שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
בעל (אל)
אל הסער ואל כנעני מרכזי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
בעל (באמורית (משוחזר): baʿlu,[1] באלפבית אוגריתי: 𐎁𐎓𐎍, באלפבית כנעני: 𐤁𐤏𐤋) או בעל הַדֻּ הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה, במיתולוגיה הכנענית (והאמורית, הפיניקית והישראלית הקדומה). בעל מתואר כלוחם רב עוצמה הנאבק בכוחות הרעים שמנסים לכלות את העולם ולהשמידו. הוא בנו של אל ואחיהם של ים וענת, ובעלה של עשתרת. משמעות שמו אדון, והוא מתואר כאדון העולם.
בעל מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה ובשנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, מרעים בקולו ברעם, ושוכן בהר צפון, שגשמי זעף כבדים יורדים בו מדי שנה. פולחן האל התקיים בצור, במיוחד תחת השם מלקרת (מלך הקרת – הקרת היא העיר צור), הוא "בעל צור". פולחן האל בעל חמן היה נהוג באימפריית קרתחדשת (קרתגו), שם שימש כאחד האלים הראשיים; הדבר מתבטא גם באונומסטיקון הפוני, למשל בשמות אישים מוכרים כגון המצביא המפורסם חניבעל ובשם אחיו עזרובעל.
Remove ads
שמותיו וכינויו
סכם
פרספקטיבה
מהשירה האוגריתית מוכרים כמה מכינויו של בעל: "זבֻל בעל" (בעל הנישא, הרם),[2] "זבול בעל ארץ" (=נשיא אדון הארץ), "רכב ערפת" (=רוכב עריפים, הם עננים, בדומה ל"רוכב ערבות" המקראי),[3] "אלאין בעל" (=בעל החזק, האדיר, מהשורש ל־א־י/ה שמשמעו "חזק" והוא קשור לבקר),[4] "אלאי קרדם" (=אדיר הגיבורים). בעל נחשב לאלוהי החיים, כפי שהוא מצהיר "אני הוא הזן אלים ואנשים". הוא מכונה גם "בן דגן", תואר בעל מורכבות מיתולוגית – שכן בעל ידוע כבנו של האל אל.[5]
אפיפניוס מסלמיס, שנולד להורים יהודים באזור בית גוברין בתחילת המאה ה־4 לספירה, ציין את השמות העבריים של כוכבי מערכת השמש; שמו של גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק, היה χωχὲβ βάαλ – "כוכב בעל",[6] בדומה לנוהג היווני והרומי לקרוא לכוכב זה על שם אלי הסער הגדולים זאוס ויופיטר.[7]
אפיתטים
לשם האלוהות "בעל" הוצמדו אפיתטים שונים, לחלקם משמעות ברורה ולחלקם לא. מכתובות שונות "בעל־שמם"[8] (בעל־שמים), שאזכורו המוקדם ביותר הידוע הוא בכתובת יחמלך מלך גבל מהמאה ה־10 לפנה"ס. האל ידוע גם מכתובת אזתוד, מהחוזה בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre) (בתור dba-al sa-me-me),[9][10] בכתובת בעלשמם, בשתי כתובות נדר[11] ובכתובת קבורה לכהן[12] מקרתחדשת. הוא אלוהי השמים (זהה לזאוס), כפי שמבאר פילון מגבל בתרגומו לכתבי סכניתן[13] (שם מופיע השם כ־Beelsamen, בסיומת נ' בהשפעת הארמית, כמו בכתובת זכור ובכתובות ארמיות מתדמור ומחטרא – "בעל־שמין" (אנ')).[14][15][16][17]
בין האפיתטים הנוספים שמשמעותם ידועה ניתן למנות את בעל צמד[18] ובעל כרנתריש[19] – "כרנתריש" הוא, כנראה, תעתיק מהמילה היוונית ΚΟΡΥΝΗΤΗΡΙΟΣ (korynētērios), שמשמעותה "נושא המטה", ו"צמד" הוא סוג של נשק־מקל, המוכר מהמיתוס האוגריתי בו כושר וחסס "מנחית" צמדים ביד בעל להכנעת האל ים, וקרא את שמותיהם "יגרש" ו"אַימר", ובעל נושא המטה קשור גם לאל הסער של חלב.[20] מאוגרית ומהמקרא ידוע הכינוי "בעל זבֻל" (בעל הנישא, הרם, משובש כ"בעל זבוב"),[21] ומהכתובות הפיניקיות ידוע גם "בעל אדר"[22] (בעל (ה)אדִּיר), "בעל אדן"[23] (בעל אדון), ו"בעל עז"[24] (במשמעות "אדון העוז").[25]
תארים אחרים, אולי אפיתטים תיאוריים ואולי שמות מקומות, נמצאו גם הם בצמידות לשם האל בעל: בעל כר,[26] בעל מגנם,[27] ובעל גמל.[28]
בעלים מקומיים
בכנען התקיימו אלים מקומיים שונים, ששמותיהם לרוב (אך לא תמיד) הורכבו מהשם "בעל" + שם המקום: מכתובות פיניקיות – בעל חמון (חמון), בעל לבנון[29] (לבנון), בעל צור[30] (מלקרת – מלך הקרת, היא צור), בעל צידון[31] (צידון), בעל כתי[32] (מכתי), בעל חרן[33] (מחרן, מכתובת ארמית); מהמקרא – בעל פעור, בעל חצור, בעל פרצים, בעל מעון, בעל גד, בעל חרמון[34] ובעל תמר;[35] ממקורות אחרים – בעל אֻגרת[36] (אוגרית), בעל קרניים,[דרוש מקור] בעל כרמל (הוא "זאוס ההליופוליטני (אנ') הכרמלי" ביוונית).[37]; האל בעל צפון (הר צפון) מוכר הן מהמקרא,[38] הן מכתבי אוגרית,[39] הן מכתובות פיניקיות[40] והן מהחוזה בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre) (כ־dba-al ṣa-pu-nu).[10][41]
Remove ads
כוחותיו ופעולותיו
סכם
פרספקטיבה
מקדש בעל באוגרית
הריסות המקדש
שחזור מבנה המקדש
בארץ כנען השחונה תפס בעל מקום מרכזי בשל המחסור בגשם, והוא מתואר כמי שהצליח לנצח בעזרת אחותו, האלה הלוחמת ענת, את האלים ים, אל הים והנהרות, ומות, אל השאול והמוות האחראי לעקרות ולבצורת, ולחזור להרוות את פני האדמה. משמו נגזר המושג חקלאות בעל – שהיא חקלאות התלויה בגשמים, לעומת חקלאות שלחין, שהיא חקלאות שבה תעלות מים שמקורן בנהר משקות את השדות.
בנותיו-נשותיו של בעל הן האלות אלת הערפל פדרי בת אור, אלת הטל טלי בת רב (=טלי בת גשם), ואלת העפר ארצי בת יעבדר.
לבעל שבעה נערים עוזרים שהחשוב בהם הוא גפן-ואוגר (=גפן ושדה).
בעלילות בעל וענת
 |
ראו גם – עלילות בעל וענת |
על פי המתואר בשירת אוגרית, שלטונו של האל הזקן אל נחלש, וים דורש ממנו את השלטון. בעל יוצא למלחמת חורמה בים, בגרסה הקדומה המוכרת ביותר של סיפור מלחמת אל הסער בים, שהיה מוכר בצורות שונות גם בתרבויות אחרות של המזרח הקרוב הקדום. לאחר ניצחונו על אל הים ומפלצותיו מבקש בעל לבנות לו ארמון שיבסס את מלכותו על האלים ובני האדם. לצורך כך הוא שולח את משרתיו גפן־ואגר לאלה אשרה, אם האלים, שתשכנע את בן זוגה, אל, לתת הוראה לאל האומנות כשר-וחסס לבנות לו ארמון. כשר-וחסס בונה לו את הארמון. זמן לא רב לאחר שביסס בעל את שלטונו, קם עליו מות אל המוות ומאיים עליו שינסה להורגו. בעל נבהל ונכנע, ובלב כבד יורד לשאול להסגיר את עצמו למות. לאחר מותו של בעל פוקדים את הארץ בצורת ורעב. אל האבל מצר על מות בנו, קורע את בגדיו ומפזר עפר על ראשו, וגם האלה שמש אבלה. האלה ענת, אחותו של בעל, זועמת על מותו, מביסה את מות בקרב, ומקימה לתחייה את בעל. למרות שהובס על ידי ענת בקרב, אין באפשרות בעל וענת להרוג את מות לצמיתות כמו שאין להביס את המוות עצמו. על מות נגזר להכיר במלכותו של בעל כאל השולט, מלבד בעונת הקיץ, אז יורד בעל לשאול וחוזר לחיים בסתיו.
בעלילות אוגריתיות אחרות
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לבעל מוקדש הקטע השני מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "מרימ צפנ" (מרום צפון, הוא הר צפון).[42] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר שוב בעל, הפעם יחד עם דגן.[43]
Remove ads
פולחן בעל בתקופת הברזל
סכם
פרספקטיבה
השם "בעל" נמצא על כתובת פלשתית מעקרון: ”לבעל | ולפדי”,[44] וגם בכתובת מתיאטרון רבת עמון (אולי כחלק משם תאופורי).[45][46]
בקרב הפיניקים
בעולם הפיניקי בתקופת הברזל היה בעל אל מרכזי. האל הצורי המרכזי מלקרת (מלך הקרת, היא העיר צור) נקרא גם "בעל צור", ונעבד ברחבי הארצות והים בין צור לאגדר; בתחומי אימפריית קרתחדשת (וכן בחמון שבפיניקיה, ובממלכת שמאל) נעבד האל בעל חמון כאל מרכזי, יחד עם תנת, המכונה "פני־בעל".[48]
פולחן בעל בדת הישראלית הקדומה
בעל היה אחד האלים המרכזיים באמונה הישראלית הקדומה.[49] כמתואר במקרא, לעיתים התקיים פולחן בו עבדו לאלוהי ישראל ולבעל כאחד, או שאף מיזגו ביניהם, כמקובל בעולם העתיק. דוגמה לכך יכולה אולי בסיפורי דוד מופיעה בסיפור מלחמתו בפלשתים: "וַיֹּאמֶר פָּרַץ יהוה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים" (שמואל ב, ה' כ').
בפרשנות היהודית הדתית
מאידך, פרשנים דתיים טענו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת בעל הכנעני, שימש הכינוי בעל, שמשמעו 'אדון', גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד.[50]
גדעון יצא למלחמה נגד כהני בעל בעירו, ולאחר ניצחונו של גדעון שונה שמו ל"ירו־בעל" כדי להורות שיריב עמו בעל. אחד מבניו של שאול המלך נקרא "איש-בעל" וגם בניו של יהונתן בנו נקראים בשמות המעידים על פולחן בעל: "מריב-בעל" ו"מרי-בעל", כמו כן אחד מבניו של דוד המלך נקרא בשם "בעל-ידע". במקומות רבים במקרא שובש לגנאי הרכיב התיאופורי "בעל" לשם "בושת" (כמו "ירובשת" ו"איש בשת"),[51][6] דבר המעיד על האידאולוגיה של כותבי המקרא או עורכיו נגד פולחן הבעל, כפי שפירשו רש"י ורד"ק.
בתקופתו של המלך אחאב נפוץ פולחן בעל באופן ניכר. המלכה איזבל, שהייתה נסיכה צידונית, עודדה את פולחנו, ולפי המתואר במקרא רדפה את נביאי ה'. אחד משיאי המאבק הנבואי בפולחן בעל התרחש בימי אליהו הנביא, שערך מעמד בהר הכרמל לאחר תקופת בצורת, והתעמת עם נביאי בעל במטרה להתעמת עִמו כאל הגשמים. לאחר כישלונם של נביאיו להוריד אש ולקבל את קורבנם (במסגרת תחנוניהם הלקו עצמם), והצלחתו של אליהו בכך, נטבחו נביאי בעל. הנרטיב המקראי מתאר כי בעקבות פולחן בעל נידון בית אחאב להשמדה, ובימי בנו יורם מרד יהוא בתמיכת הנביאים, והשמיד את פולחן בעל מממלכת ישראל.
שמות תאופוריים ישראליים המזכירים את בעל נמצאו בין חרסי שומרון.[52] שברי טקסט דתי שנכתב על טיח והזכיר את האל בעל נמצאו בין כתובות חורבת תימן.[53]
Remove ads
גלריה
לוחית עם חריטת בעל עם שיער ארוך, חובש כובע גבוה ומניף את אגרופו, האקרופוליס של אוגרית[57]
חותם גליל המתאר את בעל־הדֻּ עם שיער ארוך, מניף אלה ואוחז חנית, ממערב העיר התחתית של אוגרית[60]
צלמית אלוהות יושבת מחצור, במקור היתה מצופה בכסף או זהב, חובשת כובע גבוה ומזוהה, כנראה, עם בעל. על הכובע תבליט מוטיב העץ והעזים.[61] האלוהות היושבת היא מוטיב אומנותי, עם זיקה לספרות האוגריתית[62]
.jpg){kind=small}
.jpg)
Remove ads
ראו גם
לקריאה נוספת
- נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
- נגה איילי-דרשן, תפוצתו של סיפור מלחמת אל הסער בים במזרח קרוב הקדום: מקורות, מסורות והיסטוריה, האוניברסיטה העברית, 2002.
- Daniel E. Fleming, The Installation of Baal's High Priestess at Emar; a Window on Ancient Syrian Religion, Scholars Press, 1992, ISBN 1-55540-726-9
קישורים חיצוניים
- מידע על בעל (אל כנעני) בקטלוג הספרייה הלאומית
- בעל, באתר האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה (אנ') (באנגלית)
- בעל, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- בעל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בעל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
פרק 85 – דברי הימים: ולא תקראי לי עוד בעלי – על עבודת הבעל בישראל בהסכת דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads