבת הנח"ל מתוגבר בכוחות מגדוד 50, וגדוד שריון 77 מחטיבה 7. חלק ניכר מהחיילים בגדודים היו בחופשת חג, כך שהלוחמים מנו כ-600 איש.^[110] בשל הנחיתות בכוחות ובנשק של הכוחות המגינים והאיחור בהגעת כוחות עתודה, לא היה מי שימנע מהמחבלים לחדור לשטח ישראל ולתקוף מעל 20 יישובים בעוטף עזה, כולל הערים שדרות ואופקים. עם זאת, כוחות מג"ב וכוחות נוספים הצליחו לחסום ולסכל את תוכנית החמאס להגיע לערים נוספות כמו אשקלון, אשדוד וקריית גת.^[111]

במשך שעות ארוכות התבצע טבח באזרחים באזור עוטף עזה. בטבח נרצחו קרוב ל-800 אזרחים, כמחציתם בפסטיבל נובה ליד רעים, שבו השתתפו אלפי צעירים. תושבים נרצחו ביישובים ניר עוז, חולית, בארי, נחל עוז, עין השלושה, נתיב העשרה, כפר עזה, ניר יצחק, נירים, כיסופים, לאחר שמקצתם נכבשו בידי המחבלים.^[112][113] אירועים אלה, בעיקר בקיבוץ בארי, זכו לסיקור תקשורתי רחב ביותר, ובכלי התקשורת נשמעו עדויות בזמן אמת אף מעומק השטח שכבש חמאס.^{[114][115][116]} ברבים ממוקדי העימות הצליחו מחבלי חמאס לחטוף אזרחים, חיילים ואף גופות. 251 אנשים, רובם ישראלים, ובכללם נשים, ילדים וקשישים, נחטפו לרצועת עזה. מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, קרא לתושבי איו"ש ולערביי ישראל להצטרף למתקפה,^[117] אך אלו לא נענו לקריאותיו.

המתקפה הסתיימה לאחר 3 ימים, עם החזרת השליטה ביישובים הישראלים לידי צה"ל ולכידת רוב המחבלים שהסתננו לישראל. הלחימה המתמשכת המרכזית נגמרה ב-8 באוקטובר. כמה קרבות נמשכו ב-9 באוקטובר, ומחבלים רבים שהסתגרו בבתים ונלחמו בצה"ל נהרגו באותו יום. בנוסף על כך, מחבלים הופיעו באזור זיקים ונלחמו בצה"ל גם ב-11 באוקטובר ומחבלים נוספים נהרגו בזיקים ב-12 באוקטובר. הייתה זו המתקפה הקטלנית ביותר של ארגון טרור על מדינת ישראל, והיא נחשבת על ידי רבים לאסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה.^[118]

הכרזת מלחמה ומטרותיה

הצהרת דובר צה"ל, דניאל הגרי, לתקשורת במהלך מתקפת הפתע ביום שבת 7 באוקטובר

בשעה 08:00 בבוקר המתקפה הכריז צה"ל על מצב כוננות מלחמה, ושר הביטחון יואב גלנט אישר גיוס מילואים נרחב. בשעה 11:30 פרסם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו סרטון קצר בטוויטר ובו הכיתוב "אנחנו במלחמה".^[119][120] הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס לדיון משעה 14:45 עד 16:20. בשעה 22:16 מסר נתניהו הודעה ראשונה לתקשורת אודות ההיערכות למלחמה.^[121]

ב-8 באוקטובר החליט הקבינט המדיני־ביטחוני על "נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות" והחלה ההיערכות למלחמה.^[122]

ב-16 באוקטובר 2023 אישר קבינט המלחמה ארבע מטרות למלחמה:^[123]

• מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות.
• הסרת איום הטרור מהרצועה על ישראל.
• מאמץ מרבי לפתרון סוגיית החטופים.
• הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה.

ב-29 באוגוסט 2024 קיים שר הביטחון יואב גלנט דיון חשיבה אסטרטגי עם הרמטכ"ל ובכירי מערכת הביטחון על הצורך להוסיף למטרות המלחמה את השבת תושבי הצפון לבתיהם.^[124] ב-17 בספטמבר 2024 עדכן הקבינט המדיני-ביטחוני את מטרות המלחמה והוסיף את היעד:^[125]

• השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה.

ב-17 בינואר 2025, לאחר אישור הסכם חמאס–ישראל (2025), הוסיף הקבינט מטרה נוספת למלחמה:^[126][127]

• פגיעה משמעותית ביכולות ארגוני הטרור באזור יהודה ושומרון וחיזוק ההגנה והביטחון באזור זה, בדגש על שמירת ביטחון התנועה והיישובים.

במהלך המלחמה, הוגדרו מטרות נוספות ונקודתיות כחלק מפקודות מבצע אשר ניתנו ביציאה למבצעים בזירות השונות של המלחמה, אולם מטרות המלחמה הרשמיות לא הרבו להתעדכן. חלק מהמטרות היו מטרות משנה ופירוט של מטרות המלחמה כפי שפורסמו וחלקן היו למטרות שהוגדרו למבצעים ולא באות לידי ביטוי במטרות המלחמה, דוגמאות לכך ניתן לראות במבצעים הבאים:

• בספטמבר 2024, עת היציאה למבצע חיצי הצפון ולתמרון הקרקעי בלבנון, הוגדרו מטרות הקשורות בפגיעה בתשתית ההתקפית של חזבאללה לאורך הגבול, עצירת הירי המתמשך של רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים ובכך לאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם.^[128]
• במאי 2025, עת היציאה למבצע מרכבות גדעון, הוגדרו המטרות הקשורות בהכרעת חמאס ופגיעה ביעדי שלטונו, שליטה מבצעית ופירוז השטח, ריכוז והנעת האוכלוסייה והשבת בני הערובה.^[129]
• ביוני 2025, עת היציאה למבצע עם כלביא, הוגדרו המטרות הקשורות במאבק בתוכנית הגרעין האיראנית וביכולות הטק"ק האיראניות.^[130]

ב-8 באוגוסט 2025 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני "5 עקרונות לסיום המלחמה":^[131]

• פירוק חמאס מנשקו.
• השבת כל החטופים - החיים והחללים כאחד.
• פירוז רצועת עזה.
• שליטה ביטחונית ישראלית ברצועת עזה.
• קיומו של ממשל אזרחי חלופי שאינו החמאס או הרשות הפלסטינית.

מהלך הלחימה ברצועת עזה

ערך מורחב – הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

רצועת עזה הייתה זירת הלחימה המרכזית במהלך רוב חודשי המלחמה, מ-7 באוקטובר 2023 ועד תחילת החלק השני בלחימה בחזית הצפונית ב-17 בספטמבר 2024. צה"ל חילק את הלחימה לארבעה שלבים עיקריים.^[132] השלב הראשון שהחל ב-7 באוקטובר והסתיים ב-27 באוקטובר כלל את ייצוב המצב בגבול, הריגה של כ-1,600 מחבלים בשטח ישראל וטיהור עורף ישראל ממחבלים. בהמשך השלב עבר צה"ל להתקפות מהאוויר על ידי חיל האוויר הישראלי, שאליו הצטרפו בהמשך חיל הים הישראלי וחילות היבשה וריכוך השטח לקראת כניסה הקרקעית. השלב השני הסתיים רשמית ב-7 בינואר 2024 והיה תמרון קרקעי בצפון ומרכז רצועת עזה בשילוב אש מהאוויר, מהקרקע ומהים, במטרה לטהר את רצועת עזה ממחבלים ולמוטט את התשתית הצבאית של חמאס, בשיא התמרון הקרקעי נלחמו ברצועה חמש אוגדות^[133] וכ-50 אלף חיילים.^[134] השלב השלישי כולל את העמקת השליטה הצבאית בשטח וביצוע השמדה שיטתית של תשתיות הטרור וכלל מעבר מפשיטות אוגדתיות לפשיטות חטיבתיות ממוקדות בצפון הרצועה והמשך הלחימה בדרום ומרכז הרצועה. נקבע כי השלב השלישי צפוי לכלול את סיום התמרון הקרקעי, צמצום כוחות, שחרור אנשי מילואים ומעבר לפשיטות ממוקדות. השלב הרביעי הוא ייצוב מנגנון היום שאחרי, והוא משלב מאמץ מדיני משמעותי.

טיהור עורף ישראל והתקפות מהאוויר

כרוז המכריז על המלצה דחופה לפינוי אוכלוסייה אזרחית בעזה שפוזר באוויר במהלך מלחמת חרבות ברזל.^[135] למעלה – מקור, למטה – תרגום מכונה.

בערב יום המלחמה הראשון כבש צה"ל מחדש את מפקדת אוגדת עזה, לאחר קרב קשה.^[136] חיל האוויר הישראלי הפציץ ברצועת עזה ובין היתר החריב את "מגדל פלסטין" שהכיל תשתיות טרור של חמאס^[137] לאחר הפעלת נוהל הקש בגג, מאחר שבבניין גרו אזרחים ששימשו את חמאס כמגן אנושי. חיל הים הרג עשרות מחבלים שחדרו לישראל בסירות דרך הים.^[138] לפי דובר צה"ל, עד הבוקר השני למלחמה צה"ל תקף 426 מטרות ברחבי הרצועה, הרג מאות מחבלים ולקח עשרות שבויים.^[139] באותו ערב חתם שר האנרגיה ישראל כ"ץ על צו המורה להפסיק את אספקת החשמל לרצועת עזה.^[140]

ב-13 באוקטובר יזמה ישראל את פינוי צפון רצועת עזה על מנת למנוע פגיעה באוכלוסייה אזרחית בשל לחימה בשטח בנוי מאוכלס וצפוף. צה"ל הודיע לאו"ם ולתושבי רצועת עזה, באמצעות כרוזים בערבית, כי על כל האנשים המתגוררים צפונה לנחל הבשור בחלקו העזתי להתפנות דרומה בתוך 24 שעות, וכי תושבים שלא יתפנו יהיו בסכנת פגיעה. הוראה זו קראה לפינויים של כ-1.1 מיליון איש ממטרופולין עזה. ההוראה ניתנה במסגרת מנהלת התיאום והקישור. חמאס, שהאינטרס שלו היה שתושבי צפון הרצועה יישארו בבתיהם כמגן אנושי, קרא להם להימנע מפינוי וטען כי הוראות צה"ל נועדו לגרום לנכבה שנייה.^[141] הארגון ירה לכיוון תושבים שניסו להימלט מצפון הרצועה,^[142] כדי למנוע את פינוי האזור, ואף ירה לעבר בתי החולים, המשמשים מגן אנושי למפקדותיו.^{[דרוש מקור]} למרות אזהרות חמאס, עד 15 באוקטובר התפנו מאות אלפי תושבים דרומה. למרות פקיעת האולטימטום, הכריז צה"ל על חלון זמן נוסף באותו היום, שבו התאפשר מעבר בטוח דרך כביש צלאח א-דין, החוצה את הרצועה.^[143] קריאות צה"ל לנוע לדרום נמשכו גם לאחר מכן.^[144] בניגוד לתוכניות צה"ל, הפינוי ארך כמה שבועות והתקיים בחלקו לצד שלב הלחימה השני. יותר מ-1.5 מיליון עזתים התפנו דרומה לנחל הבשור והתרכזו ברפיח ומערב ח'אן יונס. עם הידוק הכיתור הישראלי את צפון עזה, פתחה ישראל מסדרונות הומניטריים בכביש צלאח א-דין ודרך א-רשיד, שאפשרו יציאה מהעיר לכיוון דרום, ומאות אלפי תושבים נוספים התפנו דרומה.^[145] במקביל לפינוי וללחימה הזרימה ישראל סיוע הומניטרי לתושבים המפונים.

במהלך השבוע השני למלחמה (14 באוקטובר 2023 – 25 באוקטובר 2023) המשיך צה"ל בתקיפת תשתיות טרור מהאוויר והשמדת מפקדות חמאס, מאמצי פינוי צפון רצועת עזה מאזרחים וסיכולים ממוקדים מהאוויר של מפקדי ופעילי חמאס. ב-17 באוקטובר דיווחו מקורות ברצועת עזה על פיצוץ בבית חולי "אל-אהלי" בעזה. מקורות פלסטיניים רשמיים טענו כי בפיצוץ נהרגו קרוב ל־500 אנשים, וחמאס האשים את ישראל בתקיפה אווירית של בית החולים. טענות אלה דווחו באמצעי התקשורת הבין־לאומיים, ורק מאוחר יותר הודיע דובר צה"ל שלפי תחקיר צה"ל, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שיגר מטח רקטות שעבר בסביבת בית החולים, אשר אחת מהן נפלה והתפוצצה בבית החולים והתברר שגרסת חמאס אינה עומדת במבחן הביקורת. בתדרוך לתקשורת הזרה חשף דובר צה"ל דניאל הגרי מידע מודיעיני שמוכיח שחמאס מיקם את המפקדה הראשית שלו, מקלטים לבכירי הארגון, רשת מנהרות טרור ותשתיות טרור נוספות מתחת לבית החולים שיפא שבלב עזה במטרה להשתמש בבית החולים כמגן אנושי ולמנוע תקיפות של צה"ל על תשתיות הטרור ובכירי חמאס.^[146]

תמרון קרקעי

כוחות צה"ל מתכוננים לכניסה לעזה, 16 באוקטובר

ב-27 באוקטובר החל השלב השני בלחימה: תמרון קרקעי בשילוב אש מהאוויר, מהקרקע ומהים,^[147] במטרה לטהר את רצועת עזה ממחבלים ולמוטט את התשתית הצבאית של חמאס באמצעות חילות הרגלים והצנחנים, התותחנים, ההנדסה הקרבית והשריון. ראשית החלו פשיטות קרקעיות לעומק רצועת עזה כדי להכין את השטח למערכה המרכזית. אוגדות משוריינות וצוותי קרב חטיבתיים של צה"ל החלו בתמרון קרקעי בצפון רצועת עזה, במטרה לכתר ולכבוש את העיר עזה ומחנות הפליטים שסביבה ולטהר אותם מתשתיות טרור. ב-28 באוקטובר נכנסו כוחות אוגדה 162 לצפון רצועת עזה דרך ציר החוף, ופתחו את קרב ג'באליה.^[148] בחצות, 29 באוקטובר, חצו כוחות אוגדה 252 את גדר הגבול והחלו את קרב בית חאנון.^[149] בימים שבין סוף אוקטובר לתחילת נובמבר נכנסו גם כוחות אוגדה 36 דרך מסדרון נצרים^[150] והקיפו את העיר עזה מדרום במסגרת המאמץ העיקרי של קרב עזה. כוחות צה"ל נעו בקצבים שונים; אלה שתקפו מצפון–מערב הגיעו למחנה הפליטים שאטי, הצמוד לחוף עזה, והכוחות המכתרים את עזה מדרום הגיעו ללב שכונות זייתון וסברה.^[151] בעיר שאוכלוסייתה הוערכה כ-1.2 מיליון איש, כולל בפרווריה הצמודים, נותרו לפי הערכות הצבא מאות אלפים בודדים של תושבים שלא התפנו.^[152] צה"ל הודיע כי השלים את כיתור העיר מדרום ב-2 בנובמבר.^[153] בתחילת השבוע החמישי למלחמה, ב-4 בנובמבר, הושלם ביתור הרצועה לשני חלקים.^[154]

הרמטכ"ל בשיחה עם לוחמי חיל התותחנים לפני כניסה לעזה, 29 באוקטובר

ב-9 בנובמבר פשטו כוחות צה"ל על הרובע הביטחוני של חמאס בעזה, בשילוב מדויק של תקיפות מהאוויר על ידי חיל האוויר הישראלי, במטרה "לסכל כמה שיותר איומים ביטחוניים בטווח הזמן המיידי". ב-19 בנובמבר חשפו כוחות צה"ל^[155] מנהרת טרור מתחת לבית החולים שיפא,^[156][157] ותמונות ממצלמות אבטחה בבית החולים הראו מחבלים חמושים מגיעים למקום עם אזרחים שנחטפו ב-7 באוקטובר.^[158] כוחות מיוחדים פשטו על בית החולים וטיהרו אותו מתשתיות טרור. עד סוף נובמבר פעלו הכוחות ברוב צפון הרצועה, כולל בבית חאנון וברובה של העיר עזה.

כוחות שריון, חי"ר והנדסה של צה"ל סמוך לרצועת עזה, 3 בנובמבר 2023

• 
  לוחמי יחידת אגוז בסמטאות ח'אן יונס
• כחלק מהשמדת סמלי השלטון של חמאס, כוחות צה"ל הרסו את הפסל המפאר את אסון הנגמ"ש בשג'אעייה שבו נחטף אורון שאול. צולם בקרב שג'אעייה (2023).
• 
  לוחם חטיבת הקומנדו יורה במקלע נגב NG7 בלחימה בג'באליה, 19 בנובמבר 2023.

בין 24 בנובמבר ל-1 בדצמבר נערכה עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס שהושגה בתיווך קטר. העסקה כללה הפוגה הדדית בלחימה, שחרור אסירים ביטחוניים תמורת שחרור חטופים ישראלים וזרים, בעיקר נשים וילדים, והכנסת דלק וסיוע הומניטרי לרצועת עזה. במסגרת העסקה חמאס התחייב לשחרר 50 ישראלים שנחטפו בטבח שבעה באוקטובר, בתמורה לכל משוחרר התחייבה ישראל לשחרר שלושה אסירים ביטחוניים פלסטיניים. הצדדים התחייבו להפוגה של ארבעה ימים בלחימה ברצועת עזה, וישראל התחייבה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי ודלקים.^[159] הצדדים הסכימו שניתן יהיה להאריך את ההפוגה, בתמורה לשחרור חטופים נוספים, עד עשרה ימים ממועד סיום הפעימה הראשונה.^[160] ביצוע העסקה החל בהפוגה הדדית בלחימה ב-24 בנובמבר בשעה 7:00 בבוקר. העסקה הוארכה פעמיים ביומיים, בהם שוחררו 40 חטופים נוספים. בפועל ההפוגה בלחימה נמשכה שבע יממות ושוחררו במסגרתה 80 ישראלים תמורת שחרור 210 אסירים. בנוסף שוחררו שלא במסגרת העסקה ישראלי אחד בעל אזרחות רוסית, ו-24 בעלי אזרחות זרה (23 תאילנדים ופיליפיני אחד) שנחטפו מישראל.

צמד דחפורי די-9 משוריינים בג'באליה, 19 בדצמבר 2023

בדצמבר, מיד בתום ההפוגה, הרחיב צה"ל את פעילותו הקרקעית לאזור ח'אן יונס ונכנס לשכונת שג'אעייה ולעומק העיר ג'באליה. הלחימה התחלקה למספר קרבות עיקריים: קרב שג'אעייה, קרב ח'אן יונס והעמקת קרב ג'באליה. בקרבות אלו נהרגו כ-200 חיילי צה"ל. נהרגו גם יותר מ-8,000 מחבלים, בהם מפקדים בכירים בדרגי המג"ד והמח"ט, דבר שלמעשה פירק את גדודי חמאס בצפון הרצועה.^[161] תשתיות טרור רבות – בהן מנהרות לחימה ברצועת עזה, מוצבים, מפקדות, מחנות אימונים, משגרי רקטות, מחסני אמל"ח וסמלי שלטון חמאס – הושמדו. לבתים באזורי הלחימה נגרם נזק כבד.

לוחמי יחידת מגלן נלחמים בסמטאות ח'אן יונס

קרב ח'אן יונס, בהובלת אוגדה 98 של צה"ל, החל בתקיפות אוויריות ובארטילריה ב-2 בדצמבר 2023, והמשיך בתמרון מלא בלילה שבין 4 בדצמבר ל-5 בדצמבר והסתיים ב-7 באפריל ביציאת אוגדה 98 מח'אן יונס.^[162] הקרב כלל גם את מבצע כתר המערב שבו פשטו כוחות צה"ל על מדינת חמד. בקרב ח'אן יונס נהרגו 37 חיילי צה"ל. מנגד, כוחות צה"ל הרגו כ-3,000 מחבלים ועצרו 1,500 מחבלים, בהם מחבלי נוח'בה רבים. בקרב הושמדו מספר מנהרות טרור גדולות ועמוקות במיוחד, חלקן תוכנן במטרה לשמש כמקלט לשהייה ממושכת בעת חירום. באותה העת, נלחמו ברצועה חמש אוגדות.^[133]

בקרב שג'אעייה צה"ל הסתער על גדוד מחבלי חמאס שג'אעייה בלפיתה משלושה כיוונים: ממזרח, כלומר מצד ישראל, עם חטיבות כפיר ו־188 של השריון, וממערב, מכיוון החוף, עם חטיבות גולני והצנחנים. מדרום כוחות צה"ל היו כוחות בפרוזדור נצרים שביתר את הרצועה. מצפון פעלו כוחות בעיר ג'באליה.^[163] ב־12 בדצמבר נכנסו כוחות צה"ל למתחם של שלושה מבנים שלא טוהרו בשכונה, מחבלים ששהו במבנה הנטוש, החלו בירי לעבר הכוח. ארבעה לוחמים של גדוד 51 של חטיבת גולני נפגעו כתוצאה מהירי ושאר הכוח, ששהה מחוץ למבנה, פרץ אליו ולעברם נורתה אש כבדה. בעקבות חשש של חטיפת החיילים שנפגעו לאחר שנותק הקשר עימם, הוקפצו למקום חיילים ששהו באזור, ביניהם המפקדים של גדודי 13, 51 וסיירת גולני, בראש כוח חילוץ של יחידה 669. הקרב נמשך בזמן ניסיון החילוץ של הפצועים, והם נתקלו במארב של מחבלים, מה שהוביל למותם של סא"ל תומר גרינברג, מג"ד גדוד 13, ושל אל"ם יצחק בן בשט, מפקד חפ"ק מח"ט גולני. מלבדם נהרגו חייל וקצין ביחידת 669. הקרב נמשך שלוש שעות ובסך הכול נהרגו בו תשעה לוחמי צה"ל וקציניו, שבעה מחטיבת גולני ושניים נוספים מ־669. ב־15 בדצמבר, בסביבות השעה 10:00, ירו כוחות צה"ל בשג'אעייה למוות בשלושה חטופים – יותם חיים, סאמר פואד אל־טלאלקה ואלון שמריז – לאחר שזיהו אותם בטעות כאיום, אף על פי שהשלושה החזיקו בדגלים לבנים כסימן של כניעה.^[164]

למרות פינוי האוכלוסייה מצפון רצועת עזה, בדצמבר התרבו הדיווחים על התאוששות בקרב חמאס ותושבי עזה. בכל אזור שבו הוכרע הגדוד המרחבי של חמאס, הייתה פעילות מחודשת בהיקף מוגבל. מחבלים הוסיפו להגיע דרך מנהרות, ולצד זאת הייתה הגירה פנימית חוזרת של אזרחים, למרות ממדי ההרס.^[165] השלב השני הסתיים רשמית ב-7 בינואר 2024.

העמקת השליטה בשטח והשמדת תשתיות טרור

השלב השלישי בלחימה החל ב-7 בינואר 2024 וכלל מעבר מפשיטות של אוגדות לפשיטות חטיבתיות ממוקדות בצפון הרצועה והמשך הלחימה בדרום ומרכז הרצועה.^[166][167] נקבע כי השלב השלישי צפוי לכלול את סיום התמרון הקרקעי, צמצום כוחות, שחרור אנשי מילואים ומעבר לפשיטות ממוקדות. נוסף לכך, הוחלט שתוקם מעין רצועת ביטחון ברצועת עזה.^[168] במקביל, חיל ההנדסה הקרבית סלל את כביש 749 במסדרון נצרים והקים את בסיס נצרים בתוך הציר. ב-15 בינואר 2024 צה"ל הוציא את אוגדה 36 (עוצבת געש) מרצועת עזה.^[169] בעזה נותרו שלוש אוגדות – אוגדה 162 (עוצבת הפלדה) נלחמה בצפון, אוגדה 99 (עוצבת הבזק) במסדרון נצרים במרכז הרצועה ואוגדה 98 (עוצבת האש) בח'אן יונס.^[170]

בתחילת פברואר 2024 היו בצפון רצועת עזה 150,000–200,000 פלסטינים שנשארו בבתיהם, חלקם בלחץ חמאס וחלקם מחשש להרס בתיהם. כחצי מיליון אזרחים התרכזו סביב העיר עזה ובאזור מחנות הפליטים במרכז הרצועה. כ-150,000 פלסטינים שהו סביב העיר ח'אן יונס, ו-1.3 מיליון אזרחים היו ממוקמים ברפיח, במרחק של מטרים בודדים מציר פילדלפי.^[171]

טנק מרכבה ברק נלחם בהלחימה בח'אן יונס במלחמת חרבות ברזל.

ב-12 בפברואר 2024 כוחות משולבים של ימ"מ, שב"כ וצה"ל חילצו מרפיח שני חטופים ישראלים במבצע יד זהב. בהמשך פברואר הוצאה חטיבת המילואים האחרונה בחאן יונס, חטיבה 646, וצוות הקרב של חטיבה 401 פשט על שכונת זייתון בעיר עזה. במהלך חודש מרץ, הרחיב צה"ל את הלחימה בח'אן יונס לשני מוקדים נוספים שאליהם לא הגיע עד אז. בעיירה אל-קרארה שבמזרח ח'אן יונס, וב"מדינת חמד" פתחו לוחמי אוגדה 98 במבצע כתר המערב. כמו כן, הסתיים המבצע הצבאי בשכונת זייתון. ב-11 במרץ הרג צה"ל את מרואן עיסא, סגנו של מוחמד דף ומספר 3 של חמאס ברצועה. ב-18 במרץ, בעקבות מידע מודיעיני על כך שמחבלי חמאס וגא"פ חזרו להתבסס בבית החולים שיפא והקימו בו מחדש תשתיות טרור, פתח צה"ל במבצע ניתוח מקומי שבו כוחות מיוחדים של שייטת 13, יחידה 504 ושב"כ פשטו בהפתעה על בית החולים אחרי שצק"ח 401 כיתר אותו בתמרון מהיר. במבצע זה נהרגו 400 פלסטינים, מתוכם 200 מחבלים, חלקם בכירים, נעצרו עוד כ-500 מחבלים, ונתפס חומר מודיעיני רב.

ב-7 באפריל אוגדה 98 יצאה מח'אן יונס והלחימה ברצועה עברה להתבצע במלואה באמצעות פשיטות ומבצעים ממוקדים מבוססי מודיעין. ברצועת עזה נותרו שתי חטיבות בלבד, חטיבה 401 של חיל השריון וחטיבת הנח"ל, יחד עם מסגרות מוקטנות מחטיבות נוספות, תחת אוגדה 162.^[172] הכוחות הללו פעלו במסדרון נצרים המבתר את רצועת עזה לשניים והיו פרוסים מחדש סביב הרצועה, זאת לאחר הקמת רצועת ביטחון חדשה שנערכה במהלך בחודשים הקודמים.

כיבוש הצד הפלסטיני של מעבר רפיח בידי כוחות צה"ל, מאי 2024

• מבצע יד זהב שבו כוחות הביטחון של ישראל חילצו שני חטופים מרפיח. תיעוד ממצלמת קסדה של לוחם ימ"מ, 12 בפברואר 2024.
• 
  אמצעי לחימה שנתפסו בבית החולים שיפא, בהם רובה צלפים ע'ול, רובי סער ותחמושת
• 
  לוחמי אוגדה 162 פועלים במזרח רפיח, מאי 2024

ב-6 במאי 2024 החל קרב רפיח בשכונות המזרחיות של רפיח. עד אז היו נפת רפיח ונפת דיר אל-בלח שתי הנפות היחידות מבין נפות רצועת עזה שלא נכבשו במסגרת התמרון. לאחר כיבוש ח'אן יונס ישראל הצהירה כי בכוונתה להיכנס קרקעית גם לרפיח ולציר פילדלפי, לפי הערכות כ-950 אלף מתוך כ-1.5 מיליון מתושבי האזור התפנו למתחמים הומניטריים ייעודיים שהוכנו מראש, בעיקר במערב ח'אן יונס ובדיר אל-בלח שבמרכז הרצועה. ב-11 במאי צה"ל השמיד באופן סופי את נמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת ברפיח.^[173] ב-29 במאי צה"ל השיג שליטה מבצעית על ציר פילדלפי כולו מלבד חלק קטן מאוד ליד החוף באזור תל א-סולטאן שנשלט מרחוק על ידי הכוחות. 20 מנהרות אותרו על הציר שחלקן חוצות בין רצועת עזה לשטח מצרים, ובהם 82 פירים.

חילוץ החטופים על ידי הימ"מ והשב"כ, צילום ממצלמת הקסדה של לוחם ימ"מ

בהמשך מאי צה"ל פתח במבצע באזור ג'באליה שבצפון הרצועה – קרב ג'באליה השני. הכוחות הרגו מאות מחבלים, הרסו עשרות תשתיות טרור ומתחמי לחימה והשמידו יותר מ-10 קילומטרים של תוואי תת-קרקע.^[174]

ב-8 ביוני נערך מבצע ארנון – כוחות צה"ל, ימ"מ, ושב"כ חילצו במבצע ארבעה חטופים חיים ממחנה נוסיראת – נועה ארגמני, שלומי זיו, אלמוג מאיר ואנדרי קוזלוב.^[175] במבצע החילוץ נפל לוחם ימ"מ פקד ארנון זמורה. לטענת חמאס יותר מ-274 פלסטינים נהרגו בתקיפות של צה"ל במחנה הפליטים נוסייראת – משם חולצו ארבעת החטופים.

לוחם חטיבת גבעתי יורה רקטת כתף "מטאדור (מפצח קל)".

בהמשך יוני העריכו בצה"ל ששני גדודי חמאס מתוך הארבעה שפעלו בחטיבת רפיח פורקו כמעט לחלוטין.^[176] צה"ל אחז ב-60%–70% מהשטח ברפיח.^[177] החל מיולי 2024 צה"ל התקדם בפעילותו בעיר כנגד גדודי רפיח הצפוניים יותר, והפעילות הורחבה לכל העיר רפיח, לצד שליטה מלאה והרחבת "ציר פילדלפי", כולל שליטה על מעבר רפיח.

במקביל ללחימה ברפיח, כוחות צה"ל פשטו בשנית על אזורים בצפון ומרכז הרצועה בהם חזר חמאס לפעול וניסה לשקם את תשתיותיו: ג'באליה, שג'אעייה וח'אן יונס. בקרבות אלו נהרגו מאות מחבלים. ב-13 ביולי 2024 ביצע צה"ל סיכול ממוקד נגד מתחם סודי של חמאס שבו הסתתרו מוחמד דף – ראש הזרוע הצבאית של החמאס – וסגנו ראפע סלאמה, מח"ט ח'אן יונס – שניהם נהרגו בסיכול הממוקד.

בחודש אוגוסט צה"ל נכנס לאזורים שהיו אזורים הומניטריים עקב מודיעין על גופות של חטופים, ב-20 באוגוסט במבצע משותף עם השב"כ, וצה"ל חילצו כוחות יהל"ם 6 גופות חטופים ממנהרה בח'אן יונס אחרי קרבות מול מחבלים.^[178] ב-27 באוגוסט, כוחות צה"ל ושב"כ חילצו את החטוף קאיד פרחאן אלקאדי בחיים ממנהרה בדרום רצועת עזה.^[179] ב-28 באוגוסט, במבצע בפיקוד אוגדה 162, חולצה גופתו של לוחם צה"ל שנהרג ונחטף ב-7 באוקטובר.^[180] ב-31 באוגוסט בערב חילצו כוחות צה"ל 6 גופות חטופים ממנהרה ברפיח, נתיחת גופות ששת החטופים העלתה כי הם נרצחו ביריות מטווח קצר זמן קצר לפני שצה"ל מצא את המנהרה, ככל הנראה ב-29 באוגוסט בלילה או ב-30 באוגוסט בבוקר.^[181]

כוחות חיל הרגלים, חיל השריון וחיל ההנדסה הקרבית (בליווי דחפור די-9 פנדה) פועלים ברצועת עזה, 20 באוקטובר 2024.

בלילה שבין 10 בספטמבר ל-11 בספטמבר התרסק ברפיח מסוק "ינשוף" (UH-60 בלק הוק) בתאונה מבצעית במהלך משימת פינוי פצועים. בהתרסקות נהרגו 2 לוחמים מיחידה 669 ונפצעו 7 טייסים ולוחמים שפונו לבית חולים.^[182] נכון ל-12 בספטמבר 2024 כוחות צה"ל הרגו מעל 2,000 מחבלים ברפיח.^[183] בסוף ספטמבר 2024, בצה"ל אמרו כי הזרוע הצבאית של חמאס הוכרעה במונחים צבאיים – ואיבדה את יכולות התפקוד שלה כארגון צבאי. הזרוע הצבאית של חמאס למעשה, לפי צה"ל, הפכה לארגון גרילה וטרור. עם זאת, נמסר כי הייתה עוד דרך לפירוק חמאס כארגון גרילה – ובצבא הוערך כי מדובר באירוע ארוך.^[184]

ב-5 באוקטובר החל קרב ג'באליה השלישי בהובלת אוגדה 162, הכוחות התקדמו מכיוון מזרח למחנה הפליטים ג'באליה ומצפון מערב לכיוון בית לאהיא.^[185] בלחימה הותקפו מטרות רבות של ארגוני הטרור ונהרגו עשרות מחבלים.^[186] ב-20 באוקטובר נהרג מפקד חטיבה 401, אל"ם אחסאן דקסה, מפיצוץ מטען חבלה בעת שיצא מהטנק לתצפית. כחלק מהקרב, הרצועה בותרה מצפון לעיר עזה.^[187] ב-16 באוקטובר נהרג מנהיג חמאס ברצועת עזה וראש ממשל החמאס, יחיא סינוואר, במהלך חילופי אש עם כוחות צה"ל ברפיח.^[188][189] לאחר הכנעת ג'באליה ובית לאהיא, החל קרב נוסף בבית חאנון, בהובלת חטיבת הנח"ל ובפיקוד אוגדת עזה.

עד תחילת דצמבר 2024, עובי ציר פילדלפי הורחב לרצועה של כ-2–3 ק"מ. מסדרון נצרים הורחב לכ-6 ק"מ. באוגדת עזה השלימו כ-95% מהקמת אזור החיץ שמקיף את הרצועה, ברוחב ממוצע של קילומטר-שניים בצד הפלסטיני של הגבול.^[190]

עסקת שחרור החטופים השנייה והפסקת אש

ערך מורחב – עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2025)

עופר קלדרון במהלך המעבר מרכב הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום לידי כוחות צה"ל

ב-17 בינואר 2025, נחתמה עסקת שחרור החטופים השנייה בין ארגון הטרור חמאס למדינת ישראל. במסגרת ההסכם נפסקה הלחימה ברצועת עזה וצה"ל נסוג מרובה, חמאס שחרר חטופים ישראלים שנחטפו לרצועת עזה, ובתמורה ישראל שחררה אסירים ביטחוניים פלסטינים, בהם מורשעים ברצח במסגרת פיגועי טרור, והכניסה סיוע הומניטרי מוגבר. מבצע שחרור החטופים בצה"ל נקראה מבצע "כנפי דרור".

הצדדים לא החלו רשמית לדבר על השלב השני בעסקה, ולאחר סיום השלב הראשון, הועלו הצעות שונות שלא התקבלו.^[191] החלה תקופה בה נמשכה הפסקת האש ולא שוחררו חטופים. ב-2 במרץ 2025, עם תום השלב הראשון של העסקה ובהוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו, צה"ל סגר את כל המעברים לרצועת עזה ועצר את כניסת הסיוע ההומניטרי לשטחה.^[192]

חידוש הלחימה והרחבת התמרון

ערכים מורחבים – מבצע עוז וחרב, מבצע מרכבות גדעון

טנק מרכבה סימן 4מ מתמרן, מבצע עוז וחרב

ב-18 במרץ, לפנות בוקר, צה"ל פתח במבצע עוז וחרב – המתקפה הנרחבת ביותר נגד יעדי טרור ברצועה מאז החלה עסקת החטופים, והופצצו מהאוויר ומהים יעדים בכל רחבי הרצועה. המבצע נפתח בהפתעה על ידי צה"ל, במכת פתיחה בה נהרגו מפקדים בכירים בחמאס, ולראשונה גם גורמי ממשל חמאס ברצועת עזה. על פי משרד הבריאות בעזה, נהרגו למעלה מ-430 פלסטינים במכת הפתיחה ברצועת עזה,^[193] בהם בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי.^[194]

המשך המבצע כלל תמרון קרקעי במספר מוקדים, שהמרכזי שבהם היה קרב רפיח והקמת ציר מורג, והמשך תקיפות אוויריות. עד 13 באפריל, פורסם כי צה"ל השתלט על 40% משטח הרצועה.^[195] לדברי הרמטכ"ל אייל זמיר, מבצע עוז וחרב היה השלב הראשון בתוכנית הכרעת חמאס, והכנה לשלב השני והמרכזי שהוא מבצע מרכבות גדעון.^[196] ב-13 במאי 2025, תקף חיל האוויר הישראלי מתחם פיקוד ושליטה תת-קרקעי של חמאס שהוקם מתחת לבית החולים האירופי בח'אן יונס והתנקש במנהיג הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד סינוואר ובמפקד חטיבת רפיח מוחמד שבאנה.^[197]

כוחות צה"ל פועלים בדרום הרצועה במבצע מרכבות גדעון

ב-16 במאי צה"ל הודיע כי החל בתקיפות נרחבות והניע כוחות לתפיסת שטחים שולטים בשטח הרצועה, כחלק ממהלכי פתיחה למבצע מרכבות גדעון ולהרחבת המערכה בעזה.^[198] עד סוף מאי, צה"ל הכניס את כל חטיבות החי"ר והשריון הסדירות לרצועת עזה.^[199] בתמרון השתתפו חמש אוגדות והלחימה התמקדה בחמש זירות מרכזיות, הקרב בצפון רצועת עזה בהובלת אוגדה 162, קרב ח'אן יונס בהובלת אוגדה 98 בצפון העיר, ואוגדה 36 בדרומה מכיוון ציר מורג,^[200][201] קרב רפיח בהובלת אוגדת עזה וקרב שג'אעייה והקרב במרכז רצועת עזה בהובלת אוגדה 252. עם פתיחת מבצע עם כלביא באיראן אוגדה 98 יצאה מעזה לטובת משימות אבטחה בגזרות אחרות וחזרה עם סיום המבצע.^[202]

במקביל למבצע, ב-27 במאי 2025, החלה לפעול הקרן ההומניטרית לעזה בשטח הרצועה ולהעביר סיוע הומניטרי לתושבי הרצועה בשני מרכזי חלוקה מתוך ארבעה שנבנו – בתל א-סולטאן ברפיח ובציר מורג.^[203] במאי 2025 דווח כי יאסר אבו שבאב ומיליציית "הכוחות העממיים" מאבטחים שיירות סיוע ורכבי או"ם והצלב האדום כדי להבטיח את כניסת הסיוע במסגרת התוכנית האמריקאית להכנסת סיוע הומניטרי לרצועה. על פי הדיווח, אנשי המיליציה חמושים ברובי קלצ'ניקוב ובנשק שסופק להם על ידי צה"ל.^[204]

במהלך המבצע חולצו על ידי כוחות צה"ל ושב"כ 8 גופות חטופים. ב-5 ביוני חולצו גופותיהם של החטופים גדי חגי וג'ודי ויינשטיין שנחטפו מביתם בניר עוז, במבצע של צה"ל והשב"כ באזור ח'אן יונס.^[205] יומיים לאחר מכן, ב-7 ביוני, חולצה במבצע נפרד של צה"ל ושב"כ גופתו של החטוף התאילנדי נטפונג פינטה.^[206] ב-11 ביוני, כוחות צה"ל חילצו מדרום ח'אן יונס את גופתו של החטוף יאיר יעקב ואביב אצילי.^[207] ב-22 ביוני חולצו גופותיהם של עפרה קידר, יונתן סמרנו ושי לוינסון.^[208]

ב-4 ביולי צה"ל ושב"כ הודיעו כי הצבא שולט בכ-65% משטח הרצועה.^[209] ב-20 ביולי, צה"ל הודיע על אזהרת פינוי לפלסטינים המתגוררים בדרום-מערב דיר אל-בלח שבמרכז הרצועה, לקראת תחילת פעילות קרקעית באזור – לראשונה מאז תחילת המלחמה. למחרת, החל לפעול באזור זה.^[210] לאחר יומיים, יצא צה"ל מהאזור. החל מ-27 ביולי, היו הפוגות הומניטריות באזורים שצהל לא פעל בהם.

מהלך הלחימה בחזית לבנון

ערך מורחב – זירת לבנון במלחמת חרבות ברזל

לבנון כזירה משנית

החלק הראשון במלחמה בחזית הצפונית התנהל במשך כ-11 חודשים, מ-8 באוקטובר 2023 ועד 16 בספטמבר 2024 והתאפיין בהיותה של זירה זו זירה משנית מבחינת פעילות צה"ל ומדינת ישראל.

תקיפת תשתית טרור של חזבאללה בהר דב ב-8 באוקטובר^[211]

עיקרה של פעילות החזבאללה כנגד ישראל ב-11 החודשים הראשונים של המלחמה כוונה כלפי אזור הגבול, הגליל העליון, הגליל המערבי ורמת הגולן. חזבאללה תקף עמדות, מוצבים, בסיסים, כלי רכב ואף בתים אזרחיים, בעיקר באמצעות רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים מתאבדים. פעילויות חזבאללה נועדו להחליש את ישראל במטרה לגרום לה לרתק כוחות לצפון, להסיט את הקשב, ולהפריע לה בלחימה ברצועת עזה ואף לנסות להפסיקה.

ישראל בתגובה בתחילת המלחמה תיגברה את הכוחות בצפון מאוגדה אחת לשלוש אוגדות, פינתה את היישובים הסמוכים לגבול, הציבה מגננה מפלישה, ותקפה, בעיקר בתותחים, טנקים, כטב"מים, טילי נ"ט ומטוסים, עמדות תצפית, מחסני נשק, מפקדות, והרגה לוחמים ובכירים מהדרג הבינוני בחזבאללה ובמשמרות המהפכה בתוך שטח לבנון. את מדיניות ישראל מול חזבאללה צה"ל כינה "מגננה התקפית". בהמשך הלחימה בוצעו מספר פיגועי חדירה על ידי חזבאללה והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ומדי פעם שוגרו רקטות וכטב"מים מלבנון ומסוריה. עיקר המתקפות שביצע חזבאללה היה ירי טילי נ"ט על יישובים ואזרחים, ועל מוצבים וכוחות צה"ל. צה"ל הגיב בירי ארטילרי ובתקיפת עמדות חזבאללה באמצעות כלי טיס לרבות מסוקי קרב וכטב"מים.

כ-25 שעות לאחר תחילת המלחמה נורו רקטות מדרום לבנון להר דב. מוצב צה"ל ניזוק, ללא נפגעים.^[212] צה"ל הגיב בהתקפה ארטילרית,^[213] ובהריסת אוהל של חזבאללה שנבנה בשטח ישראל.^[214] ניסיון של מחבלי חזבאללה להקים מחדש את האוהל הופסק בירי אזהרה.^[215] ב-24 באוקטובר 2023 שוגרו רקטות מסוריה לעבר ישראל והופעלו אזעקות בדרום רמת הגולן, צה"ל תקף בסוריה ונהרגו כ-11 אנשי צבא סורים. ב-9 בנובמבר חזבאללה בסוריה שיגר כטב"מ שחצה מסוריה דרך ירדן, תוך כדי שהוא לא מזוהה על ידי המערכות, חדר לישראל באזור דרום הערבה והתרסק על בית הספר צאלים באילת ללא התרעה. אף על פי שבבית הספר שהו 37 תלמידים, האירוע עבר ללא נפגעים מלבד מספר נפגעי חרדה. ב-22 בנובמבר נהרג עבאס מחמוד רעד, מפקד מרחב בינת ג'בל ובנו של יו"ר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני.^[216]

כוחות צה"ל בגבול הצפון, 29 באוקטובר

הלחימה נעצרה בעיקרה במקביל להפוגה בת השבוע בדרום. ב-1 בדצמבר התחדשה הלחימה בכמה התרעות על חדירת כלי טיס עוין וירי רקטות ביישובים הסמוכים לגבול, ובמקרים אחדים גם רחוק יותר בגליל העליון. חיל האוויר הרג חוליית מחבלים שפעלה סמוך למושב זרעית. לאחר ההפוגה, חזבאללה פרסם בכל יום את מספר ההתקפות שביצע כנגד ישראל, מספר שעומד על כ-13 התקפות בכל יום (שיגורי טילים, ירי נ"ט ועוד). ב-20 בדצמבר צה"ל הרחיב את היקף התקיפות כנגד לבנון וסוריה. בוצעו מגוון תקיפות בדרום לבנון (כפר מרכבא) ובסוריה. ב-25 בדצמבר צה"ל הרג בסיכול ממוקד מפקד בכיר במשמרות המהפכה בסוריה, רזא מוסאווי.^[217]

לוחם צה"ל בגבול הצפון

ב-2 בינואר 2024 נהרג בסיכול ממוקד סאלח אל-עארורי ברובע הדאחייה בביירות. עארורי היה סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס ומפקד הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון. איתו נהרגו בתקיפה עוד מספר בכירים ופעילי חמאס. בתגובה חזבאללה שיגר ב-6 בינואר מטח של עשרות רקטות לעבר הגליל המערבי והר מירון ותקף את יב"א 506 בהר מירון ברקטות וטילי קורנט נ"ט וגרם לנזק, אבל לא לאבדות בנפש. ב-8 בינואר נהרג בסיכול ממוקד מפקד כוח רדואן, ויסאם א-טוויל. היה גם גיסו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה.^[218] למחרת ב-9 בינואר תקף חזבאללה את בסיס פיקוד הצפון בצפת באמצעות כטב"ם.^[219] באותו יום נהרג עלי חסין ברג'י, מפקד היחידה האווירית של חזבאללה בדרום לבנון.^[220] ב-26 בפברואר הפיל חזבאללה כטב"ם זיק באמצעות טיל קרקע-אוויר. בתגובה צה"ל תקף לראשונה מטרות בעומק לבנון בהם באזור בעלבכ.^[221] ב-29 בפברואר נהרג בבניאס רזא זארעי, קצין בדרגה המקבילה לקולונל בצי הימי של משמרות המהפכה האיראנים.^[222] יחד איתו נהרגו מספר בכירים בחזבאללה.^[223]

מגרש הכדורגל לאחר פגיעת הרקטה במג'דל שמס שברמת הגולן, שהרגה 12 ילדים ונערים ופצעה 34 תושבים דרוזים נוספים, 27 ביולי 2024

בתחילת יוני חלה הסלמה בחזית הצפונית. ב-1 ביוני הסתיים גל התקפות של צה"ל שנמשך 72 שעות ובו הותקפו 40 מטרות ו-10 חוליות, לפחות 4 מחבלים של חזבאללה נהרגו בגל התקיפות. במקביל חזבאללה הפיל כטמ"ם הרמס 900 (כוכב) של צה"ל שפעל בשמי לבנון. ב-2 ביוני התחיל עוד גל התקפות שנמשך במהלך היום כתגובה להפלת הכטמ"ם ביום הקודם. לראשונה מזה חודשים נרשמו אזעקות בעכו ובנהריה.ב-3 ביוני שיגר חזבאללה יותר מ-100 רקטות אל שטח ישראל, הרקטות התפוצצו ביערות שונים בצפון ישראל וגרמו לשריפות ענק בכל הצפון. כ-10,000 דונם עלו באש עד שמכבי האש, בסיוע 6 מטוסי כיבוי, וצה"ל הצליחו להשתלט על השריפות כעבור 20 שעות. ב-5 ביוני, כעשרה בני אדם נפצעו מפגיעה ישירה של כטב"ם במגרש כדורגל ביישוב חורפיש שבגליל המערבי.^[224] צוותי הצלה הוזנקו לזירה – ונפגעו מפגיעה ישירה נוספת.^[225] כלי תקשורת בלבנון דיווחו כי כתוצאה מירי פגזים של צה"ל, נגרמו שרפות בכפרים עייתרון ומארון א-ראס.^[226] ב-11 ביוני תקפה ישראל מבנה בכפר ג'ויא שבדרום לבנון, באזור צור. בתקיפה זו נהרג טאלב סאמי עבדאללה (אבו טאלב), מפקד יחידת "א-נסר" בחזבאללה, שפועלת באזור דרום לבנון, מהגבול עם ישראל ועד הליטאני. אבו טאלב היה המפקד הבכיר ביותר בחזבאללה שישראל הרגה מתחילת המלחמה. ביחד איתו נהרגו בתקיפה עוד שלושה מפקדים בארגון חזבאללה: מוסטפא סופאן, חסין חמיד ומוחמד סברא.^[227] בתגובה, בבוקר חג השבועות, חזבאללה ירה מאות רקטות לאזור הגליל, ואזעקות הופעלו לראשונה מזה חודשים רבים גם באזור הכנרת, טבריה וראש פינה.

ב-27 ביולי רקטת פלק-1 ששיגר ארגון הטרור חזבאללה פגעה במגרש כדורגל במג'דל שמס שברמת הגולן, וגרמה להריגתם של 12 ילדים ונערים ולפציעתם של 34 תושבים דרוזים נוספים.^[228] בתגובה הרגה ישראל בדאחיה בביירות ב-30 ביולי 2024 את פואד שוכר (אל-חאג' מוחסן), המפקד הצבאי של חזבאללה ויועצו של נאסראללה.^[229][230]

בבוקר 25 באוגוסט, לאחר השעה 04:00,^[231] זיהתה ישראל שחזבאללה נערך למתקפה רקטית כבדה על ישראל. ישראל החליטה להגיב במתקפת מנע, ובמסגרת מבצע זה הרגע יצא חיל האוויר פתח ביעף התקפי כבד כדי להשמיד את האיום העומד בפתח. לאחר מכן, הופעלו התרעות בזו אחר זו על ירי רקטות וחדירת כלי טיס בשורת יישובים בגליל, ובהם גם מירון וגם נווה זיו ועבדון שליד נהריה. בהמשך התרחב הטווח, והופעלו התרעות גם בעכו ובעין המפרץ, ותושבים באזור דיווחו על הפסקות חשמל כתוצאה מפגיעת יירוט בקו מתח גבוה. לקראת השעה 06:00 הופעלו התרעות גם בגולן, ובאזור צפת ומעלות. כשעה לאחר תחילת המתקפה, חזבאללה הודיע בהודעה רשמית כי זו חלק מהתגובה להריגתו של פואד שוכר.^[232][233] מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו מאות מטרות טרור של חזבאללה. לפי ניו יורק טיימס, במתקפת המנע ישראל פגעה במשגרים שתוכננו לירות לתל אביב ב-5:00 בבוקר – וכל היעדים הושמדו". מצה"ל נמסר כי חלק מהמשגרים אכן תוכננו לפגוע במרכז – אך רובם תוכננו לפגוע בצפון הארץ.

לבנון כזירה ראשית

ערכים מורחבים – מבצע חיצי הצפון, התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל

בית בכפר מיפדון שבו אוחסנו רקטות ארטילריות לפני ואחרי הפצצה של חיל האוויר הישראלי, 25 בספטמבר 2024.

בחלק השני של המלחמה, הפכה ישראל את לבנון לזירת הלחימה העיקרית,^[234] נטלה את היוזמה לידיה ותקפה את חזבאללה בכל רחבי לבנון. בתחילה בתקיפה ממוקדת של הביפרים ומכשירי קשר על מפקדי דרג הביניים שניטרלו אלפים מהם. בהמשך נהרגו מפקדי כוח רדואן ורוב צמרת חזבאללה בסיכולים ממוקדים. חיל האוויר ביצע תקיפות מהאוויר ברוב שטח לבנון ובמיוחד הדאחיה בביירות, שבהם הושמדו רקטות, טילים ותחמושת של חזבאללה. במקביל התבצע תמרון קרקעי של ארבע אוגדות לכפרים לבנונים נושקי גבול בדרום לבנון והריסת חלק ניכר מכפרים אלה ותשתיות הטרור שבהם. חזבאללה הגיב בעיקר בהתקפות של רקטות, טילים וכטב"מים שהגיעו עד לאזור מרכז ישראל.

ב-17 בספטמבר 2024 התחיל החלק השני בלחימה בצפון, כאשר הקבינט עדכן את מטרות המלחמה והוסיף את השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה כיעד נוסף למלחמה.^[125] בשעות אחר הצהריים, אירע פיצוץ מתואם של אלפי מכשירי זימונית (בִּיפֶּרים) מרשת הקשר של פעילי חזבאללה. פעילי חזבאללה שנשאו את הזימוניות על גופם, נפצעו בדאחייה בביירות בירת לבנון, ובאזורים נוספים ובהם הר הלבנון, וגבולה הדרומי עם ישראל.^[235] אחד מהפצועים היה שגריר איראן בלבנון. חזבאללה תיאר את ההתפוצצות כמתקפת סייבר שאותה ייחס לישראל, כחלק מלחימתה בחזית הצפון במלחמת חרבות ברזל.^[236] לפחות 39 אנשים נהרגו ועוד כ-4,000 נפצעו, מהם לפחות 400 באופן קשה, כתוצאה מפיצוץ מכשירי הקשר.^[236] לפי דיווחים בסוריה 18 מפקדים בחזבאללה נפצעו מהתפוצצות המכשירים, 6 מהם במצב קשה ו-7 נהרגו, בנוסף לפי אותם דיווחים לפחות 19 חיילים של משמרות המהפכה נהרגו.^[237][238]

ב-18 בספטמבר החל מהשעה 17:00 התחיל גל שני של פיצוצים, התפוצצו מכשירי קשר רבים בדאחייה בביירות ובדרום לבנון, מדגם שונה מהזימוניות שהתפוצצו יום לפני כן.^[239] בסך הכול ביום זה נהרגו לפחות 25 אנשים ונפצעו כ-608.^[240] בנאום שנשא נסראללה, כינה את מה שקרה "רצח עם", ואמר כי רק הפסקת הלחימה בעזה תוביל לעצירת הלחימה מצד חזבאללה ולחזרת תושבי הצפון לבתיהם. הוא הודה שחזבאללה ספג "מכה קשה", שיכולה להיחשב כהכרזת מלחמה, ושיהיה על כך עונש קשה. בזמן הנאום חגו מטוסי חיל האוויר מעל ביירות ותקפו מטרות בדרום ועומק לבנון.^[241]

ב-19 בספטמבר צה"ל החל במבצע חיצי הצפון באופן רשמי ברצף סיכולים ממוקדים. ב-20 בספטמבר חיל האוויר ביצע את ההתנקשות באבראהים עקיל, מפקד מערך המבצעים בחזבאללה, בסיכול ממוקד בדאחייה בביירות, ביחד עם שרשרת הפיקוד של כוח רדואן שאחד מיעדיה המרכזיים הוא כיבוש הגליל ביום פקודה.^[239] לפי משרד הבריאות הלבנוני נהרגו בבניין שחרב בתקיפה 37 בני אדם, בהם שלושה ילדים ושבע נשים.^[242] ב-21 בספטמבר צה"ל התחיל בגלי תקיפות בלבנון, בגל הראשון דווח על 180 הפצצות, ובגל השני דווח על 300 הפצצות, בשני הגלים בסך הכול הושמדו אלפי משגרים ולפחות 8,000 רקטות.^[243][244]

ב-23 ספטמבר צה"ל השתלט על שידורי תחנות רדיו ודרש מאזרחי דרום לבנון שנמצאים בכפרים בהם חזבאללה שומר נשק להתפנות, בנוסף נשלחו מסרים בווצאפ ודרך אתרים נוספים. מספר שעות לאחר מכן יותר מ-150 מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו 800 מטרות בכל מרחב בדרום לבנון, בלבנון דווחו על פיצוצים ענקיים. דווח על שני בכירים שנהרגו, השייח' עלי אבוריא ומוחמד סאלח.^[245] לפי הערכות של צה"ל עשרות אלפי רקטות וכטב"מים הושמדו, בהמשך תקף צה"ל בהרים מצפון לביירות. לאחר התקיפות שר החינוך הלבנוני, עבאס אלחלבי, השבית את בתי הספר והאוניברסיטאות בדרום לבנון, בבקעה ובפרוורים הדרומיים של ביירות והחליט שבתי ספר רבים יהפכו למקלטים עבור אזרחים הנמלטים מהלחימה. בדרום לבנון לאחר התקיפות נראו אלפי אזרחים עוברים צפונה ועוד עשרות אלפים מתכוננים להתפנות. בשעות הצהריים תקף חזבאללה בתגובה לראשונה בשטחי השומרון. לקראת הערב צה"ל תקף באזור דאחייה בביירות דירה שבה שהה עלי כרכי, שנהרג מאוחר יותר בתקיפת מפקדת חזבאללה בביירות במהלך מבצע סדר חדש. לפי משרד הבריאות הלבנוני בתקיפות ביום זה נהרגו כ-492 בני אדם, בהם 35 ילדים ו-58 נשים, כ-1,645 נפצעו.^[246]

ב-24 בספטמבר בשעות אחר הצהריים הרג צה"ל את אבראהים קובייסי, ראש מערך הטילים של חזבאללה ואת שאר צמרת יחידת הטילים של חזבאללה, בדאחייה של ביירות.^[247] וב-26 בספטמבר הרג צה"ל את מפקד היחידה האווירית של חזבאללה מוחמד חוסיין סרור וחלקים גדולים מצמרת היחידה.^[248]

מטוס קרב F-15I רעם של חיל האוויר הישראלי חמוש בפצצות חודרות בונקרים ממריא להפצצת מפקדת חזבאללה המרכזית ברובע הדאחייה בביירות במסגרת מבצע סדר חדש, 27 בספטמבר 2024. במבצע זה נהרג מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, ויחד איתו נהרגו בכירים נוספים בארגון.

ב-27 בספטמבר 2024 – במבצע סדר חדש – צה"ל תקף את המפקדה המרכזית של חזבאללה בלבנון שנמצאת ברובע הדאחייה בביירות. בתקיפה קרסו לפחות 6 מבנים ולפי הערכות כ-300 אנשים נהרגו.^[249] למחרת צה"ל אישר שמזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה ומפקד חזית הדרום ומספר 3 בחזבאללה עלי כרכי נהרגו. יחד איתם נהרגו עלי נאיף איוב, האחראי על ניהול האש בחזבאללה, והגנרל האיראני עבאס נילפורושאן, מפקד כוח קודס בלבנון.^[239]

ב-29 בספטמבר צה"ל התקיף בניין בכפר עין אל-דלב שבדרום לבנון, והרג 73 בני אדם. סוכנות הידיעות AP דיווחה שישראל אמרה שהתקיפה כוונה למפקד בחזבאללה וטענה שהבניין הוא מפקדה של הארגון.^[250] בעוד שצה"ל טען כי רוב ההרוגים בתקיפה היו מחבלים, לטענת ה-BBC, רוב ההרוגים היו אזרחים, בהם 23 ילדים ו-20 נשים.^[251]

לאורך שעות הלילה שבין 30 בספטמבר ל-1 באוקטובר החל התמרון הקרקעי בלבנון עם כניסת כוחות של אוגדה 98 לדרום לבנון. ב-1 באוקטובר בשעה 1:53 אחרי חצות, יצא דובר צה"ל בהצהרה כי "כוחות צה"ל החלו בפעולה קרקעית ממוקדת ומתוחמת נגד יעדי טרור של חזבאללה במרחב הסמוך לגבול בדרום לבנון". חיל האוויר המשיכו לתקוף יעדים בלבנון. במקביל, נמשך הירי הרקטי של חזבאללה.

בבוקר שאחרי הכניסה הקרקעית הראשונה לשטח לבנון, נורה מטח של רקטות לעבר מרכז הארץ – בפעם השנייה מתחילת המלחמה. במהלך הבוקר צה"ל תפס שטחים בדרום לבנון ונלחם במחבלי חזבאללה במרחבי דרום לבנון שצמודים לגבול. צה"ל דרש מאזרחים בעשרות כפרים בדרום לבנון להתפנות. בביירות צה"ל תקף באופן ממוקד אתרי ייצור אמצעי לחימה ותשתיות נוספות של ארגון הטרור חזבאללה. לאחר תחילת הפשיטות ראש ממשלת לבנון ביקש מהאו"ם עזרה הומניטרית בסכום 426 מיליון דולר.

לוחמי חטיבת גולני במהלך התמרון הקרקעי בדרום לבנון, אוקטובר 2024

בתחילת אוקטובר, אוגדה 36 הצטרפה לתמרון בלבנון.^[252] צה"ל קרא לפינוי בניינים בדאחייה בביירות, יעד התקיפה היה האשם ספי א-דין, ראש המועצה המבצעת של חזבאללה ובן דודו של נסראללה, שסומן כמחליפו.

במקביל, צה"ל המשיך לתקוף בדמשק ותקף דירה שבה התכנסו בכירים מחזבאללה ואיראן, והרג שלושה בכירים איראניים ושישה בכירים מחזבאללה.^[253] בין ה-1 ל-10 באוקטובר צה"ל כבש את הכפרים מיס אל-ג'בל, מארון א-ראס, כפר כילא, עייתא א-שעב ואל-עדייסה בדרום לבנון.

טנק מרכבה סימן 4מ של חטיבה 7 ונמ"ר הנדסי של גדוד 603 בלבנון

חזבאללה המשיך לשגר עשרות כטב"מים ורקטות מדי יום, בין היתר שיגר חזבאללה כטב"ם שפגע בחדר האוכל בבא"ח גולני, שהרג ארבעה חיילים.^[254] בנוסף, כטב"ם פגע בביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקיסריה,^[255] ורקטות נורו ליישובים בצפון, וגרמו להרוג ופצועים.^[256] במהלך אותם ימים ולאחר מכן, כבש צה"ל את הכפר ראמיה, ונערכו קרבות בכפר מוחייביב ובהר דב. בנוסף, כוחות צה"ל חשפו מספר מנהרות בהן שהו מחבלים עם אמל"ח ומרחבי שהיה. אחת המנהרות שנחשפו הייתה בעומק 7 מטרים. המחבלים ממנהרה זו וממנהרות אחרות נעצרו.^[257]

אמצעי לחימה של כוח רדואן שאותרו בכפר בדרום לבנון.

נכון לתחילת אוקטובר 2024 נהרגו מתחילת התמרון הקרקעי למעלה מ-440 מחבלים, מהם 5 מג"דים והושמדו כ-2,000 מטרות של חזבאללה.^[258][259] צה"ל השיג שליטה על כפרים שיעיים בדרום לבנון, למעלה מ-1,600,000^[260] תושבים נעקרו מבתיהם, כאשר מאות אלפים עברו לסוריה. בנוסף, צמצם חזבאללה את נוכחותו בסוריה והעביר לוחמים חזרה ללבנון.^[261]

לוחמי חטיבת גולני לצד כוחות שריון בדרום לבנון, אוקטובר 2024

בהמשך אוקטובר החל צה"ל מבצע "רובין הוד" במטרה לפגוע בתשתיות הכלכליות והצבאיות של חזבאללה בלבנון.^[262] בתחילת המבצע, תקף צה"ל מטרות רבות של הארגון, ביניהן הארגון הפיננסי "אל-קרד אל-חסן" ואתרי ייצור ואחסון נשק בדאחייה שבביירות, וכן בונקר עם כספים וזהב מתחת לבית החולים א-סאחל.^[263] התקיפות כוונו גם לעבר מפקדות חזבאללה ברחבי לבנון ומפקדי גזרות רבים נהרגו בסיכול ממוקד.^[264]

בהמשך המבצע תקף צה"ל אתרים נוספים ששימשו את חזבאללה, כולל מפקדות, בונקרים, ומתקני נשק, תוך פגיעה במערך הייצור והאחסון של רקטות וכטב"מים של הארגון.^[265] חיל האוויר הישראלי פגע גם בתשתיות הקשורות לאיראן ולמשמרות המהפכה בסוריה, והרג יועצים איראניים ומחבלי חזבאללה.^[266] התקיפות האוויריות כללו גם מתקני תצפית ומפקדות של הארגון, מה שהחליש את יכולתו לפעול נגד ישראל.^[267]

במהלך המבצע, חזבאללה ירה מטחי רקטות אל עבר אזורים שונים בישראל, בהם שדה חקלאי ליד מטולה, אזור חיפה, הקריות, גוש דן, ואזור השרון. כתוצאה מכך נפגעו מספר אזרחים ונגרם נזק כבד לרכוש ולשטחים חקלאיים.^[268] רקטות נפלו גם בעמדות יוניפי"ל בא-נאקורה וגרמו לפציעות בקרב חיילי האו"ם.^[269] מתקפות אלה נמשכו לאורך כל המבצע והובילו לפגיעות רבות באזרחים ישראלים.^[270] בסוף אוקטובר פרסם המכון לחקר המלחמה הערכה שלפיה חזבאללה נכשל צבאית בדרום לבנון.^[271] לפי הערכת מכון המחקר, חזבאללה לא הצליח לממש אסטרטגיית לחימה קוהרנטית כדוגמת נסיגה מבוקרת, השהייה או ריכוז כוחות והגנה על מעוזים שיעיים מרכזיים. בנוסף, לפי הערכה של צה"ל נשארו לחזבאללה רק כ-30 אלף רקטות ארטילריות, שהן כ-20% מהרקטות שלחזבאללה היה בתחילת המלחמה,^[272] ורק כמה מאות כטב"מים כאשר כ-70% מהכטב"מים של חזבאללה הושמדו במהלך המלחמה.^[270]

כוחות חיל הרגלים, חיל השריון וחיל ההנדסה הקרבית מתמרנים בלבנון, נובמבר 2024

במהלך נובמבר, המבצע התרחב וצה"ל החל לפגוע גם במעוזי חזבאללה במרכז ובצפון לבנון. צה"ל הכריז על תוכניות להעמקת התמרון, וחטף בכיר בכוח הימי של חזבאללה. כמו גם פגיעה במפקדים בכירים של הארגון בלבנון ובסוריה. ישראל כיוונה גם לאזורי ייצור הטילים של חזבאללה מתחת לרובע הדאחייה בביירות, והשמידה מחסני אמל"ח ומתקני ייצור.^[273] בנוסף תפס צה"ל עשרות אלפי אמצעי לחימה של חזבאללה.^[274] ביניהם למעלה מ-3,000 טילים נגד טנקים. אובדן ציוד שכזה עשוי להעיד על נסיגה מהירה ולא מאורגנת של כוחות חזבאללה.^[275]

במקביל, חזבאללה המשיך לשגר כטב"מים וטילים לעבר ישראל, שגרמו לנפגעים בעכו, חיפה וקריית שמונה.^[276][277] ההתקפות נענו בתקיפות נרחבות של חיל האוויר הישראלי באזורים שונים בלבנון ובביירות, כולל רובע הדאחייה, ובאזורים שקרובים לנמל התעופה של ביירות.^[278]

בהמשך נובמבר הרחיב צה"ל את התמרון הקרקעי בנפות בינת ג'בייל,^[279] מרג' עיון,^[280] וחאצביא.^[281] צה"ל כבש שטחים מרכזיים, בהם כפרים ועיירות כמו טיר חרפא, עלמא א-שעב, אל-ח'יאם, מרג' עיון וראס אל-ביאדה.^[282] הקרבות התאפיינו בלחימה עיקשת מצד חזבאללה, כולל מארבים וירי רקטות, שגרמו לאבדות קשות לצה"ל, עם שמונה חיילים הרוגים, ובפרט לפרשת מותם של זאב ארליך וסמל גור קהתי.^[283] מנגד, הוערך כי נהרגו עשרות עד מאות לוחמי חזבאללה. במקביל, חזבאללה המשיך לשגר מטחי רקטות לעבר ערים בישראל, שגרמו לאבידות בנפש ונזקים לרכוש, והתרחשו תקריות עם כוחות יוניפי"ל.^[284] התקדמות צה"ל נמשכה, וב-23 בנובמבר הגיעו הכוחות לנהר הליטני, תוך כיתור והשתלטות על אזורים אסטרטגיים נוספים.

ב-24 בנובמבר ירה חזבאללה את מטחי הטילים הכבדים ביותר לעבר צפון הארץ ומרכזה. התרעות הופעלו שוב ושוב בעשרות יישובים, אזרח נפצע אנוש בכפר בלום ואישה נפצעה בינוני בפתח תקווה ממטח זה. בנייני מגורים נפגעו בנהריה, חיפה, פתח תקווה, ומושב רינתיה. לעת ערב החל צה"ל בהפצצה מסיבית של רובע הדאחייה בביירות.^[285] צה"ל יזם גל תקיפות בדאחייה נגד יחידת טילי החוף-ים, יחידה 4400 ומטה המודיעין.^[286] ב-26 בנובמבר פרסם דובר צה"ל כי כוחות צה"ל מאוגדה 91 הגיעו עד חלקו המזרחי של נהר הליטאני.^[287] כוחות קומנדו פשטו לראשונה גם באזור הסלוקי, שם הם החרימו מאות אמצעי לחימה.^[288] במהלך יום זה, אזעקות נשמעו בצפון וצה"ל תקף בדאחייה ובמקומות נוספים בלבנון.^[289] צה"ל ביצע את התקיפה הגדולה ביותר בביירות מתחילת המלחמה, ותקף עשרות רבות של מטרות במספר גלי תקיפה.^[290]

לקראת השעה 22:00 ב-26 בנובמבר, אושר הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון בקבינט המדיני-ביטחוני^[291] ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הצהיר כי הפסקת האש תחל בשעה 4:00 לפנות בוקר, ב-27 בנובמבר 2024.^[292]

לאחר הפסקת האש

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מיד לאחר חתימת ההסכם הפסקת האש הופרה.^{[293][294][295]} הפרות שונות התקיימו בימים שלאחר מכן.^[296]

ב-1 בדצמבר 2024 טענה צרפת שישראל הפרה את ההסכם 52 פעמים ללא שעדכנה את המנגנון שנקבע, אך הודתה כי חזבאללה מנסה לחזור ולהעביר אמצעי לחימה לדרום לבנון. פעולות אלו הביאו למותם של שלושה אזרחים לבנונים.^[297] גם ארצות הברית הזהירה את ישראל כי היא מפירה את תנאי ההסכם.^[298]

ב-2 בדצמבר נורו שתי רקטות מלבנון לעבר הר דב. חזבאללה קיבל אחריות על הירי, שבוצע לדבריו כ"תגובה הגנתית ראשונה להפרות הישראליות, בתור אזהרה".^[294] בהודעתו המלאה טען הארגון כי ההפרות הישראליות מתנהלות בצורות שונות כמו ירי לעבר אזרחים ותקיפות אוויריות באזורים שונים בלבנון, וכי המרחב האווירי של לבנון ממשיך להיות מופר על ידי כלי טיס ישראלים עוינים.^[295] בתגובה לירי צה"ל תקף מחבלים, 20 משגרים ותשתיות של חזבאללה ברחבי לבנון.^[299]

ב-24 בדצמבר לבנון הגישה למועצת הביטחון של האו"ם תלונה רשמית נגד ישראל, בטענה להפרות חוזרות ונשנות של ההסכם. בתלונה לבנון טענה כי בין 27 בנובמבר ל-22 בדצמבר נרשמו יותר מ-816 הפרות צבאיות – באוויר וביבשה, ומצוינים בין היתר הפצצת כפרים בגבול, הנחת מטענים בבתים, הרס אזורי מגורים וחסימת דרכים.^[300]

מכניסת הפסקת האש לתוקף ועד ל-25 בדצמבר 2024 הרגו כוחות צה"ל מעל ל-40 מחבלי חזבאללה שהפרו את הפסקת האש וביצעו פעילות טרור בדרום לבנון.^[301]

ב-26 בינואר 2025, במלאת 60 יום להסכם, צה"ל לא נסוג מלבנון מכיוון שצבא לבנון טרם ביסס את נוכחותו במרחב וישראל ביקשה הארכה. מאות תושבי כפרים בדרום לבנון ניסו לחזור לבתיהם, אך צה"ל לא אפשר זאת ואף ירה אל עבר התושבים. לפי משרד הבריאות הלבנוני, 21 תושבים נהרגו וכ־124 נפצעו.^[302] לטענת ישראל מדובר בפרובוקציה של חזבאללה וכי כוחות צה"ל ירו רק לעבר מי מהם שהיווה איום על כוחות צהל באזור.^[303] ב-17 בפברואר, הודיעה ישראל כי תסיג את כוחותיה מדרום לבנון למעט חמישה מוצבים הפרוסים לאורך גבול ישראל-לבנון, בהם תשאיר ישראל כוחות צבאיים. המהלך תואם עם ארצות הברית אך לבנון הביעה לו התנגדות.

ב-15 באפריל 2025 נשיא לבנון ג'וזף עאון רשמית הודיע כי הוא פועל שהזרוע הצבאית של חזבאללה תמסור את נשקיה לצבא לבנון ותתפרק וכי אם ירצו הפעילים יוכלו להצטרף לצבא לבנון.^[304] במקביל בביירות הצבא הוריד את דגלי חזבאללה והשלטים שלהם הוחלפו.^[305] לקראת סוף מאי 2025, הודיעה צה"ל כי לראשונה מפרוץ המלחמה, אוגדה 91 תחזור לשלוט על כל גבול לבנון ותישאר האוגדה המרחבית היחידה בגבול, עם יציאתה של אוגדה 146 שהחזיקה את הגזרה המערבית מאז אוקטובר 2023. בנוסף, ציינו בצה"ל לחיוב את העבודה שמבצע צבא לבנון בשטח ואמרו כי "צבא לבנון יוצא מגדרו לפעמים להשמיד תשתיות חזבאללה שאנו שולחים לו דרך האמריקנים, ואנו רואים את זה בעיניים שלנו".^[306] ראש ממשלת לבנון, אמר כי צבא לבנון הצליח לפרק את רוב הנשק של חזבאללה והשיג כ-80% מהיעד של פירוק המיליציות בדרום לבנון והשגת מונופול על הנשק במדינה.^[307]

ב-7 באוגוסט 2025, ממשלת לבנון הסכימה למתווה שהוצג על ידי ארצות הברית, כאשר מטרותיו היו פירוק חזבאללה וכלל המיליציות בלבנון מנשקיהם, נסיגה מוחלטת של ישראל מלבנון ושיקום כלכלת לבנון על ידי ארצות הברית ומדינות מערביות נוספות.^[308] בתגובה לכך תומכי חזבאללה פתחו בהפגנות בביירות ודרום לבנון וסגרו כבישים כאשר בביירות הם חסמו את הגישה לנמל התעופה הבינלאומי.^[308]

מהלך הלחימה בחזית האיראנית

ערך מורחב – מעורבות איראן במלחמת חרבות ברזל

איראן מעורבת במלחמה באמצעות נשק, כסף, אימון, תיאום והשפעה פוליטית על כל הכוחות התוקפים את ישראל, ובהם חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן. כמו כן איראן מתאמת מהלכים מדיניים מול מדינות נוספות האוהדות את חמאס, כמו סוריה וטורקיה. איראן גם שולחת מיליציות הפועלות נגד ישראל וארצות הברית בלבנון, סוריה, עיראק ותימן. מיליציה איראנית בשם "חטיבת האימאם חוסיין" פועלת בדרום לבנון מתחילת המלחמה. לוחמי המיליציה הגיעו מעיראק דרך סוריה כדי לחזק את חזבאללה.^[309]

במהלך המלחמה התרחשו מספר ניסיונות גיוס ישראלים בידי איראן ופרשיות ריגול, בהם מספר ישראלים הופעלו על ידי סוכנים איראניים במטרה להשיג מידע מודיעני, להפיץ מסרים אנטי-ישראלים, לפגוע בתשתיות, לזרוע הרס ולהתנקש באזרחים ובבכירים. וזאת תמורת תשלום כספי. הגורמים האיראניים בדרך כלל יצרו קשר עם הישראלים דרך רשתות חברתיות שונות, והעבירו להם תשלומים דרך מטבעות מבוזרים. חלק ניכר מהמגויסים התבקשו על יד הסוכנים לבצע מעקב אחרי מדענים ישראלים שונים, שבסופו לפי המתוכנן היו אמורים לבצע משימת רצח תמורת תשלום. ניסיונות רבים סוכלו על ידי השב"כ, והחשודים נעצרו והועמדו לדין.

ב-13 ביוני 2025 פתחה ישראל בעימות ישיר בחזית האיראנית במלחמה במבצע עם כלביא, במטרה לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית. ב-22 ביוני נכנסה גם ארצות הברית ללחימה כשהפציצה מספר מתקני גרעין ברחבי איראן בתקיפות אוויריות.

מעורבות עקיפה והתקפות הדדיות

ב-15 באוקטובר 2023 נפגש שר החוץ של איראן, חוסיין אמיר עבדאללהיאן, בקטר עם מנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה,^[310] ובהמשך נועד בביירות ובדמשק עם נסראללה, בשאר אל-אסד ועם ראשי חמאס. שר החוץ איים כי טהרן ובני חסותה, ובראשם חזבאללה, עשויים להצטרף למלחמה אם ישראל לא תחדל מפעולותיה בעזה. ב-17 באוקטובר מנהיג איראן, עלי חמינאי איים גם הוא על ישראל אם תמשיך בלחימה. קנצלר גרמניה קרא לחזבאללה ואיראן להישאר מחוץ ללחימה.^[311] ב-5 בנובמבר הזהיר שר ההגנה האירני כי אם ארצות הברית לא תקדם הפסקת אש מהירה, היא תוכה "מכה חזקה".^[312] ב-6 בנובמבר, על פי דיווח בניו יורק טיימס, בממשל ביידן העבירו מסרים לאיראן וחזבאללה דרך מתווכים אזוריים על כך שארצות הברית נערכת להתערב צבאית בלחימה נגדם אם הם יפתחו במתקפה נגד ישראל.

ב-18 בדצמבר 2023 עמדו איראן וחזבאללה מאחורי מתקפת סייבר על בית החולים זיו. בתגובה, ישראל פתחה בתקיפת סייבר על איראן שעל פי דיווחים שיבשה את פעילותן של תחנות דלק במדינה. ב-23 בדצמבר איראן עצמה תקפה ספינה מקושרת לישראל ששטה בקרבת הודו.

ב-1 באפריל 2024, סמוך לשעה 17:00, נערכה התנקשות במוחמד רזא זאהדי. לפי מקורות, ביצעו את התקיפה לפחות שני מטוסי F-35I אדיר ששיגרו 6 טילי אוויר-קרקע מדויקים שפגעו רק במבנה הקונסוליה האיראנית ולא במבנים סמוכים. היעד היה "פגישה סודית" של גורמי מודיעין איראניים בכירים מכוח קודס, לצד בכירים בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. בתקיפה נהרג מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון, ששימש בעברו כמפקד כוחות היבשה וכמפקד כוחות האוויר של משמרות המהפכה האיראניים וכן שימש כסגן מפקד אגף המבצעים במשמרות המהפכה האיראניים. לפי דיווח נהרג גם סגנו, ראש מטה כוח קודס בסוריה ולבנון. לטענת איראן, בתקיפה נהרגו 7 איראנים, פעילי משמרות המהפכה, ועוד 6 סורים. לפי פרסום של המרכז הסורי לזכויות אדם ב-2 באפריל, בתקיפה נהרגו 14 בני אדם: 7 חיילים וקצינים במשמרות המהפכה, יועץ איראני, 5 אנשי מיליציות סוריות פרו-איראניות ופעיל חזבאללה. איראן וסוריה האשימו את ישראל בתקיפה, בנוסף למקורות בין-לאומיים נוספים אשר ייחסו את התקיפה לישראל. המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי קרא לתגובת נגד קשה. בכמה ערים ברחבי איראן, בהן הבירה טהראן, תבריז ואיספהאן, יצאו הפגנות בקריאה לנקמה.

מפה שפורסמה על ידי דובר צה"ל המציגה את כלל שיגורי הטילים והמל"טים לעבר ישראל בליל המתקפה האיראנית על ישראל באפריל 2024.

בליל 14 באפריל 2024 התקיפה איראן את ישראל. במסגרת התקיפה שיגרה איראן לעבר ישראל כ-185 כלי טיס בלתי מאוישים, כ-110–130 טילים בליסטיים ו-36 טילי שיוט.^[313][314] החל מהשעה 00:30 ב-14 באפריל, נסגר המרחב האווירי של מדינת ישראל לטיסות בין-לאומיות ופנים ארציות. נמל התעופה רמון נסגר לתנועה עוד לפני כן. מוקדם יותר, גם מצרים וירדן הודיעו על מצבי חירום וסגירה זמנית של המרחב האווירי שלהן. בשעה 01:42 שוגרו מאיראן לישראל 110–130 טילים בליסטיים – מדגמי ח'ייבר שכן, שיהאב-3 ועימאד – ובמקביל החלו להישמע אזעקות בשורת יישובים ברחבי ישראל, בין השאר באזור באר שבע והנגב, רמת הגולן, ירושלים, יהודה, השומרון ועוד. 99 אחוזים מהאיומים אשר כוונו לעבר מדינת ישראל יורטו על ידי חיל האוויר הישראלי וקואליציית ההגנה האווירית. הקואליציה שיתפה פעולה לראשונה. במבצע הגנה נרחב, שקיבל את השם מבצע מגן ברזל,^[315] יירטו כוחות ההגנה של צה"ל והקואליציה הצבאית, 99 אחוזים מהאיומים אשר כוונו לעבר מדינת ישראל. כאשר כל כלי הטיס וטילי השיוט יורטו מחוץ לגבולות מדינת ישראל על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי והשותפות מהקואליציה. הקואליציה עבדה יחד תחת מטרייה אמריקנית, עם מודיעין משותף ומטרות משותפות.^[316] מלבד ישראל וארצות הברית, הקואליציה שפעלה כללה גם מטוסים מבריטניה, מצרפת ומירדן והתבססה על מערכות גילוי אמריקניות בכל מרחבי המזרח התיכון, ובתוך כך קטר, עיראק, סעודיה ואיחוד האמירויות. חלק מטילי היירוט שוגרו מספינות אמריקניות שהפליגו במפרץ הפרסי אך מאמץ היירוט התנהל ברובו במרחב האווירי של ירדן ועיראק.^[317] רוב מכריע של הטילים הבליסטיים יורטו על ידי מערכות ההגנה האוויריות הישראליות בהובלת מערכת החץ. פגיעות בודדות זוהו בבסיס נבטים^[318] עם נזק קל לתשתית, וכן נגרם נזק בציר במרחב החרמון, ילדה נפצעה באורח קשה בפזורה הבדואית בנגב כתוצאה משברי יירוט.^[319]

עוד בליל התקיפה האיראנית, פורסם כי נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן קרא לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשיחת טלפון שלא לתקוף באיראן,^[320] ואף הודיע כי מדינתו לא תתמוך במתקפה כזו ולא תשתתף בה. מאוחר יותר פורסם כי הנשיא ביידן אמר בשיחה שהיירוט הנרחב הוא הצלחה שיצרה "מרחב וגמישות להחלטות על הצעדים הבאים". הוא יעץ לישראל "להאט את הקצב ולחשוב היטב".^[321] בעקבות התקיפה האיראנית הודיע היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית, ג'ייק סאליבן, כי ארצות הברית צפויה להטיל סנקציות על תוכניות הטילים והכטב"מים של איראן, בתיאום עם מדינות ה-G7 שצפויות להצטרף למהלך.^[322] גם האיחוד האירופי הצטרף.^[323] ב-19 באפריל 2024, בלילה שבין חמישי לשישי, בסמוך לשעה ארבע בבוקר, הגיבה ישראל בתקיפה של מתקנים צבאיים של משמרות המהפכה על אדמת איראן באספהאן ובנתנז, ובעיראק. לפי תמונת לוויין, נגרם נזק לסוללת טילי קרקע-אוויר מסוג S-300 האחראית על הגנת המתקן הגרעיני בנתנז.^[324][325]

ב-24 באפריל דיווחה AFP מפי גורם המקורב לחזבאללה כי האיראנים החליטו להסיג את כוחותיהם מדרום סוריה, כולל מקוניטרה ומדראע הסמוכים לרמת הגולן. איראן החליטה לשמור על נוכחות בסוריה בחלקים אחרים של המדינה שמהם לא תיסוג. לפי הפרסום, איראן כבר התחילה בהסגת כוחותיה בתחילת השנה, לאחר הריגת חמישה מאנשי משמרות המהפכה בדמשק ב-20 בינואר, בהם ראש המודיעין הסורי של הארגון וסגנו.^[326]

בליל 31 ביולי 2024 בוצעה ההתנקשות באסמאעיל הנייה בטהראן. הנייה הגיע לטהראן לטקס השבעת הנשיא החדש של איראן ושם גם נועד עם המנהיג העליון עלי חמינאי ובכירים נוספים בציר האיראני. חמאס ואיראן האשימו את ישראל ואיימו בנקמה.

בליל 8 בספטמבר פורסם שחיל האוויר תקף במערב סוריה ב-4 מרחבים שונים מבנים של משמרות המהפכה האסלאמית במסיאף ובמרחב חמה מרכז מחקר האחראי על פיתוח אמצעי לחימה של משמרות המהפכה, בתקיפות נהרגו 25 אנשים, 12 מהם איראנים ונפצעו עוד עשרות. במהלך התקיפה הישראלית יחידת שלדג ערכה את מבצע רבות הדרכים, שבו השמידה מפעל תת-קרקעי לייצור טילים מדויקים שהוקם על ידי איראן.

במספר מקרים במהלך ספטמבר 2024, הגברת הלחימה מול חזבאללה גררה הרג של בעלי בריתו מאיראן. לפי הפרסומים, לפחות 19 חיילים במשמרות המהפכה נהרגו מפיצוץ הביפרים בסוריה^[327] ובעת ההתנקשות באבראהים עקיל, יחד עם עקיל נהרג גם סגן מפקד כוח קודס, האיראני מוחמד רדא. בתקיפת מפקדת חזבאללה בביירות נהרגו בכירים בחזבאללה וכן האלוף עבאס נילפורושאן, מפקד כוח קודס בלבנון.

המתקפה האיראנית על ישראל ב-1 באוקטובר 2024. צולם בגליל התחתון, לכיוון מזרח גבוה בשמיים

בערב 1 באוקטובר 2024, בתגובה להריגת הנייה, הריגת עבאס נילפורושאן והריגת נסראללה שיגרה איראן למעלה מ-180 טילים בליסטיים לעבר ישראל. רוב הטילים יורטו ולא דווחו נפגעים בישראל. במערכת הביטחון הגיבו שאיראן תצטער על התקיפה, הרמטכ"ל הגיש לממשלה אפשרויות לתגובה.^[328]

טייס ישראלי עולה על סיפון מטוס בז לפני התקיפה כחלק ממבצע "ימי תשובה"

ב-26 באוקטובר 2024 בשעה 2 בלילה צה"ל תקף 20 מטרות באיראן, עיראק, סוריה ולבנון כחלק ממבצע "ימי תשובה". המבצע התנהל בשלושה גלים עיקריים, החל מהשעה 02:00 לפנות בוקר. בגל הראשון הותקפו מתקני הגנה אווירית, ובגל השני הופצצו מתקני טילים וכטב"מים. בתקיפה השתתפו מטוסי קרב, מטוסי תדלוק, מטוסי איסוף מודיעין ואלקטרוניקה, ומטוסי פיקוד ושליטה.^[329]

ב-4 בנובמבר 2024 נחשף כי חוליית מרגלים איראנית ניסתה להתנקש במפקד בסיס נבטים, החולייה נעצרה לפני שהוציאה את ההתנקשות והאבטחה סביב המפקד תוגברה.^[330]

בפברואר 2025 התחיל גל הפגנות נגד איראן, כחלק מגל ההפגנות כלי רכב של המשטר נשרפו ומפגינים פצעו איראנים שתמכו במשטר.

ארצות הברית המשיכה בניסיונות לבצע משא ומתן עם איראן וגורם בממשלה האמריקאית איים כי אם המשא ומתן עם איראן יכשל ועד אפריל לא יהיו תוצאות אז ארצות הברית תעזור לישראל לתקוף ולהשמיד את מתקני הגרעין. בנוסף סין הודיעה היא אסרה על כניסת מכליות נפט הנתונות תחת סנקציות אמריקניות, בנוסף סין הטילה סנקציות בעצמה על איראן ואסרה על ייצוא חומרים שיעזרו לאיראן לשקם את תוכנית הטילים.^[331]

עקב גל ההפגנות והסנקציות נכון ל-19 בפברואר הריאל האיראני שווה ל-900,000 ריאלים לדולר אחד.

לאחר נפילת משטר אסד בסוריה, נאם הגנרל הבכיר ביותר של משמרות המהפכה בסוריה - בהרוז אסבתי. בנאומו אמר: "הובסנו, הובסנו קשות, חטפנו מכה אנושה וזה קשה מאוד".^[332]

העימות הישיר

ערך מורחב – מבצע עם כלביא

מטוס תדלוק בואינג 707 "שקנאי" ושני מטוסי חמקן F-35I אדיר בדרך לתקיפה באיראן במהלך מבצע עם כלביא, יוני 2025.

ב-13 ביוני 2025 בשעה 3 לפנות בוקר פתח צה"ל במבצע עָם כְּלָבִיא. במבצע זה יזמה ישראל מתקפת פתע נרחבת בביצוע חיל האוויר הישראלי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים על בכירים בצבא האיראני ובפרויקט הגרעין, מערך הנ"מ, תשתיות ליצור רכיבים לנשק גרעיני ואתרי טילים בליסטיים באיראן. המתקפה הראשונית לוותה בהפעלת אזעקות חירום ברחבי ישראל, לשם היערכות למתקפת נגד איראנית, ובהכרזת מצב מיוחד בעורף.^[333] מטרתה המוצהרת של המתקפה היא סיכול תוכנית הגרעין האיראנית ותוכנית הטילים הבליסטיים.

נזק לבניין בטהראן בעקבות סיכול ממוקד במכת הפתיחה של מבצע עם כלביא ב-13 ביוני 2025

בשלב הראשון של המבצע נהרגו ראשי הכוחות המזוינים של איראן, בהם מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, רמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי ומדעני גרעין בכירים.^[63][334] בשלב השני תקפה ישראל מטרות גרעין מרכזיות בשטח איראן, ובכלל זה מתקני העשרה, אתרי מחקר, תשתיות תומכות ומתקני פיקוד. בין המטרות שזוהו בדיווחים זרים נכללו האתרים בנתנז, פרצ'ין ופורדו. במקביל, הותקפו מחסני טילים בליסטיים, מתקני פיתוח ושיגור, לרבות אתרים הקשורים לחזבאללה ולמיליציות שיעיות פרו-איראניות הפועלות בשטחי סוריה ועיראק. התקיפות כללו גם בסיסים קדמיים ששימשו לשיגור טילים לעבר ישראל במהלך עימותים קודמים. על פי מקורות ביטחוניים זרים, פעולות אלה לוו במתקפות סייבר מדויקות, אשר שיבשו את מערכות הפיקוד, השליטה וההתרעה של איראן, הביאו להשבתה זמנית של מערכות ההגנה האווירית וגרמו לחסימות תקשורת בקרב ראשי המשטר.

נזק למבנים בעקבות פגיעת טיל בליסטי בבת ים ב-15 ביוני 2025. כוחות הביטחון עוסקים בפינוי ההריסות וחילוץ לכודים

למחרת צה"ל הודיע כי בעקבות המבצע החזית האיראנית הפכה לחזית העיקרית למלחמה.^[335] בימים הבאים המשיכה ישראל לתקוף באמצעות מטוסי קרב ורחפני נפץ, מתקני גרעין בערים שונות באיראן, ולהרוג בכירים במערכת הביטחון האיראנית וכן לתקוף מאגרי דלק ונפט בטהראן. בתקיפות נהרגו מאות בני אדם (מעל 1,060^[336]), בהם אזרחים.^[337][338] במאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב כי ישראל הצליחה תוך 48 שעות להשיג עליונות אווירית בשמי איראן.^[339] ב-16 ביוני הצהיר דובר צה"ל כי חיל האויר הישראלי השמיד יותר מ-120 משגרים המהווים כשליש ממשגרי הטילים של איראן.^[340]

בעקבות התקיפה הישראלית, פתחה איראן במתקפת נגד שהחלה בליל 13–14 ביוני ונמשכה בימים שלאחר מכן. המתקפה כללה שיגור מאות טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר מטרות צבאיות ואזרחיות בישראל. במהלך הלילה שבין ה-14 ל-15 ביוני שוגרו כשני מטחים שונים: הראשון, שוגר לעבר חיפה, הקריות והגליל המערבי ובו נהרגו 4 אזרחים בפגיעה ישירה ביישוב טמרה. המטח השני שוגר בסביבות השעה 2:40 בלילה ובו נהרגו תשעה אזרחים בעקבות פגיעה ישירה בבניין בבת ים, נוסף על עשרות רבות שנפצעו.^[341] במטח נוסף בלילה למחרת נהרגו שמונה ישראלים: ארבעה בפתח תקווה, שלושה בבתי זיקוק לנפט בחיפה ואחד בבני ברק.^[342] הפגיעה במתקן של בתי זיקוק לנפט הביאה להדממת כלל מתקני בית הזיקוק והחברות הבנות.^[343] בבוקר ה-19 ביוני, 25 טילים שוגרו בנוסף למל"טים. המתקפה גרמה לארבע זירות נפילה, ביניהן בית החולים סורוקה^[344] וכ-50 פצועים.^[345]

בליל 22 ביוני הצטרפה ארצות הברית לתקיפות נגד איראן, ותקפה באמצעות מפציצי B-2 וטילי טומהוק שנורו מצוללות את מתקני הגרעין בפורדו, בנתנז ובאספהאן.^[346] לטענת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, התקיפות האמריקאיות הביאו להשמדת יכולות הגרעין של איראן, אם כי גורמים ישראליים ואמריקאיים אחרים טענו כי המתקפה הביאה רק להסגת תוכנית הגרעין כשנה או שנתיים אחורה. ב-24 ביוני הסכימו ישראל ואיראן, בתיווך ארצות הברית, להפסקת אש שנכנסה לתוקף בשעה 7:00 בבוקר לפי שעון ישראל.^[347] בשעה 10:27, שלוש שעות אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף, שוגרו עוד 2 טילים מאיראן לצפון ישראל שיורטו. ישראל שלחה עשרות מטוסים להגיב בעוצמה בטהרן על ההפרה אך לאחר שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ התערב והביע התנגדות נזעמת, ישראל הסתפקה בתקיפת מכ"ם בצפון איראן. ישראל התנקשה במעל ל-30 בכירים צבאיים, כ-14 מדעני גרעין בכירים, גרמה הרס למתקני הקשורים לפרויקט הגרעין, פגעה בכ-60 אחוז מהמשגרים, ופגעה בסמלי שלטון בטהרן.

בסך הכל, על ישראל שוגרו למעלה מ-550 טילים ונשמעו בה למעלה מ-12,708 אזעקות במהלך המבצע. מערך ההגנה האווירית הצליח ליירט מאות טילים בליסטיים, כ-63 טילים הצליחו לחדור את מערך ההגנה הרב-שכבתי וגרמו ל-29^[348] הרוגים ו-3,238 פצועים. 15,000 אזרחים פונו מבתיהם ונגרם נזק רב לרכוש. אחוזי היירוט נגד הטילים היו 86%. איראן גם שיגרה למעלה מ-1,000 כלי טיס בלתי מאוישים מתאבדים לעבר ישראל. רבים מהם מדגם שאהד 136^[349] ושאהד 129.^[350] מתוך כ-1,000 כטב"מים איראניים ששוגרו לישראל, רובם ככולם יורטו ורק שניים חדרו את מערכות ההגנה והתפוצצו ביעדם.^[351]

מהלך הלחימה בחזיתות נוספות

ערך מורחב – חזיתות מלחמת חרבות ברזל

כוחות צה"ל נאלצו לפעול ביהודה ושומרון למיגור וסיכול תשתיות טרור בעקבות התגברות מאמציהם של ארגוני טרור פלסטיניים, בעיקר חמאס, ליזום פיגועים ולגרום לתסיסה ציבורית על רקע אירועי המלחמה.

החזית המזרחית במלחמה (או בשמותיה הנוספים: הלחימה מול "השלוחים האיראנים" והלחימה במדינות "המעגל השלישי") כוללת איומים על ישראל מצד שלושה גורמים ב"ציר ההתנגדות" הפועל בהובלת איראן: החות'ים בתימן, מיליציות פרו-איראניות ושליחים אחרים בעיראק, ואיומים ישירים מצד איראן עצמה. הלחימה התנהלה ברובה על ידי חיל האוויר, כוחות אמריקאים ומספר קואליציות בין-לאומיות, הן בהגנה והן בהתקפה, מכיוון שמדינת ישראל ומדינות אלו אינן חולקות גבול יבשתי משותף.

מהלך הלחימה ביהודה ושומרון

ערך מורחב – זירת יהודה ושומרון במלחמת חרבות ברזל

בשנת 2023, עוד לפני המלחמה, הייתה הסלמה בפעילות טרור של פלסטינים, שביצעו באזור איו"ש וירושלים 1,446 פיגועי טרור משמעותיים שכללו ירי, מטעני חבלה וניסיונות חטיפה, על פי נתוני השב"כ. בפיגועים נרצחו 38 אנשים ונפצעו 113 נוספים. באוקטובר 2023, לאחר מתקפת הפתע, מספר הפיגועים החודשי כמעט שולש ביחס לחודשים הקודמים בשנה זו, והגיע ל-567 פיגועים.^[352] לפי השרה אורית סטרוק הקבינט הגדיר את מטרת הלחימה ביהודה ושומרון ביום הראשון למלחמה, יחד עם שאר מטרות המלחמה. המטרה היתה: "שימור היציבות, שהשטח לא יבער בזמן המלחמה רבת החזיתות".^[353]

לפי שירות הביטחון הכללי, מאוקטובר 2023 ועד יוני 2024, התרחשו מעל ל-3,966 תקיפות בידי פלסטינים נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון ביהודה ושומרון, ובהם בין היתר: 1,870 אירועי יידויי אבנים, 998 בקבוקי תבערה, 645 מטעני צינור, 231 אירועי ירי, 175 הצתות, 15 מעשי דריסה ו-32 אירועי דקירות. תקיפות אלו גרמו להרג של 21 אזרחים ואנשי כוחות ביטחון ישראליים, ולפציעתם של עוד כ-200.^[352] מתחילת המלחמה עצרו כוחות צה"ל יותר מ-15,640^[354] מבוקשים ברחבי אוגדת יהודה ושומרון וחטיבת הבקעה והעמקים, מעל 800 משוייכים לחמאס.^[355]

על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, נכון ל-30 בספטמבר 2024, מתחילת המלחמה היו 1,423 תקיפות מתנחלים נגד פלסטינים. 140 מהן הובילו להרוגים ולפצועים פלסטינים, ב-1,135 מהן נגרם נזק לרכוש פלסטיני ו-148 כללו הן נפגעים והן נזק לרכוש.^[356] ממשלת ארצות הברית וממשלות נוספות הטילו סנקציות על מספר מתנחלים שיוחסה להם הפעלת אלימות נגד פלסטינים וכן על שני מאחזים שהיו בבעלות שניים מהם.^[357] על פי כתבה בשיחה מקומית מ-2 בנובמבר, כ-850 פלסטינים מכמה קהילות רועים בשטחי C גורשו בידי מתנחלים בחודש הראשון למלחמה, כאשר חלה עונת המסיק.^[358]

לוחמי סיירת חרוב במבצע לסיכול טרור במחנה נור א-שמס בטול כרם

בתגובה צה"ל הגביר את עצימות פעולותיו באיו"ש. צה"ל החמיר^{[דרושה הבהרה]} את הוראות הפתיחה באש להפרות הסדר, ואף הפעיל כטב"מי תקיפה ומטוס קרב. ב-12 בדצמבר פתחו צה"ל והשב"כ במבצע צבאי חטיבתי בג'נין שנמשך כ-60 שעות ובו נהרגו עשרה מחבלים ונעצרו 60, הוחרמו אמצעי לחימה והושמדו מעבדות נפץ וחמ"לי תצפית. עד ליום ה-100 למלחמה בוצעו מעל 150 פעילויות צבאיות במחנות הפליטים שהפכו לקיני טרור, בהן נהרגו יותר מ-130 מחבלים ונעצרו מעל 500 מבוקשים. מאז תחילת המלחמה בוצעו גם תקיפות מוגברות של כלי טיס נגד יעדי טרור באיו"ש: מעל 35 תקיפות אוויריות שבהן נהרגו למעלה מ-60 מחבלים.^[359]

בפברואר 2024 אמר מפקד חטיבת שומרון, אלוף-משנה שמעון סיסו, כי "יש מה שהיה בשומרון עד 7 באוקטובר ומה שקורה אחרי. המצב כעת הרבה יותר שקט מאשר לפני המלחמה. מפיגוע ירי כל יומיים בממוצע, עברנו לאירוע כזה פעם בחודש. ... נראה לי שהפלסטינים רואים בעזה ש'בעל הבית', כלומר צה"ל, 'השתגע', והם קצת בהלם ממה שקורה".^[360] במהלך הרמדאן נכשל חמאס בניסיונו להביא להתקוממות אלימה של הפלסטינים בירושלים, ביהודה ושומרון ובישראל. בין האמצעים שננקטו: מעצרים מקדימים, הזמה מהירה של פייק ניוז, סיכול באמצעות טכנולוגיות לזיהוי פנים, ומתן אישור לתפילות המוניות בהר הבית.^[361]

ב-29 בפברואר בוצע פיגוע בתחנת דלק בעלי שבו נרצחו שני אזרחים ישראלים. בבוקר 12 באפריל נעדר הנער בנימין אחימאיר, רועה צאן ממאחז מלאכי השלום. יממה לאחר מכן נמצאה גופתו סמוך למאחז, ונקבע כי נרצח בפיגוע על רקע לאומני.

במהלך מאי-אוגוסט 2024, צה"ל וכוחות הביטחון הישראליים ביצעו מספר פעולות רחבות היקף ביהודה ושומרון, במטרה לסכל תשתיות טרור, לעצור מחבלים ולמנוע פיגועים נגד אזרחים וחיילים ישראלים.^[362] פעולות אלו כללו פשיטות ליליות על מחנות פליטים, עיירות וכפרים בהם התבצרו מחבלים,^[363] שימוש בכלי הנדסה כבדים להריסת מבנים ומטענים, ותקיפות אוויריות ממוקדות.^[364][365] במסגרת פעולות אלו נהרגו מספר מחבלים, בהם בכירים בזרועות הצבאיות של ארגונים כמו הג'יהאד האסלאמי וחמאס, אך גם נפצעו ונהרגו חיילי צה"ל.^[366]

במקביל לפעולות הסיכול, התרחשו פיגועי טרור פלסטיניים שכללו פיגועי דריסה, ירי, והנחת מטענים בכבישים וביישובים ישראליים. מספר חיילים ואזרחים ישראלים נפגעו בפיגועים אלה,^[367][368] שחלקם הובילו לפעולות תגובה מהירות מצד כוחות הביטחון.^[369] מנגנוני הביטחון הפלסטיניים עצרו מספר חשודים והחרימו מטעני נפץ ומעבדות לייצורם.^[370]

ב-28 באוגוסט 2024, פתח צה"ל במבצע מחנות קיץ במטרה להשמיד תשתיות טרור פלסטיני. המבצע מתנהל במחנות הפליטים שבג'נין, נור שמס שליד טול כרם, טובאס ופארעה שבצפון מזרח השומרון. במבצע נהרגו וסאם חאזם, ראש התארגנות הטרור של חמאס בג'נין,^[371] ומוחמד ג'אבר "אבו שוג'אע", מנהיג גדודי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטולכרם.^[372] נוסף על כך נהרגו עשרות מחבלים ובמחנה הפליטים בלאטה כ-15 מחבלים של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הסגירו את עצמם למנגנוני הביטחון הפלסטיניים מחשש שישראל תצא לפעולה צבאית באזור ותהרוס את המחנה.^[373]

לוחמי סיירת חרוב במהלך מבצע חומת ברזל, ינואר 2025

במהלך התקופה אירעו גם מספר פיגועים נגד ישראלים. בתחילת ספטמבר נרצחו שלושה שוטרים ישראלים בפיגוע ירי במחסום תרקומיא,^[374] וב-8 בספטמבר נרצחו שלושה ישראלים במעבר אלנבי מירי מחבל שהגיע מירדן.^[375] באוקטובר התרחש פיגוע ירי ודקירה ברכבת הקלה בגוש דן, שבו נהרגו שבעה בני אדם.^[376] בתגובה לפיגועים צה"ל הגביר את פעילותו הביטחונית ביהודה ושומרון, כולל מעצר חשודים והטלת סגר בחלק מהאזורים.^[377]

ב-27 בנובמבר פורסם כי צה"ל ושב"כ סיכלו הברחת נשק גדולה מאיראן ליהודה ושומרון אשר כללה; מטולי רקטות נגד טנקים ורקטות מדגמי RPG-7, מטעני חבלה, קני מרגמה ופצמ"רים; רובי צלפים, רובי סער, אקדחים ותחמושת רבה. הנשק יועד לתאי הטרור בג'נין.^[378]

בינואר 2025, במקביל לאישור הסכם חמאס–ישראל (2025), נוספה מטרת מלחמה שהתמקדה בזירה זו - פגיעה משמעותית ביכולות ארגוני הטרור באזור יהודה ושומרון וחיזוק ההגנה והביטחון באזור זה, בדגש על שמירת ביטחון התנועה והיישובים. ב-21 בינואר הודיעו צה"ל, שב"כ ומג"ב על פתיחת מבצע חומת ברזל במחנה הפליטים ג'נין למיגור הטרור בצפון השומרון.^[379] המבצע החל במחנה הפליטים ג'נין אך התרחב למקומות אחרים בשומרון, בהם טולכרם, קבאטיה, טמון ועוד. במהלך המבצע נהרסו בתים רבים, ונהרגו עשרות מחבלים פלסטינים וגם מספר אזרחים.^[380]

מהלך הלחימה בסוריה

ערכים מורחבים – זירת סוריה במלחמת חרבות ברזל, מבצע חץ הבשן

בחודשי הלחימה הראשונים, החל מאוקטובר 2023, לא התקיימה לחימה ישירה בין המדינות, אך תקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי בוצעו גם במקומות מרוחקים בסוריה, לצד מבצעי קומנדו, בהם מבצע רבות הדרכים. מטרת הלחימה בחודשים הראשונים של המלחמה הייתה סיכול העברות נשק לחזבאללה וארגוני הטרור בלבנון שפעלו נגד ישראל.

צלפים של יחידת שלדג על פסגת החרמון הסורי, דצמבר 2024

עם פריצת המלחמה ופתיחת החזית הצפונית בעקבות תקיפות חזבאללה את ישראל, החריפה ישראל את תקיפותיה בסוריה והחלה לתקוף גם על מנת להרוג ולא רק לפגוע בציוד ואמצעי לחימה. לפי מקורות מודיעין, אם בעבר ישראל ביצעה ירי אזהרה לפני תקיפת שיירות נשק, אחרי 7 באוקטובר התקיפות בוצעו ללא אזהרה ונהרגו בהן מחבלים, בהם לפחות 19 פעילי חזבאללה.^[381] במהלך המלחמה, הרבתה ישראל לתקוף בסיסים של משמרות המהפכה בסוריה כחלק מהלחימה בשטח סוריה. בין 12 ל-22 באוקטובר 2023 פתחה ישראל בשלוש התקפות על שדות תעופה בסוריה, במיוחד אלו של דמשק וחלב. ב-24 באוקטובר תקפה ישראל בנפת דרעא בדרום סוריה, תקיפה שגרמה למותם של שמונה חיילים סורים ולפציעות של שבעה אחרים, לפי סוכנות הידיעות הממשלתית (הערבית) של סוריה SANA.^[382]

ב-1 באפריל 2024 בוצעו תקיפות נרחבות בסוריה ובעיקר בדמשק, שבה נפגעו איראנים ופעילי מיליציות וטרור. לקראת ערב הותקף בניין הקונסוליה האיראנית בדמשק. בתקיפה נהרגו לפחות שבעה, בהם מוחמד רזא זאהדי מפקד בכיר בכוח קודס של משמרות המהפכה האיראנים, וסגנו מוחמד האדי רחימי.^[383] בתגובה פתחה איראן במתקפה על ישראל ב-13 באפריל. עד 17 באפריל 2024 נהרגו כ-30 מפקדים בכירים בחזבאללה.^[384]

בדצמבר 2024, לאחר התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון, החלו ארגון היאת תחריר א-שאם וארגוני מורדים נוספים בביצוע מתקפה על כוחות השלטון הסורי, ותוך מספר ימים הגיעו לפאתי דמשק. משטר אסד נפל וגורמי הארגון החלו בתפיסת השלטון בסוריה.

לוחמי יחידת שלדג במהלך כיבוש פסגת החרמון, דצמבר 2024

ב-8 בדצמבר 2024, בעקבות האירועים והשתלטות המורדים על המדינה, הודיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על קריסת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה.^[385] צה"ל פתח במבצע חץ הבשן הנועד לצורך השמדת הנכסים האסטרטגיים והתשתיות הצבאיות של צבא סוריה, ולהגנה על רמת הגולן. כוחות צה"ל נכנסו לרצועת השטח המפורז שבגבול ישראל-סוריה ברמת הגולן, כדי למנוע אפשרות לכניסת מורדים לשטח ישראל בחסות ההפיכה.^[386] ויחידת שלדג השתלטה על עמדות צבא סוריה בחרמון הסורי.^[387] שר הביטחון ישראל כ"ץ הורה לצה"ל להיערך לשהייה בפסגת החרמון בתקופת החורף, וללא הגבלת זמן כפי שיידרש.^[388][389]

חיל האוויר תקף כ-320 יעדים צבאיים ברחבי סוריה^[390] והשמיד שדות תעופה צבאיים, כ-30 מטוסי קרב מסוג מיג 29, מטוסי סוחוי, מסוקי קרב, מערכות הגנה אווירית, טילי קרקע-קרקע, מספר רב של מחסני אמל"ח ומפעלי ייצור נשק, כמו כן, חיל הים הטביע כלי שיט רבים של הצי הימי הסורי.^[391] בסך הכל הושמדו כ-80% מהיכולות האסטרטגיות של הצבא הסורי תוך מספר ימים.^[392]

ב-6 בינואר 2025 דו"ח ועדת נגל שפורסם דיווח רשמית כי טורקיה הפכה לאיום שמערכת הביטחון צריכה לקחת בחשבון מבחינת היערכותה לשנים הקרובות.^[393]

לאחר תפיסתם של אזור החיץ והתקיפות המרובות להשמדת אמצעי הלחימה של סוריה, החלה הלחימה בזירת סוריה לעבור לתצורה של ביטחון שוטף. צה"ל באמצעות אוגדה 210 ביצע פשיטות קטנות ומרובות לצורכי השמדת אמצעי לחימה או החרמתם, לצד תקיפות מקומיות של חיל האוויר באירועים שנתפסו כאיום על ישראל. צה"ל שלט במרביתו של מחוז קוניטרה, ולאחר שפרץ סכסוך הדרוזים מול המשטר בסוריה, צה"ל החל לפעול גם במחוזות המרוחקים יותר דרעא וא-סווידא במטרה להגן על הדרוזים.

ב-13 ביולי 2025 החלה סדרה נוספת של עימותים בדרום סוריה בין הצבא הסורי וכוחות בדואים לבין כוחות דרוזיים במחוז א-סווידא המאוגדים תחת המועצה הצבאית של א-סווידא. מדינת ישראל תמכה בכוחות הדרוזיים בעזרת תקיפות אוויריות שהיא ביצעה באזור, במטרה להסיר את האיום מהמרחב הדרוזי בדרום סוריה.

ב-15 וב-16 ביולי 2025 מאות דרוזים ישראלים פרצו את גדר הגבול על מנת להכניס דרוזים סורים אל תוך ישראל ולהצטרף ללחימה אל מול חיילים מהצבא הסורי. במהלך הפריצות, כמה עשרות חשודים, וביניהם חיילים סורים ומחבלים, ניסו לחדור אל תוך יישובים בישראל. חלקם נהרגו על ידי הכוחות בגבול והשאר ברחו.^[394] חיל האוויר הישראלי פתח בגלי תקיפה בהם הותקפו עשרות טנקים ורכבים שהיו בדרך לדרום ולאחר מכן במתקפה על דמשק, במתקפה הושמדו מתקני פיקוד בארמון הנשיאותי בדמשק והופצץ כל בניין המטכ"ל בדמשק כאשר שהו שם גנרלים. במקביל, לפחות 1,000 דרוזים חצו מישראל לדרעא על מנת לעזור בלחימה.^[395]

ב-16 ביולי בערב הושגה הפסקת אש ראשונה בתיווך אמריקאי, שבמסגרתה נסוג הצבא הסורי ממחוז א-סווידא, וישראל יחד עם המועצה הצבאית הדרוזית הפסיקו את תקיפותיהם.^[396] ביום למחרת השתלטו כוחות דרוזיים על בניין הממשל המחוזי^[397] ופתחו במתקפות נגד יישובים בדואיים, דבר שהוביל לדיווחים על טבח ולעימותים רחבים יותר.^[398] בתגובה, מיליציות בדואיות תקפו את א-סווידא,^[399] וב-18 ביולי תיווכה ארצות הברית בהפסקת אש נוספת, שלא נשמרה בפועל.^[400] עשרות דרוזים ישראלים חצו את הגבול לסוריה לסייע בלחימה,^[401] ובמהלך הלחימה הבדואים השתלטו על חלקים מהעיר א-סווידא.^[402][403] ב-20 ביולי קרסה הפסקת האש לחלוטין, והשבטים הבדואים פתחו במתקפה רחבה,^[404] בתגובה לה פתחה ישראל בגל תקיפות נוסף נגד יעדים סוריים ובדואיים, מתקפה זו עצרה את המתקפה הבדואית וגרמה לכלל הכוחות הסורים לסגת.^[405]

מהלך הלחימה בחות'ים

ערכים מורחבים – זירת תימן במלחמת חרבות ברזל, מצור החות'ים על ים סוף

סטי"ל מסדרת סער 5 של חיל הים הישראלי בים סוף

החות'ים, ארגון טרור שיעי השולט בצפון תימן ונתמך וממומן על ידי איראן, ניסו לתקוף את דרום ישראל מספר פעמים במהלך המלחמה, בטילים בליסטיים, טילי שיוט, וכלי טיס בלתי מאוישים בכדי להפריע לה במלחמה בעזה. ספינות חיל הים האמריקני ומערכות הגנה אווירית ומטוסי חיל האוויר הישראלי יירטו את הטילים והכטב"מים. לאחר שהתברר לחות'ים שלא הצליחו במשימה זו, הם הטילו מצור ימי על ספינות סחר שהפליגו לנמלי ישראל. ספינות חיל הים האמריקאי פעלו בים סוף בתחילה להקרנת כוח והרתעה אסטרטגית ובהמשך תקפו ביחד עם בעלי ברית נוספים בסיסים של החות'ים בתימן.^[406]

המשחתת האמריקאית נגד טילים קרני (DDG-64) הפועלת בים סוף

ב-19 באוקטובר 2023 ספינת מלחמה אמריקאית USS Carney ששטה בים סוף יירטה ארבעה טילי שיוט ו-15 מל"טים שככל הנראה שוגרו על ידי החות'ים מתימן לכיוון ישראל.^[407] טיל נוסף יורט על ידי ערב הסעודית.^[408] ב-27 באוקטובר לפנות בוקר זוהה איום ממרחב הים האדום והוזנקו מטוסי קרב שיירטו מספר מטרות עוינות. שני כטב"מים פגעו בנואיבה ובטאבה שבסיני, מרחק קצר מהגבול הישראלי ומאילת. ככל הנראה גם אלה שוגרו על ידי החות'ים.^[409] ב-31 באוקטובר הופעלה התרעה בשטח אילת, אילות ופארק התעשייה שחורת על חדירת כלי טיס עוין מכיוון הים האדום. ככל הנראה מדובר בכטב"ם ששוגר על ידי החות'ים, והוא יורט בהצלחה מעל הים האדום.^[410] נוסף על כך יורטו טילי שיוט בידי מטוסי F-35I אדיר של חיל האוויר הישראלי, ויורט טיל בליסטי באמצעות מערכת "חץ 2".^[411][412] ב-9 בנובמבר, לאחר שהופעלו אזעקות במרחב העיר אילת, טיל בליסטי ששוגר לשטח ישראל זוהה ויורט בהצלחה במרחב ים סוף הרחק מאילת, בידי לוחמי ההגנה האווירית, באמצעות מערכת "חץ 3". היה זה יירוט הבכורה של המערכת. ב-14 בנובמבר יירט "חץ 2" טיל בליסטי נוסף ששיגרו החות'ים לעבר אילת.^[413]

מיירט חץ 3 עבר במלחמה טבילת אש מבצעית ורשם יירוט בכורה מוצלח, של טיל בליסטי ששיגרו החות'ים לעבר אילת. בתמונה: שיגור חץ 3 בניסוי.

בעקבות כישלונם לפגוע בישראל באמצעות טילים, הכריזו החות'ים על מצור ימי נגד ישראל והחלו בתקיפת אוניות סוחר. בנוסף לכך, החות'ים חטפו והשתלטו על מספר ספינות בים האדום, רובן לא בבעלות ישראלית. ב-19 בנובמבר הם חטפו ספינה בבעלות ישראלית חלקית בים האדום והשתלטו על 22 אנשי הצוות ששהו שם,^[414] אך לאחר מכן התברר כי לא היו ישראלים על הספינה.^[415] ב-11 בדצמבר חטפו החות'ים ספינה נוספת בים האדום, באזור באב אל-מנדב. זהות הספינה עדיין לא הייתה ברורה סופית, אבל ככל הנראה היה מדובר במכלית נפט שעשתה את דרכה מהמפרץ הפרסי לכיוון ים סוף ותעלת סואץ. היא הותקפה על ידי כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) שגרם לשריפה על הסיפון.^[416][417]

בתקיפות החות'ים נהרגו שלושה מלחים, 25 אזרחים נלקחו בשבי, ושתי ספינות טובעו. שני חיילי צבא ארצות הברית נהרגו בהגנה על הספינות. בעקבות ריבוי התקיפות החות'יות על ספינות סוחר בים האדום ובעיקר באזור באב אל-מנדב, הודיע מזכיר ההגנה של ארצות הברית, לויד אוסטין, בביקורו בישראל ב-18 בדצמבר 2023 על הקמת קואליציה צבאית המשלבת את כוחות חיל הים מ-20 מדינות בהובלת ארצות הברית ומבצע שומר השגשוג במטרה לאבטח ספינות מסחריות הנעות בנתיב השיט בים האדום ובמפרץ עדן מפני ניסיונות תקיפה של החות'ים במסגרת מעורבותם במלחמה. עם זאת, המבצע היה הגנתי בעיקרו ודעך עד מהרה, כאשר ציים מרכזיים סירבו להשתתף בו והחליטו לדאוג כל אחד לספינות ארצו. בנוסף למבצע שומר השגשוג ביצעו ארצות הברית ובריטניה מספר גלי תקיפות בתימן.

ב-12 בינואר 2024 בלילה שבין חמישי לשישי פתחו צבא ארצות הברית וצבא בריטניה במתקפה האווירית בתימן נגד החות'ים, שבמסגרתה הותקפו עשרות מטרות בבירה צנעא, כולל שדה התעופה, וכן באל-חודיידה ובערים נוספות. בימים שלאחר כן ביצעו כוחות הקואליציה תקיפות נוספות נגד החות'ים בתימן. בתקיפות הושמדו מתקני מכ"ם וטילים נגד ספינות שהיו מוכנים לשיגור. ב-22 בינואר, פתחו צבאות ארצות הברית ובריטניה במבצע קשת פוסידון שבו נערכה מתקפה משולבת מהאוויר ומהים במספר מחוזות בתימן, בעיקר בבירה צנעא ובאל-חודיידה. התקיפה בוצעה באמצעות שיגור טילי טומהוק לעבר מחסני נשק ומשגרים של החות'ים. תקיפה זו נחשבת לתקיפה העוצמתית ביותר מתחילת המבצע.

מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר מתדרך את צוות תא השליטה של חיל האוויר לפני מבצע יד ארוכה

ב-26 בפברואר 2024 פורסם כי החות'ים מימשו את איומם ופגעו בכבלי תקשורת תת-ימיים שעוברים באזורם ומחברים בין אפריקה לאסיה.^[418] בליל 9 באפריל יירטה לראשונה מערכת כיפת ברזל ימית שמותקנת על ספינת סער 6 מטרה אווירית מעל מפרץ אילת.^[419] ב-9 באפריל 2024, משלוח גדול של אמצעי לחימה מאיראן לחות'ים נלכד ונשלח לאוקראינה. על פי הערכת הפנטגון, באמצע יוני 2024 התקפות החות'ים חתכו ב-90% את תנועת המכולות בים האדום, ואילצו לפחות 29 חברות אנרגיה וספנות מ-65 מדינות לשנות את נתיביהן.^[420] ב-12 ביולי, ספינה ששומשה להברחת חלקי טילים מאיראן לתימן דווחה כנעדרת. על פי פרסום של "אל העין", על הספינה היו גם מומחים איראניים. באותו יום נחשף דוח אמריקאי המפליל את איראן בהפצת נשק המשמש את החות'ים לצורך מתקפות על נתיבי הסחר הימי הבין-לאומי.^[421] החות'ים תקפו מספר פעמים ספינות באמצעות טילים בליסטיים.^[422][423] בתקיפות אלה שהן ראשונות מסוגן בהיסטוריה, הם אף הצליחו בתחילת 2024 להטביע ספינה אזרחית.^[424]

בתי זיקוק בנמל חודיידה לאחר תקיפה אווירית במבצע יד ארוכה, יולי 2024

ב-19 2024 ביולי התפוצץ כטב"ם מדגם סמאד-3 שנורה על ידי החות'ים על דירה בתל אביב, במתקפה זו נהרג אזרח אחד ונפצעו אחדים.^[58] ב-20 ביולי הותקפו, במבצע יד ארוכה של חיל האוויר הישראלי, מטרות צבאיות של החות'ים באזור העיר אל-חודיידה שבמערב תימן. מטוסי קרב תקפו מתקני זיקוק, תחנת כוח לייצור חשמל, יעדים צבאיים בהם מחסני כטב"מים וטילים, מאגרי דלק ואת הנמל שמהווה עורק כלכלי חשוב לחות'ים.^[425][426] את התקיפה ביצעו מטוסי קרב מדגם F-35I אדיר ואיתם מטוסי F-15 בגל שני. את מטוסי הקרב ליווה מטוס תדלוק מדגם בואינג 707 "ראם".^[427] בנוסף, לקחו חלק במבצע מטוסי ביון מסוג "נחשון" מטייסת 122.^[428] התקיפה גרמה נזק רב לחות'ים והשביתה את הנמל לתקופה ארוכה. לאחר המתקפה החות'ים הגיבו שעשרות נהרגו ונפצעו ושתהיה תגובה קשה למתקפה.^[429]

ב-15 בספטמבר 2024 בשעה 6:30 בבוקר שיגרו החות'ים טיל קרקע-קרקע לכיוון ישראל. השיגור הפעיל התראות בשורת ערים במרכז הארץ. מספר מיירטי חץ וכיפת ברזל שוגרו לעבר הטיל אך הוא לא הושמד במלואו. כתוצאה מהיירוט החלקי, הטיל התפרק באוויר וחלקיו נפלו בשטחים פתוחים.^[430] ב-29 בספטמבר חיל האוויר הישראלי תקף בשנית את נמלי אל-חודיידה וראס עיסא, וכן מתקני נפט ותחנות כוח, בתגובה לשיגור הטילים של החות'ים לעבר מרכז הארץ.

בתחילת דצמבר 2024 חלה הסלמה בחזית בין מדינת ישראל לחות'ים, כאשר החות'ים הגבירו את שיגורי הטילים והכטב"מים לישראל ושיגרו כמעט מדי יום לאזורים שונים ברחבי ישראל.

בתגובה, ב-19 בדצמבר 2024 במבצע העיר הלבנה, תקף חיל האוויר הישראלי בפעם השלישית ישירות בתימן. במבצע הופצצו כל הנמלים של החות'ים, והופצצה לראשונה עיר הבירה צנעא. המתקפה התרחשה בשני גלים, הראשון בשעה 3:15 והשני בשעה 4:30.^[60] בשעה 2:36 בלילה, כ-39 דקות לפני תחילת המבצע, הופעלו אזעקות במרכז הארץ בעקבות שיגור טיל מתימן. באותה העת, מטוסי חיל האוויר הישראלי כבר היו בדרכם לתימן, כחלק מתקיפה שתוכננה מראש, וזו יצאה לפועל באותו לילה.^[431]

ב-26 בדצמבר 2024 במבצע צלילי הכרם, תקף חיל האוויר הישראלי בפעם הרביעית בתימן, בתקיפה הגדולה ביותר עד כה בשטח המדינה. לאור יום, הותקפו שדה התעופה בצנעא, כולל מגדל הפיקוח שיצא מכלל שימוש ומטוסים אזרחיים שבשירות הממשלה החות'ית. בנוסף, הותקף גם הנמל בחודיידה ותחנת כוח.^[432]

ב-10 בינואר 2025 בפעם הראשונה במערכה ישראל וארצות הברית תקפו יחד את תימן. לאור יום 20 מטוסים תקפו ברחבי צנעא, באל-חודיידה, בראס עיסא ובמחוז עמראן. המטרות שהותקפו היו מחסני טילים, תחנות כוח, תשתיות נפט ומתקני פיקוד.^[433]

לאחר הצבת אולטימטום חות'י לחידוש אספקה לרצועת עזה ואיומם של החות'ים לחזור לתקוף נתיבי שיט, פיקוד מרכז של צבא ארצות הברית פתח במבצע פרש קשוח. המבצע החל בלילה שבין 15 ל-16 במרץ 2025, בעקבות פגיעת החות'ים בנתיבי השיט סביב מפרץ עדן ומצרי באב אל-מנדב. על פי דובר משרד הבריאות של החות'ים, במהלך המתקפה נהרגו 650 פעילים חות'ים. לפי פרסומים של הבית הלבן, בין ההרוגים בכירים חות'ים.^[434] עקב התקיפות החות'ים הכריזו מלחמה על ארצות הברית ואמרו שיגיבו על כל תקיפה.^[435] בהמשך, פיקוד המרכז ביצע סדרת תקיפות אוויריות נרחבות ואינטנסיביות בתימן, במטרה לפגוע ביכולות הצבאיות האסטרטגית של החות'ים ולהגן על נתיבי שיט בינלאומיים בים האדום. התקיפות הסבו נזק משמעותי לתשתיות הצבאיות של החות'ים, עם דגש על השמדת נשק מתקדם ופגיעה בכוח אדם מרכזי.^[436] בסדרת תקיפות יומיומיות שנמשכה במשך כשבעה שבועות עד ל-7 במאי 2025 הותקפו במספר ערים בתימן בסיסים צבאיים, מחסני נשק, מערכות טילים, מכ"מים, בונקרים, מנהרות ומפקדות פיקוד ושליטה. בתגובה שיגרו החות'ים טילים כנגד הצי האמריקני וכלפי ישראל. המבצע האמריקאי תם לאחר שלדברי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא השיג את מטרתו והחות'ים הבטיחו להפסיק לתקוף כלי שיט בים סוף. עם זאת, ירי הטילים הבליסטיים על ישראל נמשך גם אחריו.

נוסף לפגיעה בנתיבי השיט הבין-לאומיים, כאשר הלחימה בעזה חודשה באמצע מרץ 2025, חזרו החות'ים לתקוף את ישראל ולשגר טילים בליסטים מתימן לעבר מרכז וצפון הארץ. בתגובה לנפילת טיל בשטח נתב"ג, ב-5 וב-6 במאי 2025, תקף צה"ל שורת יעדים בתימן, ובין השאר השבית את נמל התעופה בצנעא וגרם לו נזק כבד.^[62] ביוני 2025, תקיפה אווירית של צה"ל גרמה לפציעת הרמטכ"ל החות'י.

למרות טענת טראמפ לפיה החות'ים הבטיחו לו להפסיק לתקוף כלי שיט בים סוף, בתחילת יולי 2025 הם הטביעו את הספינה הבריטית־יוונית "Magic Seas" והספינה הליברית-יוונית "Eternity C" כאשר הספינות עברו דרך ים סוף ליוון. בתקיפה על "Eternity C" נהרגו 4 בני אדם ועוד 22 נעדרים.^[437][438]

מהלך הלחימה במיליציות מעיראק

ערך מורחב – זירת עיראק במלחמת חרבות ברזל

מאז נובמבר 2023, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק לקחו אחריות על התקפות מל"טים וטילים נגד מטרות בתוך ישראל כנקמה על הלחימה ברצועת עזה. המיליציות הצהירו כי ימשיכו "להכות במעוזי האויב" כל עוד הלחימה בעזה נמשכת. המיליציות טענו כי תקפו באילת, ים המלח, רמת הגולן, אסדת כריש, מפרץ חיפה, אשדוד, קריית שמונה ותל אביב, טענות שרובן התגלו כשקריות. בנוסף המיליציות ביצעו התקפות על בסיסי ארצות הברית במזרח התיכון.

ב-18 באוקטובר הותקפו בסיסים אמריקאים בצפון עיראק ובמזרח סוריה על ידי רחפנים. ההתקפות בוצעו על ידי מיליציות שיעיות פרו-איראניות ותומכות משטר אסד. בין 17 באוקטובר ל-16 בנובמבר ביצעו מיליציות בתמיכת איראן לפחות ארבעים התקפות שונות, ובהן התקפות מל"טים ורקטות, נגד בסיסים בשימוש כוחות ארצות הברית בעיראק ועל בסיס אמריקאי בדרום מזרח סוריה.^[439] במתקפות השתתפו גם כוחות אל-קודס האיראניים.^[440] בתגובה למתקפות על בסיסיה, תקפו מטוסי קרב של ארצות הברית מתקנים ומחסני נשק של משמרות המהפכה האירנית בסוריה והרגו מספר פעילים.^[440] צבא ארצות הברית המשיך לתקוף באזור גם בשבועות הבאים, כך, ב-4 בינואר, נהרגו בבגדאד בהפצצה אמריקאית, מספר בכירים במיליציית א-נוג'בא ובהם מושתק טאלק א-סעידי, סגן מפקד אל-חשד א-שעבי בבגדאד. ב-28 בינואר בתקיפה פרו-איראנית על כוחות אמריקאים בגבול ירדן–סוריה, נהרגו 3 חיילים אמריקאים ונפצעו עוד 34.^[441] נכון ל-28 בינואר, בוצעו כ-158 תקיפות נגד כוחות אמריקניים בסוריה ועיראק.

ב-22 בדצמבר ארגון גדודי חזבאללה, מליציה עיראקית פרו-איראנית שיגרה כטב"מ לעבר אילת שיורט על ידי צבא ירדן מעל שטחה. בליל 1 באפריל 2024 הותקף מחסן בבסיס חיל הים באילת על ידי כטב"מ ששוגר מעיראק על ידי המיליציה הפרו-איראנית "ההתנגדות האיסלאמית בעיראק".^[442]

בתחילת אוקטובר, נהרגו 2 חיילים ונפצעו 24 חיילים נוספים בעקבות שיגור כטב"ם מעיראק לצפון רמת הגולן.^[443]

ב-23 בדצמבר 2024 בעקבות חשש מתקיפה ישראליות בעיראק ונפילת משטר אסד בסוריה, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק הגיעו להסכם עם ראש ממשלת עיראק על הפסקת הפעולות הצבאיות נגד ישראל.^[444]

טקטיקה ואמצעי לחימה

ישראל

טקטיקה ושיטות לחימה

פעילות כוחות היבשה של צה"ל בצפון רצועת עזה. ניתן לראות דחפורי D9 משוריינים של חיל ההנדסה הקרבית מחשפים את השטח לקראת התמרון הקרקעי.

דחפורי D9 משוריינים של חיל ההנדסה הקרבית מהווים כלי מרכזי בתמרון הקרקעי ברצועת עזה, הן בהגנה והן בהתקפה. ראו גם: דחפור D9 במלחמת חרבות ברזל.

לוחמי יחידת עוקץ ודחפורי די-9 פותחים ציר בלב שטח בנוי, 14 בינואר 2024

צלף M24 ונגביסט של צה"ל מספקים אש חיפוי מגג מבנה, 14 בינואר 2024

טנק מרכבה סימן 3ד מתמרן ומבצע מיסוך עשן לטובת חיל הרגלים

כוח חי"ר ישראלי. במהלך המלחמה גדל השימוש באמצעים אופטיים לנשק קל, שרבים מהם לא היו נפוצים בקרב כוחות החי"ר ערב המלחמה אלא בעיקר אצל כוחות מיוחדים

ב-26 באוקטובר החל צה"ל בפשיטות קרקעיות לפאתי רצועת עזה. לפי צה"ל, פירוק המסגרת הצבאית של חמאס הורכב מחמישה יעדים: הריגת המפקדים, טיהור המרחב ממחבלים, איסוף מודיעין בשטח, איתור והשמדת רקטות, והשמדת היכולת התת-קרקעית של ארגון הטרור.^[161] כעבור כשבוע החל צה"ל בתמרון קרקעי מלא, שבו כוחות קומנדו, חיל הרגלים, חיל השריון וחיל ההנדסה הקרבית נכנסו אל תוך הערים, העיירות ומחנות הפליטים והחלו בטיהורם באופן רגלי וממוכן^[ג] תוך הריגת אלפי מחבלים והריסת תשתיות טרור. בתמרון נעשה שימוש רב בכלים משוריינים כבדים בהם נגמ"ש מרכבה (נמ"ר), נמ"ר הנדסי וטנק מרכבה סימן 4מ, שלושתם מצוידים במערכת הגנה אקטיבית לטנקים "מעיל רוח" שמיירטת טילי נ"ט. בנוסף נעשה שימוש בכלי רק"ם ישנים יותר, טנקי מרכבה סימן 3, נגמ"שי אכזרית ורכב הנדסה קרבית פומ"ה, וכן בנגמ"ש האיתן האופני. לצד התנועה באמצעות כלי רכב משוריינים, לחימה רבה נעשית על ידי לוחמי חי"ר ולוחמי הנדסה שמחפים על הטנקים, סורקים מבנים והורגים חוליות מחבלים שתוקפות את הכוחות.

כחלק מהתמרון הקרקעי והלחימה בשטח הבנוי נעשה שימוש רב בדחפורי D9 משוריינים למגוון מטרות – הן התקפיות והן הגנתיות. הדחפורים מובילים את טורי השריון והחי"ר ומשתמשים בכף הכבדה שלהם לפריצת צירים ופיצוץ מטעני חבלה שהטמינו המחבלים.^[445] לפני כניסה קרקעית לכל תא שטח מתבצע ריכוך ארטילרי באמצעות חיל התותחנים וכתישת ביצורים ומטרות טרור באמצעות הפצצה על ידי מטוסי קרב. אחרי הכתישה, דחפורי D9 וכלי הנדסה נכנסים לפלס דרך, כאשר הדחפורים מגרדים את האספלט מהכבישים על מנת לחשף ולנטרל מטעני גחון שהטמינו המחבלים.^[446][445] בנוסף, הדחפורים מבצעים חישוף בשטח שמטרתו הגנה על הכוחות, שלילת מטענים, השמדת תשתיות טרור (כולל הריסת מבנים) ואיתור משגרי רקטות מוטמנים ופירי מנהרות.^[447] פלסי חיל ההנדסה הקרבית ניהלו קרבות מול המחבלים בלחימה רגלית וממוכנת, אספו אמצעי לחימה, מודיעין צבאי, השמידו מבני ותשתיות טרור באמצעות חבלה התקפית: פיצוץ ממוקד באמצעות חומר נפץ, מוקשים ישנים ומטעני הריסה. יהל"ם, היחידה המובחרת של חיל ההנדסה הקרבית למשימות מיוחדות, הובילה את המאמץ התת-קרקעי של לוחמת מנהרות. לוחמי היחידה, ובעיקר לוחמי פלגות סמו"ר, איתרו והשמידו מנהרות, כאשר את חלקן הם סרקו רגלית ואף נלחמו בהן והרגו מחבלים שהסתתרו והתבצרו בתוכן. בנוסף להשמדת המנהרות, הלוחמים חקרו אותן ותיעדו אותן, הן לשם הפקת מודיעין קרבי והן לשם מאמץ ההסברה.

כוחות צה"ל תוקפים מטרות טרור וחוליות מחבלים במגוון אמצעים: לוחמי החי"ר ולוחמי ההנדסה תוקפים באש נק"ל ומקלעים, ירי רימוני נפץ 40 מ"מ ממטול רימונים M203 ובנוסף לוחמי הח"יר השתמשו בשיגור רקטות כתף נגד מבנים; נעשה שימוש רב בצלפים של חי"ר וקומנדו, שהציבו מארבים מעמדות שולטות ומתוך מבנים ("אלמנת קש") והרגו מחבלים רבים בצליפה מדויקת;^[448] כוחות חיל השריון תוקפים באמצעות טנקים בירי פגזי "חצב" ו"כלנית" מתותח הטנק אך גם בירי מקלעים באמצעות הבראונינג 0.5 והמאג. בנוסף, כוחות היבשה מסמנים מטרות לחיל האוויר הישראלי באמצעות מערכת צי"ד 750, והוא תוקף אותן מהאוויר באמצעות חימוש מונחה מדויק שמשוגר על ידי מטוסי קרב, מסוקי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים. חוליות נ"ט עם טילי קורנט על הגגות מושמדות באמצעות רקטות מדויקות מדגם "רומח" של חיל התותחנים. נוסף על כך צה"ל מתמודד עם רחפנים תוקפים ורחפנים מתאבדים באמצעים שונים, ובהם מיגון, שיבוש ויירוט.^[449] כלקח ממלחמת אוקראינה–רוסיה הותקנו על כלי רכב משוריינים גגונים ("פרגולות") על מנת להגן עליהם מפני רחפנים מטילים.^[450]

ג'ון ספנסר, ראש תחום לוחמה אורבנית בווסט פוינט (האקדמיה הצבאית של ארצות הברית), שיבח את הישגי צה"ל בלחימה ברצועת עזה וקבע שההתקדמות וטיהור המטרות מתבצעים במהירות שיא ובמספר אבדות נמוך בהרבה ממה שהעריכו בלחימה בתא שטח רווי מנהרות, מלכודות ומטעני חבלה. כמו כן הוא שיבח את צה"ל על המאמצים הרבים שהוא עושה על מנת למנוע פגיעה באזרחים בלתי מעורבים, יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה, וציטט להשוואה ניתוחים כמותיים של קרבות בולטים בשטח בנוי שבהם נהרגו הרבה יותר אזרחים.^{[451][452][453]} אם כי, נתונים אלו של ספנסר, לפי מאמרו ממרץ 2024, היו ביחס לנתונים המעודכנים לפיהם דווחו כ-31 אלף הרוגים בסה"כ וכך העריך כי יחס ההרוגים המעורבים ללא מעורבים הוא 1.5-1.^[454] נכון לנובמבר 2024, מספר ההרוגים הפלסטינים המדווחים עומד על לפחות כ-44 אלף, כאשר הספירה לא כוללת נעדרים או מתים כתוצאה מסיבות עקיפות כמו תת-תזונה. לפי תחקיר של הניו יורק טיימס, ישראל ביצעה את אחת מהמתקפות האוויריות הקטלניות ביותר במאה הנוכחית, צמצמה במידה ניכרת את הכללים שנועדו להגן על אזרחים ונכשלה בהענשת חיילים שהיו מעורבים בהתנהלות שגויה.^[455]

באוגוסט 2024 פורסם תחקיר בעיתון "הארץ" לפיו צה"ל מפעיל אזרחים פלסטינים שאינם חשודים בטרור בתור מגנים אנושיים לסריקת מנהרות ומבנים במהלך הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל. באחד המקרים נפגע פלסטיני מפעילות זו.^[456] באוקטובר 2024 תחקיר של הניו יורק טיימס שראיין פלסטינים וחיילים ישראלים טען כי אזרחים פלסטינים, ביניהם קטינים, שימשו כמגנים אנושיים עבור צה"ל. השימוש במגנים אנושיים נעשה לפחות ב–11 חוליות בחמש ערים ברצועה, לעיתים קרובות בהשתתפות קצינים מסוכנויות הביון הישראליות. חיילים ישראלים שצפו או השתתפו בפרקטיקה העידו כי היא הייתה שגרתית, נפוצה או מאורגנת עם תמיכה לוגיסטית משמעותית וידיעת המפקדים בשדה הקרב.^[457] בתגובה לטענות, צה"ל אמר שהפקודות אוסרות על כך והן הובהרו לכוחות והטענות בבדיקה. בהמשך, בצה"ל הודו כי התרחשו מספר מקרים שבהם פלסטינים ששימשו כמגן אנושי נורו למוות לאחר מכן.^{[458][459][460]}

במהלך המלחמה חזר צה"ל לבצע סיכולים ממוקדים רבים בכל הגזרות, בהם נהרגו טרוריסטים בכירים לצד מפקדים בדרגי השטח בארגוני הטרור חמאס, חזבאללה, הג'יהאד האסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית, גדודי חללי אל-אקצא, משמרות המהפכה האסלאמית וארגונים נוספים. מרבית הסיכולים בוצעו בסדרת תקיפות אוויריות בביצוע מטוסי קרב, מסוקי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים.

אמצעי לחימה

טנק מרכבה סימן 4מ עם "פרגולה" או גגון נגד רחפנים.

לוחם חמוש במטול רימונים מסוג M320 (אנ')

לוחם מפעיל רחפן

במהלך מלחמת חרבות ברזל, אמצעי לחימה רבים עברו טבילת אש מבצעית.

באוקטובר 2023 נגמ"ש ה"איתן" הופעל מבצעית לראשונה במסגרת הלחימה נגד מתקפת הטרור והרג מספר מחבלים שחדרו לאזור זיקים באמצעות ירי מקלעים.^[461][462] במלחמה נעשה שימוש מבצעי ראשון בפצצת מרגמה "עוקץ פלדה" ותקיפה ימית מבצעית ראשונה של ספינת סער 6 באמצעות תותח אוטו מלרה 76 מ"מ.^[463][464] כמו כן נעשה שיגור מבצעי ראשון של רקטת "רומח" ממשגר מנתץ לעבר מטרה צבאית של חמאס בעזה, שפגעה ברמת דיוק גבוהה. לאחר מכן נעשה שימוש גם במשגר רקטות "להב" על מנת לשגר כ-100 רקטות "רומח" על מטרות ברצועה. במהלך התמרון הקרקעי נכנסו לשימוש טילי כתף אמריקאיים שצה"ל נתן להם את השמות "חולית" ו"יתד", והם בעלי רש"ק כבד יותר מה-M72 לאו והמטאדור. על פי הערכות של חוקרים השתמשה ישראל בטיל מסוג אנקור כחול או טיל דומה בתקיפתה באיראן בלילה בין 18 ל-19 באפריל 2024.^[325][465]

בנוסף, נעשה שימוש מבצעי במקלע נגב NG7 (מכונה בצה"ל "נגב 7"), בכוונת "פגיון" (ששיפרה את דיוק הירי ב-350%) ובאמצעי ראיית הלילה "עידו".^[466][467] צה"ל הפעיל באופן נרחב צלפים שהיו חמושים ב-M24 צה"לי משודרג, ברק 338, בארט MRAD ובארט REC10 המותאמים ללוחמה בשטח בנוי והם הרגו מאות מחבלים בירי מדויק.^[448] נכנסו לשימוש מטולי רימונים מסוג M320(אנ').^[468] יחידת האיסוף ניצן 636 מפעילה רחפנים מסוגים שונים.^[469]

במהלך הלחימה בוצע שימוש מבצעי ראשון של רכב ממוגן מדגם "בארי". כחלק מהתמרון היבשתי נעשה שימוש רב בדחפורי די-9 משוריינים^[445] מכל הדגמים (L,N,R) וכן שימוש מבצעי ראשון ב"פנדה" – דחפור די-9 רובוטי נשלט מרחוק.^[470] בקרב ברפיח עשה צה"ל שימוש בנגמ"שי M-113 נשלטים מרחוק, שהיו חמושים ברקטות ובמצלמות תצפית 360 מעלות. הנגמ"שים משמשים כחימוש משוטט, לסיור ותצפית וכן למשימות לוגיסטיות.^[471] בד בבד עם שימוש בכלי נשק ומערכות חדשות, צה"ל השמיש מחדש טנקי מרכבה סימן 3, על מנת שיסייעו במגננה תוך פינוי אמל"ח מתקדם יותר ללחימה. טנקים אלה פעלו במסגרת יחידת עוף החול.

במהלך המלחמה קיבלה ישראל סיוע צבאי רב ממספר מדינות, ארצות הברית הייתה התורמת המרכזית, וסייעה לישראל במגוון רחב של דרכים ולאורך כל תקופת המלחמה. מתחילת המלחמה ועד יוני 2024 העבירה ארצות הברית לישראל לפחות 14 אלף פצצות MK-84 במשקל 908 ק"ג (2,000 פאונד), 6,500 פצצות במשקל 225 ק"ג (500 פאונד), 3,000 טילי אוויר-קרקע מונחים מדגם "הלפייר", 1,000 פצצות חודרות בונקרים, 2,600 פצצות חכמות חודרות בונקרים שמוטלות מהאוויר ותחמושת נוספת. ביוני 2024 עצר ממשל ביידן זמנית אספקה של פצצות במשקל 2,000 פאונד, לאחר מספר תקריות בהן השתמשו בפצצות אלה באזורים מאוכלסים.^[472]

ב-600 ימי המלחמה הראשונים ייבאה ישראל מעל לתשעים אלף טונות של אמצעי לחימה, שהגיעו ב-800 טיסות וב-140 השטות.^[473]

לוחמה אווירית

ערכים מורחבים – חיל האוויר במלחמת חרבות ברזל, מערך ההגנה האווירית במלחמת חרבות ברזל

שיגור מיירט חץ 3 במהלך מבצע עם כלביא, יוני 2025.

חיל האוויר הישראלי הפעיל את כל טייסות הקרב, טייסות המסוקים וטייסות הכטמ"ם לתקיפת מטרות וסיוע באש לכוחות היבשה. מטוסי F-15 (רעם ובז), מטוסי F-35I אדיר ו-F-16 לסוגיו השונים יירטו איומים אוויריים בנוסף לתקיפות. מערך מסוקי הקרב הפעיל את כל מסוקי ה-AH-64 אפאצ'י במהלך המלחמה ובעקבות כך הוחלט על הזמנת טייסת אפאצ'י נוספת. כלי הטיס הבלתי מאוישים של חיל האוויר ביצעו גיחות תקיפה ומודיעין. חיל האוויר הישראלי ויחידה 5252 של חיל התותחנים הרבו להשתמש בכלי טיס בלתי מאוישים מסוג הרמס 450 "זיק" לתקיפת והשמדת חוליות טרור ותשתיות טרור, הן ברצועת עזה והן בגבול ישראל–לבנון. כ-500 מחבלים נהרגו בידי יחידה 5252.^[474]

נתוני היירוט בחודש הראשון למלחמה כפי שפורסם על ידי דובר צה"ל

במהלך המלחמה התמודד מערך ההגנה האווירית בלחימה רב-זירתית עם מספר רב של איומים, ששוגרו מזירות שונות ברחבי המזרח התיכון. במטח הראשון שנורה מרצועת עזה לישראל כחלק ממתקפת הפתעה ב-7 באוקטובר בשעה 6:28 נורו בתוך 4 שעות כ-3,000 רקטות לעבר ישראל. מדובר במתקפה האווירית הגדולה ביותר לעורף מדינת ישראל אי פעם.^[475] עם כניסת הכוחות הקרקעיים לתמרון ברצועה, נראתה ירידה משמעותית בכמות שיגור הטילים וקצב השיגורים מעזה פחת מכ-1,000 רקטות בממוצע בימים הראשונים לסביבות 100–150 ביממה בהמשך החודש הראשון. בסה"כ נורו לעבר שטח מדינת ישראל כ-9,500 שיגורים במהלך החודש הראשון למלחמה.

מערך ההגנה האווירית נפרס בפריסה הגדולה והרחבה ביותר שלו אי פעם, המכוונות הן לזירה הצפונית והן לזירה הדרומית.^[475] לראשונה, כלל אמצעי ההגנה האווירית של צה"ל נפרסו והופעלו בפריסת שיא של סוללות הגנה אווירית ברחבי הארץ, ובהם סוללות כיפת ברזל, יהלום (פטריוט), חץ, קלע דוד (שרביט קסמים)^[476] וכיפת מגן (כיפת ברזל ימית המופעלת על ידי חה"י),^{[477][478][479]} לצד אמצעי הגנה נוספים כמו לוחמה אלקטרונית, שהפילו מטרות עוינות בשמיים.

במלחמה נעשה שימוש מבצעי ראשון במערכות ההגנה האווירית "חץ 2" ו"חץ 3": ב-31 באוקטובר חץ 2 יירט מעל הים האדום טיל בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן וב-4 בנובמבר יירט רקטת קרקע-קרקע מדגם עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר אילת;^[480] ב-9 בנובמבר יירט חץ 3 מחוץ לאטמוספירה טיל בליסטי ששיגרו החות'ים.^[467] לצד מערכות ה"חץ" נעשה שימוש רב בכיפת ברזל וקלע דוד ליירוט רקטות ארטילריות וכלי טיס בלתי מאוישים עוינים. ב-8 באפריל 2024 מערכת כיפה ימית על גבי סער 6 רשמה יירוט בכורה כשהפילה כטב"ם ליד אילת.^{[481][482][483]} מערכת ה"חץ" רשמה יירוטי בכורה מבצעיים באמצעות מיירטי חץ 2 וחץ 3, כולל יירוטים של טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. הפעילות הגיעה לשיא בתקיפה האיראנית על ישראל ב-13 ו-14 באפריל 2024, שבה יירט מערך ההגנה האווירית לצד מטוסי חיל האוויר טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים שלראשונה שוגרו מאדמת איראן. מערכות ההגנה האווירית הישראליות יחד עם קואליציית ההגנה האווירית הבין-לאומית רשמו 99% הצלחה, דבר שנחשב להישג היסטורי בתולדות הלוחמה האווירית.

ב-30 באפריל 2024, הודיע חיל האוויר על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.^[484] ב-21 במאי 2024, הודיע צה"ל על פתיחתו מחדש של גדוד 139 במערך ההגנ"א כגדוד "כיפת ברזל" נוסף לאור הצורך המבצעי לחַלק את מרחבי הפיקוד בצורה שתאפשר ניהול לחימה מותאם לגזרות הפעילות השונות.^[485] נכון ל-10 ביוני 2024 מתחילת המלחמה שוגרו לעבר מדינת ישראל מעל 19,000 שיגורים מכלל הזירות, בנוסף מעל 150 כטב"מים יורטו על ידי מערך ההגנה האווירית.^[486]

באוקטובר 2024 ביצעה מערכת הלייזר "להב ברזל" יירוט בכורה מבצעי ויירוט מבצעי ראשון בעולם של כטב"ם באמצעות נשק לייזר שורף בחזית הצפונית מול חזבאללה. בהמשך הלחימה הפילה המערכת עשרות כלי טיס בלתי מאוישים של חזבאללה בחזית זו.^[487]

ב-16 ביוני 2025, במהלך מבצע עם כלביא, דווח על שימוש מבצעי מוצלח ראשון במערכת ברק MX בו ירט חיל הים כטב"מים ששוגרו מאיראן.^[488] גרסה יבשתית של המערכת, הופעלה על ידי מערך ההגנה האווירית במהלך המבצע, ורשמה יירוט בכורה ב-19 ביוני 2025.^[489]

מפקדי צה"ל במלחמה

מפקדי צה"ל במלחמת חרבות ברזל
שיוך ארגוני	תפקיד	שם	הערות
מטכ"ל	הרמטכ"ל ראש המטה הכללי	רא"ל הרצי הלוי, רא"ל אייל זמיר
	צה"ל סגן הרמטכ"ל	אלוף אמיר ברעם, אלוף תמיר ידעי
זרועות המטכ"ל	מפקד זרוע היבשה	אלוף תמיר ידעי, אלוף נדב לוטן
	מפקד חיל האוויר	אלוף תומר בר	חיל האוויר במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חיל הים	אלוף דוד סער סלמה	חיל הים במלחמת חרבות ברזל
אגפי המטכ"ל	ראש אגף המבצעים	אלוף עודד בסיוק, אלוף יצחק כהן
	ראש אגף המודיעין	אלוף אהרון חליוה, אלוף שלומי בינדר
	ראש אגף התכנון	אלוף אייל הראל
	ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה	אלוף מישל ינקו
	ראש אגף כוח האדם	אלוף יניב עשור, אלוף דדו בר כליפא
	ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר	אלוף ערן ניב, אלוף אביעד דגן
	ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי	אלוף אליעזר טולדנו	האגף נסגר במהלך המלחמה
פיקודים מרחביים במטכ"ל	מפקד פיקוד הצפון	אלוף אורי גורדין, אלוף רפי מילוא
	מפקד פיקוד המרכז	אלוף יהודה פוקס, אלוף אבי בלוט
	מפקד פיקוד הדרום	אלוף ירון פינקלמן, אלוף יניב עשור
	מפקד פיקוד העורף	אלוף רפי מילוא, אלוף שי קלפר
חברי מטכ"ל נוספים	מתאם פעולות הממשלה בשטחים	אלוף רסאן עליאן
	מפקד מפקדת העומק	אלוף נמרוד אלוני	כיהן במקביל כמפקד המכללות הצבאיות
	מפקד המכללות הצבאיות	אלוף נמרוד אלוני, אלוף דן נוימן
	מפקד הגיס הצפוני ומערך התמרון	אלוף סער צור, אלוף דן גולדפוס	מערך התמרון נסגר במהלך המלחמה
	מפקד הגיס המטכ"לי ופיקוד ההכשרות והאימונים	אלוף דוד זיני	הגיס והפיקוד נסגרו במהלך המלחמה
	הפרקליטה הצבאית הראשית	אלוף יפעת תומר ירושלמי
	נשיאת בית הדין הצבאי	אלוף אורלי מרקמן
מינוי מיוחד	מפקד המאמץ המודיעיני של תחום השבויים והנעדרים	אלוף (במיל') ניצן אלון	מינוי מיוחד
מזכירים צבאיים	המזכיר הצבאי של ראש הממשלה	אלוף אבי גיל, אלוף רומן גופמן
	המזכיר הצבאי של שר הביטחון	תא"ל גיא מרקיזנו
	נשיא מדינת ישראל המזכיר הצבאי של נשיא המדינה	תא"ל נעמה רוזן גרימברג
אגף המבצעים	דובר צה"ל	תא"ל דניאל הגרי, תא"ל אפי דפרין
	ראש חטיבת המבצעים	תא"ל שלומי בינדר, תא"ל ישראל שומר
אגף המודיעין	מפקד חטיבת ההפעלה המבצעית	תא"ל ג', תא"ל מני ליברטי
	מפקד חטיבת המחקר	תא"ל עמית סער, תא"ל אופיר מזרחי-רוזן
	מפקד מערך המבצעים המיוחדים	תא"ל ע.ק, תא"ל י'
	מפקד יחידה 8200	תא"ל יוסי שריאל, תא"ל א'
	מפקד יחידה 9900	תא"ל ש'
	מפקד יחידה 504	תא"ל ד'
אגף התכנון	מפקד חטיבת התכנון	תא"ל דרור לוי
	מפקד החטיבה האסטרטגית	תא"ל בני גל
	מפקד חטיבת תבל	תא"ל אפי דפרין, תא"ל עמית אדלר
	מפקד מנהלת מגן ישראל	תא"ל שגיא ברוך	הוקמה במהלך המלחמה
אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה	קצין רפואה ראשי	תא"ל פרופ' אלון גלזברג, תא"ל ד"ר זיוון אביעד-בר
	קצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי	תא"ל אריאל שימה
	קצין הלוגיסטיקה הראשי	תא"ל חיים מלכי
אגף כוח האדם	קצין המשטרה הצבאית הראשי	תא"ל אביחי מיבר, תא"ל יובל יאמין
	קצין המשא"ן הראשי	תא"ל עדנה איליה
	קצין חינוך ראשי	תא"ל אופיר לויוס, תא"ל סמואל בומנדיל
חיל האוויר	מפקד מערך ההגנה האווירית	תא"ל גלעד בירן, תא"ל קובי רגב	מערך ההגנה האווירית במלחמת חרבות ברזל
זרוע היבשה	קצין חי"ר וצנחנים ראשי	תא"ל ערן אוליאל
	קצין שריון ראשי	תא"ל הישאם אבראהים, תא"ל אוהד מאור
	קצין הנדסה ראשי	תא"ל עידו מזרחי, תא"ל יואב טורחאנסקי	חיל ההנדסה הקרבית במלחמת חרבות ברזל
	קצין תותחנים ראשי	תא"ל יאיר נתנס
	מפקד חיל הגנת הגבולות	תא"ל אליעד מאור
פיקוד הדרום	מפקד אוגדת עזה	תא"ל אבי רוזנפלד, תא"ל ברק חירם
	מפקד עוצבת אדום	תא"ל איתמר בן חיים, תא"ל ישראל פרידלר
	מפקד עוצבת הפלדה	תא"ל איציק כהן, תא"ל שגיב דהן
	מפקד עוצבת סיני	תא"ל מורן עומר, תא"ל יהודה ואך
פיקוד המרכז	מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון	תא"ל אבי בלוט, תא"ל יקי דולף
	מפקד עוצבת האש	תא"ל דן גולדפוס, תא"ל גיא לוי
	מפקד עוצבת הבזק	תא"ל ברק חירם, תא"ל יואב ברונר
	מפקד עוצבת גלעד	תא"ל אורן שמחה	הוקמה במהלך המלחמה
פיקוד הצפון	מפקד עוצבת הגליל	תא"ל שי קלפר, תא"ל יובל גז
	מפקד אוגדת הבשן	תא"ל ציון רצון, תא"ל יאיר פלאי
	מפקד עוצבת געש	תא"ל דדו בר כליפא, תא"ל מורן עומר
	מפקד עוצבת המפץ	תא"ל ישראל שומר, תא"ל יפתח נורקין
פיקוד העורף	מפקד אוגדת יערה	תא"ל (במיל') יאיר ברקת	הוקמה במהלך המלחמה
	מפקד מפקדת אלון	תא"ל (במיל') שלומי בן מוחה, אל"ם (במיל') שילה אדלר	נפתחה מחדש במהלך המלחמה
בסיסי טיסה	מפקד בסיס רמון	תא"ל ג'וש בר, תא"ל נדב בר
	מפקד בסיס נבטים	תא"ל יותם סיגלר, תא"ל ד'
	מפקד בסיס חצרים	תא"ל גיא דוידסון, תא"ל עמיחי לוין
	מפקד בסיס תל נוף	תא"ל אריאל דיין
	מפקד בסיס פלמחים	תא"ל עומרי דור, תא"ל יגאל דדון
	מפקד בסיס עובדה	אל"ם י', אל"ם ג'
	מפקד בסיס חצור	אל"ם ח'
	מפקד בסיס רמת דוד	אל"ם אסף אשד
בסיסי חיל הים	מפקד בסיס חיפה	תא"ל אלי סוחוליצקי
	מפקד בסיס אשדוד	אל"ם איתן פז, אל"ם אריק פוני
מתאם פעולות הממשלה בשטחים	ראש המנהל האזרחי	תא"ל פארס עטילה, תא"ל הישאם אבראהים
	מפקד מנהלת המאמץ ההומניטרי-אזרחי ברצועת עזה	תא"ל אלעד גורן	הוקמה במהלך המלחמה
	מפקד מנהלת התיאום והקישור לעזה	אל"ם משה טטרו, אל"ם עבדאללה חלבי
יחידות עילית מיוחדות	מפקד סיירת מטכ"ל	אל"ם י', אל"ם נ'
	מפקד שייטת 13	אל"ם א', אל"ם ר'
	מפקד כנף 7	אל"ם י'
חטיבות קומנדו סדירות	מפקד חטיבת עוז	אל"ם עומר כהן, אל"ם מ'	חטיבת עוז במלחמת חרבות ברזל
	מפקד היחידה הרב-ממדית	אל"ם רועי לוי נפל בקרב והוחלף באל"ם דביר חבר, אל"ם טל אשור
	מפקד יחידת יהל"ם	אל"ם א'
חטיבות חי"ר סדירות	מפקד חטיבת הצנחנים	אל"ם עמי ביטון, אל"ם רועי צוויג-לביא	חטיבת הצנחנים במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת גולני	אל"ם יאיר פלאי, אל"ם עדי גנון	חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת גבעתי	אל"ם לירון בטיטו, אל"ם נתנאל שמכה	חטיבת גבעתי במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת הנח"ל	אל"ם יהונתן שטיינברג נפל בקרב והוחלף באל"ם יאיר צוקרמן, אל"ם א'	חטיבת הנח"ל במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת כפיר	אל"ם יניב בארוט, אל"ם א'	חטיבת כפיר במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת חשמונאים	אל"ם אבינועם אמונה	חטיבת חי"ר חרדית בהקמה
חטיבות הכשרה – חי"ר	מפקד חטיבה 261	אל"ם יהודה ואך, אל"ם אליאב אלבז
	מפקד חטיבת המרום	אל"ם גיל אליה
	מפקד חטיבת ביסלמ"ח	אל"ם ישראל פרידלר, אל"ם סיון בלוך	חטיבת ביסלמ"ח במלחמת חרבות ברזל
חטיבות שריון סדירות	מפקד חטיבה 7	אל"ם אלעד צורי, אל"ם שאול ישראלי	חטיבה 7 במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבה 188	אל"ם אור וולוז'ינסקי, אל"ם מיקי שרביט	חטיבה 188 במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבה 401	אל"ם בני אהרון, אל"ם אחסאן דקסה נפל בקרב והוחלף באל"ם מאיר בידרמן	חטיבה 401 במלחמת חרבות ברזל
חטיבת ההכשרה – שריון	מפקד חטיבה 460	אל"ם דביר אדרי, אל"ם ניסים חזן
חטיבות תותחנים סדירות	מפקד חטיבת האש 215	אל"ם אהוד ביבי, אל"ם אסף רחמים
	מפקד חטיבת האש 282	אל"ם נעם סובל
חטיבה סדירה פיקוד העורף	מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה	אל"ם אלעד אדרי, אל"ם שלומי בן יאיר	חטיבת החילוץ וההדרכה במלחמת חרבות ברזל
שייטות חיל הים	מפקד שייטת ספינות הטילים	אל"ם אלדד בורוכוביץ'
	מפקד שייטת הצוללות	אל"ם אורי, אל"ם י'
חטמ"רים באוגדת עזה	מפקד חטיבת קטיף	אל"ם אסף חממי נפל בקרב והוחלף באל"ם טל אשור, אל"ם גיל ורנר
	מפקד חטיבת הגפן	אל"ם חיים כהן, אל"ם עומרי משיח
חטמ"רים בעוצבת אדום	מפקד חטיבת פארן	אל"ם שמר רביב, אל"ם גיא בסון
	מפקד חטיבת יואב	אל"ם איתמר דשל, אל"ם איילון פרץ
חטמ"רים בעוצבת גלעד	מפקד חטיבת הבקעה	אל"ם אביב אמיר, אל"ם גלעד שריקי
חטמ"רים באוגדת אזור יהודה ושומרון	מפקד חטיבת מנשה	אל"ם איוב כיוף, אל"ם מתן פלדמן
	מפקד חטיבת שומרון	אל"ם שמעון סיסו, אל"ם אריאל גונן
	מפקד חטיבת אפרים	אל"ם נתנאל שמכה, אל"ם פאיז פארס
	מפקד חטיבת עציון	אל"ם איתי מטק, אל"ם גל ריץ'
	מפקד חטיבת בנימין	אל"ם לירון ביטון, אל"ם ענאן פארס
	מפקד חטיבת יהודה	אל"ם ישי רוזיליו, אל"ם שחר ברקאי
חטמ"רים בעוצבת הגליל	מפקד עוצבת ברעם	אל"ם אורי דאובה, אל"ם עמרי רוזנקרנץ
	מפקד עוצבת חירם	אל"ם אבי מרציאנו, אל"ם יובל מזוז
חטמ"רים באוגדת הבשן	מפקד עוצבת הגולן	אל"ם נתנאל לסרי, אל"ם בני קטה
	מפקד חטיבת החרמון	אל"ם אבינועם אמונה	נסגרה במהלך המלחמה
	מפקד חטיבת ההרים	אל"ם לירון אפלמן	הוקמה במהלך המלחמה
חטיבת מילואים בעוצבת הפלדה	מפקד עוצבת השרון	אל"ם טל קוריצקי, אל"ם יוני דהן
חטיבות מילואים בעוצבת סיני	מפקד חטיבת הנגב	אל"ם עברי אלבז, אל"ם יוסי אליאס	חטיבת הנגב במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת הראל	אל"ם איתמר מיכאלי
	מפקד חטיבת המחץ	אל"ם טל אלקובי, אל"ם עידן ניר
	מפקד חטיבת ירושלים	אל"ם נתאי עוקשי, אל"ם ניר איפרגן
	מפקד עוצבת התבור	אל"ם יותם בורשטיין
חטיבות מילואים בעוצבת האש	מפקד עוצבת חצי האש	אל"ם עידו קס, אל"ם ב'	עוצבת חצי האש במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבה 55	אל"ם עודד זימן
חטיבות מילואים בעוצבת הבזק	מפקד עוצבת שועלי מרום	אל"ם אלעד שושן, אל"ם יוני הכהן
	מפקד חטיבת יפתח	אל"ם נדב מייסלס
	מפקד עוצבת ראם	אל"ם איציק אלפסי, אל"ם יונתן מאיר
חטיבות מילואים בעוצבת הגליל	מפקד חטיבת אלכסנדרוני	אל"ם גיל ורנר, אל"ם משה פסל
	מפקד חטיבת הזקן	אל"ם ראדי עזמה, אל"ם דורי סער
	מפקד עוצבת אדירים	אל"ם עידן קרפל, אל"ם דניאל קרויזמן
חטיבות מילואים באוגדת הבשן	מפקד חטיבת עודד	אל"ם לירון אפלמן, אל"ם רועי מניס
	מפקד עוצבת יפתח	אל"ם אלעד אפרתי, אל"ם איתי זעפרני
	מפקד עוצבת כידון	אל"ם אסף רחמים, אל"ם אלירן דהאן
חטיבת מילואים בעוצבת געש	מפקד חטיבת עציוני	אל"ם איתן גלעד, אל"ם שראל סבג
חטיבות מילואים בעוצבת המפץ	מפקד חטיבת הנשר	אל"ם רן פרידמן, אל"ם אביאל בלחסן
	מפקד חטיבת אלון	אל"ם (במיל') אילן שפירא, אל"ם יניב מלכה
	מפקד חטיבת כרמלי	אל"ם עמרי רוזנקרנץ, אל"ם דביר דיאמונד
	מפקד חטיבת קרייתי	אל"ם מיקי שרביט, אל"ם ניב דאובה	חטיבת קרייתי במלחמת חרבות ברזל
	מפקד חטיבת אגרוף הברזל	אל"ם יואב שניידר
	מפקד עוצבת התקומה	אל"ם עידן ברנשטיין
חטיבות מילואים בעוצבת גלעד	מפקד חטיבת אורי	אל"ם (במיל') דודו כהן	חטיבת חי"ר מילואים בהקמה
	מפקד חטיבת יזרעאלי	אל"ם (במיל') אלעד טהורי	חטיבת חי"ר מילואים בהקמה
	מפקד חטיבת יהונתן	אל"ם (במיל') שי באב"ד	חטיבת חי"ר מילואים בהקמה
	מפקד חטיבת תל-חי	אל"ם (במיל') אורי לוין	חטיבת חי"ר מילואים בהקמה
	מפקד חטיבת נגבה	אל"ם (במיל') יהודה לוין	חטיבת חי"ר מילואים בהקמה
חטיבת מילואים בזרוע היבשה	מפקד חטיבת השומר	אל"ם (במיל') איל רוסו	הוקמה ונסגרה במהלך המלחמה
חטיבות מילואים באוגדת יערה	מפקד חטיבת דניאל	אל"ם (במיל') שילה אדלר, אל"ם (במיל') ארז הדרי
	מפקד חטיבת החי"ר הצפונית	אל"ם (במיל') גור רוזנבלט, אל"ם (במיל') שמעון פרץ

ציר ההתנגדות

ארגוני הטרור ברצועת עזה

ערכים מורחבים – שימוש במגן אנושי על ידי חמאס: מלחמת חרבות ברזל, לוחמת מנהרות במלחמת חרבות ברזל

אחרי טבח שבעה באוקטובר המשיך חמאס בניסיונות חדירה דרך היבשה והים. מחבלי חמאס השתמשו במגוון רובי סער, הן רובי קלשניקוב למיניהם (AK-47 ו-AK-74), הן רובים סיניים מדגמי AK-56 (אנ') ונורינקו QC (אנ') (שהוא העתק סיני לא מורשה של ה-M16 האמריקאי). האחרון שימש בעיקר את יחידת הנוח'בה והקומנדו של חמאס. המחבלים עשו שימוש רב ב-RPG-7 והעתקים לא מורשים שלו, לצד שימוש בטילי נ"ט מתקדמים יותר. כמו כן, חמאס החל להשתמש ברחפנים לצורכי תקיפה, וצה"ל יירט אותם.^[152]

לאחר המתקפה, המשיך חמאס בירי רקטות על עוטף עזה, השפלה וגוש דן, מולם השתמשה ישראל בכיפת ברזל. ב-13 באוקטובר שיגר רקטת עיאש 250 לעבר הצפון, אך זו יורטה על ידי קלע דוד. ב-4 בנובמבר שיגר רקטת עיאש 250 לעבר אילת, אך היא יורטה בידי מערכת חץ 2.^[480] חמאס משתמשים גם בטיל נ"ט מונחה מתוצרת סין. טיל הנ"ט HJ-8L הוא חלק ממשפחת טילי HJ-8 הסינית שמיוצרת מאז 1985, כאשר האות L משקפת את המילה "Light" (קל). משגר HJ-8L יכול לכלול שני טילים: אחד בעל טווח של 3 ק"מ ואחד גדול יותר ל-4 ק"מ.^[490]

חמאס פיתח רשת מנהרות לחימה ברצועת עזה.^[491] כאשר צה"ל נכנס לרצועת עזה, חמאס הפיץ סרטונים שבהם אנשיו מגיחים ממנהרות נסתרות כשהם חמושים ברקטות נ"ט (לרוב מדגם RPG-7) וטילי נ"ט (לרוב מדגם קורנט) ומטענים, מְשגרים את הנ"ט על הכלים ומצמידים מטענים לכלי הרכב המשוריינים של צה"ל. מערכת "מעיל רוח" הישראלית יירטה טילים אלו.^[152][492] בישראל פותחו כלים ללוחמת מנהרות ובפרט להריסתן של מנהרות.^[493]

לכל אורך המלחמה, כולל במתקפת הפתע ובמהלך התמרון הקרקעי, חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הרבו להשתמש באזרחים ובתשתיות אזרחיות כמגן אנושי, כולל בתי חולים ובפרט בבית החולים שיפא, שבו הוחזקו חטופים ומתחתיו נחשפה רשת מנהרות טרור של חמאס. גם בבתי החולים רנתיסי וכמאל עדואן נחשפו תשתיות טרור. אמצעי לחימה ותחמושת, כולל רקטות ארטילריות, הוסתרו בבתים, מתחת למיטות ילדים, בגני ילדים, במסגדים ובבתי ספר ומשגרי רקטות מוקמו ליד תשתיות אזרחיות, כולל בצמוד למסגדים. חלק מהקרבות התנהלו כאשר מחבלים תקפו את כוחות צה"ל מתוך בתי ספר ומסגדים. בנוסף, אמצעי לחימה ותחמושת הוסתרו בתוך מבנים של אונר"א ובשקי סיוע הנושאים את סמל הארגון.

כחלק מהלחימה, הם נהגו לצאת ממקומות המחבוא שלהם בבגדים אזרחיים או אימוניות – לפני שהם החלו לירות על חיילי צה"ל, או להצמיד מוקשים לרכב שלהם, או לירות רקטות ממשגרים באזורים אזרחיים.^[494] הם נהגו למלכד בתים נטושים בחומרי נפץ ובחוטי מעידה, לפעמים פיתו חיילי צה"ל להיכנס למבנים הממולכדים על ידי פיזור סימנים לנוכחות של חמאס.

ביוני 2024 טענו אלן דרשוביץ ואישים נוספים כי קיימים מסמכים לפיהם יחיא סינוואר היה מעוניין שישראל תגרום לשיעורי אבדות גבוהים של אזרחים, כדי לייצר לחץ עולמי על ישראל.^[495]

במאי 2025, לאחר כ-20 חודשי לחימה, פורסמה הערכת צה"ל לפיה הזרוע הצבאית של חמאס מונה מספר זהה של פעילים כמו שהיו בה לפני 7 באוקטובר 2023. על פי הערכת ישראל נהרגו כ-20,000 מחבלי חמאס, אך במקומם הצליח הארגון לגייס פעילים חדשים רבים, שנצפו גם באירועי שחרור החטופים. כמו כן, על פי הערכת צה"ל, הזרוע הצבאית של חמאס שמרה על יכולת מסוימת לייצר רקטות חדשות, ומחזיקה מאגר של מאות רקטות ארוכות-טווח ואלפי רקטות לטווח קצר ופצצות מרגמה, שלא נעשה בהן שימוש ומיועדות לשימוש עתידי.^[496][497]

חזבאללה בלבנון

כטב"ם של חזבאללה במהלך תקיפה ב-2 בנובמבר 2024, צולם בסביבת העיר נשר. הכטב"ם יורט בהמשך על ידי מסוק קרב של חיל האוויר הישראלי בבנימינה^[498]

חזבאללה פעל בגבול ישראל–לבנון וביצע ירי נק"ל, צלפים, נ"ט ומרגמות על מוצבי צה"ל, על גדר המערכת, על מתקני תצפית ועל יישובים צמודי גדר. כמו כן אִפשר חזבאללה לחוליות טרור פלסטיניות לבצע פיגועי חדירה, מטעני חבלה וירי נגד ישראל בגבול הצפון, וכן לבצע ירי תלול מסלול לעבר ערים ויישובים ישראליים בצפון. בהמשך הגדיל חזבאללה את כמות פיגועי הנ"ט, וחוליות טרור שיגרו עשרות טילי נ"ט כל שבוע לכל אורך הגזרה, גם על מטרות אזרחיות, ורבות מהן נהרגו על ידי צה"ל. החל מאמצע נובמבר הגביר חזבאללה את כמות הירי הרקטי לעבר ישראל לעשרות שיגורים ליום, ואת התדירות של שליחת כטב"מים מתאבדים לתוך ישראל (רובם יורטו). החל מדצמבר הגדיל חזבאללה את כמות פיגועי הנ"ט ואף השתמש בטילי קורנט EM שלהם טווח של 10 ק"מ וטילי אלמאס 3 שלהם טווח של 16 ק"מ, על מנת לפגוע בבסיסים מרכזיים של צה"ל בצפון ובבתים של אזרחים ביישובים הסמוכים לגבול. בתגובה הגביר צה"ל את הסיכולים הממוקדים נגד מפקדי שטח בכירים של חזבאללה, ובפרט של כוח רדואן, והרג מספר מפקדים בכירים ויועצים איראנים.

ב-1 באוקטובר 2024, פחות מיממה לאחר הפתיחה הרשמית של התמרון הקרקעי בלבנון, חשף דובר צה"ל כי במהלך החודשים שקדמו לתמרון הקרקעי בוצעו עשרות מבצעים חשאיים של צה"ל שהכינו את הקרקע לתמרון, חלקם הגיעו לעומק של 5–10 ק"מ בתוך שטח לבנון, במטרה לאתר ולהשמיד את יכולות חזבאללה במקום. הפעולות כוונו נגד תשתיות של כוח רדואן, כולל רשת מנהרות תת-קרקעיות מלאות באמצעי לחימה, שיועדו לשמש את חזבאללה בעת הפלישה לישראל. בפשיטות הקומנדו נוטרלו מנהרות רבות ונלקחו ללמידה מפות, מסמכים ואמל"ח רב שכלל נשק קל, רובי צלפים, רקטות RPG, טילי נ"ט, מוקשים ומטעני חבלה. אמל"ח רב נוסף הושמד בשטח.

דובר צה"ל חשף תיעודים של "תוכנית לכיבוש הגליל", שאליה נערך חזבאללה במשך 15 שנים, שכללה מתחמי תת-קרקע שפעילי חזבאללה הכינו במשך השנים, תוך חימושם בכלי נשק רבים, על מנת להוציא מתקפת פתע על יישובי הצפון בדומה למתקפת הפתע שהוציא חמאס ב-7 באוקטובר 2023, וכן מפות שיועדו לחלוקה לפעילי חזבאללה לשם מטרה זו.^[499] ב-14 באוקטובר חשף צה"ל מנהרה באורך כ-800 מטרים בלב שכונה אזרחית בדרום לבנון, שאובזרה באמצעי לחימה רבים כולל טילי מסוקים, פגזים ואופנועים, ואמצעי שהייה לזמן ממושך, כחלק מהתוכנית לכיבוש הגליל.^[500]

לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל מנובמבר 2024, בצה"ל הופתעו מכמות, היקף ואיכות הנשק הרוסי שנתפס במעוזי חזבאללה בדרום לבנון. כ-60%-70% מכלל הנשק ואמצעי הלחימה שצה"ל תפס בימים הראשונים של הלחימה בדרום לבנון היו מתוצרת רוסיה – חלקם ישנים, מימי ברית המועצות, וחלקם חדישים מאוד ויוצרו בשנת 2020. בצה"ל לא יודעים לקבוע בוודאות אם רוסיה העבירה את הנשק ישירות לחזבאללה, או שהוא הועבר למחסני הצבא הסורי ומשם "זלג" לחזבאללה. הנשק שבאמצעותו פגע חזבאללה בהכי הרבה חיילי צה"ל במלחמה הוא טיל הנ"ט הרוסי "קורנט" שנמצא בדרום לבנון בכמות גדולה ובדגמים חדישים.^[501]

ארגוני טרור אחרים

החות'ים נמצאים בתימן, מרחק של למעלה מאלף קילומטר מישראל, דבר שהקשה עליהם להיכנס לעימות ישיר עם ישראל. מסיבה זו הם שיגרו טילים ארוכי טווח כגון טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים מתוצרת איראנית. רובם יורטו בידי מערך ההגנה האווירית של ישראל, רובם מעל ים סוף מחוץ לשטח ישראל. בעקבות הכישלון לפגוע בישראל באמצעות טילים, החלו החות'ים בתקיפת אוניות אזרחיות בטענה שהן בבעלות ישראלית ואף פרסמו שמות של ישראלים שלכאורה היו על הסיפון. בהמשך הרחיבו את הפגיעות גם לאוניות שאינן בבעלות ישראלית אך עושות דרכן לנמלים ישראליים, וגרמו לחברות ספנות גדולות לחדול משיט בים סוף. כהתמודדות עם פעילות חבלנית זו פתחה ארצות הברית במבצע שומר השגשוג, שבו כוח הגנה ימי רב-לאומי שומר על חופש התנועה בים סוף.

בנוסף לארגוני הטרור הפלסטיניים, חזבאללה והחות'ים, ארגוני טרור ומיליציות נוספות ביצעו מספר תקיפות נגד ישראל וארצות הברית. עם הארגונים הללו נמנים אמל, אל-חשד א-שעבי וגדודי חזבאללה.

מעורבות ארצות הברית

ערך מורחב – ארצות הברית במלחמת חרבות ברזל

מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין (משמאל) נפגש בבסיס נבטים עם מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (במרכז) וסגן הרמטכ"ל אמיר ברעם (מימין) כדי לדון במתן סיוע אמריקאי לישראל בעת המלחמה, 13 באוקטובר

ב-8 באוקטובר 2023 אמר מזכיר ההגנה האמריקאי, לויד אוסטין, שצבא ארצות הברית מקדם את נושאת המטוסים ג'רלד פורד (CVN-78), הנמצאת בים התיכון עם צי ספינות התקיפה שלה, אל חופי ישראל כדי לסייע לה במידת הצורך. כמו כן, ארצות הברית החלה בהספקת ציוד, תחמושת ואספקה צבאית רבה לישראל ברכבת אווירית. בבוקר 15 באוקטובר הודיעה ארצות הברית על שליחת נושאת מטוסים שנייה לאזור ישראל, קבוצת התמיכה ההתקפית השנייה (IKECSG) בהובלת נושאת המטוסים דווייט אייזנהאואר. ב-16 באוקטובר יצא כוח התערבות מהירה המורכב מ-2,000 חיילי מארינס אמריקאים לכיוון חופי ישראל. ב-23 באוקטובר שלח נשיא ארצות הברית את לוטננט גנרל ג'יימס פ. גלין בראש משלחת קצינים אמריקאים, לייעץ לצה"ל במלחמה.^[502] ביידן הבטיח סיוע צבאי וכלכלי חסר תקדים של 10 מיליארד דולר שעלה בהמשך ל-14.3 מיליארד דולר.^[503]

החל ב-17 באוקטובר 2023, ובתגובה לתמיכת ארצות הברית בישראל במלחמה, יזמו מיליציות הנתמכות על ידי איראן סדרה מתואמת של יותר מ-170 התקפות על בסיסים ונכסים של צבא ארצות הברית בסוריה, בעיראק ובירדן. התקפות אלו הביאו לפציעתם של עשרות אנשי שירות אמריקאים. בתגובה, ארצות הברית פתחה במתקפות נגד מרובות, בהן נהרגו מעל מ-30 טרוריסטים, בהם מושטק טאליב אל-סעידי, מפקד בכיר בתנועת א-נוג'בא. בפברואר 2024, בעקבות תקיפות אוויריות של ארצות הברית בעיראק ובסוריה, הופסקו עיקר התקפות המיליציות נגד כוחות ארצות הברית.

נושאות מטוסים פורד אייזנהאואר במזרח הים התיכון בנובמבר 2023

עד ל-6 בנובמבר 2023 שלחה ארצות הברית לישראל, באמצעות מטוסי תובלה ואניות מטען,^[504] חימוש וציוד צבאי במשקל של כ-10,000 טונות.^[505] במקביל פרסה ארצות הברית באזור המזרח התיכון ארבע טייסות של מטוסי קרב מדגמי F-35,‏ F-15,‏ F-16 ו-A-10 ונושאת מטוסים. ב-5 בנובמבר הודיעה ארצות הברית כי הצוללת הגרעינית פלורידה מסדרת אוהיו, הנושאת כ-150 טילי שיוט מסוג טומהוק,^[506] הגיעה לתחום פיקוד מרכז (סנטקו"ם). ספינות יירוט אמריקניות נפרסו בים התיכון ובים האדום לראשונה בהיסטוריה, לצורך הרחבת מטריית ההגנה על ישראל וסיוע בגילוי, סיווג ויירוט של האיומים, ובכך במהלך המלחמה התנהל סנכרון מבצעי מלא עם כוחות פיקוד מרכז (סנטקו"ם) של צבא ארצות הברית.

הכוחות האמריקניים בסוריה ובעיראק היו מאז אמצע אוקטובר תחת מתקפה שכללה התקפות על בסיסי ארצות הברית במזרח התיכון על ידי רקטות וכטב"מים ששיגרו לעברם מיליציות פרו-איראניות, כחלק מלחץ איראני להביא להפסקת אש בין ישראל לחמאס. האמריקאים תקפו אותם בתגובה.^[507] בעקבות ריבוי תקיפות החות'ים על ספינות סוחר בים האדום ובעיקר באזור באב אל-מנדב, הקימה ארצות הברית כוח ימי בין-לאומי והכריזה על מבצע שומר השגשוג על מנת להבטיח את חופש השיט בים האדום. 5 לוחמים של ארצות הברית נהרגו, מתוכם 2 בתימן ו-3 בגבול ירדן–סוריה שם נפצעו עוד כ-40 חיילים.

עסקת נשק גדולה נחתמה בסוף ינואר 2024 בין ארצות הברית לישראל. במסגרתה יסופקו לישראל שתי טייסות מטוסי קרב וטייסת מסוקי קרב אחת וכן חימושים רבים.^[508]

הרמטכ"ל ומפקד סנטקום בהערכת מצב במסגרת חרבות ברזל, 11 ביוני 2024

ב-7 במרץ 2024 הכריז נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על הקמת מזח צף לחופי העיר עזה. המזח הוקם על ידי צבא ארצות הברית במטרה לספק סיוע הומניטרי לתושבי רצועת עזה בעקבות המשבר ההומניטרי ברצועת עזה שנוצר בעקבות הלחימה. התכנון האמריקאי היה לספק לרצועת עזה דרך המזח כ-2 מיליון מנות מזון יומיות, לכ-2.3 מיליון תושבי הרצועה.^[509] ב-16 במאי הודיע פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית כי המזח הזמני הושלם, בחוף א-שאטי, מצפון למסדרון נצרים.^[510] ב-17 במאי בסביבות השעה 09:00 בבוקר החלו משאיות הנושאות סיוע הומניטרי לנוע לחוף מהרציף הזמני בעזה.^[511] צבא ארצות הברית סיפק את המזון, אך אישור חלוקת המזון היה באחריות צה"ל.^[512] חלוקת המזון הייתה אמורה להיעשות על ידי ארגוני הסיוע, אך צה"ל טען כי הארגונים נתונים לאיומי חמאס, שרוצה לראות בכישלון הפרויקט, ואילו ארגוני הסיוע טענו כי צה"ל אינו מספק אבטחה למשאיות המובילות את הסיוע. פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית הודיע כי מ-17 במאי ועד 28 ביוני עברו דרך המזח לחוף עזה 8,831 טונות של סיוע הומניטרי. המזח נותק מחוף עזה ונגרר לנמל אשדוד.^[513] נכון לסוף יוני 2024, אספקת מזון באמצעות המזח הופסקה.^[514] צבא ארצות הברית הודיע על סיום פעילות המזח ב-17 ביולי 2024.

ב-26 באוגוסט 2024 משרד הביטחון עדכן כי נחת בישראל המטוס ה-500 במסגרת רכבת אווירית נרחבת של ציוד צבאי וחימושים מארצות הברית. מתחילת המלחמה הובאו לישראל יותר מ-50 אלף טונות של ציוד צבאי, ב-500 הטסות ו-107 השטות.^[515] שווי הסיוע הצבאי שארצות הברית סיפקה לישראל מאז תחילת המלחמה ועד יוני 2024 נאמד בכ-6.5 מיליארד דולר.^[516]

על פי מחקר של מכון ווטסון האמריקאי, מתחילת המלחמה ועד 30 בספטמבר 2024, ממשלת ארצות הברית הוציאה לפחות 22.76 מיליארד דולר על המלחמה וסיוע צבאי לישראל. כאשר כ-17.9 מיליארד דולר הוצאו על סיוע צבאי ישיר לישראל (מתוכם סיוע בשווי כ-5.2 מיליארד דולר עתיד להגיע רק בשנת 2025) ו-4.86 מיליארד דולר על פעולות צבאיות של ארצות הברית באזור המלחמה, לרבות נגד כוחות החות'ים בתימן.^[517]

אבידות והרס

בצד הישראלי

הרוגים ופצועים

הדלקת נרות בכיכר דיזנגוף לזכר הנפגעים

במתקפת הפתע נרצחו ונהרגו כ-1,163^[518] ישראלים וזרים, ביניהם כ-766 אזרחים, 334 חיילי צה"ל, 60 שוטרי משטרת ישראל ועשרה אנשי שירות הביטחון הכללי.^[519][520] בין האזרחים הזרים שנרצחו נמנים אמריקאים, צרפתים, ארגנטינאים, תאילנדים, נפאלים, אוקראינים ואזרחי מדינות נוספות.^[521] מעדויות חיילים וכוחות זק"א, ההרג רובו בוצע בירי, אך ניכר שחלק מגופות ההרוגים הושחתו, כולל תיאורים של עריפת ראשים, שיסוף גרונות, מלכוד גופות במִטענים, ברימונים ושריפת גופות.^{[522][523][524][525]} כמו כן התגלו עדויות למקרי אונס והתעללות מינית בנשים בטרם נרצחו.^[526][527] פעולות הטבח תועדו בשידור חי ובסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות. בחלק מהעדויות צפו ללא צנזורה גם גורמים מדיניים.^[528] בעוד שתחקירים של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" טענו כי צה"ל הפעיל נוהל הדומה לנוהל חניבעל ב-7 באוקטובר, המספר המדויק של ישראלים שנהרגו מכוחות צה"ל אינו ידוע.^[529][530]

בלוחמה ברצועת עזה נהרגו עוד 454^[531] חיילי צה"ל, בהם 15^[532] שנהרגו במהלך פיגועים ופעולות ביהודה ושומרון, ו-84^[533] שנהרגו בתקיפות חזבאללה בגבול ישראל–לבנון. 46^[534] אזרחים נהרגו בתקיפות חזבאללה, בהם אזרח הודי אחד.

יותר מ-29,395^[535] פצועים הובאו לבתי חולים, בהם המרכזים הרפואיים סורוקה,^[536] קפלן, שמיר, שיבא, ברזילי, בילינסון, וולפסון ואיכילוב. מה - 7 באוקטובר עד סוף יולי 2025 נכנסו לאגף השיקום 18,900 פצועים חדשים שיותר ממחצית מהם גם נפגעו נפשית. 80% מהם מתחת לגיל 40 ואחוז גבוה מהם גם הורים צעירים.^[537][538]

נכון ליולי 2025, מפרוץ המלחמה מתמודדים יותר מ-10,000 חיילים עם תגובות נפשיות ופוסט-טראומה.^[537] על פי מספר דוחות של צה"ל קיימת עלייה במקרי ההתאבדות בקרב חיילים מתחילת המלחמה, בשנת 2023 התאבדו 17 חיילים (כולל מספרים מלפני המלחמה), בשנת 2024, 21 חיילים^[539] ובשנת 2025 עד חודש אוגוסט התאבדו 16 חיילים.^[540] משרתי מילואים קראו לממשלה להכיר בעליה המשמעותית ולהקצות לכך סיוע מיידי.^[538]

חטופים

ערך מורחב – החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

כרזות של משפחות החטופים על קיר הקריה, 14 באוקטובר

שלט באשדוד עם הכיתוב "עד החטוף האחרון", יולי 2025

לרצועת עזה נחטפו 251 בהם אזרחים ישראלים וזרים. בכללם נשים, ילדים ותינוקות וקשישים. מספר החטופים לא היה ידוע במשך ימים רבים, בין השאר משום שהיו גופות שלא זוהו כך שאי אפשר היה לדעת אם נעדר הוא הרוג או חטוף. ב-28 באוקטובר 2023 הודיע חמאס כי בידיו בין 200 ל-250 חטופים.^[541] באותו יום פרסם חמאס גם סרטון ראשון של חטופה ישראלית.^{[542][דרושה הבהרה]} בין החטופים היו כ-35 עובדים זרים (רובם מתאילנד), ותיירים בעלי אזרחות זרה. בנוסף, לרבים מהאזרחים הישראלים החטופים ישנה בנוסף אזרחות זרה, בין היתר ממדינות אלו: ארגנטינה, ארצות הברית, רוסיה, צרפת, איטליה וגרמניה.

ב-8 באוקטובר הוקם מטה משפחות החטופים והנעדרים על ידי חלק מהמשפחות, במטרה לפעול להשבת החטופים, לאיתור הנעדרים וכן לטיפול בעניינים רפואיים, משפטיים ואחרים הנוגעים לחטיפה ולהשלכותיה. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל פנו לנשיאת הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום ולמשלחת של הארגון בישראל בדרישה להגביר את המאמצים לשחרור החטופים שמוחזקים בעזה, בעקבות דיווחים על אונס ופגיעות מיניות בחטופות. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, אורית סוליציאנו, ציינה כי ידוע לארגון על פשעי מלחמה של אונס ופגיעות מיניות בחטופים.^[543] מערך הרפואה במטה משפחות החטופים והנעדרים פרסם דוח שלפיו חטופים חשפו עדויות על תקיפות מיניות אלימות שסבלו גברים ונשים בשבי.^[544] לפי פרסום אחר, מדובר בעשרה לפחות מתוך 110 ששוחררו עד אז.^[545]

בנובמבר 2024 אמרו פקידי ממשל בארצות הברית המקורבים לנשיא ארצות הברית הנבחר, דונלד טראמפ, שנציגי ישראל העבירו להם מידע לפיו רוב החטופים אינם בין החיים, ולכן אין דחיפות לעסקה חדשה מול חמאס.^[546]

במרץ 2025 נטען בתחקיר של הניו יורק טיימס כי 41 מבין החטופים שנלקחו לרצועת עזה בחיים ב-7 באוקטובר 2023, נהרגו במהלך הלחימה בעזה. לפי התחקיר, שמתבסס על תחקירי צה"ל, ניתוח פורנזי וראיונות עם בכירים ישראלים וקרובי משפחה של הקורבנות, לפחות שבעה חטופים הוצאו להורג על ידי שוביהם כשצה"ל התקרב למקום שבו הוחזקו, ולפחות שבעה אחרים נהרגו על ידי צה"ל בהפצצות אוויריות או בירי בשוגג. נסיבות מותם של חטופים אחרים נותרו לא חד-משמעיות.^[547]

במאי 2025 בתחקיר של "הארץ" נטען כי פעולות צה"ל ברצועה סיכנו את חייהם של 54 חטופים לפחות, ולפחות 20 מהם נהרגו. לפי התחקיר, שמתבסס על שיחות עם משפחות חטופים, ראיונות של שורדי שבי ובני משפחותיהם בתקשורת, ומידע ממקורות נוספים, הסברה היא כי מדובר בהערכת חסר, כיוון ששורדי שבי רבים לא חשפו מה שעברו. אחרים שיתפו כי צה"ל הפציץ את האזור ששהו בו.^[548]

לפני עסקת שחרור החטופים הראשונה, במהלכה ואחריה שוחררו 117 חטופים. בנוסף, עד ינואר 2025 הושבו ארצה גופותיהם של עוד 40 חטופים שנהרגו לפני החטיפה עצמה או במהלך השבי (כולל שלושה חטופים אשר נהרגו בשוגג מידי כוחות צה"ל בעת שניסו למלט עצמם מהשבי). בעסקת החטופים השנייה, עד סוף פברואר 2025, הושבו לישראל עוד 36 חטופים וחטופות, 28 חיים ו-8 מתים. במאי 2025 שוחרר במחווה לארצות הברית החייל עידן אלכסנדר, וביוני 2025 חולצו 8 גופות חטופים במבצעים של צה"ל והשב"כ כך שנכון ליוני 2025, נותרו בשבי 49 חטופים, מתוכם 27 חטופים שמותם נקבע, ו-22 חטופים שלא ידוע בוודאות האם הם בחיים.

בסך הכל, מתחילת המלחמה צה"ל חילץ במבצעים צבאיים 48 חטופים חללים (כולל אורון שאול שנחטף בצוק איתן) ו-8 חטופים חיים. מקרב 83 החטופים מהמלחמה שנרצחו או נהרגו: 39 חטופים נרצחו או נהרגו בשבי לאחר שנחטפו חיים, ו-44 חטופים נרצחו כבר ב-7/10 ונחטפו כחללים, שני חטופים נוספים חללים הם אורון שאול והדר גולדין שנהרגו במבצע צוק איתן.

נכון לאוגוסט 2025, מתוך 251 חטופי המלחמה, 202 חטופים חולצו (בעסקאות ובמבצעים גם יחד): 146 בחיים, ו-56 גופות. בנוסף הושבו בחיים גם שני החטופים מהעבר: אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, וכן חולצה גופתו של החייל אורון שאול ממבצע צוק איתן. בשטח הרצועה נותרו 49 חטופים מהמלחמה וחלל חטוף נוסף מלפני המלחמה - הדר גולדין. מתוך 49 החטופים, 20-22 נחשבים בחיים, ו-27 הוכרזו כחללים (ביניהם אישה אחת, ענבר הימן).

על פי מחקר פסיכולוגי מתמשך מטעם המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי, נכון למאי 2025 76% מודאגים מהמחשבה הבלתי פוסקת לגורל החטופים על רקע טיפול הממשלה בנושא וכמחצית מתוכם מודאגים מאוד. כמחצית מהאוכלוסייה (48.7%) מציגה תסמינים של הפרעת אבל מתמשך – הפרעה נפשית שבה אדם מתאבל באופן שחורג מהמצב הנורמטיבי, הן במשך האבל והן בהיקף ההשפעה שלו על המצב הנפשי, על התפקוד ועל עיסוק היתר באובדן.^[549]

הרס רכוש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דובר זק"א מציג את הרס המבנים לאחר הטבח בכפר עזה, 12 בנובמבר 2023

במהלך מתקפת הפתע, גרמו המחבלים במכוון נזק בהיקף נרחב לבתים ולרכוש ביישובי עוטף עזה, בשטחים הפתוחים סביב העוטף, וכן ביישובים ברחבי הדרום והמרכז. עם תחילת המתקפה החלו המחבלים בשיגור אלפי רקטות ופצצות מרגמה לעבר יישובים אזרחיים, שגרמו להרס של מבנים ורכוש ולשריפות בדרום הארץ ובמרכזה. נכון ל-10 בנובמבר שיגרו ארגוני הטרור בעזה למעלה מ-10,000 רקטות ופצצות מרגמה.^[550]

ביישובים שאליהם פלשו המחבלים הם גרמו הרס רב למבנים באמצעות ירי של רקטות RPG, והפעלת מטעני נפץ. מחבלים בזזו בתים לאחר שרצחו וחטפו את תושביהם, בבארי, בניר עוז, בכפר עזה וביישובים נוספים. במקרים רבים הם העלו באש את הבתים לאחר שבזזו אותם. בפעולות הביזה והשריפה השתתפו מאות אזרחים עזתים בהם ילדים, נשים וזקנים. בקיבוץ בארי לדוגמה, העריכו במס רכוש כי 189 בתים סובלים מפגיעות קשות, ויהיה צורך לבנות אותם מחדש.^[551] נכון ל-25 באוקטובר מספר המבנים שהיה ידוע שנפגעו עמד על 8,402.^[552]

ההערכה היא שנזקים נגרמו ללמעלה מ-10,000 כלי רכב.^[553] במסיבת הנובה, לצד הרציחות שביצעו המחבלים, הם גרמו להרס נרחב לאחר שירו על מכוניות וכלי רכב של משתתפי המסיבה^[554] והעלו אותם באש.^{[דרוש מקור]}

במהלך מתקפת הפתע, גרמו המחבלים נזקים בהיקפים רחבים בענפי החקלאות ביישובי העוטף, ביניהם שדות, רפתות, תשתיות חקלאיות שונות, לולים ועוד. המחבלים ירו במכוון לעבר מכלי החלב ברפתות, הציתו מתקנים חקלאיים, וגרמו נזק כבד למפעלים. בין הנזקים שנגרמו הם חוסר החשמל ואספקות המים הסדירים, מה שגרם לקשיים עבור החקלאים ביישובים ולחוסר עבודה במשך ימים רבים לאחר מכן. הנזקים הצפויים בענף החקלאות ביישובים מוערכים בעשרות מיליוני שקלים.^[555] לפי נתוני רשות הטבע והגנים, מאז תחילת המלחמה נשרפו יותר מ-340 אלף דונם, וכי הנזק שנגרם לטבע כתוצאה מהמלחמה הוא הגדול ביותר בתולדות המדינה.^[556] מוערך כי הנזק הכולל שנגרם בעוטף עזה, שווה עשרות רבות של מיליארדים, וכי הזמן המוערך לשיקום העוטף הוא כשנתיים עד שלוש שנים.^[557]

בעקבות מתקפת הטרור ולקראת המשך המערכה פונו תושבים רבים ביישובים ישראליים מבתיהם ומהשטחים החקלאיים שברשותם, הן בעוטף עזה ובדרום הארץ והן בגבול הצפוני של מדינת ישראל. הפינוי מקשה ומונע מהתושבים לעבד את האדמה ולהפיק תוצרת חקלאית.^[558] על פי הערכות של רשות המיסים מסוף דצמבר 2023 היקף הפיצויים שידרשו ליישובי הצפון נאמד בין 300 מיליון לחצי מיליארד.^[559][560]

על פי דו"ח של מנהלת "אופק צפוני" במשרד הביטחון, מתחילת המלחמה ועד כניסת הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון ב-27 בנובמבר 2024, ניזוקו ביישובי הצפון 2,874 מבנים. 841 מהם ספגו נזק בינוני או כבד ותידרש להם בנייה מחודשת. העיר קריית שמונה, השוכנת על קו הגבול, ספגה את המכה הקשה ביותר עם 382 נזקים למבנים. מתוך כלל המבנים שניזוקו - 1,669 הם מבני מגורים, 213 מבני ציבור, 104 תשתיות ועוד כ-150 מבנים חקלאיים. כ-14% מכלל הנזק נגרם על ידי פעילות צה"ל בשטח במהלך המלחמה.^[561]

במהלך מבצע עם כלביא, על פי רשות המיסים בדיון בוועדת הכספים, מטחי הטילים מאיראן הסבו נזק כפול בתוך 10 ימים מאשר בכל 20 חודשי המלחמה שקדמו לה. הנזק הזה הוערך בידי רשות המיסים ביותר מ-5 מיליארד שקלים, זאת לפני תביעות והערכות נוספות. על-פי נתוני הרשויות המקומיות, פיקוד העורף ורשות המיסים, אלפי משפחות פונו מבתיהן, מאות בניינים ניזוקו או הוכרזו מסוכנים, ועשרות אלפי תביעות כבר הוגשו לקרן הפיצויים..^[562]

מפונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ישראל פינתה 29 יישובים קרובים לגדר המערכת סביב רצועת עזה מתושביהם.^[563] לנוכח האיום הגובר בגזרת הצפון, ביום השני ללחימה המליצו המועצות האזוריות מטה אשר, מבואות חרמון והגליל העליון לתושבי 21 מיישוביהן להתפנות מהאזור. גם במטולה הומלץ לתושבים להתפנות.^[215] ביום השישי למלחמה, 12 באוקטובר, ביקש ראש עיריית שדרות מהממשלה לפנות את תושבי העיר,^[564] ולמחרת הוחלט שתושבי שדרות שיבחרו בכך יוכלו להתפנות מהעיר, תחילה למשך שבוע לפחות.^[565] ב-20 באוקטובר (14 יום מתחילת הלחימה) הוחלט על פינוי העיר קריית שמונה.^[566] ב-22 באוקטובר (16 ימים מתחילת הלחימה) החליטו רשות החירום הלאומית וצה"ל לפנות עוד 14 יישובים, בהם רמות נפתלי, דן, מצובה ועוד.^[567]

המפונים שוכנו בבתי הארחה ומלונות במימון המדינה. מהלך הפינויים התעכב לעיתים עקב מחסור בחדרים במלונות שאושרו לפינוי.^[568] התאחדות המלונות מסרה שכל בתי המלון פתחו את שעריהם למפונים, למעט המלונות שבבעלות אלפרד אקירוב.^[569] ב-1 במרץ 2025, כשנה וארבעה חודשים לאחר פינוי קו העימות בצפון, נגמר הפינוי בצורה רשמית במרבית ישובי הצפון (למעט יישובים בודדים על הגבול ממש כמטולה, שאינם יכולים עדיין לשוב בשל ההרס הרב ביישוב שעוד לא תוקן) וחלק ניכר מהתושבים שבו לבתיהם.

על פי דו"ח שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת ביוני 2024, כ־143 אלף תושבי ישראל היו זכאים לפינוי מביתם לאחר מתקפת הפתע, בהם 68,500 תושבים מאזור הצפון וכ־74,500 מיישובי הדרום. בנוסף להם עזבו תושבים רבים את בתיהם באזורים אלה ובאזורים הסמוכים, אף שלא היו זכאים לסיוע ממשלתי.^[570]

בסך הכול נאלצו כ-330,000 איש לעזוב את בתיהם ביישובי עוטף עזה וביישובים הקרובים לגבול ישראל–לבנון. כעבור שנה, מעל למחציתם לא שבו לביתם, ויש הרואים בהם עקורים.^[571][572]

ביוני 2024 פורסם כי לפי אומדני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ־43 אלף מפונים מהדרום חזרו לבתיהם וכ־11 אלף מפונים מהצפון שבו או נשארו בבתיהם.^[570]

באוקטובר 2024 פורסם סקר שנעשה בקרב תושבי הצפון שעבדו לפני המלחמה ופונו בתחילת המלחמה. בין ממצאי הסקר: שליש מהם לא עובדים, 50% מהם נפגעו כלכלית במלחמה והכנסתם נפגעה מאד, ו-70% ממפוני הצפון שוקלים לא לחזור לביתם.^[573]

באפריל 2025 התאפשר למפוני יישובי הצפון לשוב לביתם, ו-60% מתוכם חזרו לגור בצפון.^[574]

בצד הפלסטיני, הלבנוני והאיראני

הרוגים ופצועים

על פי נתוני דובר צה"ל, נהרגו מעל 25,508 מחבלים פלסטינים בכלל הגזרות מתחילת המלחמה. מתוכם כ-23,000^[575] מחבלים נהרגו ברצועת עזה וכ-1,609^[576] מחבלים מעזה נהרגו בשטח ישראל בעקבות מתקפת הפתע. ביהודה ושומרון נהרגו מעל 852^[577] מחבלים. מקורות ישראליים העריכו שחמאס מסתיר הרוגים רבים שלו, ומשרד הבריאות של רצועת עזה אינו מונה אותם בדיווחים הרשמיים.^[578]

לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מעל 64,661 פלסטינים נהרגו. מספר הפצועים עלה על 161,730.^[579] על פי נתוני משרד הבריאות של רצועת עזה שבשליטה של חמאס, לפחות 62,004^[580] פלסטינים נהרגו במלחמה בעזה במוות אלים – מפצצה, רסיס או קליע.^[581][582] לפי דיווחי חמאס, כ־60% מבין ההרוגים הם קטינים, נשים וקשישים. יש בהם לפחות 19,000 קטינים – בהם 953 תינוקות בני פחות משנה – וכ־12,500 נשים.^[583] מעל ל-14,000^[584] נעדרים מתחת להריסות המבנים. לעיתים,^[585] אמינות דיווחי משרד הבריאות של רצועת עזה נחשבת בצד הישראלי למפוקפקת עקב שיוכו לממשל חמאס, ונטען גם שמספרי ההרוגים שפורסמו על ידיו הם בעלי מאפיינים סטטיסטיים לא מציאותיים המעידים על פברוק,^{[586][578][587]} או כוללים מקרי מוות טבעיים ממחלות ומתים מלפני תחילת המלחמה במטרה לגייס תמיכה בינלאומית.^[588] עם זאת, המידע שפורסם על ידי המשרד נבדק בעבר על ידי ארגונים בינלאומיים וממשלות ונחשב כאמין.^[589][590] מהימנות זו נובעת בעיקר מכך שברשימות תמותה שהמשרד מפרסם מדי כמה חודשים מצוינים פרטים דמוגרפיים לכל ההרוגים שזוהו (שם, ת"ז, מין וגיל).^[591] ביולי 2025, העיתון האמריקאי וושינגטון פוסט פרסם את שמותיהם וגילאיהם של 18,500 ילדים עזתים שנהרגו במלחמה.^[592][593]

קרובי משפחה של פלסטינים שנהרגו בתקיפות ישראליות מתאספים סביב גופותיהם בדיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה, 6 בנובמבר 2023

בחודש הראשון למלחמה, כחלק מפינוי צפון רצועת עזה, צה"ל הטיל כרוזים המורים על "פינוי מיידי", כאשר מי שלא יתפנה עלול להיות מזוהה כ"שותף לארגון טרור".^[594] במרץ 2024 פורסם תחקיר בעיתון הארץ, שבו נטען כי רבים מההרוגים שקוטלגו כ"מחבלים" היו למעשה אזרחים בלתי חמושים.^[595] חיילים שלחמו ברצועת עזה העידו על הרג המוני של אזרחים לא חמושים, שנספרו בתור "מחבלים".^{[596][597][598]} תיעודים הראו ירי בעזתים המניפים דגלים לבנים.^[71] בנוסף, לפי עדויות לוחמים, מבנים שנחשבו ככאלה השייכים לפעילי טרור או שמשמשים להיערכות של מחבלים, ממשיכים להופיע ברשימת המטרות של הצבא גם לאחר שהותקפו. כך, אזרחים שנכנסים לאותו המבנה עלולים להיות מותקפים בידי צה"ל ולהיחשב לאחר מותם כמחבלים, גם אם במקום כבר לא מתקיימת פעילות של ארגוני טרור.^[599] מאידך, תיעודים אחרים חשפו כי חלק ממחבלי חמאס מתחפשים לאזרחים, ובתוך כך נלחמים נגד כוחות צה"ל, ודבר זה מקשה בין השאר על החלוקה בין מחבלים לאזרחים הרוגים.^{[600][601][602]}

ביוני 2024 ארגון "Save the Children" (אנ') העריך לפי פרסומי האו"ם כ-21,000 ילדים נעדרים בעזה, מתוכם "רבים לכודים מתחת להריסות, עצורים, קבורים בקברים לא מסומנים או הופרדו ממשפחותיהם". הארגון מעריך כי כ-4,000 ילדים לכודים תחת ההריסות, וכן מספר לא ידוע של ילדים קבורים בקברי אחים.^[603]

לפי משרד הבריאות של רצועת עזה, למעלה מ-266 פלסטינים מתו מהרעב בעזה עקב המלחמה, בהם לפחות 112 ילדים.^[604] לפי משרד זכויות האדם של האו"ם, בין ה-27 במאי 2025 ל-21 ביולי 2025, צה"ל הרג לפחות 1,054 פלסטינים בעת שניסו להשיג מזון, במרכזי סיוע ברצועה המופעלים על ידי הקרן ההומניטרית לעזה, ובסמוך לשיירות המופעלות על ידי ארגוני סיוע אחרים.^[605] לדברי קצינים ולוחמים בצה"ל, הצבא ירה לעבר אזרחים שבאים לפני הפתיחה כדי למנוע מהם להתקרב – או אחרי הסגירה, במטרה לפזרם.^[606] חיילים העידו גם על ירי בנושאי דגלים לבנים במתחמי חלוקת הסיוע.^[607]

מספר ההרוגים ביהודה ושומרון עומד לכל הפחות על 1,001^[608] (מהם מעל 852^[609] מחבלים), ומספר הפצועים על למעלה מ-5,500^[610].

בחזית הלבנונית, נהרגו לפחות 16 מחבלים מחמאס ו-31^[611] מחבלים מהגא"פ. לחזבאללה נהרגו כ-3,823^[612] מחבלים. מעל 73^[613] פעילים צבאיים במפלגת אמל נהרגו. מעל 551^[614] מחבלים, חיילים ואזרחים סורים נהרגו בתקיפות ישראליות בסוריה בתגובה לשיגורי הרקטות על ישראל.^[615] מספר האזרחים ההרוגים עומד על לפחות 984^[616] בלבנון ולפחות 62^[617] בסוריה.

במבצע עם כלביא נהרגו מעל 1,060^[618] איראנים, בהם מאות חיילים ופעילים במשמרות המהפכה האסלאמית וצבא איראן. ארגון זכויות האדם HRANA (אנ') פרסם שמעל 1,190 איראנים נהרגו ולמעלה מ-4,475 נפצעו. בין ההרוגים למעלה מ-436 אזרחים.^[619]

עצורים ושבויים

ערך מורחב – מעצרי פלסטינים וערביי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל

כחלק מהמלחמה שהכריזה ישראל על ארגון הטרור חמאס, מאז תחילת המלחמה כוחות הביטחון בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית עצרו כ-19,640 פלסטינים, מתוכם כ-4,000^[620] נעצרו ברצועת עזה, במהלך שנועד למנוע טרור פלסטיני והסתה. מתוך האסירים, כ-1,319 הם עצורים מנהליים וכ-2,378 מוגדרים כ-"לוחמים בלתי חוקיים", ביניהם נשים וכ-180 קטינים. כמו כן, אלפי פועלים מרצועת עזה שקיבלו היתר כניסה לישראל נעצרו ונחקרו במטרה לבדוק האם היה להם מידע מוקדם אודות מתקפת הפתע, ב-3 בנובמבר שחררה ישראל לרצועת עזה כ-3,200 פועלים פלסטינים שהיו עצורים במשך כשלושה שבועות. בנוסף נעצרו פלסטינים החשודים בפעילות טרור וערבים ישראלים החשודים בפרסום דברי הסתה.

הועלו טענות ועדויות להתעללות ועינויים בפלסטינים עצורים.^[621] צה"ל אישר כי חיילים ישראלים הודחו בעקבות שימוש בכוח מופרז, אך דחה טענות להתעללות שיטתית.^[622] לפי נתונים שפרסם צה"ל, עד יוני 2024 הצבא מנהל חקירה פלילית נגד חיילים ב-48 מקרי מוות של פלסטינים, רובם שבויים שנתפסו ברצועת עזה. עם מקרי המוות הידועים נמנים 36 עצורים במחנה שדה תימן.^[622]

לאחר טבח שבעה באוקטובר הוכרז מצב "מנעול"^[623] על האסירים הביטחוניים בבתי הכלא, שמשמעותו סגירת תאי הכלואים בכל שעות היממה, צמצום תנועות ומניעת קשר עם החוץ. על פי דו"ח של ארגון רופאים לזכויות אדם, מאז הטבח מצבם של האסירים והעצורים הפלסטינים הוחמר, ודווח על מניעת טיפול רפואי הולם, עינויים, התעללות פיזית ונפשית ותנאים תברואתיים ירודים. ביקורי הצלב האדום מאז פרוץ המלחמה בוטלו, ופנייתו אל נציבת שב"ס קטי פרי מה-1 לנובמבר 2023, בבקשה לאפשר ביקורים ולשמור על זכויות האסירים, נענתה בסירוב.^[624]

ב-31 ביולי דו"ח של משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם קבע כי לפחות 53 פלסטינים מתו במעצר ישראלי במהלך המלחמה, וכי העצירים הפלסטינים עברו צורות שונות של התעללות ועינויים, כולל עדויות לאלימות מינית נגד נשים וגברים, מכות חשמל, שחרור כלבים וכיבוי סיגריות על עצורים. לפי הדו"ח, אלפי עצירים פלסטינים מוחזקים על ידי ישראל באופן שרירותי, בתנאים מחפירים ורובם ללא אישום או משפט. בין העצירים יש נשים, ילדים, רופאים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם, חולים ותושבים שנמלטו מהלחימה ברצועת עזה.^[625]

בתחילת אוגוסט 2024 ארגון "בצלם" פרסם עשרות עדויות של עצירים שנכלאו מאז פרוץ המלחמה, כאשר רובם שוחררו בסופו של דבר מבלי שהועמדו לדין.^[626] הדו"ח הצביע על "מציאות של עינויים, פגיעות מיניות, אלימות, השפלה, הרעבה ומניעת טיפול רפואי הולם". בנוסף, הדו"ח מנה לפחות 60 מקרי מוות של כלואים פלסטינים מאז פרוץ המלחמה, ביניהם 48 עצורים תושבי עזה שמתו במתקני מעצר של הצבא ועוד 12 שמתו במשמורת שב"ס, חלקם בנסיבות המעלות "חשד כבד להתעללות ולמניעת טיפול רפואי מכוונים". הדו"ח כלל עדויות רבות המתארות פגיעות מיניות, ובהן הכאת איברי מין, שימוש באלות וכלי מתכת כדי להסב כאב באיברי המין, אחיזה באיברי מינם של האסירים, צילום אסירים עירומים, וביצוע חיפוש על גופם כשהם בעירום מלא. עדויות אחרות בדו"ח כוללות בין היתר תיאורי אלימות שהופעלה באמצעות גז פלפל, רימוני הלם, מקלות, אלות עץ וברזל, טייזר, מכות ואגרופים.^[626]

במרץ 2025 דו"ח מטעם מועצת האו"ם לזכויות אדם קבע כי עצירים פלסטינים היו נתונים "באופן שגרתי" להתעללות מינית והטרדה מינית. לטענת הדו"ח ולפי עדויות, גברים פלסטינים הותקפו מינית ונאנסו על ידי שימוש במכשיר חשמלי לגרימת כוויות בפי הטבעת, והחדרת חפצים לפי הטבעת ולחלחולת. לפחות בשני מקרים, עצירים נזקקו לטיפול רפואי בעקבות אונס. נשים פלסטיניות שהוחזקו במעצר העידו בין היתר על הטרדות מיניות וניסיונות תקיפה מינית, מכות שכוונו אל איבר המין שלהן ומקרים שבהם חיילים נגעו בחזה שלהן וניסו לנשק אותן. ישראל דחתה את ההאשמות שהופיעו בדו"ח באמירה כי רמת אמינותו נמוכה, ואין בו את הסטנדרטים הנדרשים לאימות ולמתדולוגיה המקובלת באו"ם כדי לאפשר לה להכליל בו מידע מיד שנייה וממקורות לא מאומתים.^[627] במשרד החוץ גינו בחריפות את הדו"ח והגדירו אותו כ"אחת מעלילות הדם הגדולות ביותר אי פעם".^[628]

באפריל 2025 עצורים עזתים ששוחררו אמרו ל-BBC כי ספגו במעצרם מכות חשמל, הותקפו בידי כלבים, היו עדים להתעללות מינית ולמות אסירים — ולא קיבלו טיפול רפואי.^[629] לפחות עצור אחד הותקף בחומרים כימיים והוצת, מה שהוביל לכוויות קשות.^[629][630]

מידע זה מגיע לדעת הקהל העולמית ומשמש אותה לפעילות נגד ישראל ונגד יהודים בעולם, החל בפעילויות מדיניות וכלה בהתקפות על מוסדות יהודיים ונגד יהודים ברחובות. בתגובה למידע, דובר צה"ל כינה את הדוחות כ"חסרות בסיס לחלוטין". נמסר וציין כי "צה"ל מאפשר כניסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה בהתאם להנחיות הממשלה, ומאפשר לארגונים בינלאומיים לבצע את ההפצה". משרד החוץ הגיב כי לדוחות "מוטיבציה פוליטית", ובהם טענות "מוגזמות וחסרות בסיס".^[631]

הרס רכוש

הריסות בשכונת א-רימאל בעזה בעקבות תקיפות צה"ל

הרס נרחב ביותר נגרם למבנים ולתשתיות ברצועת עזה.^[632] בסוף דצמבר 2023, הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי כ-70% מהבתים וכמחצית מהבניינים ברצועת עזה נהרסו או נפגעו מתחילת המלחמה. לפי הדיווח, כ-300,000 בתים ניזוקו מתוך 439,000, ישראל הטילה 29,000 פצצות על הרצועה, ובין היתר נפגעו גם כנסיות ביזנטיות ומסגדים עתיקים, מפעלים, קניונים, מלונות, תיאטראות ויותר משני שלישים מבתי הספר. בנוסף, לפי הדיווח, את רוב תשתיות המים, החשמל, התקשורת והבריאות שנפגעו במלחמה לא ניתן לתקן.^[633]

דו"ח של הבנק העולמי מאמצע ינואר 2024 העריך שכ-45% ממבני המגורים ברצועת עזה נהרסו ועוד מעל 15% ניזוקו בצורה משמעותית. כן נקבע שכ-80% ממבני הציבור ברצועת עזה ניזוקו או נהרסו.^[634] על פי הממשלה הפלסטינית יותר מ-73% מהתשתית הכלכלית ברצועה נהרסה עד לחודש ינואר, ו-83% מבתי המסחר בה נהרסו.^[635]

ב-31 בינואר פורסם תחקיר בעיתון "הארץ", לפיו צה"ל הצית בתים ברצועת עזה, בהוראת קצינים שהובילו את הלחימה, ובצורה שאינה מאפשרת לדיירים לשוב ולגור בהם. ממידע שהגיע לידי "הארץ" נטען כי הצתת הבתים נעשית ללא האישור המשפטי הדרוש.^[636] הסיבה לכך, לפי ynet, הייתה כמות חריגה של בתי אויב, שבהם ראו החיילים בעין נוכחות של מחבלים חמושים או של אמצעי לחימה. זאת אל מול צורך מבצעי להשמיד את אותם בתים, אך ללא מספיק מוקשים או מטעני חבלה לפוצצם.^[637] לעומת זאת, בין החיילים היו כי שטענו כי הצתת הבתים נעשתה ללא נימוק מבצעי משכנע.^[638][597]

ב-2 במאי 2024, דו"ח של האו"ם קבע כי שיקום הבתים והתשתיות שנהרסו במתקפה הצבאית של צה"ל ברצועת עזה יעלה כ-40 מיליארד דולר ועלול להימשך עד המאה הבאה. לפי הדו"ח, מאז פרוץ המלחמה נפגעו כ-370 אלף בתים בעזה ו-79 אלף מהם נהרסו לגמרי, לצד הרס כמעט מוחלט של תשתיות, בתי חולים ובתי ספר. הדו"ח קבע כי "היקף ההרס בעזה כה עצום, שהסיוע שיידרש לשיקום יהיה בקנה מידה שלא נראה מאז 1948".^[639]

ב-30 בספטמבר 2024 משרד ההסברה הממשלתי ברצועה פרסם נתונים לפיהם 201 משרדים ממשלתיים נהרסו בידי צה"ל, וכן 125 בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות נהרסו כליל ו-337 באופן חלקי. כ-611 מסגדים נהרסו כליל ו-214 באופן חלקי, 150 אלף יחידות דיור נהרסו כליל, 80 אלף אינן ראויות עוד למגורים ו-200 אלף נהרסו חלקית. 34 בתי חולים ו-80 מרכזים רפואיים הוצאו מכלל שירות. עוד נהרסו כ-3,130 ק"מ של רשת חשמל, 330,000 מטר של רשת המים, 655,000 מטר של רשת הביוב ו-2,835,000 מטר דרכים וכבישים.^[640]

בדצמבר 2024 תחקיר של הניו יורק טיימס טען כי בתחילת המלחמה צה"ל השתמש בפצצות במשקל טונה כדי להרוס מגדלי משרדים שלמים, גם כשהיה אפשר לפגוע במטרה בעזרת תחמושת קטנה יותר.^[455] מאוחר יותר, לפי חשיפה של הארץ, בגלל הצורך בכלכלת חימושים נוקשה יותר, חיל האוויר הפסיק להפגיז בסמוך למבנים לפני כניסת הכוחות, כדי להפעיל מטענים שהוטמנו בהם. כתוצאה מכן, עלה מספר החיילים שנפגעו.^[641]

במהלך הפסקת האש ב-2025, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים הודיע כי 436 אלף מבנים, המהווים 92% מהבתים ברצועת עזה, נהרסו או ניזוקו במהלך המלחמה.^[642] על פי הדיווח, כ-90% מהאוכלוסייה ברצועת עזה נעקרה מביתה, ורבים נאלצו לחפש מחסה כ-10 פעמים או יותר.^[643] שיקום הרצועה הוערך בסכום של כ-80 מיליארד דולר.^[644] לפי דיווח של "שיחה מקומית" מינואר 2025, ממדי ההרס בעזה מקבילים להרס כמעט מוחלט של גוש דן. לפי הדיווח, מדובר ב"הרס עצום בהיקפו של בתים, שכונות ויישובים שלמים. [...] כמעט בלתי אפשרי לתפוס את ממדי ההרס".^[645]

צילום המציג את ההריסות ברפיח במהלך הפסקת האש ב-2025

לפי דו"חות שפרסם האו"ם, רוב התשתיות החקלאיות בעזה נהרסו, ובכלל זה חממות, מערכות השקיה, רפתות ודירים, מטעים, מכונות חקלאיות ומחסנים.^[646] על פי ארגון "Action Against Hunger" (אנ'), המעניק סיוע לקהילה החקלאית ברצועה, חקלאים עזתים שהצליחו להגיע לאדמתם מצאו אותה פעמים רבות כשהיא פגועה או חרבה.^[647]

עקורים

על פי הערכות האו"ם מחודש ינואר 2024, כ-1,900,000 מתושבי הרצועה התפנו מבתיהם.^[648] מספר העקורים בלבנון עומד על למעלה מ-1,600,000^[649].

על פי הערכות פלסטיניות כ-200 אלף פועלים איבדו את מקורות פרנסתם בארבעת חודשי המלחמה.^[635] הנזק הכלכלי הוערך ב-2.3 מיליארד דולר. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, מאז 7 באוקטובר ועד 30 בספטמבר רשויות ישראליות הרסו, תפסו או אילצו להרוס 1,768 מבנים בבעלות פלסטינית ברחבי הגדה המערבית. אירועים אלו הובילו לעקירתם של למעלה מ-4,455 פלסטינים, בהם 1,910 ילדים.^[356]

המערכה הדיפלומטית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להוסיף פרק בנושא מאמצי התיווך הדיפלומטים בנושאי הפסקות אש ועסקת חטופים.

ערך מורחב – תגובות בין-לאומיות למלחמת חרבות ברזל

תגובות מדיניות

  מדינות אשר גינו את פעולות חמאס במלחמה

  מדינות אשר גינו את פעולות ישראל במלחמה

  מדינות אשר שמרו על עמדה נייטרלית

  אין מידע

בעקבות מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, הגיב העולם המערבי בהזדהות עם ישראל ובגינוי חריף של פעולות חמאס.^[650] ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה פרסמו הצהרה משותפת התומכת בישראל ומכירה בזכותה להגן על עצמה. נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, נשא מספר נאומים שבהם גינה בתקיפות את הטרור הפלסטיני והזוועות שביצע חמאס, שאותן הוא השווה לדאעש, וגינה את מטרתו המוצהרת של הארגון שהיא רצח יהודים. הבית הלבן ובניינים בניו יורק (בהם בניין אמפייר סטייט) הוארו בצבעי דגל ישראל. ברחבי העולם נערכו הפגנות תמיכה בישראל, ורכבת אווירית של ראשי מדינות הגיעה לישראל לאות הזדהות וסולידריות עם העם הישראלי.^[651] מסמך שפרסם משרד החוץ ב-8 באוקטובר מנה 82 מדינות שתמכו באופן חד משמעי בישראל.^[652]

הצהרת הנשיא ביידן ביום 7 באוקטובר

• 
  נשיא צרפת עמנואל מקרון מחבק את הנשיא יצחק הרצוג, ירושלים, 24 באוקטובר
• 
  ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק עם ראש הממשלה נתניהו, ירושלים, 19 באוקטובר
• 
  ראש הממשלה נתניהו עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בביקורו בישראל, 18 באוקטובר 2023
• 
  ביקור אולף שולץ, קאנצלר גרמניה, בישראל, 17 באוקטובר 2023

בנוסף לתמיכה מדינית, ארצות הברית שלחה לישראל סיוע צבאי שכלל הצבת נושאת מטוסים וצוללת גרעינית כדי להרתיע גורמים נוספים במזרח התיכון מניצול המצב, ומשלוח תחמושת ומיירטי כיפת ברזל.^[653] ביידן הצהיר כי ארצות הברית ניצבת לצד ישראל ותוודא שישראל תקבל כל מה שהיא צריכה למלחמה.^[654] בריטניה שלחה כוחות לאזור הים התיכון. גרמניה שלחה לישראל שני כטב"מים של צבא גרמניה מסוג Heron TP שפותחו בישראל, ופורסם כי גרמניה תספק כעשרת אלפים פגזי טנקים לישראל.^[655] עמנואל מקרון אף הציע להקים קואליציה נגד הטרור.^[656]

מנגד, חלק מהתגובות הרשמיות של ארצות ערב ומדינות מוסלמיות כללו גינוי של המבצע הישראלי ברצועת עזה ושבחים כלפי פעולת חמאס, בייחוד מצד איראן.^[657] הליגה הערבית, הרפובליקה העממית של סין, רוסיה וטורקיה הביעו עמדה נייטרלית או שתמכו בפלסטינים.

על רקע המלחמה המתמשכת חלה התדרדרות במעמדה הבין-לאומי של ישראל. ב-11 בנובמבר אמר נשיא צרפת עמנואל מקרון כי "ישראל חייבת להפסיק להרוג תינוקות ונשים בעזה", אך גורם צרפתי בכיר הבהיר בהמשך כי מקרון לא התכוון לטעון שישראל פוגעת באזרחים בכוונה. מנהיגים ופרלמנטים לאומיים הכריזו כי ישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה, ביניהם אלו של ברזיל,^[658] קולומביה,^[659] ונצואלה,^[660] קובה,^[661] לבנון,^[662] טורקיה^[663] ובנגלדש.^[664] ההתדרדרות במעמדה של ישראל באה לידי ביטוי בהכרה של ספרד, נורווגיה ואירלנד במדינה פלסטינית^[665]; החלטה של מדינות אחדות, בהן ארצות הברית,^[666] בריטניה^[667] וגרמניה,^[668] לצמצם ייצוא אמצעי לחימה לישראל, והחלטה של ממשלת צרפת לאסור השתתפות של חברות ישראליות בתערוכת יורוסאטורי של תעשיית הנשק;^[669] חרם על יצוא מטורקיה לישראל,^[670] החלטה של קולומביה להפסיק יצוא פחם לישראל;^[671] והחלטה של אוניברסיטאות בעולם לנתק את קשריהן עם אוניברסיטאות בישראל.^[672]

ביולי 2025, התקיימה הוועידה הצרפתית-סעודית. בעקבותיה הוצהרה ההצהרה קוראת להפסקת המלחמה בעזה, ולפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני המבוסס על יישום פתרון שתי המדינות. היא גם קוראת גם לחמאס למסור את נשקו לרשות הפלסטינית, ולסיים את שלטונו ברצועת עזה. בהצהרה הוזכר גם גינוי לטבח 7 באוקטובר שביצעו מחבלי חמאס, מהלך שלא קודם בעצרת הכללית של האו"ם מאז הטבח. במקביל לסיום הוועדה, הודיעה צרפת על כוונתה להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר 2025 ואליה הצטרפו עוד מדינות מערביות נוספות, ביניהן בריטניה (בכפוף לתנאים) וקנדה.^[673]

לאחר מכן, קבוצת מדינות ערביות ובניהן מצרים, ירדן, קטר וטורקיה הגישו מסמך לאו"ם עליו חתמו במסגרת הוועדה. במסמך גינו המדינות את חמאס, קראו לו להתפרק מנשקו ודרשו להוציאו מכל תרחיש הנוגע לעתידה של עזה. במסמך גינו גם את טבח שבעה באוקטובר. ההצהרה עליה חתמו המדינות קראה גם לסיום המלחמה ולהכנסת סיוע הומניטרי לעזה, וגינתה את המצב ההומניטרי ברצועה וכל תוכנית לעקירת אזרחים ברצועה.^[674][675]

באוגוסט 2025 קנצלר גרמניה הודיע כי באופן מיידי ועד להודעה חדשה, גרמניה, ספקית הנשק השנייה בגודלה של ישראל, תפסיק לייצא נשק לישראל שעשוי להיות בשימוש בעזה.^[676]

גופים בין-לאומיים

האו"ם

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא יש לשכתב את הפרק, לצמצם מידע קיים ולהוסיף מידע לגבי עובדי אונר"א (לשקול להוסיף תת-כותרת נוספת).

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש גינה את מעשי חמאס ב-7 באוקטובר, אך טען: "המתקפה של חמאס על ישראל לא התרחשה בחלל ריק, העם הפלסטיני נתון ל-56 שנים של כיבוש חונק".^[677] דבריו פורשו כהצדקה למעשי חמאס ועוררו ביקורת חריפה.

ב-9 באוקטובר התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם, בעקבות דרישת ארצות הברית לגנות בצורה חריפה את מתקפת חמאס. סין ורוסיה נמנעו מגינוי המתקפה וקראו להימנע מפגיעה באזרחים. הכינוס הסתיים ללא החלטה.^[678] ב-27 באוקטובר 2023 התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם החלטה ES-10/21 לגינוי פעולות ישראל במלחמה וקריאה ל"הפסקת אש הומניטרית מיידית ומתמשכת ולהפסקת מעשי האיבה". ההחלטה התקבלה במושב החירום העשירי של העצרת הכללית ותמכו בה 121 מדינות, לעומת 14 מדינות שהצביעו נגד ו-44 שנמנעו. מספר משקיפים מיוחדים מטעם האו"ם (אנ') האשימו את ישראל ברצח עם ברצועת עזה (אנ'), בהם הדווחית המיוחדת מטעם האו"ם לשטחים הפלסטיניים הכבושים,^[679] הדווחית המיוחדת מטעם האו"ם לאלימות נגד נשים,^[680] הדווחית המיוחדת מטעם האו"ם לזכות לבריאות^[681] והדווח המיוחד מטעם האו"ם לזכות למזון.^[682]

ב-15 בנובמבר הצביעה מועצת הביטחון של האו"ם בעד החלטה 2712 שקראה להפוגות הומניטריות בעזה, להגברת הסיוע ההומניטרי ולשחרור מיידי וללא תנאי של בני הערובה שנחטפו לעזה.^[683] עד אז נבלמו הצעות באמצעות וטו של רוסיה או של ארצות הברית.^[684] ב-8 בדצמבר הפעיל מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש את סעיף 99 לאמנת האו"ם בשל מה שראה כסכנה לשלום ולביטחון העולמיים ו"המצב הקטסטרופלי" בעזה. בעקבות זה התכנסה מועצת הביטחון לדון בהפסקת אש מיידית, אך ההצעה נדחתה בווטו אמריקאי.^[685]

ב-11 בינואר 2024 הצביעה מועצת הביטחון של האו"ם בעד דרישה מהחות'ים לחדול ממתקפותיהם בים סוף.^[686]

ביוני 2024 הוכנסה ישראל ל"רשימה השחורה" של האו"ם של מדינות וארגונים הפוגעים בילדים באזורי סכסוך.^[687] באותו החודש דו"ח מטעם מועצת האו"ם לזכויות אדם האשים את ישראל ואת חמאס בפשעי מלחמה.^[688]

ב-5 באוגוסט 2024 הודה האו"ם כי תשעה עובדי אונר"א השתתפו בטבח ב-7 באוקטובר 2023. מזכ"ל אונר"א הודיע כי החליט לסיים מיידית את עבודתם.^[689]

ב-18 בספטמבר 2024 עברה בעצרת הכללית של האו"ם הצעה שהעלתה הרשות הפלסטינית הקוראת להטיל סנקציות על ישראל ואמברגו נשק נגד ישראל. ההחלטה היא הצהרתית בעיקרה ואינה מחייבת.^[690] היא קוראת לישראל לצאת מהשטחים הפלסטיניים הכבושים בתוך שנה.^[691]

ב-28 באוקטובר 2024 חוקקה הכנסת את החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל בעקבות מעורבות עובדי אונר"א בטבח שבעה באוקטובר.

במרץ 2025 דו"ח מטעם מועצת האו"ם לזכויות אדם קבע כי ישראל ביצעה "פשעי רצח עם" ברצועת עזה, שכוללים הרס שיטתי של מוסדות רפואה, מניעת ילודה ואלימות מינית נגד גברים ונשים.^[627] ישראל דחתה את ההאשמות כאנטישמיות וחסרות ביסוס^[692][693] והגדירה את הדו"ח כ"עלילת דם".^[694]

בית הדין הבין-לאומי לצדק

ערך מורחב – תלונת דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם

ב-29 בדצמבר 2023 הגישה דרום אפריקה תלונה נגד ישראל בגין רצח עם בפני בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ).^[695] הדיונים הפומביים התקיימו בארמון השלום בהאג, הולנד, ב-11 וב-12 בינואר 2024.^[696][697] ישראל יוצגה על ידי מלקולם שו כפרקליט^[698] ואהרן ברק במותב השופטים.^[699] הצוות המשפטי של דרום אפריקה כולל את ג'ון דוגארד (אנ'), ווהאן לואו (אנ') וטמבקה נגקוקאיטובי (אנ') כעורכי דין ואת דיקגאנג מוסנקה (אנ') כשופט אד הוק.^[700] ב-26 בינואר 2024 הוציא בית הדין שישה צווים זמניים בהם הורה לישראל לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מעשה שעלול להיחשב כרצח עם, להגן על הפלסטינים, להעביר סיוע הומניטרי ולדווח על כך בתוך חודש. עם זאת, בית המשפט לא הורה על הפסקת אש.^[701][702]

ב-10 במאי 2024 ביקשה דרום אפריקה מבית הדין הבין-לאומי לצדק להוציא צווי מניעה חדשים נגד ישראל בעקבות הכניסה הקרקעית למזרח העיר רפיח. בעקבות הבקשה, חשפה ישראל כי ברפיח נחשפו כמעט 700 פירי מנהרות, מתוכן 50 פירים של מנהרות הברחה שחוצות למצרים. מאז תחילת המלחמה שוגרו מרפיח יותר מ-400 רקטות ארטילריות, מתוכן 120 רק בשבועיים האחרונים ו-600 אתרי שיגור זוהו באזור רפיח, מוסתרים בקרבת תשתיות אזרחיות.^[703] ב-24 במאי 2024 פסק בית הדין כי ישראל חייבת להפסיק לאלתר את הפעולה הצבאית ברפיח. השופטים פסקו ברוב של 13 לעומת 2 כי יש לעצור "כל פעולה שעלולה לפגוע באוכלוסייה הפלסטינית".^[704]

ב-19 ביולי 2024 פורסמה חוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים.^[705]

בית הדין הפלילי הבין-לאומי

ערך מורחב – צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בעקבות מלחמת חרבות ברזל

ב-20 במאי 2024 הצהיר תובע בית הדין הפלילי הבין-לאומי, כרים קאן, כי ביקש משופטי בית הדין להוציא צווי מעצר לאישים ישראלים ופלסטינים בשל פשעי מלחמה. צווי המעצר נועדו לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לשר הביטחון יואב גלנט, ולראשי חמאס אסמאעיל הניה, יחיא סינוואר ומוחמד דף.^[706] בין העילות למעצר נכללה האשמה של ישראל בהרעבה המונית של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. הבקשה עברה להחלטתם של שופטי בית הדין.^[707] צרפת, ספרד ומדינות נוספות באירופה תמכו בבקשה להוצאת הצווים.^[708] ישראל, ארצות הברית ובריטניה, שאינן מכירות בבית הדין, ביקרו את הבקשה וכפרו בלגיטימיות שלה.^[709] הקונגרס האמריקאי בתגובה אישר בתחילת יוני 2024 הצעת חוק להטלת סנקציות שונות על שופטי בית הדין הפלילי בהאג ובני משפחותיהם.^[710] מדינות אחרות באירופה, כגרמניה, איטליה ופולין מחו על ההשוואה בין ישראל הדמוקרטית לארגון הטרור חמאס, אך עקרונית תמכו בעצמאותו של בית המשפט.^[711]

ב-21 בנובמבר 2024 בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC) הודיע כי הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ברצועת עזה. על פי בית הדין, נתניהו וגלנט אחראיים לפשעים של הרעבה כשיטת לחימה, רצח, רדיפה והכוונת תקיפות לאוכלוסייה אזרחית בכוונה תחילה. הצווים ממקמים את ישראל בקבוצת מדינות שנתפסות כמפירות של החוק הבין-לאומי.^[75]

סוגיית הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. אירועים רבים חסרים.

ערכים מורחבים – המשבר ההומניטרי ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

במהלך המלחמה עלו סוגיות משמעותיות בהעברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. מיד לאחר טבח שבעה באוקטובר, הטילה ישראל מצור מוחלט על רצועת עזה ומנעה כל כניסת סיוע הומניטרי למשך תקופה קצרה עד סוף חודש אוקטובר 2023.^[712][713] ככל שהמלחמה התקדמה, הותר הסיוע ברמות שונות ובדרכים שונות. הסיוע שנכנס לעזה כולל מזון, תרופות ואוהלים למגורי העקורים. הכנסת כל הסיוע ההומניטרי לעזה מתואם עם ישראל.

לקראת סוף אוקטובר 2023, אישרה ישראל הכנסת סיוע הומניטרי באופן רציף לרצועת עזה,^[714] הסיוע הגיע לקצב של מאות משאיות ביום ובמקרים תועדו אנשי חמאס משתלטים על הסיוע ומונעים העברתו לתושבי עזה.^[715] בנוסף אישרה ישראל הצנחת סיוע רפואי על ידי חיל האוויר הירדני לבית החולים הירדני ברצועה.^[716] ב-28 באוקטובר, פרסם הניו יורק טיימס, כי גורמים ערבים ומערביים מסרו שיש בסיס לטענות הישראליות על אגירת אספקה של מזון ודלק על ידי החמאס נחוצים מאוד לתושבי עזה. חמאס, צבר, במנהרות, מאגרים של אספקה למאבק ממושך.^[717] למרות זאת, ב-27 בפברואר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים מסר כי רבע מאוכלוסיית הרצועה, כ-576,000 איש, נמצאים כפסע מרעב המוני חמור וכי המצב ברצועת עזה על סף משבר הומניטרי חמור.^[718]

בתחילת מרץ 2025, עם פתיחת מבצע עוז וחרב, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לעצור הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה.^[719] בשל כך, דווח על החמרה במשבר ההומניטרי.^[720] במאי 2025 הוחזרה הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה במידה מצומצמת.^[721]

ב-27 במאי יצאה אל הפועל תוכנית חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה שבמסגרתו חולק סיוע ישירות לאזרחים דרך מרכזי חלוקה שמפעילה הקרן ההומניטרית לעזה (GHF). ביולי 2025, גברה הביקורת הבינלאומית על ישראל בעקבות שיח על הידרדרות המצב ההומניטרי ברצועה לרמת רעב ותקריות ירי באזור מרכזי החלוקה.

סוגיית "היום שאחרי" בעזה

כחודש לאחר תחילת המלחמה, אמר ראש הממשלה נתניהו כי האחריות הביטחונית הכוללת על המתרחש ברצועת עזה תהיה בידי ישראל לאחר המלחמה, למשך תקופת זמן בלתי מוגבלת.^[722] בריאיון אחר אמר ראש הממשלה כי הרצועה "מפורזת ותחת ממשלה אזרחית, אך יידרש כוח מהימן שייכנס ויהרוג את הרוצחים כך שלא תופיע ישות כמו חמאס".^[723][724] לראשי הרשויות בנגב המערבי אמר כי צה"ל ימשיך להחזיק ברצועת עזה גם אחרי המלחמה לתקופה מסוימת ושאחרי חיסול חמאס תהיה שליטה ביטחונית ישראלית כוללת על רצועת עזה, כולל פירוז מלא.^[725] ב-11 בנובמבר הביע נתניהו התנגדות לאפשרות שהרשות הפלסטינית תשלוט אזרחית ברצועה.^[726] במענה לשאלה בדבר אפשרות להחזרת ההתיישבות היהודית לרצועה בצורה זו או אחרת, התנגד ואמר שאינו רואה בכך יעד ריאלי.^[727] סוגיית גורלה של רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה נידונה בממשל האמריקאי ובמדינות נוספות.^[728][729]

בהמשך חודש דצמבר פורסם כי אנשי הפת"ח ובכירים מהלשכה המדינית של חמאס החלו במשא ומתן על היום שאחרי המלחמה בניגוד לעמדת בכירי חמאס בעזה, בראשם יחיא סנוואר.^[730][731] מצרים טיפחה שיחות להקמת ממשלה טכנוקרטית שתטפל בסיוע ושיקום עזה ותקיים בחירות לחקיקה.^[732] נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הציגה חמישה עקרונות בסיסיים ליום שאחרי המלחמה בין ישראל לחמאס. היא אמרה שלישראל יש זכות להגן על עצמה בשעה שחמאס התחבא בבונקרים והסליק נשק מתחת למחנות פליטים ולתשתיות אזרחיות. את השימוש של חמאס בפלסטינים חפים מפשע ובבני הערובה כמגינים אנושיים הגדירה כרשע טהור.^[733]

כמאה ימים לאחר תחילת המלחמה, דיבר שר הביטחון גלנט על הצורך בהכרעה הצבאית ואמר שסופה של המערכה הצבאית חייב להיות מעוגן במעשה מדיני. לדבריו, המחשבה המדינית היא המובילה את המעשה הצבאי וחוסר החלטה מדינית עלול לפגוע בהתקדמות הפעולה הצבאית.^[734]

בינואר 2024, ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה הודיע על תחילת יישומה של תוכנית רפורמה ברשות הפלסטינית, בהנחיית הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. לפי בכירים ברשות, התוכנית פורסמה בהמשך לדרישה האמריקאית לעריכת שינויים במערך הניהולי של הרשות, שעלתה בשיחות שקיימו הצדדים סביב המלחמה.^[735][736] בסוף פברואר 2024, הממשלה הפלסטינית התפטרה בעקבות לחץ של ארצות הברית ומדינות האזור, מתוך כוונה להקים ממשלת טכנוקרטים שתשלוט בשטחי הרשות הפלסטינית ועזה יחדיו.^[737]

נתניהו בנאומו בפני הקונגרס האמריקאי, 24 ביולי 2024

בפברואר 2024 הציג ראש הממשלה נתניהו לקבינט את הצעתו ל"יום שאחרי חמאס". היא כללה ניהול של גורמים מקומיים ולא אושרה או הוצגה לציבור.^[738]

כחצי שנה לאחר תחילת המלחמה, פורסם כי ראש הממשלה נתניהו מונע דיון אסטרטגי על יעדי המלחמה לאור אופן התקדמותה, בניגוד לסיכום בקבינט המלחמה.^[739] ב-12 במאי פורסם כי צמרת צה"ל דורשת מרה"מ הכרעה בסוגיית ה"יום שאחרי".^[740] ב-15 במאי כינס שר הביטחון גלנט מסיבת עיתונאים ובה הטיח ביקורת בראש הממשלה נתניהו על כך שהוא דוחה את ההתעסקות בשאלת ה"יום שאחרי" ברצועת עזה. שר הביטחון קרא לראש הממשלה להודיע שישראל לא תשלוט בעזה, והביע את התנגדותו לממשל צבאי ברצועה. דבריו עוררו ביקורת בקרב גורמים בקואליציה ובאופוזיציה, וזכו לתמיכת יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ.^[741]

במאי 2024 פורסם כי הרשות הפלסטינית ומדינות ערב קידמו תוכנית לטיפול ברצועת עזה והתקדמות לכינון מדינה פלסטינית, שכונתה ה"חזון הערבי". התכנית נדחתה על הסף על ידי ארצות הברית.^[742] ב-23 ביולי התקשורת הממלכתית בסין הודיעה כי 14 פלגים פלסטיניים שקיימו פסגה בבייג'ינג חתמו על הסכם להקמת ממשלת ביניים של "פיוס לאומי" כדי שזו תשלוט ברצועה אחרי המלחמה.^[743] בספטמבר פורסם שגורם בחמאס טענו כי הם הגיעו להסכמות – ופתח הוא זה שיהיה אחראי על הניהול האזרחי של הרצועה, ועל המעברים.^[744] גורם בפת"ח שלל זאת.^[745]

ב-24 ביולי נאם ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי ותיאר את חזונו לרצועת עזה לאחר המלחמה: "עזה מפורזת מנשק וללא קיצוניות. אנחנו לא רוצים להתיישב בעזה אבל נצטרך לשמור על אחריות ביטחונית שם. היא צריכה להיות מנוהלת על ידי גורמים פלסטינים שלא רוצים להשמיד את ישראל. דור חדש של פלסטינים צריכים לא ללמוד יותר לשנוא יהודים אלא לחיות איתנו בשלום. לאחר הניצחון שלנו, בעזרת שותפים מהאזור, פירוז עזה וסיום הקיצוניות בעזה, נוכל להביא לעתיד של שלום ושגשוג".^[746]

באוקטובר פורסם שארצות הברית ומדינות ערביות דנו עם איראן על הצעה להפסקת אש בכל הגזרות. לא היה ברור מה מקומה של הרצועה בהצעה שהתגבשה אז.^[747]

בסוף ינואר 2025, בראשית כהונתו השנייה של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, אמר טראמפ כי הוא מעוניין לפעול לכך שמדינות זרות כמו אינדונזיה, מצרים וירדן יקלטו מאות אלפי פליטים פלסטינים מרצועת עזה.^[748] אינדונזיה, מצרים, ירדן וערב הסעודית התנגדו להצעה, ולדברי נציג סעודי "העברת התושבים מעזה תערער את היציבות באזור ותשחק לידיהם של הקיצוניים".^[749] במסיבת עיתונאים עם נתניהו, טראמפ הכריז על תוכניתו לפנות את תושבי רצועת עזה, כאשר ארצות הברית תשתלט על רצועת עזה ותשקם אותה.^[750] מדינות בעולם הערבי, ובראשן סעודיה, שיתפו פעולה כדי לגבש תוכנית לעתידה של רצועת עזה - שתהווה חלופה לתוכניתו של דונלד טראמפ.^[751] לפי תוכנית שגובשה בידי מצרים לרצועת עזה, כאלטרנטיבה לזו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, גופים של מדינות ערב היו אמורים לתפוס זמנית את השליטה ברצועה במקום חמאס.^[752][753]

בסוף מרץ 2025,^[754] החלה מחאה בקרב פלסטינים בעזה אשר קראו לסיום המלחמה והפלת שלטון החמאס. באזור רפיח, פעלה מיליציה הכוחות העממיים בתמיכה ישראלית.^[755] ניסיון מוקדם יותר לחזק חמולה סוכל בידי חמאס.^[756] ביולי נודע על פעילות שתי חמולות הנתמכות על ידי ישראל והרשות הפלסטינית.^[757]

באפריל 2025 הייתה הצעה קטרית-מצרית חדשה להכרזה על הפסקת אש למשך שבע שנים ברצועת עזה. ההצעה הייתה אמורה לסיים את שלטון חמאס ברצועה, ומי שינהל את הרצועה היא "ועדת תמיכה קהילתית מנהלתית" וכוחות המשתייכים לרשות הפלסטינית.^[758] לפי דיווח מיוני 2025, בכל הצעה שהוצגה, חמאס איננו שולט בעזה באופן רשמי, החטופים חוזרים, יש הגליה סמלית או יותר מסמלית של ראשי חמאס, והמלחמה נגמרת.^[759][760]

המערכה על דעת הקהל העולמית

ערך מורחב – המערכה על דעת הקהל העולמית במלחמת חרבות ברזל

דעת הקהל העולמית

הפגנת תמיכה בישראל, ברלין, 8 באוקטובר

בראשית המלחמה, דעת הקהל העולמית נטתה לכיוון תמיכה בישראל יותר מאשר התמיכה בה לפני המלחמה. לפי סקר דעת קהל שערך עיתון האקונומיסט רוב הציבור בעולם מזדהה עם ישראל ותומך בה, אף על פי שברשתות החברתיות המקוונות יש יותר פוסטים פרו-פלסטיניים. סקרים של עיתונים נוספים תמכו בתוצאות הסקר של האקונומיסט.^[761] סקרים שבוצעו במדינות אירופה מלמדים שהתמיכה בישראל עלתה מאז טבח שבעה באוקטובר, ובעקבות הפחד שהטרור האסלאמי באירופה יתגבר כתוצאה ממתקפת הפתע או הפסד צבאי ישראלי לארגון טרור אסלאמי.^[762]

מצעד פרו-ישראלי בוושינגטון די. סי.

בעולם התקיימו עשרות הפגנות, חלקן אלימות, לתמיכה בפלסטינים ובחמאס.^{[דרושים מקורות]} ההפגנות נערכו גם במדינות שמתנגדות לישראל בפומבי, דוגמת מדינות ערב, וטורקיה, שם לעיתים הן אף אורגנו על ידי ההנהגה, אך גם במדינות תומכות ישראל דוגמת ארצות הברית, בריטניה, צרפת, אוסטרליה ומדינות נוספות באירופה וצפון אמריקה. ההפגנות התרכזו בערים גדולות, דוגמת לונדון, פריז וניו יורק, שם הן אורגנו בין היתר על ידי מהגרים מוסלמים, אך גם בערים ועיירות קטנות יותר. בארצות הברית נערכו הפגנות בקמפוסים, שאורגנו על ידי צעירים וסטודנטים שהושפעו מרשתות חברתיות. בניו יורק בלטה השתתפותם של חרדים אנטי-ציונים כמו נטורי קרתא. המפגינים קראו להפסקת אש בעזה, ל"שחרורה של פלסטין" ואף להשמדת מדינת ישראל וטבח ביהודים. ההפגנות גררו ביקורת רבה מצד אזרחים ופוליטיקאים, בין היתר בגלל אופיין האלים ותמיכתן בטרור ובאנטישמיות. באנגליה נערכה הפגנה פרו-פלסטינית גדולה בלונדון ביום הזיכרון הבריטי שגררה ביקורת רבה וכללה עימותים אלימים עם חוליגנים שטענו לחילול היום. לעיתים נערכו הפגנות תמיכה בישראל ובפלסטין במקביל, דבר שהוליד לעיתים קרובות להתנגשויות בין המפגינים והצריך התערבות של כוחות הביטחון המקומיים.^{[דרושים מקורות]}

בתחילת אפריל 2024 דווח כי על פי סקרי דעת קהל עדכניים מארצות הברית ואירופה, ישראל איבדה את כל האהדה שזכתה לה בדעת הקהל אחרי 7 באוקטובר 2023. התמיכה בישראל פחתה מאוד ולמעשה חזרה למקום שבו הייתה לפני 7 באוקטובר, וממשיכה להיות במגמת ירידה. הירידה בתמיכה בישראל התרחשה על רקע מספר ההרוגים הגבוה בעזה והחוסר במערך הסברה ישראלי יעיל. חלק מהסיבות לירידה בתמיכה בישראל הן החשיפה בדעת הקהל לתמונות מהמלחמה בעזה, הדיווחים על משבר הומניטרי, רעב ופגיעה בילדים, העובדה שישראל לא הציגה תוכנית ליום שאחרי המלחמה והחיכוכים עם נשיא ארצות הברית.^[763]

על פי דוח שפרסם מרכז המחקר פיו ביוני 2025, ישנו רוב לתפיסה שלילית את ישראל בכל מדינות המערב שנבדקו, כולל מדינות שמסייעות לישראל. התוצאה תוארה כ"עגומה במיוחד" עבור ישראל.^[764] ביולי 2025 דווח כי גוברת הביקורת על מה שנתפס כמתקפה ישראלית מכוונת על אנשי הרפואה בעזה, וזאת בעקבות הרג של למעלה מ-1,500 רופאים ואנשי מקצועות רפואה עזתים.^[765]

הסיקור התקשורתי

התקשורת הייתה שחקן בולט במלחמה זו, מסיקור הטבח שביצע החמאס ועד לליווי כוחות צה”ל לתוך רצועת עזה ושידור ישיר של הלוחמה בשטח האויב.^[766] למעלה מ-4,000 עיתונאים בין-לאומיים הגיעו לישראל לסיקור המלחמה במה שהפך לאירוע התקשורתי הגדול ביותר מקום המדינה.^[767] בשבועות הראשונים למלחמה ולאחר טבח שבעה באוקטובר סיקור המלחמה תפס את הכותרות הראשיות בתקשורת העולמית, הסיקור התמקד תחילה בטבח 7 באוקטובר ועם הזמן הסיקור העולמי עבר להתמקד בלחימה ברצועת עזה ובמאמצים להשגת הפסקת אש.^[768][769] עיתונאים בין-לאומיים הגיעו ממגוון מדינות ברחבי העולם, המדינות המובילות בשליחת כתבים לסיקור המלחמה הן ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה. מאות רבות של כתבים ישראלים וזרים עמדו בגבול רצועת עזה, וסיקרו בשידור חי את הקרבות. שני הצדדים עשו שימוש רב בתקשורת לצורכי לוחמה פסיכולוגית. כמו כן, הוציא מערך ההסברה הלאומי החל מהשבוע הראשון קרוב ל-60 סיורים והקרנות של "סרט הזוועות" בשיתוף דובר צה"ל. בסיורים השתתפו אלפי כתבים זרים בעיקר בשדרות, בקיבוצים כפר עזה, בארי, ניר עוז, נתיב העשרה ובאתר המסיבה ברעים.

הרשתות החברתיות, אשר בהן הועברו מידע ומסרים בזמן אמת, תפסו מקום מרכזי בסיקור התקשורתי של המלחמה והיו במקרים רבים המקור הראשוני שבו הופצו הידיעות אשר שודרו לאחר מכן בתקשורת הממוסדת. על פי מחקר שפורסם במרץ 2024 כמחצית מהאזרחים בחברה היהודית בישראל ציינו כי צרכו חדשות דרך פייסבוק כמקור מידע העיקרי בימי המלחמה וכ-40% מהאזרחים בחברה היהודית בישראל צרכו חדשות בקביעות דרך טלגרם בימי המלחמה.^[770]

ה-BBC ספג טענות להטיה מצד פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים בימים הראשונים שלאחר מתקפת הפתע.^[771] בתחילת המלחמה, הציג ה-BBC את פעילי חמאס בתור "חמושים" (באנגלית: militants) ולא בתור מחבלים (באנגלית: terrorists). הטיעון לעניין זה הוא כי כך נשמרת האובייקטביות בדיווח – העיתונאים אינם נוקטים צד בשאלה אם מדובר בטרוריסטים או בפעילים בארגון מחתרת הנאבק למען שחרור לאומי. ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק ביקר את סיקור המלחמה בתקשורת הבריטית וטען כי "חמאס אינם לוחמים, והם אינם לוחמי חופש. הם טרוריסטים". בעקבות הלחץ הציבורי שנוצר ה-BBC הפסיק להתייחס לחמאס בתור "חמושים".^[772] במהלך המלחמה, פרסם ה-BBC מספר ידיעות שקריות עליהם נאלץ להוציא התנצלות בסופו של דבר. בין הידיעות שפורסמו היו: קביעה כי ישראל אשמה בפיצוץ בבית החולים הערבי אל-אהלי בעזה אף על פי שהגורם היה רקטה פלסטינית, ידיעה לפיה כוחות צה"ל תקפו צוותים רפואיים ודוברי ערבית בבית החולים שיפא בעזה^[773] וידיעה לפיה צה"ל הוציא להורג 137 אזרחים. בהתנצלות נכתב שמקור הידיעה הוא טענת חמאס והיא לא אומתה.^[774] יושב ראש ומנכ"ל התאגיד אמר בדצמבר 2023 שיבחן את אופן סיקור המלחמה ברשת.^[775]

בספטמבר 2024 פורסם דו"ח לפיו שידורי רשת BBC הראו דפוס של הטיה נגד ישראל וכללו 1,500 הפרות של כללי העריכה של הרשת עצמה.^[776] הדו"ח היה תוצר של חקר אשר בחן הכתבות והכותרות לאורך זמן.^[777] בנובמבר 2024 פורסם כי למעלה מ-230 אנשי תקשורת, בהם למעלה מ-100 עובדי BBC אנונימיים, האשימו את התאגיד בהטיה פרו-ישראלית. המכתב שעליו חתומים קרא ל-BBC ליישם שורת התחייבויות עריכתיות, ובהן "הדגשה שישראל אינה מאפשרת לעיתונאים זרים גישה לרצועה; הבהרה כאשר אין די ראיות לגיבוי טענות ישראליות; ציון ברור בכותרות כאשר ישראל היא המבצעת; הכללת הקשר היסטורי קבוע מלפני אוקטובר 2023; ואתגור נחרץ של נציגי ממשלת ישראל והצבא בכל הראיונות".^[778] בשנת 2025, גנז הערוץ סרט על המלחמה לאחר שהתברר כי אחד מגיבורי הסרט הוא בנו של בכיר חמאס, אחד הצלמים הילל את טבח שבעה באוקטובר ובוצעו תרגומים שמיתנו עמדות פלסטיניות.^[775] ביוני 2025, בניתוח של 3,873 מאמרים ו-32,092 קטעי שידור על ידי המרכז לניטור מדיה של המועצה המוסלמית של בריטניה (CFMM), נטען כי סיקור המלחמה של ה-BBC "מוטה באופן שיטתי נגד פלסטינים". על פי התחקיר, ה-BBC נתן למותם של ישראלים פי 33 יותר סיקור מאשר למותם של פלסטינים, ומגישי BBC קידמו את הפרספקטיבה הישראלית בתדירות גבוהה פי 11 מאשר את הפרספקטיבה הפלסטינית.^[779]

רשת השידור הבין-לאומית אל-ג'זירה, הנחשבת לאחד מגופי התקשורת הגדולים בעולם סיקרה את המלחמה באופן נרחב ביותר, כולל דיווחים מפי כתבים אשר נמצאים בעזה ובישראל. לטענת ישראל, סיקור המלחמה של אל-ג'זירה מוטה לטובת מחבלים פלסטינים. אל-ג'זירה דחתה את האשמה זו, בטענה כי היא שומרת על "נייטרליות ואובייקטיביות" ומציגה גם את הנרטיב הישראלי.^[780] ב-20 באוקטובר 2023 על רקע המלחמה אישרה הממשלה תקנות לשעת חירום שיאפשרו את סגירת התחנה, לאחר הצגת הוכחות כי היא מסייעת לאויב, משדרת תעמולה בשירות החמאס בערבית ובאנגלית לצופים בכל העולם, ואף מעבירה מידע רגיש לחמאס.^[781] התקנה הוארכה כל ב-30 יום עד שהחוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה אושר בכנסת ב-1 באפריל 2024 וב-5 במאי 2024 אושרה ההחלטה לסגור את ערוץ אל-ג'זירה בישראל בישיבת הממשלה. ב-16 בנובמבר 2023, פורסם כי מירב לשם גונן, אימה של רומי גונן שנחטפה, התראיינה לאל-ג'זירה במטרה להעביר מסר לעולם הערבי. העיתונאי שראיין אותה, שאל אותה כי האם יש הוכחות למאורעות 7 באוקטובר,^{[דרוש מקור]} ולאחר מכן אותו מראיין צירף את האיש האחראי על תיק האסירים בחמאס, לריאיון עמה. הדבר התקבל בכעס רב בקרב משפחות החטופים הישראלים.^[782] ב-12 ביוני התפרסם סרטון וידאו של תושב נוסייראת, שבו הוא בוכה ומקלל את הנהגת חמאס שהמיטו אסון על עמם, כשהדובר עצמו פצוע עקב מבצע ארנון, שבו נהרגו מעל 200 (לפי פרסומי חמאס). עם זאת, באל-ג'זירה הוצג הסרטון כשהוא ערוך, והוסרו ממנו הקטעים בהם הוא מאשים את הנהגת חמאס בנעשה, בצורה שנראה שהוא מאשים את ישראל.^[783]

ההסברה הישראלית

ערך מורחב – ההסברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל

שולחן "סעודת השבת" ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, עם יותר מ-200 כיסאות, המייצגים את מספר החטופים והנעדרים המוחזקים על ידי החמאס ברצועת עזה

כשבוע לאחר מתקפת הפתע נסגר משרד ההסברה הישראלי,^[784] והשרה העומדת בראשו, גלית דיסטל-אטבריאן, צוטטה באומרה כי "משרד ההסברה התרוקן מסמכויות ומהווה בזבוז של כספי ציבור, ולא יכול לתרום למדינה תרומה משמעותית".^[785] מאז תפקיד הסברת פעולות ישראל נמצא באחריות משרד החוץ^[786] ומשרד התפוצות. משרד החוץ ציין כי עד 20 באוקטובר נרשמו יותר ממיליארד חשיפות לתכני ההסברה שלו.^[787] שגריר ישראל באומות המאוחדות גלעד ארדן הופיע עם טלאי צהוב לדיון במועצת הביטחון של האומות המאוחדות. במשרד החוץ אמרו בתגובה כי חרג מהמסרים שישראל מעוניינת לקדם בדבר מטרות המלחמה ויו"ר הנהלת יד ושם^[788] אמר כי הטלאי מסמל תקופה אחרת, שבה לא הייתה מדינה יהודית עצמאית עם צבא, האחראית לגורלה.^[789] ראש הממשלה נתניהו פרסם ב-30 באוקטובר הצהרה לתקשורת הזרה על קרב בין כוחות הציוויליזציה לבין כוחות הברבריות בעזה.

תיעוד חקירת מחבל מכוח נוח'בה שהשתתף בטבח ב-7 באוקטובר.

צה"ל שותף מרכזי במאמץ ההסברתי, ודובר צה"ל פונה רבות לתקשורת הזרה באנגלית ומפרסם סרטוני זוועה וכן סרטוני גבורה רבים. כמו כן, הופצו סרטונים מחקירות המחבלים שמודים בביצוע הזוועות ובתכנונן מראש כחלק מתוכנית התקיפה.^[790][791] למרות צנזור התיעודים הקשים ביותר בפני הציבור, יצרו צה"ל ומשרד החוץ סרט באורך 47 דקות שהורכב מאוסף צילומים גולמיים מטבח שבעה באוקטובר וכולל בעיקר קטעים שצולמו ממצלמות גוף שלבשו מחבלי החמאס במתקפת הפתע, ומכיל סצנות של עינויים, רצח והשחתת גופות להצגה בפני עיתונאים בעולם, המכונה "סרט הזוועות".^[792] ב-1 בנובמבר 2023 חשף צה"ל שיחה שבה תועד חמאס גונב 1,000 ליטר של דלק מבית חולים.^[793] ב-13 בנובמבר חשף צה"ל הוכחות לשימוש של חמאס בבית החולים א-רנתיסי למטרותיו הצבאיות.^[794] ב-19 בדצמבר 2023 פורסם תיעוד החקירה בשב"כ של אחמד כחלות, מנהל בית החולים כמאל עדואן שבג'באליה. כחלות חשף שחמאס גייס אותו לתפקיד בדרגה מקבילה לתת-אלוף והפך את בתי החולים ברצועת עזה למתקנים צבאיים ותשתיות טרור, שבהם הסתתרו בכירי חמאס. בנוסף, חלק מעובדי בית החולים והצוות הרפואי היו פעילי חמאס, וחמאס הפעיל אמבולנסים פרטיים להברחת בכירים וחטופים.^[795][796]

שלטי "נחטף על ידי חמאס" בלוס אנג'לס, ארצות הברית

אזרחים רבים, בהם משפיעני רשת, וכן תומכי ישראל ברחבי העולם, החלו לפעול למען הסברת ישראל, במיוחד ברשתות החברתיות^[797] וברחבי האינטרנט.^[798] הוקמו פרויקטים לתיעוד ושימור עדויות מהמתקפה.^[799] אלה קינן, בלוגרית טיולים, הגתה בתחילת המלחמה את ההאשטאג "#HamasIsISIS". ב-9 באוקטובר הוקם מטה ההסברה האזרחי כארגון הסברה פרו-ישראלי ללא מטרות רווח, המפיץ תוכני הסברה פרו-ישראליים מקוריים באמצעות הרשתות החברתיות. תוך מספר ימים מתחילת ההתארגנות הצטרפו למאגר ההפצה קרוב ל-30,000 חברים, וכשלושת אלפים מתנדבים הצטרפו לתפעול המערך בתפקידים שונים: מתורגמנים, אנשי קריאייטיב ותוכן, עורכי וידאו וגרפיקאים, אנשי תחקיר והפקה, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. בנוסף, שלטים עם תמונותיהם של החטופים והכיתוב "נחטף על ידי חמאס" הופצו ברחבי העולם. פוליטיקאים מהעבר ומפורסמים רבים פעלו להגנה על עמדת ישראל, בעיקר בטלוויזיה העולמית.^[800] בין האישים והפוליטיקאים הבולטים במאמץ ההסברה הישראלי: ראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט, דאגלס מארי, מסעב חסן יוסף, אילון לוי, פעיל ההסברה יוסף חדאד, יוצרי ארץ נהדרת, וכן אזרחים כמו אלה קינן ודני בולר, לצד ידוענים ומשפיענים רבים נוספים.

עם הזמן, חל פיחות באהדה ובסבלנות כלפי ישראל וממשלת ישראל גם מצד מדינות ידידותיות.^[801] אמירות קיצוניות של נציגים ישראלים רשמיים על עזה הקשו על מאמצי ההסברה.^[802][803] ישראל החלה להדגיש בפני העולם את מעורבותה בהכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, בניסיון לשמר תמיכה ולגיטימציה בין-לאומית לפעולה הצבאית נגד חמאס.^[788] ב-12 בדצמבר 2023, תחקיר של "הארץ" טען כי צה"ל מפעיל לוחמה פסיכולוגית על אזרחי ישראל, וכי מחלקת ההשפעה באגף המבצעים של צה"ל, האמונה על מבצעי לוחמה פסיכולוגית נגד האויב וקהלים זרים, מפעילה ערוץ טלגרם בשם "72 בתולות – ללא צנזורה" המכוון לקהל הישראלי ומציג גופות של מחבלים פלסטינים ושל ההרס בעזה בליווי קללות, גידופים ומסרים קיצוניים. תחילה, דובר צה"ל הכחיש כי ערוץ "72 בתולות" הופעל מטעם הצבא.^[804] בפברואר 2024, בעקבות בדיקה נוספת בעניין, צה"ל הודה שהערוץ הופעל מאגף המבצעים ללא אישור ושלא בסמכות וכי האירוע טופל.^[805]

תעמולת ציר ההתנגדות

ערך מורחב – מידע כוזב במלחמת חרבות ברזל

במהלך המלחמה הופצו ידיעות כזב שונות ברשתות החברתיות, שמקורן אינו ידוע. חברת Cyabra דיווחה על עשרות אלפי פרופילים פיקטיביים ברשתות החברתיות, אשר משמשים להעברת מידע שקרי, הפצת תאוריות קשר, ניסיונות להשפיע על דעת הקהל ולהסיח את השיח לטיעונים על אלימות מצד ישראל כלפי פלסטינים.^[806][807] לפי תחקיר שנערך, חלק נכבד מידיעות הכזב הופצו על ידי רוסיה.^[808]

חמאס השקיע מאמצים אינטנסיביים במישור התקשורתי-תודעתי כדי לייצר מצג שווא בתקשורת הערבית והבין-לאומית ולמצב את עצמו בעמדת הקורבן. הוא ניסה להדהד פגיעה ישראלית לכאורה בבתי חולים ובבתי ספר, ועיוות את תמונת המציאות על מנת להציג תמונה שקרית של משבר הומניטרי גדול ברצועה.^[809] כמו כן נטען שמשרד הבריאות העזתי מזייף מספרי הרוגים.^[810] מנהיגים בחמאס אמרו בריאיון לניו יורק טיימס כי מטרת המתקפה לא הייתה שיפור המצב ברצועה, אלא החזרת הסוגיה הפלסטינית לראש סדר היום העולמי, ושישראל תהיה ב"מצב קבוע של מלחמה" כדי שמדינות נוספות באזור יצטרפו למאבק נגדה.^[811][812] ב-1 בנובמבר 2023 אמר ראזי חמד, דובר ממשלת חמאס לשעבר, כי "אנו נחזור על התקפת 7 באוקטובר שוב ושוב עד שישראל תושמד".^[813]

עקב הפצת דיסאינפורמציה רבה בידי החמאס בפייסבוק ובפלטפורמות נוספות, הטיל האיחוד האירופאי אחריות על חברת מטא לטפל בנושא ואיים בהטלת סנקציות וקנסות אם הנושא לא יטופל.^[814] האיחוד האירופי התלונן לאילון מאסק כי הרשת החברתית אקס (לשעבר טוויטר) משמשת להפצת דיסאינפורמציה על המלחמה בישראל וכי "תוכן אלים וטרוריסטי לא הוסר מהרשת החברתית".^[815] האיחוד איים בהטלת עיצומים כספיים על הרשת. לפי בדיקה שערך הניו יורק טיימס, חמאס הצליח למנף את קשיי אכיפת מדיניות התוכן של אקס, ולהפיץ סרטונים אלימים בתפוצה רחבה וזאת במטרה לעורר אימה.^[816] לטענת מומחים, בוטים וחשבונות מזויפים שמופעלים על ידי איראן, חמאס והג'יהאד האיסלאמי מפיצים פייק ניוז ונרטיבים שמשרתים את חמאס.^[817] בתגובה אמרה מנכ"לית אקס לינדה יאקרינו (אנ'), כי הרשת הסירה מאות חשבונות שקשורים לחמאס ומחקה או תייגה עשרות אלפי תכנים מאז פרוץ המלחמה.^[817]

אנטישמיות ויהדות התפוצות

ערכים מורחבים – אנטישמיות בתקופת מלחמת חרבות ברזל, המחאות בארצות הברית במלחמת חרבות ברזל

יהדות התפוצות במלחמת חרבות ברזל נרתמה לסייע למדינת ישראל בגיוס כספים של מעל חמישה מיליארד שקלים, סיוע של אלפי מתנדבים שהגיעו לישראל להשתתף במרכזי התנדבות וחמ"לים אזרחיים, וסיוע להסברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל.^[818] התגברות האנטישמיות בתקופת מלחמת חרבות ברזל ברחבי העולם העמיקה את הקשרים בין יהדות התפוצות למדינת ישראל ולאזרחיה.

