ברכות השבח

ברכות השבח הן ברכות שתקנו חז"ל לאדם לברך את ה' על תופעות ואירועים שונים^[1], כי "כל מה שברא לא בראו אלא לכבודו, לצורך האדם ותועלתו"^[2]. בין הברכות הללו מציינת ההלכה היהודית את ברכות השבח או ברכות ההודאה, שהן ברכות שיש לברך לאחר אירועים משמחים או מעציבים^[א]. הנחת היסוד לתקנה זו היא, שאלוהים משגיח ומנחה את חיי האדם על כל פרטיהם. יתר על כך, ה' צריך להיות נוכח ומצוי בחייו של אדם מישראל, ועל ידי כלל הברכות האדם מנכיח אותו בתודעתו. מטרת התקנה היא, כדברי רמב"ם: "לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו"^[3].

סוגי הברכות

שלשה הם סוגי ברכות השבח (או ההודאה):

1. ברכת "הגומל" – היא ברכת שבח שחייב לברך מי שהיה בחשש סכנה, וניצל ממנה. הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב"^[4]. ופירושה^[5]: "אפילו לאותם שהם חייבים, דהיינו שהם רשעים... -עם כל זה, גומל להם טובות. וגם אני כאחד מהם -שאף על פי שאיני הגון, גמלני כל טוב". הברכה נסמכת על הפסוק החוזר במזמור תהילים^[6]: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".
2. ברכת "הטוב והמטיב" – היא ברכה אותה מברכים על אירוע משמח שיש לאדם שותפים בטובה זו^[7]. הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם הטוב והמטיב"^[8]. ופירושה: ברוך ה' שעשה לי את הטוב והטיב בכך גם לאחרים. כאשר הטובה היא לאדם הפרטי, ואין לו שותפים, מברכים ברכת שהחיינו^[ב], בנוסח: "ברוך אתה... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"^[9], במקום ברכת "הטוב והמטיב".
3. ברכת "דיין האמת" – היא ברכה הנאמרת על שמיעת בשורה רעה^[10]. הברכה היא: "ברוך אתה ה' אלוהנו מלך העולם דיין האמת"^[11]. ופירושה: מבורך הוא ה' שכל המאורעות, גם הקשים, הם על פי הדין והצדק האלוהי.

איכות הברכות

א. אמרו חכמים^[12] על הברכות השונות הללו: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר (דברים ו, ה): 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' ". וכך פירש רמב"ם^[13]: "וחייב אדם לברך על הרעה בטוב נפש, כדרך שמברך על הטובה בשמחה..., ובכלל אהבה היתירה שנצטוינו בה שאפילו בעת שייצר לו יודה וישבח בשמחה". והטעם לכך הוא, "לפי שהרבה דברים נחשבין לרע בתחילתם -וסופם מביאים טובה גדולה, והרבה דברים נחשבים בראשיתם טוב -ויהיה בסופם רע מאד. ולכן אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה גדולה וגזירה הרת סכנה, לפי שאינו יודע התכלית. וגם אל יתפתה וישמח שמחה רבה כשתגיעהו טובה לפי מחשבתו, לפי שאינו יודע התכלית"^[14]

ב. עוד הורו חז"ל בברכות השבח^[15]: "מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה". פירוש ההוראה הוא, שאדם מברך על פי מה שאירע לו בהווה. כלומר, אם באה לו טובה, אף שבעתיד עלולה להפוך לרעתו -מברך "הטוב והמטיב", ולהפך: אם באה לו רעה, אף שבעתיד עשויה להיהפך לטובתו -מברך "דיין האמת". הטעם הוא "לפי שאותו הסוף אפשרי, ודיו לאפשרי היותו אפשר"^[16]. כלומר, ייתכן שהעתיד יתרחש כצפוי, אך ייתכן גם שלא יבוא.^[ג].

ביאורים

1. גם ברכה על אירוע מעציב, "דיין האמת", נחשבת לברכת השבח, כיון שמשבחים בה ("ברוך אתה ה'...") את ה'.
2. ברכת שהחיינו אינה משמשת רק כברכת השבח, ומברכים אותה גם בהזדמנויות אחרות, כגון: על דברים הבאים מזמן לזמן, כמו בחגים השונים או ברכישת כלים חדשים, ולכן היא אינה מוגדרת רק כברכת השבח.
3. בעל הטור (או"ח סימן רכב) כתב טעם נוסף: "כי הרעה לעובדי השם הוא טובתם ושמחתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם -נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו".