ארצות התן

ארצות התן הוא ספרו הראשון של עמוס עוז, שיצא בהוצאת מסדה בשנת 1965, וכולל סיפורים, שחלקם התפרסמו כבר בכתבי העת השונים. הסיפורים נסובים ברובם על חברי קיבוץ, אך שונים בגישתם הצורנית והתוכנית משאר גיבורי הקיבוץ הספרותיים שנידונו בעשורים הקודמים.^[1]

ארצות התן

ארצות התן
מידע כללי
מאת	עמוס עוז
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	אנגלית, צרפתית, פולנית
סוגה	סיפורים
הוצאה
הוצאה	מסדה
תאריך הוצאה	1965
מספר עמודים	173
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001311244

רשימת הסיפורים בספר

1. ארצות התן

2. נוודים וצפע

3. דרך הרוח

4. קודם זמנו

5. מנזר השתקנים

6. אש זרה

7. כל הנהרות

8. תיקון העולם

9. אבן חלולה

10. על האדמה הרעה הזאת

תנים ויצרים אפלים

שם הספר נגזר משמו של הסיפור הראשון שבאסופה: "ארצות התן", אך לא זו הסיבה היחידה לכותר הספר; התנים נוכחים כמעט בכל אחד מהסיפורים, ותיאורם, התנהגותם ויללותיהם מסמרות השיער הנשמעות היטב בלילה, משדרות ביתר שאת את היצרים והתשוקות האפלות, שהאדם כולא בתוכו. המספר כאילו מצביע על המימד החייתי שבאדם, החבוי בתוכם של אנשים, שבהם הקורא נפגש מדי יום ביומו, מבלי לנחש מה מתרחש בנפשם פנימה.^[2]

וכך מתאר המספר את נפילתו של תן צעיר במלכודת:

הוא זקף את אזניו בחרדה סתומה ולא שמע שום קול. הריחות טרפו את עשתונותיו. האומנם מקרה הוא? אנחנו תולים במקרים עיורון, והמקרים ניבטים אלינו באלף עיניים. עדיין רך הוא הגור הזה, ואם חש באלף העיניים הננעצות בו, לא יכול היה להבין מה הן אומרות. חומה של ברושים זקנים מאובקים מקיפה את הבוסתן. מה הוא החוט הסמוי ההולך מן הדומם אל החי? אנחנו מחפשים את קצה החוט הזה ביאוש, בחרון, בעוית, נושכים שפתיים עד דם, מצמצמים את עינינו בשגעון. התנים יודעים את החוט. זרמים ענוגים מרטיטים אותו, הולכים מגוף אל גוף, מיש אל יש, מרוטט אל רוטט. ושם מנוחה ושלום.

— ארצות התן, (כתר, 2009), עמ' 14 - 15

דרך התיאור של עוז בספרו הראשון שונה מדרכי התיאור הריאליים שלו בספריו הבאים, שם הוא לא מרבה בסמלים ומבנים מטפוריים, בעוד שכאן הוא משתדל לדבר על מציאות חדשה של קיבוץ, מציאות של התמוטטות הערכים שהיו בדור הפלמ"ח. המציאות החדשה כאילו נזקקת למבנים תמטיים שונים, כמו למשל למבנה פארודי, שמעמיד באור מגוחך את הערכים של הדור הקודם^[3] כמעין-תגובה למשבר המדינה; או למטפורות ולתיאורים שמשדרים מאבק, אלימות ואימה.^[4]

הסיפור "תיקון העולם" חושף באכזריות ריאליסטית את רגשותיהם ומניעיהם של רבים ממתקני העולם, הנפוצים כל כך במחוזותינו, שבבסיס פעולתם עומד לא יותר מהדחף להתנשאות מוסרית על עמיתיהם. כפי שהבהירה מבקרת הספרות גיטה אבינור:

התיאור חושף ללא רחמים את הרגשות והמניעים של מי שנחשב לאחד מנאמני־הנאמנים (אחד מצירופי הלשון החביבים על הסופר). הרצון לתיקון הפגמים של העולם הוא למעשה הרצון לחשוף פגמים, רצון הנובע מתוך שנאה שלמה. לאמיתו של דבר הכותרת "תיקון עולם" היא אירונית, וכך אף הגדרת הגיבור כמי ששואף לתיקון העולם. שהרי אין דעתו של הגיבור נתונה כלל וכלל לתיקון. נהפוך הוא, הנאתו היחידה בחיים היא חשיפתם וגילוים של מומים, כישלונות, פגמים. לו באמת היה הכל מתוקן – ונניח לשאלה אם ייתכן מצב אופטימלי אשר כזה – הרי היו חייו מתרוקנים מכל תוכן. בלעדי השנאה אין לגיבור קיום, ולא זו בלבד, אלא ששנאה זו חייבת להיות מכוונת כלפי מושא ראוי לכך. ככל שיהא העולם מתוקן פחות, כן ייטב לו לגיבור.

— גיטה אבינור, סיפורים אחרים, בצל הזיכרונות: מאמרים בביקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה 1975, בעמ' 28

המאבקים הנרמזים במטפורות הפזורות בסיפורים הם בין עונות השנה, בין הרוח לשרב, בין העולם הפראי לעולם התרבות, בין הקיבוץ לתנים, בין החי לדומם. החברה הקיבוצית מספקת פלטפורמה למאבקים וארוטיקה, לעיתים דחוקה, ולעיתים מתפרצת, כאשר התרבותי והפראי שולטים בה לסירוגין, הדחייה נלחמת במשיכה והאהבה נדחקת מול המוות.^[4]

התחושה הכללית ששוררת בכלל הסיפורים איננה אופטימית. הם לא רק משדרים התפרצויות של אימה ויצרים שונים, אלא מסתיימים, בדרך כלל, בחוסר תקווה ותוחלת, יאוש וחידלון.^[5]

התקבלות הספר

תשומת הלב של הביקורת הופנתה מיידית לספרו הראשון של עמוס עוז. "מאורע שאין למעט בחשיבותו" כינה את הופעת הספר יהודה פרידלנדר, וציין את כשרונותיו האפיים של המחבר וסגנונו. מכיוון שרוב הסיפורים דנים באנשים מהקיבוץ, הביע פרידלנדר את חששו, שעוז יהיה סופר של נושא אחד, אך ספריו הבאים הפיגו את חששו.^[2]

גרשון שקד התרשם מהניגוד הקסום לדבריו בין העולם האפל והאירציונלי שמקיף את האדם מכל צד ועבר, כשהוא עצמו שייך לחברה אנושית מסודרת שבה אנשים חיים בשלווה מדומה חיים מלאי אידיאלים. התנים מייללים בייצריות גועשת ומאיימת על חיי הקיבוץ השלווים והמסודרים, למראית עין.^[6]

זה מכבר לא זכינו להופעת בכורה כה מרשימה של מספר צעיר. סיפורי עמוס עוז עומדים בסימן הבגרות והרצינות, עיצובם הסגנוני בשל וראיית העולם שבתשתיתם כבדת משמעות היא משבח א.ב. יפה את הספר, ומזכיר את מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כמי שהיווה מקור השראה מרוחק למלחמות הגורל והייצרים אצל הגיבורים.^[1]

ת. גולובסקי התייחס לספר ברגשות מעורבים; כישרונו של עוז בולט אמנם, הסכים גולובסקי, אך הוא טרם מצא את התמהיל הנכון בין הספרות המודרנית והספרות הריאלית וכחלק מגישתו המודרנית עיוות עד כיעור את הדמויות ואת העלילה.^[7]

גבריאל מוקד מכביר בשבחו של המספר עמוס עוז וכושר התיאור שלו. גם הוא מזכיר את ברדיצ'בסקי, ומוסיף את יוסף חיים ברנר כמקורות השראה של הסופר בראשית דרכו.^[8]

ראו גם

• תנים וערבים

לקריאה נוספת

• האוניברסיטה הפתוחה, הסיפורת הישראלית בשנות השישים, 1983-1982, יחידות 3-2: ארצות התן / עמוס עוז

• גבריאל מוקד, ארצות התן, עכשיו, 1966
• יוסף אורן, 'ארצות התן'; מקץ עשרים שנה, הארץ, 20 בדצמבר 1985
• אברהם בלבן, "על מפתח אחד לסיפורי 'ארצות התן' מאת עמוס עוז", מעריב, 4 במאי 1984
• אריאלה בריפמן, ארצות התן – עיון משווה בשני נוסחים על פי חמישה סיפורים - עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה, 1979

קישורים חיצוניים

• ארצות התן / עמוס עוז, הוצאת כתר
• גבריאל מוקד, "על קובץ הסיפורים "ארצות התן"
• יוסף אבן, "ארצות התן", מאזנים כ"א, יולי 1965. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• סיגלית רוזמרין, "מגמת הפישוט בספר "ארצות התן" (אורכב 19.02.2020 בארכיון Wayback Machine), הפתיליה - מגזין ספרותי
• "אש זרה", מאזנים י"ח/א-ב, דצמבר 1963 ינואר 1964 - אחד מהסיפורים שבקובץ "ארצות התן". (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מנחם מ. פאלק, עמוס עוז: הצצה לסדנת הסופר באמצעות הסיפור דרך הרוח חלק א, חלק ב, אימגו
• אהובה כהן, סיפור קין והבל כתשתית להבנת הסיפור "דרך הרוח" של עמוס עוז, מעוף ומעשה 10, 2004
• ארצות התן, באתר OCLC (באנגלית)