על פי דוח של משרד התפוצות שהוצג ב-20 באוגוסט 2024, תרמה יהדות התפוצות למדינת ישראל כ-1.4 מיליארד דולר (כ-5.1 מיליארד שקלים) בתרומות ישירות, הלוואות ותרומות של מוצרים.^[819]

מחאה פרו-פלסטינית בקולומבוס, אוהיו

מאהל מחאה פרו-פלסטיני באוניברסיטת קולומביה, אפריל 2024

עם תחילת הקרבות החלה התעוררות אנטישמית של הפגנות נגד ישראל, השחתה, אלימות, עד כדי רצח אזרח יהודי אמריקאי, פול וקסלר, שהפגין בעד ישראל.^[820] מספר האירועים האנטישמיים גדל פי חמישה לעומת השנה הקודמת.^[821] יהודים בעלי חזות חרדית הותקפו בשכונה יהודית בניו יורק.^[822] בנובמבר מסרה הליגה נגד השמצה כי מאז תחילת הלוחמה חל זינוק של יותר מ-919% בתוכן אנטישמי ב-X, ובפייסבוק עלייה של 28% אחוז.^[823] אירועים אנטישמיים התרחשו גם בארצות שנחשבות אוהדות ישראל.^[824] אנטישמיות זו גרמה להגברת הביקוש לעלייה לארץ.^[825] תופעה נרחבת נוספת הייתה תלישה של מודעות הקוראות להחזרת החטופים ברחבי העולם.^[826] במאי 2024 העבירה ממשלת ישראל החלטה הקובעת כי יהודים בתפוצות שנרצחו על רקע אנטישמי יונצחו על ידי מדינת ישראל.^[827]

לטענת החוקרת איסולדה פוגל (Isolde Vogel) מהאקדמיה האוסטרית למדעים (אנ'), לראות בישראל כתוקפן, ואת הפלסטינים כעם מדוכא, זה חלק מהאנטישמיות המודרנית. למרות הטבח שביצע חמאס, החשיבה האנטישמית לא נותנת מקום לגינוי הפשע הזה, וגם לא להבנה שהמצב מורכב יותר.^[828]

מחאות רבות פרצו ברחבי ארצות הברית מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, שכללו עצרות, הפגנות ומשמרות מחאה, כשמוקד מרכזי להפגנות היה מחאות באוניברסיטאות. הפגנות פרו-פלסטיניות נגד המלחמה התמקדו בדרישה להפסקת אש ונסיגת כוחות ישראליים מהשטחים הפלסטיניים.^[829] מפגינים פרו-פלסטינים מבקרים את ארצות הברית על תמיכתה בישראל, מוחים על התמרון הקרקעי ברצועת עזה, כשחלקם טוענים שישראל מבצעת רצח עם ברצועת עזה. על פי קבוצת מומחים אמריקאים שעוקבים אחר הפגנות פוליטיות בארצות הברית, נכון ל-5 בדצמבר, יותר ממיליון אמריקאים השתתפו בהפגנות על המלחמה.^[830]

נוסף להפגנות,^[831] למדיה החברתית^[832] ולחלק מערוצי התקשורת המרכזיים,^[833] גם מוסדות אקדמיים הפכו בטוחים פחות ליהודים.^[834][835] ב-18 באפריל 2024, פרצו מחאות פרו-פלסטיניות באוניברסיטת קולומביה, ומשטרת ניו יורק עצרה 108 מפגינים וקמפוס קולומביה נכבש על ידי מפגינים פרו-פלסטינים ונסגר למבקרים. ב-30 באפריל, משטרת ניו יורק נכנסה לקמפוס אוניברסיטת קולומביה ועצרה ופיזרה מפגינים פרו-פלסטינים שכבשו בנייני קמפוס וחנו בקמפוס.^[836] במקביל, ההפגנות התפשטו לקמפוסים נוספים בארצות הברית כמו אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס^[837] והמשטרה עצרה יותר מ-500 איש.^[838]

העורף הישראלי

ערך מורחב – העורף הישראלי במלחמת חרבות ברזל

התגייסות אזרחית

חמ"ל הנעדרים של אחים לנשק בתל אביב

מתנדבים בקטיף קלמנטינות בעוטף עזה, 17 בינואר 2024

מיד עם היוודע על טבח שבעה באוקטובר וברקע הידיעות על הטבח בדרום, הייתה התגייסות גדולה של ארגוני סיוע, ארגונים התנדבותיים אחרים שהסבו את משאביהם לצורכי השעה, וכן אזרחים יחידים. קמו חמ"לים אזרחיים לסיוע בתחומים שונים: תמיכה במשפחות הנפגעים והנופלים, סיוע באיתור נעדרים, חילוץ מאזורי העימות בחזית, סיוע נפשי לנפגעי חרדה, אירוח משפחות שפונו מאזורי העימות, תרומות דם וסיוע בבתי חולים, שמרטפות לילדיהם של חיילי מילואים, ועבודה חקלאית התנדבותית במשקים שנמצאו ללא עובדים לאחר שאלפי פועלים זרים עזבו את ישראל עם פרוץ המלחמה.^[839] אזרחים רבים תרמו כספים וציוד לשם אספקת ביגוד ומזון למפונים ולחיילים,^[840] ואף לרכישת והטסת ציוד אישי וצבאי חסר לחיילים בבסיסי צה"ל.^[841][842] גם חברות עסקיות נרתמו לעזרה ביוזמות רבות ומגוונות.^[843] הארגון חמ"ל אזרחי בשיתוף עם מתנדבי אחים ואחיות לנשק הקימו חמ"ל קדמי בקיבוץ בית קמה, החמ"ל האזרחי הפעיל 20 צוותי חילוץ אשר סייעו ל-3,000 אזרחים, עובדים זרים, פצועים, להתפנות למגורים זמניים באזור בית קמה, ולקבל סיוע חיוני ראשוני.^[844] ההתגייסות האזרחית באה לידי ביטוי בהקמתם של חמל"ים נוספים שגייסו כספים ומתנדבים ושיתופי פעולה עם גופים וחברות. חמ"ל השינוע הארצי משתף פעולה עם שתי חברות היי-טק, VIA ו־MONDAY ועם חב' מצברי שנפ. על פי דיווח של ההארגון יש לו 700 מתנדבים שעסקו בשינוע ציוד ואספקה.^[845] חמ"ל לב אחד הוקם בהובלת חברות Fiverr ו-HiBob ובשיתוף פעולה עם עמותת לב אחד ונותן תמיכה ללוחמים ומשפחותיהם באספקת ציוד ומזון, ליווי משפחות ההרוגים, סיוע לנפגעים ומפונים, ביקורי פצועים בבתי החולים.^[846] חמל דנה גת פועל בקיבוץ בצפון, בעזרת למען קרן ישראל גיבס גייס כספים. באמצעות קבוצות ווטסאפ נמצא עם אנשי צבא ואזרחים ומספק ציוד וצרכים העולים מהשטח. חמ"ל עוטפים בחסד הוקם לאחר המלחמה על ידי עמותה באותו שם. החמ":ל סייע לחיילי צה”ל שהתארגנו ללחימה בשדות כפר מימון וסייע בפינוי ב רוב קהילת כפר מימון ותושיה אל בתי מלון בירושלים. במהלך השהות סייע בארגון חיי הקהילה. המתנדבים בע"מ. חמ"ל אזרחי וצבאי בנתניה. במתנ"ס עיר ימים בנתניה הקים דודו סלמה יחד עם טאניה אוסץ, שניהם פעילים חברתים, מהיום הראשון למלחמה חמ"ל אזרחי. בשיתוף עם ארגונים נוספים החמ"ל סיפק למשפחות מפונים 4,500 ארוחות ביום^[847] חמ"ל החירום האזרחי הירושלמי הוקם מיד בתחילת המלחמה יחד תנועת התעוררות בירושלים, עמותת לב אחד, המרכז האקדמי שלם, ה"איחוד הירושלמי", "מחאת הסטודנטים", "הבית המשותף". בעזרת 6000 מתנדבים. חילונים, דתיים, חרדים, לא-יהודים, מבוגרים, צעירים ובני נוער ניתן סיוע למשפחות מפונים. החמ"ל שב לפעול שוב במבצע עם כלביא.^[848]

עם תחילת המלחמה הוקמו כיתות כוננות ברשויות מקומיות רבות ותוגברו קיימות. לראשונה נפתחו כיתות כוננות גם בערים וכן בקרב החברה החרדית.^{[849][850][851]} עד דצמבר 2023 הוקמו למעלה מ-800 כיתות כוננות ברחבי הארץ.^[852] השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר עודד את המהלך ומינה את ניצב בדימוס שמעון לביא כפרויקטור מיוחד עבורו.^[853] במקביל הוקלו הקריטריונים למתן רישיון נשק.^[854][855]

גיוס מילואים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להוסיף מידע על היקף גיוס המילואים וחוקים או תקנות בנושא.

מיומה הראשון של המלחמה התנהלו גיוס מילואים נרחב לצה"ל ואימון של הכוחות. תהליך זה נתקל בקשיים שאיתם התמודדו המתגייסים כדי להגיע לאזורי הכינוס. ביום הראשון לא פעלה כלל מערכת התחבורה הציבורית בגלל השבת, וחיילים נותרו שעות ארוכות ללא יכולת להגיע לבסיסים.^[856] לאחר מכן פעלה המערכת חלקית ואף בסופי השבוע, בשל הצורך להסיט משאבים לצורכי הלחימה.^{[857][858][859]} ישראלים ששהו בחוץ לישראל בזמן פרוץ המלחמה חזרו לישראל בטיסות של אל על כדי להצטרף ללחימה.^[860]

המלחמה פרצה בתקופה שבה הפטור לציבור החרדי מגיוס לצה"ל נמצא חסר עיגון משפטי. ביולי 2023 פקעו התיקונים המסדירים את מעמדם המיוחד בחוק,^[861] ומפלגת יהדות התורה איימה כי תפרוש מהממשלה אם לא תחל חקיקה לעיגון הפטור מיד עם תחילת מושב החורף של הכנסת באוקטובר 2023.^[862] לאחר פרוץ המלחמה, הנושא עורר תשומת לב ותרעומת ציבורית מוגברת. בג"ץ הוציא צווי ביניים המחייבים את הממשלה לנמק מדוע לא יגויסו בני הישיבות,^[863] ולהפסיק לתקצב את הישיבות שתלמידיהן אינם מתגייסים.^[864] בחודש מרץ הוכן מתווה לחקיקת "חוק הגיוס", שקבע דרישות מחמירות מבעבר להגדרת אלו שתורתם אומנותם והעמיד בחירה עבור אלו שאינם עומדים בדרישות בין שירות בצבא לבין שירות במסגרות חלופיות כגון איחוד הצלה, משטרת ישראל וכדומה. מתווה זה קיבל לראשונה הכרה פומבית מצד רבני הציבור החרדי.^[865] באוגוסט החלה הממשלה במשלוח צווי התייצבות לכמה מאות בחורים חרדים, אך מאמצים אלה נתקלו בשיעור התייצבות נמוך והפגנות סוערות מצד חרדים המתנגדים לגיוס.^[866]

השפעות פוליטיות

ערכים מורחבים – קבינט המלחמה (ישראל), מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל

הבחירות לרשויות המקומיות, שהיו אמורות להתקיים בסוף חודש אוקטובר, נדחו בעקבות המלחמה ל-30 בינואר 2024 ולאחר מכן נדחו בשנית ל-27 בפברואר 2024.^[867]

ב-19 באוקטובר 2023 הוקמה מנהלת תקומה במטרה לשקם את יישובי עוטף עזה שנפגעו במתקפת הפתע. בראש המנהלת עמד מאז הקמתה ועד אוגוסט 2024 תא"ל (במיל') משה אדרי ותקציבה הראשוני עמד על כמיליארד שקל, באפריל 2024 הממשלה אישרה תקציב של 19 מיליארד שקלים נוספים למנהלה.^[868] ב-21 ביולי 2024 מונה אלוף (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום לתפקיד פרויקטור הצפון, שיהיה אחראי לניהול ותכלול שיקום אזור הצפון.^[869] הוא התפטר בהמשך ומבקר המדינה פרסם דו"ח על הליקויים בשיקום.^[870]

ישיבת קבינט המלחמה עם מזכיר המדינה של ארצות הברית אנתוני בלינקן, נובמבר 2023

עם פרוץ המלחמה קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו לראשי האופוזיציה להצטרף לממשלת חירום.^[871] ב-11 באוקטובר הכריז יו"ר סיעת המחנה הממלכתי, בני גנץ, על הצטרפות סיעתו לממשלה. באותו ערב הוקם קבינט המלחמה, ולמחרת הושבעו חמישה מחברי המחנה הממלכתי לשרים בממשלה. בכך הקואליציה מנתה 76 ח"כים. קבינט המלחמה הורכב משלושה חברים בעלי זכות הצבעה ושלושה משקיפים.^[872] החברים:

• ראש הממשלה בנימין נתניהו
• שר הביטחון יואב גלנט
• יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ

המשקיפים:

• חבר הכנסת מהמחנה הממלכתי גדי איזנקוט
• יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי
• השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר

ב-12 באוקטובר 2023, לבקשתו של שר הפנים ושר הבריאות משה ארבל, הועבר תיק הבריאות לידיו של חבר הכנסת אוריאל בוסו. במהלך המלחמה נסגרו ארבעה משרדי ממשלה: משרד ההסברה, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, המשרד לקידום מעמד האישה ומשרד המודיעין.

ב-1 בינואר 2024, בוצע חילוף במשרדים בין השרים ישראל כ"ץ ואלי כהן בהתאם להסכמים הקואליציוניים תרם המלחמה. כאשר כ"ץ נכנס לתפקיד שר החוץ במקום השר אלי כהן, ואילו הוא החליף את כ"ץ בתפקיד שר האנרגיה והתשתיות.

ב-13 במאי 2024 התפצלה מפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער מסיעת המחנה הממלכתי^[873] ולאחר שלא קיבלה ייצוג בקבינט המלחמה לפי דרישתה, פרשה מהממשלה.^[874] בכך נשארה הממשלה עם רוב של 72 חברי כנסת בקואליציה. ב-9 ביוני הודיע בני גנץ כי גם מפלגתו פורשת מהממשלה.^[875] ב-17 ביוני פורק הקבינט. לפי מספר פרסומים בספטמבר 2024, המשיך להתקיים פורום מצומצם לניהול המלחמה אשר כלל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, שר המשפטים יריב לוין, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, שר החוץ ישראל כ"ץ וח"כ אריה דרעי.^[876]

הפגנה למען עסקה להחזרת החטופים מול הקריה בתל אביב

מספר מחאות אזרחיות פרצו על רקע המלחמה וכללו הפגנות והפרות סדר. הבולטות שבמחאות היו: קריאה לביצוע עסקת חטופים, קריאה להתפטרותו של נתניהו והקדמת הבחירות,^[877] הפגנות בעד הגברת הלחץ הצבאי על חמאס והמשכת הלחימה,^[878] חסימת משאיות הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה,^[879] הפגנות בקריאה להתיישבות יהודית ברצועת עזה,^[880] הפגנה למען שוויון בנטל וגיוס בני ישיבות,^[881] הפגנות חרדים נגד גיוס בני ישיבות ונגד שיתוף פעולה עם צה"ל,^[882][883] והפגנה להחזרת המפונים לבתיהם.^[884] ההתארגנויות הידועות ביותר שנוצרו בעקבות המלחמה הן פורום משפחות החטופים ופורום תקווה. שני הפורומים הוקמו כדי להוות קבוצות לחץ באמצעות הפגנות, הפצת חומרי הסברה, ופגישות עם פוליטיקאים.

ב-29 בספטמבר 2024 הודיעו ראש הממשלה נתניהו ויו"ר סיעת הימין הממלכתי גדעון סער על הצטרפות סער ומפלגתו לקואליציה. למחרת, ב-30 בספטמבר, מונה סער לשר בלי תיק וצורף לקבינט.

ב-5 בנובמבר 2024 פיטר ראש הממשלה בנימין נתניהו את שר הביטחון יואב גלנט. שר החוץ ישראל כ"ץ החליף את גלנט ונכנס לתפקיד שר הביטחון, יו"ר סיעת הימין הממלכתי גדעון סער מונה לשר החוץ.^[885] בנוסף, חבר הכנסת זאב אלקין מונה לשר במשרד האוצר – האחראי על מנהלת תקומה ומנהלת שיקום הצפון וחברת הכנסת שרן השכל מונתה לסגנית שר החוץ.^[886]

ב-19 בינואר 2025 בעקבות אישור עסקת החטופים השנייה, התפטר השר לביטחון לאומי ויושב ראש מפלגת עוצמה יהודית איתמר בן גביר, יחד עם יתר שרי מפלגתו, שר המורשת עמיחי אליהו והשר לפיתוח הנגב והגליל יצחק וסרלאוף מהממשלה.^[887] חודשיים לאחר שהתפטרו ובצל חידוש הלחימה ברצועת עזה, ב-19 במרץ 2025, אישרה הממשלה את חזרתם של בן גביר וחברי סיעתו - עמיחי אליהו ויצחק וסרלאוף לשולחן הממשלה ולתפקידיהם.^[888]

השפעות כלכליות

ערך מורחב – השפעת מלחמת חרבות ברזל על הכלכלה

תמיכה בתוצרת ישראלית במהלך מלחמת חרבות ברזל

במהלך טבח שבעה באוקטובר ניזוקו בישראל 8,402 מבנים^[889] ולמעלה מעשרת אלפים כלי רכב.^[553] בחודש אוקטובר 2023 נעדרו מעבודתם כ-764 אלף איש – כ-17.6% מהמועסקים, זאת בהשוואה לכ-17 אלף נעדרים בחודש ספטמבר שקדם למלחמה. 280 אלף מועסקים נעדרו בשל צמצום פעילות העסקים (צד הביקוש), כ-140 אלף בשל גיוס לשירות מילואים, ו-345 אלף בשל סיבות אחרות הקשורות לצד ההיצע.^[890]

ב-24 באוקטובר 2023 הורידה חברת דירוג האשראי S&P את תחזית דירוג האשראי של ישראל מ"יציבה" ל"שלילית", והודיעה כי דירוג האשראי יֵרד אם העימות הצבאי יתרחב ויגדיל את הסיכונים הביטחוניים והגאופוליטיים שאיתם מתמודדת ישראל.^[891] במהלך 2024 שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות (מודי'ס, פיץ' ו-S&P) הורידו את דירוגי האשראי של ישראל. באוגוסט 2024 התריע פרופ' צבי אקשטיין כי המשך הלחימה והתעצמותה יגררו השלכות מרחיקות לכת על כלכלת ישראל, מבחינת צמיחה כלכלית, גירעון תקציבי, חוב חיצוני, תעסוקה, מצב ההיי-טק בישראל וכל היבט כלכלי אפשרי. להערכתו המדינה לא ערוכה לתרחישים אלה.^[892] בספטמבר 2024 מודי'ס הורידה שוב את דירוג האשראי של ישראל באופן חריג בשתי דרגות והוסיפה תחזית דירוג שלילית. בדוח חריף ציינה מודי'ס את ההוצאות העצומות של המלחמה בשתי חזיתות ואת היעדרם של צעדים משמעותיים ומספקים מצד הממשלה כדי לטפל בגירעון.^[893]

לפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הלחימה בעזה עולה כ-246 מיליון דולר ביום.^[894] בנוסף לכך, לפי בנק ישראל, עלות המלחמה למשק הישראלי בשל היעדרות מעבודה מגיעה ל-600 מיליון דולר בשבוע, אובדן של כ-6% מהתמ"ג השבועי.^[895]

בספטמבר 2024 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי תחזית הצמיחה השנתית ב-2024 היא 0.7%, שמשמעותה צמיחה שנתית שלילית במיוחד, עקב השפעות המלחמה על התוצר והירידה בייצוא.^[896]

על פי פרסום המכון הישראלי לדמוקרטיה מאוקטובר 2024, המשק הישראלי מאבד בכל חודש כ-1% משעות העבודה שלו, שהן כ-1.16 שעות בשל התארכות מילואים. כ-14,000 עצמאים הקפיאו את העסק שלהם והתגייסו למילואים. בחברה הערבית נרשם זינוק של כ-6% בשיעור האבטלה, כ-22,000 גברים ערבים (בגילים 25–64) לא חזרו לעבודה. בתחילת המלחמה נרשמה ירידה של כ-7% בתעסוקת אימהות לילדים צעירים. הענפים במשק אשר נפגעו במיוחד: האומנות, הבידור והפנאי, האירוח והאוכל וענף הבינוי.^[897]

השפעות על בריאות ורווחה

ערך מורחב – השפעות מלחמת חרבות ברזל על ילדים ובני נוער בישראל

בעקבות טבח שבעה באוקטובר נפתחו ברחבי הארץ מוקדים טלפוניים לתמיכה נפשית.^[898] בעמותת נט"ל הזהירו את הציבור שלא להיחשף לתכנים מעוררי טראומה כמו תמונות וסרטוני סנאף.^[899] חשיפה כזו נקשרה בעבר לדיכאון, חרדה, ופוסט-טראומה.^[900][899] בסקר שבוצע באפריל 2023 עלה כי 63% מבני הנוער נחשפו ברשת לתכנים קשים הקשורים למלחמה כמו תמונות, סרטונים, התכתבויות ופוסטים המכילים תיאורים גרפיים של הטבח שביצעו מחבלי החמאס.^[901] מחקר אורך (אנ') מצא שבריאותם הנפשית של הישראלים נפגעה באופן משמעותי. שיעור הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית עלה מ-16% באוגוסט 2023 ל-30% בנובמבר 2023. חלה עלייה גם בשיעור הסובלים מחרדה ודיכאון.^[902]

בעקבות המלחמה נרשמה עלייה בתקריות האלימות במשפחה. בשלושת החודשים הראשונים למלחמה דווח על עלייה של 37% בפניות למוקד האלימות נגד ילדים. הדיווחים כללו פגיעה מינית, הזנחה ואלימות פיזית.^[903]

המלחמה הביאה להשבתה זמנית של הלימודים הפרונטליים במערכת החינוך בישראל, ותלמידים רבים נאלצו לעבור למודל של למידה מרחוק. נמצא כי 26% ממוסדות החינוך בישראל אינם ממוגנים כראוי.^[904] התקיימו ניסיונות לשמור על רצף לימודי באמצעות חלוקה של מחשבים ניידים לתלמידים שפונו מבתיהם והקמת בתי ספר חדשים במקומות המרכזיים אליהם התפנו.^[905] משרד החינוך החליט לקבוע בשיתוף עם מנהלי בתי הספר תוכניות מותאמות לתלמידים שחוו אובדן משפחתי במהלך המלחמה.

על פי דו"ח ארגון לתת לשנת 2024, אצל 30.9% המצב הנפשי החמיר או החמיר מאוד בהשוואה למצבם לפני המלחמה. אצל 17.6% המצב הבריאותי החמיר או החמיר מאוד.^[906]

החברה הערבית בישראל

כתב אישום הוגש נגד 13 ערבים ישראלים, רובם תושבי סכנין, באשמה שהיו שותפים בחוליית טרור שתכננה לבצע פיגועים בשיתוף פעולה עם חמאס.^[907]

מספר מצומצם של עובדים ערבים ובהם אנשי רפואה, סטודנטים, נשות חינוך והשחקנית מאיסה עבד אלהאדי, נעצרו לאחר שהביעו תמיכה בחמאס ובמעשי הטבח שביצע. חלקם הודחו מעבודתם או ממוסדות הלימוד שבהם למדו, וחלקם נחקרו במשטרה בחשד לתמיכה בטרור.^{[908][909][910][911]} היו שטענו כי חלק מהמעצרים בוצעו בשל הזדהות עם האוכלוסייה האזרחית בעזה, ציטוט פסוקים מהקוראן או הבעת תמיכה כלשהי בפלסטינים.^[912]

מספר חברי כנסת ערבים גינו את מתקפת הפתע ונרתמו להתגייסות האזרחית. חבר הכנסת איימן עודה גינה מעל דוכן הכנסת את המתקפה^[913] ואת הקריאה של הנהגת חמאס לציבור הערבי בישראל להצטרף לטבח באזרחים חפים מפשע.^[914] הוא שיבח את היהודים והערבים שבחרו להתנדב בסיוע לקורבנות. חבר הכנסת מנסור עבאס גינה את מתקפת חמאס^[915] ופנה לאזרחי המדינה הערבים בבקשה שלא לעודד גורמים קיצוניים ושוליים בחברה הערבית לאור המתיחות שיצרה המלחמה.^[916]

בין האזרחים שנרצחו ונחטפו במתקפת הפתע היו גם ערבים ישראלים. במהלך הטבח ביצעו אזרחים ערבים פעולות הצלה^{[917][918][919]} ויזמו התארגנויות לאיתור נעדרים, חילוץ משטחי אש ומתן טיפול רפואי תוך סיכון חייהם של המחלצים, שחלקם נהרגו במסגרת פעילותם.^[920] אזרחים מהפזורה הבדואית התנדבו לחיפוש נעדרים בשטחי העוטף,^[921] והביעו את רצונם להתנדב לצה"ל ולמשטרה בתפקידי לחימה ולסייע בכל דרך אפשרית.^[922] מועצת כפר קאסם הזמינה משפחות מהדרום להתארח בעיר.^[923]

על רקע המשבר ההומניטרי והרעב ההמוני ברצועת עזה, התארגנו יוזמות רבות בחברה הערבית לאיסוף סיוע שהסתכם ביותר ממאה משאיות ועשרות טונות של מוצרי מזון, היגיינה וחומרי ניקוי. עם זאת, הממשלה החליטה להתיר רק סיוע שנתרם מחו"ל או סחורות שקנו סוחרים עזתים מסוחרים בגדה המערבית, בכפוף לתיאום ולבדיקה של הרשויות בישראל, ולכן הסיוע לא הגיע ליעדו.^[924]

בעקבות המלחמה נרשמה ירידה דרמטית בייצוג ערבים בטלוויזיה וברדיו.^[925] בשנת 2024, על פי "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי־אופוק ואתר "העין השביעית", רק 1.4% מבין המרואיינים, הפרשנים והדמויות שקולותיהם הושמעו בשידורים היו ערבים, אף ששיעורם בכלל האוכלוסייה הוא 21.1%.^[926]

זיכרון והנצחה

ערך מורחב – הנצחת קורבנות טבח שבעה באוקטובר

אנדרטאות ומיצגים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. אנדרטאות נוספות הוקמו בינתיים ואינן מוזכרות.

תמונות הנרצחים במסיבה מוצגות באנדרטה שבחניון רעים

לאחר הטבח בפסטיבל נובה, נותרו מאות מכוניות פזורות בצידי כביש 232, רבות מהן שרופות כליל. המכוניות השרופות נאספו אל מגרש ליד מושב תקומה, ונערמו למעין קיר שהפך לאנדרטת "קיר המכוניות" לזכר הנרצחים.^[927] בחניון רעים, שבו נערך הפסטיבל בלילה שקדם למתקפה, הוקמה באופן ספונטני אנדרטת נרצחי פסטיבל נובה. במקום הוצבו בזנטים שעליהם תמונות הנרצחים בטבח, ובט"ו בשבט תשפ"ד (ינואר 2024) נטעו עובדי הקרן הקיימת לישראל יחד עם משפחות הנרצחים שתילי עצים לזכרם של קורבנות הטבח. בהמשך נוספו במקום אמצעי הנצחה נוספים.^[928] מאז הטבח הגיעו לאתר אלפים רבים, וקבוצות מאורגנות של תלמידי בית ספר, אנשי כוחות הביטחון, משלחות מחו"ל ועוד, מגיעות באורח קבע למתחם.^[929]

ב-6 בדצמבר 2023 נחנכה בכפר המכביה אנדרטה בשם "פסל עוטף ישראל" לזכר נרצחי מתקפת הפתע. הפסל נוצר על ידי הפסלת דינה רקנאטי, ונתרם לאחר מותה על ידי משפחת רקנאטי.^[930] עיריית פתח תקווה החליטה להקים בעיר גשר ואנדרטה לזכר קורבנות מתקפת הפתע וחללי מלחמת חרבות ברזל.^[931]

במאי 2024, לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, השיק תאגיד השידור הישראלי מוזיאון וירטואלי אינטראקטיבי בשם כאן 7.10.360 להנצחת מאורעות מתקפת הפתע והשלכותיה.^[932]

באוקטובר 2024 השיק המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה אתר הנצחה לאזרחים הוותיקים חללי מלחמת חרבות ברזל.^[933]

אומנות ועולם הבידור והתרבות

ערכים מורחבים – מלחמת חרבות ברזל במוזיקה, מלחמת חרבות ברזל בספרות, הספורט הישראלי במלחמת חרבות ברזל

ציור קיר באשדוד המציג את צה"ל כצבא של אריות לצד ביטוי מתוך תיעוד פופולרי של שיגור טיל: "שתיים, שלוש, שַׁ–גֵּר".

אירועי הטבח והמלחמה הביאו אמנים רבים לפעול למען הציבור בתחומי אומנותם.

• אמנות רחוב: אמנים רבים ציירו גרפיטי וציורי קיר במרחב הציבורי והעירוני בישראל, לחיזוק המורל הלאומי ולהבעת תמיכה בחיילי צה"ל שנלחמים בחזית.^[934]
• מיזם ״חפץ מעבר״: פרויקט המשקם חפצים שנפגעו במסגרת אירועי ה־7 באוקטובר, ומשמיש אותם מחדש.^[935] מטרת הפרויקט להעניק לתושבי העוטף תהליך ליווי באמצעות חידוש חפץ מביתם שנפגע על מנת לסייע בתהליך השיקום.^[936] התערוכה, “חפץ מעבר – הסיפור שמעבר לחפץ”, המבוססת על שחודשו או עוצבו במסגרת הפרויקט, הוצגה במתחם עזריאלי שרונה בתל אביב.^[937]
• מוזיקה: אומנים רבים הופיעו בהתנדבות בפני חיילים, ביניהם חנן בן ארי, שלמה ארצי, עומר אדם, ביני לנדאו, הראל טל ורבים אחרים. מוזיקאים הוציאו שירים וגרסאות כיסוי בהשפעת המלחמה; להעלאת המורל, לזכר ההרוגים, למען שחרור החטופים ובמחאה על המחדל שגרם לטבח. בקונצרט מולדת כ-1,000 מוזיקאים שיתפו פעולה בביצוע השיר "הביתה" למען החזרת החטופים.^[938] אושר כהן הופיע לאלפי אנשים עם השיר "תרקדי".
• קולנוע: הן סרטים עלילתיים והן סרטים תיעודיים נוצרו בעקבות אירועי הטבח והמלחמה, בהם הסרט התיעודי #NOVA של Yes הטלוויזיה בלוויין על הטבח במסיבת הנובה, שהיה הסרט התיעודי הנצפה ביותר בתולדות yes‏;^[939] הסרט "זעקות ואז שתיקה", בבימויה של ענת סטלינסקי ובהשתתפות שריל סנדברג, סוקר את ההתעללות המינית שארעה בטבח 7 באוקטובר ומפרט את המאורעות באזור פסטיבל נובה.
• תיאטרון: המחזה הדוקומנטרי ״שורה: מלאכת זיהוי חיים״ מאת המחזאי רועי יוסף הועלה בפסטיבל ישראל 2024. המחזה מבוסס על שירות המילואים של יוסף במשימת זיהוי החללים במחנה שורה והוא מבוסס על עדויותיהם של האנשים שעסקו במלאכת הזיהוי. המחזה מציג בתיאטרון תמונע.^[940]
• ספרות: על פי דו"ח הספרייה לאומית, נכון למאי 2024 יצאו מעל ל-80 ספרים העוסקים בנושאים שונים בהקשר למלחמה.^[941] יוסי קווטינסקי ערך את האלבום "הותר לפרסום" ובו מונצחים כל הנופלים,^[942] אלקנה כהן כתב את הספר "מספר אישי 7.10.23" ובו מספר על המלחמה דרך עיניו של קצין בקומנדו הישראלי, מיכה גודמן פרסם את ספרו "היום השמיני: ישראל שאחרי 7 באוקטובר". הספר "שבת שבעה באוקטובר" נערך על ידי יוצרים ויוצרות ישראלים כאשר מחבר הספר מופיע בתור "עדויות".
• מחול: המסלול לתנועה וכוריאוגרפיה של מכללת ספיר חזר ביוני 2024 לשדרות כדי לעודד ריפוי דרך אמנות.^[943]

יום הזיכרון לחללי המלחמה

ערך מורחב – יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל

בישיבת ממשלה^[944] שנערכה ב-17 במרץ 2024 אישרה הממשלה פה אחד כי בכ"ד בתשרי בכל שנה יתקיים יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל. התאריך נקבע יומיים לאחר המועד העברי של מתקפת הטרור,^[945] בשל העובדה כי כ"ב בתשרי הוא חג שמחת תורה, וכ"ג בתשרי הוא יום אסרו חג סוכות. הוחלט כי יום הזיכרון יוקדש לאירועי מתקפת הפתע והמלחמה ויתקיימו בו שני טקסים ממלכתיים: טקס לזכר האזרחים שנרצחו בפעולות האיבה, וטקס לזכר הלוחמים שנהרגו במלחמה.

לצד ההחלטה לקבוע יום אבל לאומי בכ"ד בתשרי מדי שנה, הוחלט בנוסף כי בשנה הראשונה ייערך טקס ממלכתי בתאריך הלועזי, 7 באוקטובר, באופן חד פעמי, בשל הדומיננטיות של תאריך זה בתודעה הציבורית.^[946] הוחלט כי השרה מירי רגב תהיה אחראית על הפקת הטקס הראשון, והשרה החליטה שהטקס ייערך כמופע מוקלט מראש, ללא קהל, שישודר בערוצי הטלוויזיה.^[947] החלטה זו נתקלה בהתנגדות, גם מצד קורבנות המתקפה, וגרמה להכרזה של רבים מיישובי עוטף עזה והערים השכנות על החרמת הטקס הממלכתי.^[948][949] בשל כך הופק "טקס הזיכרון הלאומי של משפחות 7 באוקטובר" כטקס זיכרון חלופי לציון יום הטבח.^[950]

לקריאה נוספת

• בוב וודוורד, מלחמה, הוצאת ידיעות ספרים, 2025
• אדם רז ואסף בונדי, הלקסיקון של הברוטליות, מונחים מרכזיים ממלחמת עזה, פרדס הוצאה לאור, 2025^[951]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מלחמת חרבות ברזל
דיווחים בוויקיחדשות: מלחמת חרבות ברזל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלחמת חרבות ברזל

• ד"ר לירם קובלנץ שטנצלר, סיכולים ממוקדים, באתר מערכות, 2024
• ישראל במלחמה – עדכונים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 באוקטובר 2023
• מתקפת פתע על ישראל בחג - עדכונים, באתר ynet, 7 באוקטובר 2023
• מתקפת פתע של חמאס – עדכונים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2023
• עזה פתחה במלחמה - עדכונים, באתר וואלה, 7 באוקטובר 2023
• מההודעה הראשונה, דקה אחר דקה. יומן המלחמה, באתר צה"ל
• 846 חללי המלחמה ששמותיהם הותרו לפרסום, באתר צה"ל
• חרבות ברזל, באתר gov.il
• יומן מלחמה מיוחד: מה שקרה בשבוע האחרון. שרשרת האירועים, סרטון בערוץ "הפצות צה"ל", באתר יוטיוב (אורך: 05:06), 14 באוקטובר 2023
• מעין רודה ורעות מרים כהן, הנופלים והנרצחים במלחמה: כל הנתונים, באתר ynet, 27 בנובמבר 2023
• תמונת מצב המלחמה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
• סיכום שנת 2023, באתר השב"כ
• מערכת את"צ, איך נראית הלחימה בשטח? עושים סדר - תמונת מצב מיוחדת, באתר צה"ל, 6 בינואר 2024
• מאגר מלחמת ישראל - נתונים וסטטיסטיקות על מלחמת חרבות ברזל - הביטחוניסטים
• עדכון דובר צה"ל: סיכום 3 חודשי לחימה, סרטון בערוץ "עדכוני צה"ל", באתר יוטיוב (אורך: 17:36), 6 בינואר 2024
• רוני לינדר, 40 זוגות אחים ו-22 נרצחים מחולון: המספרים שאסור לנו לשכוח ולהשכיח, באתר הארץ, 5 באפריל 2024
• מבט מל"מ 97, מאי 2024
• יואב זיתון, עוד לפני הסטת הכוחות לצפון: כך חמאס משתלט מחדש על עזה, באתר ynet, 25 בספטמבר 2024
• עושים סדר: איך פגע צה"ל ב-5 המאמצים העיקריים של חיזבאללה? | צה"ל, סרטון בערוץ "צה"ל - צבא ההגנה לישראל", באתר יוטיוב (אורך: 03:42)
• עמליה סער, הצפה רגשית של הפוליטי, הזמן הזה, דצמבר 2024
• פורום היום שאחרי, ‏07.10.2023

כתבות

• שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר – סיקור מיוחד באתר ynet
• שבת, 06:29 - היום שבו הכול השתנה: שבועיים למתקפת הפתע | יומן מלחמה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 באוקטובר 2023
• Emily Crane, Israel starts raids inside of Gaza—what a full scale ground invasion will include and how it could play out, New York Post, ‏14 באוקטובר 2023
• ניר דבורי, ‏התקדמות בקצב ה-D9: כך מתנהלת הלחימה הקרקעית של צה"ל ברצועה, באתר ‏מאקו‏, 1 בנובמבר 2023
• יניב קובוביץ, ככה נראית מלחמה, ככה נשמעת מלחמה: מסע עם צה"ל לתוך רצועת עזה, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2023
• עמיר כהן, ממתקפת הפתע ועד לקרבות בעזה: חודש למלחמה, באתר חדשות 13, 4 בנובמבר 2023
• יואב זיתון, הכתר על העיר עזה הולך ומושלם, המטרה: מצור שיחנוק את בכירי חמאס, באתר ynet, 5 בנובמבר 2023
• דני קושמרו, ‏עזה, סרט מלחמה: דני קושמרו בלב הקרבות, הכי קרוב לבית החולים שיפא, באתר ‏מאקו‏, 10 בנובמבר 2023
• אדוה דדון, ‏זה אולי האתגר הכי גדול של צה"ל במלחמה: "יש מנהרות שהבריחו בהן משאיות, טילים בגודל של חדר", באתר ‏מאקו‏, 12 בנובמבר 2023
• אל"ם (מיל') יוסי תורג'מן, תפקידו של חיל השריון במלחמה הנוכחית, אתר מערכות(הקישור אינו פעיל, 5.11.2024), 2023
• יואב קרן וגיל יוחנן, עזה, 100 מטר מאיתנו – מלחמה | צפו בתיעוד היתקלות של כוח צנחנים בשג'אעיה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
• ליעם אדיב וענבר דקל כהן, אספנו כמה מהחידושים שנכנסו לפעולה ב-100 ימי מלחמה, באתר צה"ל, 14 בינואר 2024
• Israel Builds Buffer Zone Along Gaza Border, Risking New Rift With U.S., וול סטריט ג'ורנל, 25 בינואר 2024
• The Vicious Cycle Driving Gaza’s North to Famine, אתר WSJ
• יואב זיתון, יעל צ'כנובר, מתן צורי, יאיר קראוס, ישראל מושקוביץ, הזירות התקועות, החטופים, המפונים: 200 ימים למלחמה, תמונת מצב מכל החזיתות, באתר ynet, 23 באפריל 2024
• התמרון היה טבילת האש עבורם - הנה כמה מכלי המלחמה, באתר צה"ל, 24 באפריל 2024
• יואב זיתון, נעים באיטיות, בתוך הסמטאות הצפופות של מעוז חמאס: "250 מחבלים חוסלו כאן", באתר ynet, 23 במאי 2024
• נתיבי הברחת הנשק החשאיים של איראן - והמטרה: "להציף את יהודה ושומרון בנשק", באתר ynet, 9 באפריל 2024
• במילותיו, באתר ynet
• חישוב מסלול מחדש – שנה לתחילת המלחמה באתר וואלה
• אבי יששכרוף, חיזבאללה הוכה שוק על ירך במלחמה, וכבר לא יוכל להכחיש: הוא הפסיד, באתר ynet, 27 בנובמבר 2024
• רוני דורי, חרמות ברזל, באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2024
• אסף הלר, הדרך אל הכישלון המודיעיני - פרק מתוך ספר "המודיעין והשבעה באוקטובר", המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, 28 במאי 2025
• פערים גדולים בהכרת האויב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 28 במאי 2025
• אבשלום קור, באופן מילולי: האלוף איציק כהן פורץ שערי עזה, גלי צה"ל, 3 ביולי 2025
• דודי סימן טוב ושובל בן יאיר, יוזמות אזרחיות מודיעיניות במלחמת 7 באוקטובר, מערכות, 10 ביוני 2025
• בידוד בין-לאומי, פגיעה בביטחון ואיום הולך וגובר: ישראל בצניחה מדינית חמורה, באתר ‏מאקו‏, 5 באוגוסט 2025
• יואב זיתון, עוד מהלך טקטי, בלי יעד ארוך טווח: מה מצפה לצה"ל בסמטאות שאטי ומנהרות דיר אל בלח, באתר ynet, 6 באוגוסט 2025
• חיים נסים ועליזה שניצר, "טוּפַאן אל-אַקְצַא": מה עומד מאחרי השם?, מבט מל"מ, גיליון 100, אפריל 2025, עמודים 68–69

תמונות

• מערכת ישראל היום, צפו: 50 ימי הלחימה בתמונות, באתר ישראל היום, 25 בנובמבר 2023
• התמונות שמסכמות את השבוע האחרון, באתר צה"ל, 16 בדצמבר 2023

כתבות וידאו

• ערוץ 12: היום הראשון של מלחמת חרבות ברזל, 07.10.2023 (א), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 8:30:54)
• צחנת גופות, סלון שספג טיל נ"ט ושובל דם: דיווח מקיבוץ התופת בארי, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 08:11)
• היום התשעה עשר למלחמה: תקיפות עוצמתיות, חיסולים ושיגורים לאילת, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 02:04), 25 באוקטובר 2023
• 600 מטרות הותקפו בתוך יממה: הפעולה הקרקעית בעזה מתרחבת, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 03:52), 30 באוקטובר 2023
• תיעודים מיוחדים: כך נראים ימי הקרב הראשונים בתוך עזה, סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 04:16), 1 בנובמבר 2023
• טילים מהצפון, נפילות במרכז וחיסול עשרות מחבלים: סיכום היום ה־63 למלחמה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 4:34), 8 בדצמבר 2023
• צה"ל השלים את כיבוש בית חאנון, לוחמי דובדבן בחאן יונס: היום ה-73 למלחמה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 03:41), 18 בדצמבר 2023
• תיעוד מיוחד מלב עזה: עיר הטרור של מוחמד דף ויחיא סינוואר נחשפת, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 04:50), 20 בדצמבר 2023
• צה"ל ממשיך בהתקפות בכל רחבי הרצועה - וקרא לתושבים להתפנות דרומה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 03:38), 25 בדצמבר 2023
• הקרב על השכונה האחרונה בצפון הרצועה: היום ה-88 למלחמה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 03:47), 2 בינואר 2024
• כ-16,000 מחבלים חוסלו בעזה מפרוץ המלחמה: כך פועל צה"ל ברחבי הרצועה, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 03:03), 17 באוגוסט 2024

ביאורים

1. שני חיילים נהרגו בים האדום ועוד שלושה מפגיעת כטב"ם מתאבד בירדן
2. כלל המספרים לא כוללים את ארבעת הישראלים החטופים מלפני המלחמה – אורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א־סייד
3. "טיהור" או "טיהור שטח" בהקשר הצבאי הוא ניטרול כל האיומים בתא השטח, ולרוב כולל את הריגת כל כוחות האויב שנמצאים בו.