שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

בנימין גיבלי

איש צבא ומנהל ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בנימין גיבלי
Remove ads

בנימין גיבלי (21 בנובמבר 1919[1] – 19 באוגוסט 2008) היה קצין צה"ל, שכיהן בין היתר כראש אמ"ן, מח"ט גולני ורמ"ט פיקוד הצפון, ולאחר סיום שירותו היה תעשיין. גיבלי נודע במעורבותו בפרשות מאיר טוביאנסקי[2] ו"העסק הביש"[3].

עובדות מהירות לידה, פטירה ...
Thumb
בנימין גיבלי ב-1988
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

גיבלי נולד בפתח תקווה (שהייתה אז מועצה מקומית), בן למשה (לבית גרניצה) וליהודית. אביו עלה לארץ ישראל מבריאנסק במאי 1914 ונישא ליהודית, אימו של בנימין, במאי 1918. למד בבית הספר יק"א פיק"א במקום הולדתו ובבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה גאולה) בתל אביב.

בין 1944 ל-1948 שירת במשטרת היישובים העבריים והיה פעיל בשירות הש"י. עם קום מדינת ישראל מונה לקצין המודיעין של מחוז ירושלים[3]. גיבלי נמנה עם החוקרים והשופטים במשפט השדה המהיר שנערך לסרן מאיר טוביאנסקי, שנאשם במסירת ידיעות לאויב ונגזר עליו עונש מוות[4]. המשפט וההוצאה להורג היו ב-30 ביוני 1948 בכפר בית ג'יז (כיום בסמוך לקיבוץ הראל)[5]. על אף שמאוחר יותר התברר כי טוביאנסקי הוצא להורג על לא עוול בכפו, והליך החקירה והמשפט היה לקוי ביותר, גיבלי לא נענש על כך וקידומו לא עוכב. עם זאת העיד במשפט של איסר בארי שפיקד על האירוע[6].

בדצמבר 2022 פרסם "ידיעות אחרונות" בהרחבה רבה (12 עמודים) מהביוגרפיה הגנוזה של אריה קרישק, ובכלל זה גם התייחסות להריגתו של טוביאנסקי. גיבלי הודה כי ההליך המשפטי היה פגום וכי לא היה צריך להוציא את טוביאנסקי להורג.[דרוש מקור]

בתחילת 1949 התמנה למפקד ענף מודיעין 1 שכלל את המודיעין הקרבי ויחידות המחקר. ביוני אותה שנה מונה לסגן ראש שירות המודיעין. בשנת 1950 התמנה לראש מחלקת מודיעין במטכ"ל. בתקופתו שם דגש על פיתוח יחידות ההאזנה של המחלקה, כולל פתיחת בסיסים ברחבי הארץ, הפעלת יחידה 131, והרחבת מחלקת המודיעין של חיל האוויר[7].

לאחר תקופת לימודים בחו"ל מונה בסוף מרץ 1954 לראש אגף מודיעין, בדרגת אלוף-משנה[8].

בתפקידו כראש אגף מודיעין בדרגת אלוף-משנה היה אחראי לגיוסה ולהפעלתה של חוליית יהודים במצרים על ידי יחידה 131. החוליה נלכדה ביולי 1954, עניין שנודע לימים בשם "העסק הביש". במשך שנים רבות הוסתרה זהותו של גיבלי בהקשר זה, והוא נודע רק בכינוי "הקצין הבכיר". עניין "העסק הביש" ומידת אחריותו של גיבלי היו שנויים במחלוקת שנים רבות. יחד עם זאת, אין חולק על כך שגיבלי הוא ששלח את חברי החוליה למשימתם: חבלה במתקנים של ארצות הברית ובריטניה במצרים, לשם ערעור יחסיה של מצרים עם מדינות אלה. סלע המחלוקת העיקרי בעניין זה הוא האם הפקודה לחברי החוליה ניתנה ביוזמתו הבלעדית של גיבלי, או שהוא פעל בהנחייתו של שר הביטחון, פנחס לבון (התשובה לשאלה זו היא חסרת משמעות מבחינת מידת אחריותו של גיבלי ל"עסק הביש")[9]. מידת אשמתו ומעורבותו של גיבלי קיבלה גוונים חמורים נוספים עם היחשפה, במהלך השנים, של עובדת פעולותיו לכיסוי וטיוח מעורבותו, שכללה מעשי זיוף (ראו בהרחבה בערך "דליה כרמל") וניסיונות הפחדה והטיה של אברי אלעד, סוכן כפול שנודע בכינוי "האדם השלישי"[10]. בריאיון שנתן לערוץ 2 בשנת 2004 האשים את לבון בפרשה, אך אמר: "אין לי הוכחות"[11].

בעקבות הבירורים בפרשת "העסק הביש" ב-7 באפריל 1955 הועבר גיבלי מתפקידו[12] ובמאי 1955[13] מונה לראש מטה פיקוד הצפון ולאחר מכן למפקד חטיבת גולני, שעליה פיקד במבצע קדש.

גיבלי נמנה עם יוזמי ומתכנני הפלגת הספינה בת גלים אל עבר תעלת סואץ, בספטמבר 1954, בניסיון לפרוץ את הסגר הימי שהטילה מצרים על ישראל. ניסיון זה הסתיים במעצר אנשי הצוות ובאובדן הספינה[דרוש מקור].

בסרט הדוקומנטרי "לא בגדתי" נטען כי גיבלי, שהיה ראש אגף מודיעין, שלח חוליית לוחמים, במבצע צרצר בדצמבר 1954, להשיב מכשיר קשר סודי לארץ מסוריה, על אף שידע כי הסורים כבר איתרו את המכשיר והתכוננו לבואה של חוליה. חברי החוליה נפלו בשבי הסורי, ואורי אילן התאבד בשבי זה. לאחר ששאר חברי החוליה שבו לארץ בעסקת חילופי שבויים, גיבלי הכחיש כי ידע על כך[14].

ב-1957 מונה לראש מטה פיקוד המרכז ובשנים 1958 עד 1960 שימש כממלא מקום אלוף פיקוד המרכז. דוד בן-גוריון סירב להעלותו לדרגת אלוף בגלל חלקו בפרשת "העסק הביש"[15].

בשנים 1960–1961 היה נספח צה"ל בבריטניה ובסקנדינביה[16]. בשנת 1961 פרש מצה"ל. במשך שנים רבות המשיך לטעון לחפותו ואף הבטיח לפרסם ספר שבו יציג את עמדתו. הוא כתב ספר כזה (בעזרתו של אריה קרישק כסופר צללים), אך נמנע מלפרסמו[17][18]. למרות ניסיונות תיווך נמרצים של עו"ד דב וייסגלס, מסרבת האלמנה ד"ר אלישבע גיבלי לשחרר את כתב-היד. ב-2016 חשף משרד הביטחון התכתבויות בפרשת "עסק הביש", בהן גיבלי פעל לטהר את שמו[15].

בקטעי הביוגרפיה של קרישק שפורסמו בידיעות אחרונות, הדגיש קרישק כי לדברי גיבלי משה דיין היה האדריכל הראשי של "העסק הביש"[19].

קריירה עסקית

לאחר שירות הצבאי נתמנה בשנת 1961 למנהל הפיתוח של מפעל המכוניות הישראלי קייזר אילין, שהיה בבעלות איש העסקים אפרים אילין[20].

בשנת 1967 מונה למנכ"ל מפעל "שמן", שהיה חלק מקונצרן "כור"[21]. עם הקמת חטיבת המזון בקונצרן, בשנת 1970, מונה גיבלי לעמוד בראשה, וכיהן בתפקיד זה עד 1987, בין השאר יזם את הקמת מפעל השוקולד "ורד הגליל" במטרה להתחרות בחברת "עלית" ששלטה בשוק הישראלי[22]. בתחילת שנות ה-70 שימש כמנהל מכון היצוא.

בשנים 1986–1989 כיהן כיו"ר חברת החשמל[23].

ב-1988 מונה לנציגו בישראל של איש העסקים אריה גנגר[24]. בסוף 1989 מונה ליו"ר פעיל של חברת "תעשיות לייזר" אותה רכש גנגר[25]. בנוסף ניהל עבור גנגר את השקעתיו בתחום התקשרות, רכישת השבועון "העולם הזה", והקמת יומון הספורט "עולם הספורט"[26].

Remove ads

חיים אישיים

גיבלי נישא בשנות ה-40 לאסתר לבית פנחסי. לשניים נולדה הבת תמר, שנישאה לעיתונאי איתן ליפשיץ. בשנות ה-60 הכיר את אשתו השנייה אלישבע, עמה התחתן לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה.

בנימין גיבלי נפטר בגיל 89 בתל אביב ונטמן במתחם בתי הקברות בכפר סמיר שבחיפה[27].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנימין גיבלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads