ביביסטים

ביביסטים (לעיתים גם תומכי ביבי) הוא כינוי פוליטי המתייחס לתומכים של בנימין נתניהו. הכינוי, אשר נולד בעת חקירותיו של רה״מ בתקופת הבחירות ב-2015, הפך נפוץ בשיח הפוליטי והתקשורתי, ונועד לייחס לתומכיו של נתניהו או לחלק מהם, כציבור או כיחידים, הערכה לדרכו, והתנגדות חריפה ליריביו הפוליטיים ולעמדות פוליטיות יריבות. האידאולוגיה או הגישה הפוליטית המתאימה מכונה ביביזם. מנגד, התקבע המושג רל"ביזם, שמשמעותו, רק לא ביבי, בכל מחיר.

תעמולת בחירות בעד נתניהו, 2009

אטימולוגיה

המונח נגזר מכינויו של בנימין נתניהו, "בִּיבִּי", והסיומת הלועזית "-אִיזְם", אשר מופעה הבולט הוא בציון השקפת עולם, אידאולוגיה, רעיון, תאוריה, תופעה, התנהגות וכדומה. התייחסות לאדם התומך או מזוהה עם אחד מהמופעים האמורים לעיל, יכולה להיעשות באמצעות הוספת הסיומת הלועזית "-יִסט" לשם המופע, בדומה לכינוי "ביביסט".^[1]

השימוש השכיח בהטיה זו על שם של מנהיגים מייצג סמן לזרם אידאולוגי פוליטי או פילוסופי או דתי ולתנועה חברתית המבטאת אותו.

בשנת 2016 קשר נשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה בשיחה סגורה עם עיתונאים בין נתניהו לפוטיניזם ולמנהיגים סמכותניים כארדואן, דוטרטה וטראמפ כחלק ממאבק רעיוני עולמי על מהות הדמוקרטיה הליברלית.^[2]

ביביזם כסוג של פופוליזם

הביביזם מתאים להגדרת הפופוליזם כתופעה פוליטית אסטרטגית.^[3] החוקר קורט ויילנד מתאר את הפופוליזם כתופעה שאינה אידאולוגית אלא כתופעה פוליטית הממוקדת באישיות המנהיג וככזו הסובבת סביב גחמותיו של מנהיג פרגמטי ואופורטוניסט. ויילנד מדגיש כי פופוליזם מודרני מאופיין בקשר ישיר בין המנהיג לתומכיו ומהווה מקרה טיפוסי של מנהיגות פרסונליסטית המתאפשרת באמצעות קיום תנועה פוליטית או מפלגה שהצביון האידאולוגי שלה רופף, הפוליטיקאים בה מתנהגים כחסידיו של המנהיג, והיא משמשת ככלי לקידום האינטרסים שלו.

לפי הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, הביביזם הוא סוג של פופוליזם ימני, הטוען לייצוג אמיתי של העם, ולמאבק נגד תנועות ואליטות אחרות. המנהיג הפופוליסט מציג את עצמו כמייצג האומה. הוא מנהיג כריזמטי וזוכה לתמיכה חזקה בזכות אישיותו; הוא משתמש בלאומנות, בהסתה ובתיוג יריבים פוליטיים כאויבים ומתחייב לשחרור את העם מההגמוניה הממסדית. לטענת סמוחה, נתניהו הוא מנהיג פופוליסטי, שליט יחיד של הליכוד והמנהיג הבלתי מעורער של גוש הימין בישראל, שנלחם נגד ההגמוניה של המרכז-שמאל.^[4]

לפי חוקר מדעי המדינה דני פילק, בישראל צמחו לאורך השנים תנועות פופוליסטיות משני סוגים: מכילות ומדירות. ביניהן, הליכוד ההיסטורי תחת הנהגתו של מנחם בגין וש"ס. לפי הניתוח שלו, נכון לשנת 2010, הפופוליזם הדומיננטי בישראל הוא הפופוליזם המדיר – סוג של פופוליזם שאינו שואף לשלב את "האחרים" ב"עם" אלא להדיר אותם כליל. לטענתו, לאחר תקופת ביניים שמרנית בשנות ה-90 בהנהגת שמיר ונתניהו, הליכוד בהנהגת נתניהו הפך למפלגה פופוליסטית מדירה. בממד הסמלי, המסר המרכזי של נתניהו ושותפיו בנוי על "שרשרת שקילות", שלפיה ארגוני טרור אסלמיים שקולים לאיראן, והיא שקולה לפת"ח ולרשות הפלסטינית, ששקולים לאזרחים ערבי ישראל, ששקולים לשמאל הפוליטי, ומול כל אלה נמצא העם "האמיתי" בהנהגת נתניהו.^[5] באופן דומה, החוקרים איתן צלגוב וסטיבן וילסון שניתחו מאות אלפי ציוצים ברשת טוויטר באמצעות רשתות נוירוניות, מצאו כי פוליטיקאים תומכי נתניהו משתמשים בדמותו של ביבי כמנהיג המחנה הציוני-ימני-יהודי בישראל וכהתגלמותו של "רצון העם".^[6]

בני מילר, פרופסור ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה, טוען כי קיים דמיון בין הרטוריקה והמסרים של דונלד טראמפ ובין נתניהו. לטענתו, אם אתה נגד טראמפ תומכיו יציגו אותך כבוגד, ואילו בישראל, אם אתה מתנגד לנתניהו, שהוא כביכול המייצג "האותנטי והאמיתי" של העם, תומכיו מגדירים אותך "אויב העם". מילר גורס כי נתניהו אינו רק חלק אינטגרלי מ"משפחה" של מנהיגים פופוליסטיים כמו ויקטור אורבן, רג'פ טאיפ ארדואן וטראמפ, אלא גם "מודל מוביל לחיקוי עבורם, כי לא רק שהוא שותף לדעות האלו, הוא גם הכי מוכשר והכי חכם מביניהם". זו לדעתו הסיבה שרובם מעריכים את נתניהו ומסתדרים איתו.^[7]

העיתונאי ינון מגל לדוגמה שהעיד על עצמו כי הוא ביביסט,^[8] טען כי רוב הדתיים והחרדים שנכנסו לתקשורת "התכופפו ונטמעו והתבוללו ומשרתים את האליטה", ולכן "אף אחד לא מעריך אותם".^[9] במשדר מיוחד לרגל יום השואה 2024 השווה עיתונאים וכלי תקשורת ליהודים שפגעו בעם ישראל בתקופות של מצוקה גדולה, כגון קאפואים בשואה, מלשינים לאינקוויזיציה ושורפי אסמים בזמן המצור על ירושלים. מגל כתב דברים דומים גם בחשבון הטוויטר שלו,^[10] וספג ביקורת מעמיתים למקצוע.

שימוש

לרוב, הכינוי "ביביסט" נושא אופי שלילי ומביע בוז כלפי תומכיו של נתניהו. הללו מואשמים בפולחן אישיות ובהכפפה של השקפת עולמם לצרכיו הפוליטיים המשתנים של נתניהו, ואף של בני משפחתו. עם זאת, חלק מתומכיו של נתניהו אימצו את הכינוי כאות מחאה נגד מתנגדיו וכמקור לגאווה. ראש המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל חי, שאול קמחי, טען כי ”הביביסטים הם כת פוליטית”.^[11]

בטור דעה אשר פורסם בשנת 2020 באתר "מעריב", תיארה הפובליציסטית לילך סיגן את הכינוי "ביביסט" כ"ויתור על כל ביקורת, קריאת תיגר או ויכוח אידאולוגי, למען הכשרת כל מעשה של נתניהו בהתבטלות מוחלטת".^[12] ניצניו של הכינוי הופיעו כבר בשנת 2009, עת הרכיב בנימין נתניהו את ממשלת ישראל השלושים ושתיים. באותה העת כונה אביגדור ליברמן, אז שותפו הפוליטי של נתניהו שמונה זה עתה לשר החוץ, בכינוי "ביביסט" על ידי מקורב בכתבה שנכתבה על ידי העיתונאי שאול אמסטרדמסקי.^[13]

מקצת תומכי נתניהו אימצו את הכינוי ואף התייחסו אליו כרכיב זהותי וכמקור לגאווה. דמות בולטת בהקשר הזה היא רונית לוי, המוכרת כ"רונית הביביסטית" בטוויטר. לוי, שלאות תמיכה בנתניהו שינתה את שם המשתמש בטוויטר מ"רונית הריקלינית" ל"רונית הביביסטית", התייחסה בריאיון לעיתון "הארץ" לנסיבות שהובילו אותה לאמץ את הכינוי: "אנשים נהגו לכנות אותנו 'ביביסטים' כדי ללעוג לנו. אני החלטתי לצרף את הכינוי לשמי כעניין של גאווה. נדמה שהוספת הכינוי תפסה".^[14] באופן דומה, גם פעילים בולטים מגדירים את עצמם כביביסטים.^[15][16] גם ח"כ שלמה קרעי הצהיר בראיון לעיתון מקור ראשון כי "'ביביסט' זו לא קללה, להפך".^[17]

תפוצה ומאפיינים

במסגרת המחקר הרב שנתי "לא שוברים את הכלים - מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל", שערך הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה בנובמבר 2021, התקיים סקר ארצי של מעל 1500 יהודים בגירים ושאל אותם, בין היתר, על מידת ההזדהות העצמית שלהם כביביסטים. טעות הדגימה במחקר היא עד 3%. כ-7.4% מהנשאלים הזדהו כ"ביביסטים לגמרי", עוד 14.7% הזדהו כ"ביביסטים". 24.4% טענו שהם "לא ביביסטים" ועוד 38.9% אמרו שהם "בכלל לא ביביסטים", ו-14.5% לא ענו. בסה"כ זיהו את עצמם 22.1% מהציבור היהודי כ"ביביסטים".^[4]

מבין הנשאלים שענו על השאלה, 61% ממצביעי הליכוד הזדהו כביביסטים, וכך גם 44% ממצביעי המפלגות הדתיות, 20% ממצביעי ימינה, ו-1.9% ממצביעי המפלגות האחרות.^[4]

37% מהיהודים ממוצא מזרחי זיהו את עצמם כביביסטים, וכך גם 19% ממוצא אשכנזי, 18% ממוצא מעורב ו-19% מבין היהודים ממוצא רוסי. מקרב אלו שזיהו עצמם כביביסטים, 56% היו ממוצא מזרחי, 26% היו ממוצא אשכנזי, 10% ממוצא מעורב, 7% ממוצא רוסי.^[4]

בניגוד לציפיות החוקרים, המחקר לא מצא הבדלים משמעותיים בהזדהות כביביסטים לפי פרמטרים של גיל, מעמד חברתי-כלכלי, השכלה, מידת דתיות, זהות אישית, זהות המדינה (יותר יהודית או יותר דמוקרטית), או מידת ניציות ביטחונית-מדינית.^[4]

עמדות

המחקר בדק אם יש הבדלים בין עמדות של מזרחים תומכי מפלגות ימין לא-ביביסטים, ובין מזרחים תומכי ימין ביביסטים. המטרה הייתה לבדוק את השפעתה הנקייה של הזהות הביביסטית, כאשר המוצא העדתי וההצבעה המפלגתית קבועים. נמצאו הבדלים משמעותיים בעמדות ביחס למחויבות לדמוקרטיה ולזכויות אדם וביחס לאזרחים הערבים. לדוגמה, בקרב תומכי מפלגות דתיות, 57% מהביביסטים היו בעד שלילתה של זכות ההצבעה מהאזרחים הערבים, ו-46% היו בעמדה זו בקרב הלא ביביסטים. בקרב מצביעי הליכוד, 45% מהביביסטים היו בעד שלילת זכות ההצבעה מהאזרחים הערבים, ואילו בקרב הלא-ביביסטים מצביעי הליכוד אימצו עמדה זו 32 אחוזים. מקרב מצביעי מפלגת ימינה, 23% מהביביסטים תמכו בשלילת זכות ההצבעה מהערבים, ואילו 12% מהלא-ביביסטים תמכו בעמדה זו. בין המפלגות האחרות, שיעור התומכים בשלילת זכות ההצבעה של ערבים עמד על 12%.^[4]

לפי המחקר, יש קשר חזק בין ביביזם ליהודים ממוצא מזרחי. אומנם רוב המזרחים אינם מזדהים כביביסטים, אבל המזרחים הם יותר ממחצית הביביסטים, וזהו שיעור כפול משיעור הביביסטים הלא-מזרחיים. לפי המחקר, חדירת הביביזם לקבוצת היהודים המזרחים מעידה על העצמתם, שכן הם אינם מהססים להזדהות כביביסטים למרות התיוג השלילי של כינוי זה. כמו כן המחקר מצא כי הביביזם מחליש את מחויבות המזרחים לדמוקרטיה, מקצין את עמדותיהם של תומכי הימין ומחריף את השסע העדתי ואת הקיטוב הפוליטי בישראל.^[4]

ביטוי הערצה

ביטוי הערצה לנתניהו כוללים את הקריאה הפופולרית בקרב תומכיו "ביבי המלך" או "רק ביבי" והזדהות רבים מהם כ"ביביסטים. מספר עיתונאים, אנשי תקשורת וחברי כנסת התומכים בנתניהו מציגים אותו כשליח האל, או כבעל תכונות אל-אנושיות.

• אראל סג"ל קבע ב-2018, כי נתניהו הוא "מנהיג הגדול ביותר של העם היהודי מאז דוד המלך".^[18]
• שמעון ריקלין טען כי "נתניהו הוא שליח השם... הוא מוביל את עם ישראל לשגשוג ולביטחון" וטוען כי מי שמבקרים אותו נוהגים בכפיות טובה ובקטנוניות.^[18]
• בועז ביסמוט אמר בראיון בשנת 2022 כי נתניהו הוא "אדם־על", וכן "מנהיג־על. הבסט אוף דה בסט. זכינו".^[19]
• באפריל 2024 אמר העיתונאי ינון מגל אמר כי "אני לא ביביסט בשביל כסף ולא בשביל לייקים. אני ביביסט כי זה מה שאני מאמין בו" וכן הוסיף שהוא "כלי" שדרכו נתניהו "מעביר דברים לציבור".^[20]
• חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן אמרה כי "מי שמסתכל על נתניהו בעיניים קצת פחות גשמיות רואה את הקב"ה מרחף עליו, אין הסבר טבעי והגיוני למה שעובר עליו".^[21]
• יעקב מצלוואי, פעיל ליכוד המזדהה כביביסט אמר כי "גם אם הוא [נתניהו] יבוא ויירה בי, אני אלך לבחור בו לפני שאני אלך לבית חולים".^[22]
• הביביסטית אורלי לב טענה כי נאמנות לנתניהו היא עניין מוסרי ועקרוני, ואמרה שהיא חוששת שאחרי נתניהו "לא יהיה ליכוד. כי אנשים הולכים אחריו, לא אחרי המפלגה."^[22]

יש הטוענים כי היחס של מעריצי נתניהו דומה לפולחן אישיות. אריה אלדד אמר - "יש מעריצים עיוורים ומבחינתם ראש הממשלה הוא הגדול ביותר במדינת ישראל, זה סוג של פולחן אישיות עיוור".^[23] הסוציולוג ד"ר דוד רטנר טען כי נתניהו הצליח להחדיר בקרב תומכיו תפיסה לפיה אף אחד לא יוכל להחליף אותו. לדבריו "זה הרבה יותר מסתם פולחן אישיות. זאת תפישה פשטנית, שטחית ומסוכנת ואנטי דמוקרטית ביסודה."^[24]

ראו גם

• רק לא ביבי
• פופוליזם ימני
• קיטוב פוליטי

קישורים חיצוניים

• דוד ארגז, מיומנו של ביביסט (Bibist I), באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 באוגוסט 2020
• נוה דרומי, ביביסטים מאז ולתמיד, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2019
• ד"ר ברוך לשם, נתניהו דואג? על טראמפיזם, ביביזם ופופוליזם, באתר ynet, 11 בספטמבר 2020
• דוד ורטהיים‏, הביביזם חטף מהלומה קשה, הוא לא הולך לעזוב בלי קרב, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2023
• רן שמעוני, "אני מכונת הרעל". שיחות עם תומכיו האדוקים של נתניהו, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2024
• איך הוא עושה את זה - תלם, באתר תלם, ‏9 בפברואר 2025
• יוסי מלמן, פרופ' שאול קמחי: "הביביסטים הם כת פוליטית", באתר הארץ, 16 באפריל 2025