ג'יין גריי

ג'יין גריי (באנגלית: Jane Grey; אוקטובר 1537 – 12 בפברואר 1554), נינתו של הנרי השביעי, הייתה מלכת אנגליה למשך תשעה ימים בלבד בשנת 1553.

ערך זה עוסק במלכת אנגליה ב-1553. אם התכוונתם לדמות קומיקס מה"אקס-מן", ראו ג'ין גריי.

עובדות מהירות לידה, הוצאה להורג ...

מעמדה שנוי במחלוקת, שכן היותה מלכה סתר חוק של הפרלמנט הבריטי הדן בסדר הירושה של המלכים (אולם היו מלכים רבים נוספים אשר מלכותם נגדה חוק זה – והם לא היו שנויים במחלוקת). לאחר הוצאתה להורג נקבע כי הכרזתה כמלכה הייתה בלתי חוקית.

ג'יין גריי ידועה כ"מלכת תשעת הימים" שכן מלכותה נמשכה בין 10 ביולי עד 19 ביולי בשנת 1553. קיימת גם גרסה אחרת שעל פיה מלכה ג'יין גריי שלושה עשר ימים, שכן יש הסוברים שמלכותה נמשכה בין ה-6 ביולי עד 19 ביולי בשנת 1553 – מחלוקת התלויה במועד המלכתה: האם היא נחשבת כמלכה החל ממועד מותו של קודמה (6 ביולי), או החל ממועד ההמלכה בפועל (10 ביולי). ג'יין לא זכתה לטקס הכתרה רשמי. תקופת מלכותה של ג'יין גריי הייתה הקצרה ביותר מבין מלכי אנגליה ובריטניה כולה.

Remove ads

קורות חייה

סכם

פרספקטיבה

ליידי ג'יין גריי הייתה בתם הבכורה של הנרי גריי, הדוכס הראשון מסאפוק, ורעייתו, הליידי פרנסס ברנדון. מקובל לחשוב שג'יין נולדה בבראדגייט פארק ליד לסטר באוקטובר 1537. עם זאת, מחקרים עדכניים יותר מצביעים על לידה מוקדמת יותר, אולי בלונדון, כנראה לפני מאי 1537, או בין מאי 1536 לפברואר 1537. תאריכים אלו תואמים את הציון כי הייתה בשנתה השבע-עשרה בעת הוצאתה להורג. פרנסס, אמה של ג'יין, הייתה בתה הבכורה של מרי, אחותו הצעירה של המלך הנרי השמיני. לג'יין היו שתי אחיות צעירות יותר: ליידי קתרין וליידי מרי. דרך אמן, שלוש האחיות היו נינות של המלך הנרי השביעי; אחייניות-רחוקות של הנרי השמיני; ובנות דודות מדרגה שנייה של אדוארד השישי, מרי הראשונה ואליזבת הראשונה .

ג'יין זכתה לחינוך הומניסטי מקיף על ידי מרצים מאוניברסיטת קיימברידג'. היא שלטה בלטינית וביוונית מגיל צעיר, ולמדה גם עברית, ואיטלקית. לאורך חייה, אהבה במיוחד לכתוב מכתבים בלטינית וביוונית. בהשפעת אביה ומוריה, היא הפכה לפרוטסטנטית אדוקה. ג'יין נודעה כאחת הצעירות המלומדות ביותר בתקופתה. היא העדיפה עיסוקים אקדמיים על פני פעילויות כמו מסיבות ציד.

בסביבות פברואר 1547 נשלחה ג'יין להתגורר במשק הבית של דודו של אדוארד השישי, תומאס סימור, שנישא עד מהרה לאלמנתו של הנרי השמיני, קתרין פאר. ג'יין התגוררה עם הזוג בטירה שבגלוסטרשייר כמלווה לקתרין עד מותה של קתרין מלידה בספטמבר 1548. לאחר מעצרו של תומאס סימור באשמת בגידה, שבה ג'יין לבראדגייט והמשיכה בלימודיה. תומאס סימור גילה עניין בהשארתה במשק ביתו, והיא שבה לשם למשך כחודשיים לפני שנעצר בסוף 1548.

בעת שהותה בביתה של קתרין פאר, אשת הנרי השמיני, היו היא ואדוארד השישי מלך אנגליה מאוהבים זה בזה, אולם בשל גילו הצעיר ומצבו הבריאותי לא נישאו.

נישואיה של ג'יין גריי

ג'יין התארסה עם הלורד גילפורד דדלי, בנו הצעיר של ג'ון דאדלי, הדוכס הראשון מנורת'מברלנד. הדוכס, שהיה הלורד נשיא המועצה המלכותית מסוף 1549, היה אז האיש החזק ביותר באנגליה. ב--25 במאי 1553, ג'יין וגילדפורד נישאו בדרהאם.

Remove ads

הזכות לכתר

סכם

פרספקטיבה

למלך הנרי השמיני היו שלושה ילדים: מרי,שגודלה כקתולית, אליזבת ואדוארד, בנו של המלך מנישואיו השלישיים לג'יין סימור (שנפטרה בשנת 1537 מסיבוכים בעקבות ההיריון והלידה של אדוארד), שגודלו כפרוטסטנטים.

לאחר ביטול נישואיו לאשתו הראשונה, קתרין מאראגון, אמה של מרי, בשנת 1533, ועריפת ראשה של אשתו השנייה, אן בולין, אמה של אליזבת, בשנת 1536, הנרי שינה את חוק הירושה פעמיים, והכריז על בנותיו כבלתי חוקיות. אף על פי שג'יין סימור הצליחה לפייס את הנרי לזמן קצר עם בנותיו, הפיוס הפורמלי של המונרך איתן הגיע רק בשנת 1543, בעקבות דחיפתה של אשתו השישית והאחרונה, קתרין פאר. הנסיכות הושבו לקו הירושה בחוק הסופי של 1544, אף על פי שעדיין נחשבו לבלתי חוקיות. יתר על כן, חוק זה אישר להנרי השמיני לשנות את סדר הירושה על פי צוואתו.

צוואתו של הנרי חיזקה את סדר הירושה של שלושת ילדיו. היא קבעה כי אם אף אחד מהם לא ישאיר צאצאים, הכס יעבור ליורשי אחותו הצעירה, מרי טיודור, מלכת צרפת שכללה את ג'יין. מסיבות שאינן ידועות עד היום, הנרי השמיט את אחייניתו ואמה של ג'יין, ליידי פרנסס ברנדון, מקו הירושה, וגם עקף את טענות צאצאי אחותו הבכורה, מרגרט, שנישאה לבית המלוכה והאצולה הסקוטית

בפברואר 1553, אדוארד השישי חלה במחלה קשה, שאובחנה על ידי היסטוריונים רבים כשחפת, אף שיכולה הייתה להיות זו מחלת נשימה חמורה אחרת. על אף שהתאושש לפרק זמן קצר, במאי חלה שוב הידרדרות במצבו, ובתחילת יוני הידרדרותו הבריאותית הייתה כה חמורה עד שרופאי המלך הודיעו לדאדלי ולאצילים המקורבים למלך הצעיר שנותרו לו שבועות ספורים בלבד לחיות.

באותה עת, יורשת העצר המשוערת של אדוארד הייתה אחותו למחצה הקתולית, מרי. בטיוטת צוואה שחיבר אדוארד מוקדם יותר באותה שנה, הוא הגביל בתחילה את הירושה לצאצאים זכרים (שלא היו קיימים) של אמה של ג'יין ובנותיה. לאחר מכן, ככל הנראה ביוני 1553, הוא מינה את בת דודתו הפרוטסטנטית "ליידי ג'יין ויורשיה הזכרים" כיורשיו. במודעות למותו הקרב ובעודו צלול, אדוארד, בהדרכתו העיקרית של דאדלי, תכנן את הדחת אחותו למחצה הבכורה מקו הירושה. כוונות המלך היו תואמות את חששותיו של דאדלי: דאדלי, שהפך לסמל הרפורמציה השנואה עבור מרי, האמין בצדק שמרי עלולה לבקש לחסל גם אותו וגם את משפחתו ברגע שתעלה לשלטון.

הן המלך והן הלורד דאדלי ידעו על מסירותה העזה של מרי לאמונה הקתולית. הנסיכה קיבלה חלק מרפורמות אביה, אך התנגדה בחריפות לכל הרפורמות שבוצעו על ידי אדוארד. החשש של שניהם היה שאם היא תעלה לכס המלוכה, היא תקים מחדש את הקתוליות ובכך תבטל את כל הרפורמות שנעשו. אדוארד הוזהר על ידי יועציו כי אינו יכול לנשל רק את אחת מאחיותיו למחצה הבכורות: הוא יצטרך לנשל גם את אליזבת, למרות שהיא, כמו אחיה למחצה, הייתה גם היא פרוטסטנטית. בכך אדוארד החליט לנשל הן את מרי והן את אליזבת, ובכך הפר את חוק הירושה של 1544, ומינה את ג'יין גריי ליורשתו.

Remove ads

הכתרתה ושלטונה הקצר

סכם

פרספקטיבה

המלך נפטר בסביבות השעה תשע בערב ב-6 ביולי 1553, אך מותו לא הוכרז רשמית אלא כעבור ארבעה ימים. ג'יין, שגרה באותה תקופה מחוץ לעיר בצ'לסי, נותרה ללא ידיעה על החלטת המלך המנוח והמועצה המלכותית. על פי עדותה של ג'יין עצמה, שנמסרה בעודה כלואה באוגוסט 1553, בסביבות ה-19 ביוני, היא קיבלה אזהרה בלתי רשמית ראשונה בדבר בחירתו של אדוארד, אך לא ייחסה לה חשיבות. בצהריי ה-9 ביולי, היא קיבלה זימון תמוה להשתתף בישיבת מועצה .

ב-10 ביולי הוכרזה ג'יין רשמית כמלכת אנגליה, צרפת ואירלנד. לדברי חלק מהמקורות ההיסטוריים, היה זה נורת'מברלנד שהטעה אותה וגרם לה לשים את הכתר על ראשה. על מנת לבסס את שלטונה היה עליה לאסור את מרי בתו הבכורה של הנרי השמיני, אולם למרי נודע על כוונתה של ג'יין גריי, והיא נמלטה לטירת פראמלינגהאם בסאפוק והסתתרה שם. באותו יום, גיין ובעלה גילדפורד ערכו את כניסתם הטקסית למצודת לונדון, שם התגוררו באופן מסורתי מונרכים אנגלים מתקופת עלייתם לשלטון ועד הכתרתם. לאחר הגעת הזוג הצעיר למצודה, גילדפורד החל לדרוש שיקבל סמכויות או תפקידים. ג'יין קיימה דיון ארוך בנושא עם גילדפורד, "שהסכים שאם ימונה למלך, הוא יהיה כזה על ידי, בחוק הפרלמנט". אולם, ג'יין הסכימה רק למנות אותו לדוכס קלרנס; גילדפורד השיב כי אינו רוצה להיות דוכס, אלא מלך. כאשר ג'יין דאדלי אשתו של ג'ון דוכס נורת'מברלנד שמעה על הוויכוח, היא זעמה ואסרה על גילדפורד לישון עוד עם אשתו. היא גם ציוותה עליו לעזוב את המצודה ולחזור לביתו, אך ג'יין התעקשה שיישאר בחצר לצדה.

בערבו של ה-7 ביולי, הגיעו למרי שליחים מלונדון ובישרו לה על מות אחיה יום קודם לכן. כדי לתבוע את זכותה לכתר, מרי החלה לאסוף את תומכיה במזרח אנגליה. בצהריי ה-8 ביולי, היא זימנה אותם לנורפוק. באותו זמן, התמיכה במרי החלה לגדול ברחבי המדינה: אצילים, פקידי מלוכה ומועצות עירוניות הכריזו על תמיכתם במרי. מרי ניצלה במלואה את הרשת המחתרתית של קתולים בעלי דעות דומות, אך היא נזקקה גם לתמיכת פרוטסטנטים ולכן נמנעה מרטוריקה דתית בשלב זה. באופן פרדוקסלי, מרי נתמכה לא רק על ידי פרוטסטנטים בודדים אלא גם על ידי קהילות פרוטסטנטיות שלמות, כגון הקהילה העירונית של קובנטרי.

עד מהרה, גדולי האצילים באזור, הן קתולים והן פרוטסטנטים, החלו להצטרף לתביעתה של מרי לכס המלכות. ב-9 ביולי, מרי שלחה מכתב שבו הצהירה כי היא המלכה החוקית ודרשה את צייתנות המועצה המלכותית. המכתב הגיע ב-10 ביולי, באותו יום שבו הוכרזה ג'יין כמלכה בלונדון. הכרזתה של ג'יין בלונדון התקבלה בקרב הציבור במלמולים של חוסר שביעות רצון. המועצה השיבה למכתבה של מרי כי ג'יין היא המלכה בסמכותו של אדוארד, וכי מרי, לעומת זאת, היא בלתי לגיטימית ונתמכת רק על ידי "מעט אנשים פוחזים ונחותים". ב-24 ביולי, מרי עזבה את פראמלינגהאם לכיוון לונדון ורכבה בניצחון אל הבירה ב-3 באוגוסט, על גל של תמיכה עממית. היא לוותה על ידי אחותה למחצה אליזבת ותהלוכה של למעלה מ-800 אצילים וג'נטלמנים.

ג'יין מכונה לעיתים קרובות "מלכת תשעת הימים"; אולם, אם שלטונה יחושב מרגע מותו של אדוארד ב-6 ביולי 1553, הוא יכול להיחשב ככזה שנמשך כמעט שבועיים (13 ימים).^[2] ב-19 ביולי 1553, ג'יין נכלאה במצודה.

Remove ads

משפטה והוצאתה להורג

סכם

פרספקטיבה

ליידי ג'יין, אשר בחצר המלוכה כונתה "ג'יין דאדלי, אשתו של גילדפורד", הואשמה בבגידה חמורה, יחד עם בעלה. משפטם, שנערך בפני ועדה מיוחדת, התקיים ב--13 בנובמבר 1553, שבעיר לונדון.

כצפוי, כל הנאשמים נמצאו אשמים ונידונו למוות. אשמתה של ג'יין, בכך שנטלה בבגידה את התואר והכוח של המונרך, הוכחה במספר מסמכים שחתמה עליהם כ"ג'יין המלכה". גזר דינה היה "תישרף בחיים בגבעת המצודה או תערף ראשה כרצון המלכה" (שריפה הייתה העונש האנגלי המסורתי על בגידה שבוצעה על ידי נשים). מרי החליטה בתחילה לחוס על חייהם של ג'יין ובעלה, מתוך הנחה שהם היו רק כלי בתוכנית פוליטית רחבה יותר שתוכננה ותוזמרה על ידי נורת'מברלנד. אולם, בעקבות ניסיון המרד הפרוטסטנטי של תומאס וייאט הצעיר בשנת 1554 נגד תוכניות הנישואין של המלכה מרי עם פיליפה מספרד, חרץ בסופו של דבר את גורלה של ג'יין.

בסביבות השעה עשר בבוקר ב--12 בפברואר, הובל גילדפורד אל גבעת המצודה. גילדפורד נשא נאום קצר בפני הקהל שהתאסף, כפי שהיה נהוג. הוא כרע ברך, התפלל, וביקש מהאנשים להתפלל עבורו. גילדפורד הוצא להורג במכה אחת של הגרזן. ג'יין, שצפתה במתרחש מחלונה, קראה: "הו, גילדפורד, גילדפורד!". לאחר מכן היא נלקחה אל הטאוור גרין, בתוך המצודה.^[3]

ג'יין נשאה נאום בעלותה על הגרדום:

"אנשים טובים, באתי הנה למות, ועל פי חוק נגזר עליי הדבר. המעשה, אכן, נגד הוד מלכותה המלכה היה בלתי חוקי, והסכמתי לו; אך בכל הנוגע להשגתו ולרצוני בו על ידי או בשמי, אני רוחצת את ידי מכך בחפותי בפני אלוהים ופניכם, אנשים נוצרים, היום."^[4]

לאחר מכן ג'יין ציטטה את מזמור נ"א (תהילים נ"א) באנגלית, ומסרה את כפפותיה ומטפחתה למשרתתה. ג'יין לא הצליחה למצוא את גוש העץ בידיה, וקראה, "מה אעשה? היכן הוא?" ככל הנראה סר תומאס, סגן מפקד המצודה, עזר לה למצוא את דרכה. כשלבסוף הניחה את ראשה על הגוש, ג'יין אמרה את מילותיו האחרונות של ישו. לאחר מכן הוצאה להורג ג'יין גריי בת ה-16.

Remove ads