שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
דרגון 2 (חללית)
חללית מאוישת תוצרת SpaceX מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
דרגון 2 (באנגלית: Dragon 2) היא חללית מאוישת הניתנת לשימוש חוזר באופן חלקי, אשר פותחה ומיוצרת על ידי חברת SpaceX. לחללית זו שתי גרסאות; Crew Dragon, חללית מאוישת המיועדת לנשיאת צוות של עד שבעה אסטרונאוטים ו־Cargo Dragon המיועדת לנשיאת מטען ומהווה תחליף מעודכן לגרסה המקורית של חללית הדרגון. דרגון 2 משוגרת על גבי משגר פאלקון 9 וחוזרת לכדור הארץ בצניחה במימי האוקיינוס. כמו כן היא מצוידת במערכת מילוט המסוגלת להאיץ הרחק מהמשגר במקרה חירום.[1]
.jpg)
לצד חללית הסטארליינר של בואינג, דרגון 2 מהווה אחת משתי חלליות שנועדו לשאת אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית, כחלק מהתוכנית המאוישת המסחרית של נאס"א.[2] ב־30 במאי 2020 שוגרה המשימה המאוישת הראשונה של חללית הדרגון 2, המשימה SpaceX Demo-2, והייתה למשימת החלל המאוישת הראשונה ששוגרה על ידי חברה פרטית. עד למשימה זו, נאס"א השקיעה 3.1 מיליארד דולר בפיתוחה של הדרגון.[3] בין היתר, דרגון 2 מספקת גם שירותי תיירות בחלל.
Remove ads
מאפיינים ויכולות
סכם
פרספקטיבה
לדרגון 2 יש שתי גרסאות; Crew Dragon, חללית מאוישת המיועדת לנשיאת צוות של עד שבעה אסטרונאוטים ו־Cargo Dragon המיועדת לנשיאת מטען. החללית מבוססת על דרגון 1 אך בניגוד לקודמתה היא מצוידת בזוג חלונות, מחשבי טיסה ומערכות אוויוניקה חדשות, מערך סולארי מובנה על גוף החללית, ומגן חום משודרג שיוכל לעמוד גם במהירויות חדירה של טיסות השבות מהירח. החללית מצוידת גם בארבעה זוגות מנועי סופר־דראקו המיועדים למילוט חירום תוך כדי השיגור (במקור הם יועדו גם לנחיתה יבשתית בחזרה מטיסה, אך אופציה זו בוטלה ונשארה רק כאמצעי חירום אם לא תתאפשר נחיתה באוקיינוס).[4] דרגון 2 ניתנת לשימוש חוזר באופן חלקי, מה שגורם להפחתת עלויות משמעותית.
להבדיל מהגרסה הקודמת והלא מאוישת שעגנה בתחנת החלל רק באמצעות הזרוע הרובוטית שלה, דרגון 2 מצוידת במערכת עגינה מסוג NDS (NASA Docking System) המאפשר לה לעגון באופן עצמאי ואוטומטי בתחנת החלל הבינלאומית. לאסטרונאוטים יש יכולת להתערב במקרה חירום ולעגון באופן ידני תוך שימוש במחשב בצורת טאבלט עם מסכי מגע. בזמן עגינה בתחנת החלל, הגרסה המאוישת מתוכננת לפעול 180 ימים אך מסוגלת להישאר עד 210 ימים.
החללית מסוגלת לשאת באופן תאורטי עד שבעה אסטרונאוטים או כ־6,000 ק"ג מטען למסלול לווייני נמוך אם כי במשימות עבור נאס"א יש בה 4 מושבים, עם שינויים מסוימים היא תוכל להרחיק אפילו עד הקפת הירח ולשוב ארצה, כחלק מתוכנית ארטמיס.
ל-Crew Dragon יש שמונה מנועי SuperDraco (אנ') צמודים, מקובצים בזוגות ליתירות, כאשר כל מנוע מסוגל לייצר דחף של lbf 16,000 שישמש לחילוץ הצוות באירוע של תקלה בשיגור. בנוסף מותקנים 18 מנועי Draco (אנ') שנועדו עבור בקרת גישה ותמרוני מסלול.
Remove ads
היסטוריית הפיתוח והבדיקות
סכם
פרספקטיבה
בשנת 2010, שנה לפני סיום תוכנית מעבורות החלל, נאס"א החלה לממן פרויקטים של מספר חברות תעופה וחלל כדי לפתח חלליות חדשות אשר יחליפו את מעבורות החלל אשר היו בשימוש מאז שנות השמונים של המאה ה־20.[5] אחת המטרות המרכזיות הייתה להוריד עלויות שיגור אסטרונאוטים. באפריל 2011, יחד עם עוד מספר חברות, חברת SpaceX קיבלה מימון ראשוני בסכום של 75 מיליון דולר עבור פיתוח גרסה מאוישת של החללית דרגון. באוגוסט 2012, SpaceX קיבלה מימון נוסף מנאס"א בסכום של 440 מיליון דולר. ב־16 בספטמבר 2014, נאס"א הודיעה שהחברות SpaceX ובואינג זכו במכרז והם אלו שיספקו שירותי שיגור אסטרונאוטים עבור נאס"א כאשר SpaceX תקבל מימון של 2.6 מיליארד דולר עבור פיתוח הגרסה המאוישת של הדרגון ובואינג תקבל 4.2 מיליארד דולר עבור פיתוח חללית הסטארליינר.
ב־6 במאי 2015 נערכה בהצלחה בדיקת ביטול שיגור (Pad Abort Test). בבדיקה זו חללית הדרגון שיגרה עצמה הרחק מכן השיגור ונחתה בשלום באוקיינוס בעזרת מצנחים.[6] במרץ 2019, ערכה SpaceX בהצלחה את המשימה 'SpaceX Demo-1' בה שוגרה חללית דרגון 2 לא מאוישת אל תחנת החלל הבינלאומית. מטרת המשימה הייתה לבדוק את יכולת העגינה האוטומטית של הדרגון אל תחנת החלל, את עמידותה של החללית בעת כניסתה אל אטמוספירת כדור הארץ ולבחון את תהליך הצניחה במימי האוקיינוס.
ב־20 באפריל 2019, בעת בדיקות הצתת מנועים סטטית, התפוצצה חללית דרגון בנמל החלל קייפ קנוורל.[7] ביום הפיצוץ, בדיקת מנועי הדראקו של החללית עברה בהצלחה, אך בדיקת מנועי הסופר־דראקו האמונים על מערכת המילוט של האסטרונאוטים במקרה חירום, כשלו. לאחר בדיקות הטלמטריה והצילומים ולאחר ניתוח השאריות מאתר הפיצוץ, הוסק כי הבעיה החלה כאשר כמות קטנה של תרכובת כימית בשם דיניטרוגן טטרוקסיד דלפה אל תוך מעבר ההליום אשר אמור לוסת את לחץ מכלי הדלק וכתוצאה מכך ניזוק שסתום בדיקה שגרם לפיצוץ. תקרית זו עיכבה במספר חודשים את השיגור המאויש המתוכנן.
ב־19 בינואר 2020, ביצעה SpaceX בדיקת ביטול בעת שיגור (In-Flight Abort Test). מטרת בדיקה זו הייתה לבצע הפרדה של הדרגון ממשגר הפאלקון 9 כדקה לאחר השיגור על מנת לבחון את יכולת מערכת המילוט במקרה חירום. ההפרדה בוצעה בטרופוספירה כאשר המשגר נע במהירות עבר־קולי מעט אחרי שעבר את נקודת המקס Q, הנקודה שבה העומס האווירודינמי על כלי רכב חללי בטיסה אטמוספירית הוא מקסימלי. הדרגון השתמשה במנועי הסופר־דראקו כדי להרחיק עצמה מהמשגר אחרי תקלה מתוכננת. 10 שניות לאחר שהדרגון התרחקה, משגר הפאלקון 9 התפוצץ ונהרס. מנועי הדראקו הקטנים יותר ניווטו את הדרגון בירידה ומצנחי החללית נפתחו בהצלחה. דרגון 2 נחתה בהצלחה באוקיינוס האטלנטי בסמוך לחופי פלורידה.[8]
ב־30 במאי 2020 שוגרה בהצלחה חללית דרגון C206 אנדוור למשימה SpaceX Demo-2, טיסת ניסוי והמשימה המאוישת הראשונה של חללית הדרגון 2.[9] צוות המשימה, מפקד החללית דאגלס "דאג" הארלי ומפקד מבצעים משותף רוברט "בוב" בנקן, ותיקי תוכנית מעבורות החלל, שוגרו אל תחנת החלל הבינלאומית. המשימה בחנה את יכולותיה של הדרגון בכניסה למסלול סביב כדור הארץ, את יכולת העגינה האוטונומית שלה אל תחנת החלל הבינלאומית ואת חזרתה בשלום לכדור הארץ וצניחתה במימי האוקיינוס. משימה זו הייתה משימת החלל המאוישת הראשונה של חברה פרטית והשיגור המאויש הראשון של אסטרונאוטים מאדמת ארצות הברית מאז 2011 אז שוגרה משימת STS-135, המשימה האחרונה בתוכנית מעבורות החלל.
Remove ads
טיסות מאוישות
- קפסולות בשימוש חוזר מסומנות בסמל המחזור ♺
Remove ads
טיסות מטען
- קפסולות בשימוש חוזר מסומנות בסמל המחזור ♺
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דרגון 2 (באנגלית)- מידע על הדרגון באתר האינטרנט של SpaceX.
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads