שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
דוד דה מאיו
אדריכל ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
דוד דה מאיו (נולד ב-1932) הוא אדריכל ישראלי מתפישת העיצוב הטוטאלי (Total Design). תחומי העשייה שלו כוללים בינוי ערים, אדריכלות של מבני ציבור ומבנים פרטיים, עיצוב פנים ועיצוב המוצר. זוכה אות העיצוב למפעל חיים (2005).[1][2]
Remove ads
ביוגרפיה[3]
סכם
פרספקטיבה
דה מאיו נולד בברצלונה שבספרד ליהודית וחיים דה מאיו, הורים ממוצא טורקי. סבו מצד האם כיהן כראש הקהילה היהודית המקומית. אביו היה סוחר שטיחים ובעקבות מלחמת האזרחים בספרד שפרצה ב-1936, נמלטה המשפחה לבואנוס איירס, ארגנטינה. ב-1945, בגיל מצוות, אביו נפטר והאם ושלושת ילדיה עברו להתגורר במקסיקו סיטי בסמיכות לקרובי משפחתה. בנעוריו קרא את ספרה של איין ראנד, כמעיין המתגבר, אשר ביסס את שאיפתו להיות לאדריכל.[3]
ב-1948 עלה לישראל בסיום לימודיו בתיכון אך טרם שהספיק לעמוד בבחינות הבגרות. הוא הצטרף לכפר הנוער הדתי של עליית הנוער ליד יגור, ובו השלים את בחינות הבגרות ובסיומן התגייס לצה"ל. ב-1949–1955 שירת בצה"ל שירות חובה וקבע, בצוות אוויר של מפציץ B17. במהלך שירותו הצבאי למד שרטוט והחל לצייר פרספקטיבות דמיוניות.
ב-1956–1960 למד לימודי אדריכלות פנים ועיצוב המוצר בבית הספר Hogre Konstindustriella Skolan בסטוקהולם. ב-1960 התקבל ללימודי אדריכלות בניין ובינוי ערים לשנה השלישית, והשלים את חוק לימודיו לקראת התואר באדריכלות. במהלך שנת לימודיו האחרונה, התקבל דה מאיו לעבודה במשרדו של האדריכל והמעצב ארנה יאקובסן. בקופנהגן, דנמרק. ב-1966 חזר דה מאיו לישראל והקים משרד עצמאי.
חיים אישיים
ב-1959 נשא לאישה את תמר (לבית שעיה), שהשלימה את לימודיה בעיצוב גרפי בסטוקהולם. בנישואיהם החל שיתוף פעולה מקצועי פורה ורב שנים שנמשך עד לפטירתה של תמר ב-2008. לזוג שני ילדים. סיגל דה מאיו, אמנית רב-תחומית,[2] ושרון (שארק) דה מאיו, צלם קולנוע ישראלי.[4][5]
מ-1966 ועד 2012 גר ועבד ברמת גן. לאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב.
Remove ads
קריירה
סכם
פרספקטיבה
סגנון אישי והשפעות[6][3]
דה מאיו הוא אחד מאדריכלי העיצוב הטוטאלי (Total Design)[7] היחידים בעולם והיחיד בישראל. עבודתו לא ניתנת לקיטלוג באופן מסורתי. בעת עבודתו עם ארנה יאקובסן, בעל הגישה של העיצוב הטוטאלי, עסק דה-מאיו בתכנון ועיצוב בתחומים רבים, החל מתכנון מבנים וכלה בעיצוב מדי צוות אוויר וסכו"ם[2]. הרציונל העומד מאחורי עבודתו הוא התפיסה לפיה תכנון הרמוני ביחסים שבין חלקיו של השלם, למשל, בין הפנים לחוץ המבנה, או בין פנים המטוס למדי הדיילים ולסכו"ם, מוביל לביטוי אידיאלי של יצירה השואפת להגיע לשלמות. בכך מייצג דה מאיו את התפיסה שהביאה להקמתו של בית הספר באוהאוס בגרמניה[8] לאחר מלחמת העולם הראשונה, ואשר מצאה ביטוי בעבודתם של גדולי האדריכלים המודרניים: פרנק לויד רייט, לודוויג מיס ואן דר רוהה, לה קורבוזיה, אלוור אלטו ואחרים. בעבודתו, לאורך תקופה של כמעט שישה עשורים, חיפש עיצוב על זמני ומצא שימוש בטכנולוגיות עדכניות לזמנן, על מנת לבטא אסתטיקה, נוחותואיכות חיים.[6] דה מאיו הוא בעל זיקה למינימליזם לבן ששותפים לו אדריכלי אירופה הצפונית והמרכזית.[6]
עבודתו הראשונה בישראל הייתה שיפוץ ועיצוב בניין התיאטרון הלאומי הבימה. את העבודה קיבל לאחר שהנהלת התיאטרון ביקשה לחדש את המושבים באולמות, ואילו הוא הציע עיצוב מוגמר לתיאטרון כולו. במכרז שיצא לשיפוץ התיאטרון, ב-1970, זכו דה מאיו ויהודה לנדאו.[9]
דה מאיו הרבה לעצב רהיטים ופרטי עיצוב, אך תכנן גם מספר מבנים שכללו לבד מהתכנון האדריכלי גם תכנון הריהוט ופרטי הנגרות ופרזול.
תכנון ועיצוב מבני ציבור[10]
עיצוב קפה הבימה בתיאטרון הלאומי "הבימה"[11]; מרכז ענב לתרבות בתל אביב, 1995, תכנון המבנה ועיצוב פנים[12]; עיצוב פנים של בית הלוחם, תל אביב[13]; מרכז אש התורה ברובע היהודי בירושלים[14]; עיצובי פנים: במוזיאון תל אביב לאמנות; אולם רקנאטי והקפיטריה[11]במוזיאון תל אביב, 1990; במרכז מורשת בגין בירושלים; באודיטוריום ספרינגר ובאגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים; עיצוב חדר הדירקטוריון בבורסת היהלומים, רמת גן[11]; עיצוב פנים של חדרי הישיבות ולשכת ראש הממשלה יצחק רבין, ירושלים.
מבני מגורים[15]
עיצוב פנים בדיור מוגן "גולדן היל", ירושלים, 1990[16], בתי מגורים בחיפה[17][18]; בנהריה[19], טבריה, רמת השרון, חדרה, תל אביב, סביון, ארסוף, ירושלים, הרצליה פיתוח, נווה מונסון, אודים.
הרציונל המתבטא בתכנון:
יצירת דיאלוג בין האובייקט הבנוי לסביבתו והתוויית רצף של המשכיות בין החוץ לפנים; חלוקה לגושים מבניים המודגשת באמצעות חומריות; שימוש באור רך כמרכיב ביצירת תחושת החלל, מינימליזם, הרמוניה ושקט ויזואלי.
— דוד דה מאיו, בתיה דונר, עמ' 75
מבני משרדים[20]
עיצוב חללי הפנים של בניין ההנהלה "תדיראן"; בנק לאומי הסניף המרכזי, תל אביב; התאחדות התעשיינים, שוודיה; לשכת ראש הממשלה יצחק רבין, ירושלים; משרדי הנהלת בורסת היהלומים, רמת גן; מרכז הירידים והקונגרסים, תל אביב;
ריהוט רחוב, גן וחוף
זהות תאגידית ומיתוג[22]
כמעצב זהות תאגידית, עסק דה מאיו בחברות כגון: ווימפי וסונול. בשנים 1990–1995 שימש כאדריכל ראשי של חברת אל על[23][24]. במסגרת עבודתו כאדריכל ראשי בחברת אל על, עיצב בין היתר את פנים המטוסים, את דלפקי קבלה ואת טרקלין "המלך דוד" בנמל התעופה ב-גוריון כאב טיפוס לאולם המתנה לנוסעים שיושם מאוחר יותר גם במשרדי החברה בנמלי התעופה בלונדון ובניו יורק. כן עיצב את מדי צוות האוויר, כולל צעיפים ונעלים, עיצוב מושבי מחלקת העסקים, ריפודים, שטיחים, ציפויי קירות תקרה ומחיצות וכדומה. מערכת הסכו"ם שעיצב עבור אל על זיכתה אותו בפרס עיצוב למוצר ישראלי מטעם מוזיאון ישראל בשנת 1994.[2][25]העיצוב שאב את מקורו מהלוגו המקורי של אל-על אשר עוצב בשעתו על ידי המעצב הגרפי דן ריזינגר. בעקבות מותם של שלושת עובדי החברה בהתרסקות מטוס המטען באמסטרדם, עיצב גם את מצבות קבריהם[2].
דה-מאיו עיצב גם את מועדון טייסת 69, בחיל האוויר[26], את תג היחידה ואת הכריכה לספר הטייסת[27].
תיעוש וסטנדרטיזציה[28]
במסגרת תפישתו שאחריות האדריכל כוללת גם פרטים שאינם מבניים, אשר תורמים לפונקציונליות של המבנה ולנוחיות המשתמש במרחב המתוכנן, ומתכתבים עם ייצור המוני מתועש, המוזיל את עלויות הפריט ואת זמן הייצור, ושימוש בחומרי גלם עדכניים, תכנן ועיצב דה מאיו פריטים רבים לגורמים שונים: פח אשפה כרהוט רחוב (1969)[21]מטעם "המועצה לישראל יפה"; מתקני משחקים לילדים (1971) מטעם המכון הישראלי לעיצוב המוצר"[29][30];כסאות "רימון" ו"תמר" (1965) שזכה בפרס ראשון בתחרות השנתית של הריהוט הסקנדינבי, מערכת ריהוט משרדי עבור חברת "קנול" Knoll אשר זכתה בפרס בתערוכה הבינלאומית לריהוט משרדי בקלן (1983)וייצגה את העיצוב הגרמני לשנת 1984 בתערוכות שנערכו במוזיאון בשטוטגרט ובמוזיאוו לאמנות מודרנית בניו-יורק. כיסאות ומערכות ישיבה שתכנן נמצאו בשימוש סביב שולחן חברי מועצת העירייה במרכז ענב לתרבות בתל אביב, בחדר הישיבות של נשיא התאחדות בורסת היהלומים, במשרדי התאחדות התעשיינים בשוודיה (העיצוב כלל פריטי ריהוט, גופי תאורה, שטיח ובדי ריפוד); לשכת ראש הממשלה יצחק רבין, ירושלים; ריהוט גן עבור "כתר מוצרים לבית ולגינה" כגון: מיטת שיזוף, כיסא לגן ילדים, שרפרף נערם; כיסאות המתנה עבור שדה התעופה בקופנהגן; תכנון סדרת שעוני יד בעיצוב ארגונומי מנירוסטה, (2007)[2];
מבני דת[31]
פסל "ישו הגבוה בעולם"[32][33] ביוזמת הכומר הסיציליאני האב לואיג'י פרלאוטו (Ferlauto) בעיירה טרואינה (Troina), סיציליה. זכייה בתחרות בינלאומית לאדריכלים ביוזמת הכנסייה הקתולית, זכה בפרס ראשון (1997)[34]
מרכז אש התורה, רחבת הכותל, ירושלים (1998–2005) פרויקט הגובל ברחבת הכותל, ואשר הוקם תוך כדי המחלוקת הציבורית על עיצוב רחבת הכותל ובעצם בנייתו, נקבעה עובדה תכנונית ועיצובית בנושא זה.[14][35] דה מאיו בחר ליצור את גובה המבנה הדרוש על ידי התחפרות בחלל שמאחורי הקיר התומך שהיה צמוד לבניין ולא על ידי הגבהת הבניין, תוך שמירה על בליטות קיימות בחזית המקורית וחזית האבן.[36] ”את המבנה הציב האדריכל כאילו הוא צומח מתוך סלע פראי שנמצא שם מקדמת דנא” (בתיה דונר, דוד דה מאיו ושרית ספירו קטן (ע), דוד דה מאיו A Total Designer, הוצאה פרטית, 2012, עמ' 292-293. (בעברית))"[36]
כנסייה פרוטסטנטית, אופסלה, שוודיה, בהנחיית פרופסור פטר סלסינג, עוד בהיותו סטודנט בסטוקהולם, הצעתו זכתה בפרס ראשון (1960), הכנסייה נבנתה בשנת 1964.
Remove ads
תחרויות ופרסים
- 1964 – תחרות לתכנון המרכז המדעי Wennegren Center, שוודיה - פרס ראשון
- 1964 – תחרות לתכנון כנסייה פרוטסטנטית באופסלה, בהנחיית פרופ' פטר סלסינג (Celsing), שוודיה - פרס ראשון
- 1965 – תחרות לעיצוב רהיטי ישיבה המיועדים לייצור המוני, Malemo Mobelmassan, (יריד רהיטים במאלמה), שוודיה, כיסאות "רימון" ו"תמר" - פרס ראשון
- 1965 – תחרות לעיצוב רהיט-משחק לילדים, המרכז הישראלי לעיצוב המוצר - פרס ראשון
- 1966 – תחרות בינלאומית לתכנון מרינה בסן סבסטיאן, ספרד - פרס רכישה
- 1967 – תחרות לתכנון דוכני "וימפי" לשיווק מזון מהיר, חברת Lyons, בריטניה - פרס ראשון
- 1969 – תחרות לעיצוב חדר בבית מלון עממי בעל צביון ישראלי, התאחדות בתי המלון בישראל והמרכז הישראלי לעיצוב המוצר, התערוכה הבינלאומית למלונאות, גני התערוכה - פרס ראשון[37]
- 1969 – תחרות לעיצוב ריהוט רחוב, המועצה לארץ ישראל יפה ואגודת האינג'נרים והארכיטקטים (פח אשפה, לוח מודעות, ספסל רחוב) - פרס ראשון[21][38]
- 1970 – תחרות מטעם אגודת יצרני הרהיטים בישראל (כסא "טריו") - פרס ראשון, ציון לשבח
- 1974 – תחרות לתכנון רשת חנויות נוחות בתחנות תדלוק, חברת דלק - פרס ראשון
- 1983 – מערכת ריהוט משרדי בהזמנת יצרנית הריהוט היוקרתי "קנול" (Knoll), זכתה בפרס בתערוכה בינלאומית לריהוט משרדי בקלן וייצגה את העיצוב הגרמני לשנת 1984
- 1983 – תחרות לתכנון בית קודאק, הרצליה, חברת קודאק - פרס ראשון
- 1994 – תחרות לעיצוב מוצר ישראלי בתחום הבית "קרייט אנד בארל", מוזיאון ישראל, ירושלים (סכו"ם למטוסים שתוכנן עבור חברת אל על) - פרס ראשון
- 1997 – פסל ישו הגבוה בעולם, תחרות בינלאומית למוזמנים, טרואינה (Troina), סיציליה - פרס ראשון[34]
- 2005 – אות העיצוב למפעל חיים[1]
ספרים, פרסומים ותערוכות על דוד דה מאיו
- 2012 – דוד דה מאיו A Total Designer, ספר, הוצאה פרטית, מאת בתיה דונר ומבוא מאת יונה פישר. 320 עמודי צבע וטקסט על רוב עבודתו.[39]
- 2008 – 10 המשפיעים ביותר על עולם האדריכלות ועיצוב הפנים הישראלי, (Top Designer), מגזין.
- 2007 – פרויקטים נבחרים מהעולם, שנתון הפדרציה הבינלאומית של אדריכלי הפנים, IFI, סינגפור.
- 2006 – עיצוב ישראלי היום, אות העיצוב, ספר, הוצאת אוריין, תל אביב.
- 2005 – תערוכה בינלאומית לעיצוב פנים, IFI, הפדרציה הבינלאומית של אדריכלי הפנים (International Federation of Interrior Arahitects), בוסן, קוריאה הדרומית.
- 1999 – TEL AVIV FOR EVER צילום על ידי ARRIGO, Girolamo, בהוצאת PALAZZOREALE[40]
- 1987 – עיצוב פנים חובק עולם, ספר, IFI, הפדרציה הבינלאומית של אדריכלי הפנים Rikuyo - Sha Publishing (International Federation of Interior Architects), טוקיו, יפן.
- 1985 – תערוכה מאוסף הקבע של המחלקה לעיצוב, מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 1970 – התיאטרון הלאומי הבימה, ספר, הוצאת התיאטרון הלאומי הבימה.
- 1966 – 50 שנות הכיסא, תערוכה וקטלוג, מוזיאון סטדליק (Stedelijk Museum) אמסטרדם.
- IN STATU QUO, Structures of Negotiation, הוצאת HATJE CANTZ, עריכה: יפעת פינקלמן, דבורה פינטו פדדה, אורן שגיב, טניה כהן אוזילי, la Biennale di Venezia. הוצאה באנגלית, 330 עמודים, 293 אילוסטרציות.
Remove ads
עבודות נבחרות
- חידוש בניין תיאטרון הבימה (בשיתוף יהודה לנדאו) 1970.
- עיצוב פנים לספריה העירונית באשדוד.
- עיצוב פנים לבית הלוחם תל אביב.
- לשכות שרי ממשלה וראש הממשלה.
- עיצוב בתי מלון הילטון באפריקה ובאיים הקאריביים.
- עיצוב סניפי דואר.
- עיצוב פנים מוזיאון תל אביב לאמנות הקפטריה ואולם רקנאטי, 1970.
- תכנון ועיצוב מרכז ענב, תל אביב, 1995[12].
- עיצוב פנים מרכז מורשת מנחם בגין, ירושלים.
- עיצוב משרדי הנהלת בורסת היהלומים ברמת גן.
- בתי מגורים פרטיים.
- עיצוב מטוסי בואינג עבור חברת התעופה אל על.
- עיצוב סכו"ם עבור חברת התעופה אל על.
- עיצוב טרקליני עסקים בארץ ובעולם עבור חברת התעופה אל על.
- תכנון ועיצוב בניין הישיבה "אש התורה" ברובע היהודי בירושלים (1998–2005)
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דוד דה מאיו- דנה ארד, פגוש את האייקונות: דוד דה מאיו, באתר "המגזין"
- מיכאל יעקובסון, הרקדן שעיצב את חיינו: הטוטאליות של דוד דה מאיו, באתר Xnet, 22 בפברואר 2012
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads