דרוהוביץ'

דרוֹהוֹֹבִּיץ' (באוקראינית: Дрогобич, בפולנית: Drohobycz, ביידיש: דראָבּיטש, דראָהאָבּיטש) היא עיר באוקראינה בחבל לבוב, הנמצאת בגליציה ההיסטורית. אוכלוסייתה מנתה ב-2024 כ-79 אלף איש.

עובדות מהירות מדינה, אובלסט ...

Thumb — שרידי בית הכנסת הגדול בדרוהוביץ'

תעשיות העיר כוללות זיקוק נפט, כימיקלים, מטלורגיה ועיבוד מזון.

Remove ads

היסטוריה

העיר הוזכרה לראשונה כחלק מנסיכות רוס של קייב בערך במאה ה-10 לספירה, ובשנים 1377–1382 העיר הוגדרה כחלק מנסיכות ווהלין יחד עם הערים חלם ולבוב הגדולה.

בזמן מרד חמלניצקי בשנת 1648 הסתערו הקוזאקים על העיר, מרבית הקהילה הפולנית כמו גם היהודית והקתולית האוקראינית נרצחו. חלקם הצליחו לשרוד כאשר נמלטו למגדל הפעמון שלא נכבש.

בשנת 1772, עקב חלוקת פולין, עברה דרוהוביץ' לידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, העיר הועברה לפולין. בספטמבר 1939 העיר צורפה לאוקראינה הסובייטית, כאשר שטחי פולין חולקו בין גרמניה הנאצית וברית המועצות. באותה שנה דרוהוביץ קיבלה מעמד של מרכז מחוזי.

ב-30 ביוני 1941, עם הפלישה הנאצית לברית המועצות, העיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית, ובהמשך, אוכלוסייתה היהודית הושמדה. ב-6 באוגוסט 1944 שוחררה העיר מהכיבוש הנאצי על ידי כוחות החזית האוקראינית הרביעית.

לאחר המלחמה העיר נשארה מרכז מחוזי עד שצורפה למחוז לבוב. האוכלוסייה הפולנית הועברה לפולין, ובעיר נשארו אוקראינים בלבד. בזמן התקופה הסובייטית העיר היוותה מרכז תעשייתי חשוב במערב אוקראינה עם תעשיית זיקוק נפט מפותחת, בניית מכונות, תעשיית עץ וכו'. מאז 1991 העיר נכללת במחוז לבוב שבאוקראינה העצמאית.

Remove ads

יהודי דרוהוביץ'

סכם

פרספקטיבה

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בדרוהוביץ' הוא משנת 1404, ובתחילה מגורי היהודים בעיר הוגבלו לפרבריה. במחצית השנייה של המאה ה-17 נעשתה הקהילה בעיר לעצמאית. בשנת 1718 הופצה עלילת דם בעיר, לפיה אישה יהודייה רצחה ילד נוצרי כדי להכין מדמו מצות לפסח, וזו הוצאה להורג. בסוף המאה ה-18 ציוו השלטונות האוסטריים ששלטו באזור על הרחקה מחודשת של היהודים ממרכז העיר, ועל הקהילה הוטלו מיסים שונים.

עם פיתוח העיר במאה ה-19, גדלה אוכלוסייתה היהודית, ורבים מאנשיה השתלבו בתעשיית זיקוק הנפט המקומית. מסוף המאה ה-19 הפכה העיר למרכז תרבות והשכלה יהודי, וישבו בה אנשי רוח וסופרים יהודים רבים. משנת 1883 פעל בעיר בית דפוס עברי.

בדרוהוביץ' היו ארגונים ותנועות רבת והתנהלה פעילות פוליטית ותרבותית בגוונים שונים: ציונים, סוציאליסטים, אנשי אינטליגנציה דוברי גרמנית ופולנית, חרדים ומשכילים עבריים. רבים עסקו בלימוד השפה העברית והרעיון הציוני, היסטוריה וגאוגרפיה של א"י, שירים ופעילות חברתית.

המרכז היהודי בדרוהוביץ' היווה מוקד לפעילויות תרבות כגון קבוצות דרמה ותיאטרון יהודי, הרצאות והוראת עברית, תזמורת ומקהלה פעילות. רשת החינוך היהודי הופכת בעזרת תמיכה מסיבית של השכבה היהודית העשירה למרכז רווחה ועזרה לילדים ולנוער. ארוחות חמות חולקו שם לנזקקים על בסיס יומי. כמו גם ביגוד, ספרים ועזרי לימוד. בית הספר היהודי שימש גם כמרכז תרבות ששימש בית לקונצרטים והצגות תיאטרון מרחבי פולין.^[1]

במהלך כיבוש העיר בידי הרוסים בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נערכו ביהודיה פרעות בידי קוזקים, ובתום המלחמה, נערכו בהם פרעות בידי אוקראינים לאומנים. עם כיבוש העיר בידי פולין במאי 1919, ערכו ביהודיה פרעות החיילים הפולנים.

בין מלחמות העולם התקיימה בדרוהוביץ' פעילות ציונית ענפה, ופעלו בה כל המפלגות ותנועות נוער הציוניות. כמו כן, פעלו בעיר הבונד ואגודת ישראל, והתקיימו בה מוסדות חינוך ותרבות יהודיים. בראשית שנות השלושים נמנו בעיר כ-13,000 יהודים, כמחצית מתושביה. בתקופה זו אירעו מעת לעת תקיפות אנטישמיות של יהודי העיר בידי אוקראינים מקומיים.

בשואה

בספטמבר 1939 נכבשה דרוהוביץ' בידי הגרמנים, אך הועברה לשליטה סובייטית בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב. בתקופה זו הולאמו המפעלים בעיר, ויהודים עשירים או פעילים פוליטיים הוגלו לעומק ברית המועצות. עם חזרת הגרמנים לעיר במהלך מבצע ברברוסה נערך ביהודי העיר פוגרום בן שלושה ימים בידי אוקראינים ופולנים, בו נרצחו בעינויים מאות יהודים. יהודים נוספים נרצחו בידי הגרמנים.

עד מהרה הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, והוקם בעיר יודנרט, בראשות אברהם רוזנבלט, אשר נצטווה להעביר לגרמנים תשלומי כופר גבוהים, ולספק לגרמנים עובדים יהודים לעבודות כפייה. בספטמבר 1941 חויבו יהודי העיר לשאת סרט זרוע עם מגן דוד, ו-368 יהודים משכילים מהעיר נעצרו, ושולחו למחנות עבודה, ובהם ינובסקה, כאשר חלקם נרצח במקום. כעבור זמן מה נרצחו ושולחו למחנות מאות יהודים נוספים. בנובמבר 1941 נרצחו בין 150 ל-300 יהודים חולים ונכים מהעיר ביער ברוניצה הסמוך אליה. כתוצאה מתנאי רעב קשים, מתו עד סוף 1941 כ-600 מיהודי העיר. בתקופה זו החלו הגרמנים לרכז את יהודי העיר בגטו.

ב-25 במרץ 1942 בוצעה בעיר אקציה, במסגרתה שולחו כ-1,000 יהודים "בלתי יעילים" למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-8 באוגוסט נערכה בעיר אקציה נוספת, בה העבירו שוטרים גרמנים ואוקראינים יהודים רבים מיישובי הסביבה לגטו שבעיר, ולאחר מכן, פשטו על בתי הגטו, ושילחו כ-5,000 יהודים מהעיר לבלז'ץ. במהלך אקציה זו, נורו בגטו עצמו חולים ותינוקות.

ב-1 באוקטובר 1942 הפך הגטו בעיר לסגור, ושוכנו בו כ-7,000 יהודים, ובהם רבים מיהודי הסביבה. כתוצאה מתנאי התברואה הירודים בגטו, מתו רבים בו ממגפה של טיפוס הבהרות.

ב-23–24 באוקטובר 1942 נערכה בגטו שבעיר אקציה שלישית, במסגרתה גורשו לבלז'ץ כ-1,200 יהודים, ועוד מאות נרצחו במקום. בהמשך החודש גורשו כ-1,000 יהודים נוספים מהגטו לבלז'ץ. כפעולת נקם על ניסיון לפגוע באיש גסטאפו בעיר בנובמבר 1942, נרצחו ביריות 186 יהודים בגטו, אשר אחד מהם היה הצייר ברונו שולץ. היהודים ניסו לברוח ליערות או להתחבא מתחת לבתים בבונקרים. באחד מהם שנועד ל-15 איש בלבד, נדחסו ומצאו מקלט 46 אנשים, ששרדו במשך 14 חודשים. ניסיונות מרבית היהודים להימלט מהגטו עלו בדרך כלל בתוהו, לאחר שהוסגרו לגרמנים בידי איכרי הסביבה.

בדצמבר 1942 נותרו בגטו כ-3,000 יהודים, אשר הועסקו בעבודות כפייה. ב-15 בפברואר 1943 נכנסו לגטו שוטרים ואנשי ס"ס, ורצחו כ-450 מיושביו, ובהם חברי היודנרט, ביער ברוניצה. עד יוני 1943 חוסל גטו דרוהוביץ', תוך שהגרמנים סורקים בשיטתיות את בתיו, ושורפים אותם כדי להניס מסתתרים. עד שחרור האזור נרצחו בידי אוקראינים גם מאות היהודים שנותרו במחנות העבודה שבסביבת העיר. עם כניסת הצבא הרוסי באוגוסט 1944 נותרו בחיים כ־400 מתוך 17,000 יהודי דרוהוביץ'.

רבניה גדוליה וצדיקיה

מרבני העיר נודעו בראש ובראשנה מראשי החסידות הראשוניים הרבי הקדוש רבי יצחק מדרוהוביטש (חבר הבעל שם טוב, ואביו של המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב), לאחר שנים כיהן בה כרב עיר רבי אליעזר ניסן טייטלבוים מדרהוביטש בן רבי משה מאוהל בעל הישמח משה, ועוד רבנים כדוגמת רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש, רבי אליהו הורשובסקי בעל האזור אליהו, רבי מאיר סג"ל לנדא מדרוהוביטש, הרב והסופר יעקב אביגדור כיהן כרב הראשי של הקהילות דרוהוביץ'-בוריסלב עד מלחמת העולם השנייה. הרב זאב וולף נוסנבוים כיהן כרבה של העיר בזמן השואה, ונספה בה עם בני הקהילה בשנת התש"ג, 1943.

יהודים נודעים

דרוהוביץ' הייתה עיר בעלת היסטוריה יהודית שהצמיחה מתוכה יהודים בולטים בתחומי האמנות, הספרות, הדת והציבוריות. להלן כמה מהמפורסמים שבהם:

ברונו שולץ – סופר וצייר יהודי-פולני דגול, אשר נחשב לאחד מגדולי הפרוזאיקנים הפולנים במאה ה-20. יצירותיו המפורסמות בעולם כולו כוללות את "חנויות הקינמון" ו"בית המרפא בסימן שעון החול". ברונו שולץ נרצח בשנת 1942 בגטו דרוהוביץ' על ידי קצין אס אס בשם קארל גינתר שהסתכסך עם מפקד הגסטפו פליקס לנדאו שפרס חסותו על ברונו. בעיר יש מוזיאון לזכרו בבית הספר בו שימש כמורה לאמנות. בפולין ובאוקראינה מתקיימים כנסים ליוצרים המושפעים מיצירותיו. הסופרים דוד גרוסמן ואמיר גוטפרוינד הושפעו רבות מכתיבתו.^[2]

מאוריצי גוטליב – צייר יהודי פולני פורץ דרך בציור היהודי, נחשב לאחד הציירים היהודים הגדולים ביותר במאה ה-19. אחת התמונת המפורסמות שלו היא "יום כיפור" והיא מתארת יהודים מתפללים בבית הכנסת המרכזי בדרוהוביץ'.
אפרים משה ליליין – אמן, צייר ומאייר יהודי נחשב לאחד מחלוצי האמנות היהודית המודרנית והיה פעיל בתנועה הציונית. הוא אייר ספרים רבים, כולל כתבי הרצל. ממייסדי בצלאל ועיצב את סמלו של בית הספר. הוא הניח את היסודות לאיור הציוני.^[3]
דוד הורוביץ – כיהן כנגיד הראשון של בנק ישראל, חתן פרס ישראל. היה עיתונאי, כלכלן וסופר. ממייסדי תנועת השומר הצעיר.^[4]
אברהם קסטנבוים – היה פעיל ציוני, ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי". היה ממניחי היסוד הן ליישובים רבים בישראל. אברהם נתן את השם "בני-עקיבא" לתנועת-נוער דתית מפוארת אשר חרתה על סמלה: "תורה ועבודה".^[5]
אליזבת ברגנר – שחקנית קולנוע ותיאטרון יהודייה-גרמנייה, שהפכה לכוכבת בינלאומית וזכתה בפרסים. אליזבת גם ביקרה בישראל.
עליזה בגין לבית ארנולד – אשתו של מנחם בגין, נולדה בדרוהוביץ' שבגליציה, ב-25 במרץ 1920. אביה, הרמן צבי ארנולד, היה פעיל רוויזיוניסטי נלהב, ועמד בראש התנועה בעירו. עליזה עצמה החלה ללמוד עברית כבר בגיל 7 והצטרפה לתנועת בית"ר בגיל 14. עליזה נישאה למנחם בגין בדרוהוביץ'.
מרדכי רושולד – סופר יליד דרוהוביץ' שעלה לארץ ישראל ב-1934 והיה פרופסור באוניברסיטת מדינת מינסוטה בארצות הברית. כתב מאמרים וספרים על הזהות היהודית.^[6]
שמואל-אברהם אפפל (1831–1892) – היה סופר השכלה ידוע ופעיל בדרוהוביץ' החל משנת 1865, והשפיע רבות על חוגי המשכילים בעיר ובגליציה. הוא היה גם חבר מועצת העיר.^[7]

היהדות בהווה

בסוף שנת 2009 העמידה אגודת אהלי צדיקים, העוסקת בשימור ושיקום בתי קברות יהודיים במזרח אירופה, מצבה מיוחדת לסימון בית הקברות היהודי העתיק בעיר, שמצבותיו נעקרו, ובתי מגורים נבנו על חלקו. בבית הקברות טמונים, בין היתר, כמה מגדולי תנועת החסידות בדורותיה הראשונים: רבי אשר מקרלין, רבי אליהו דרוהוביטש, תלמידו של החוזה מלובלין, ורבי אלעזר ניסן טייטלבוים, בנו של בעל הישמח משה, מייסד שושלת סיגט-סאטמר. המצבה הוקמה במקום שבו, על פי עדויות, עמד האוהל שעל קברו של רבי אלעזר ניסן טייטלבוים.

בשנת 2018 הסתיימו עבודות השיקום של בית הכנסת הגדול שנמשכו חמש שנים. משלחת מארגון דרוהוביץ בוריסלב והסביבה השתתפה בטקס חנוכת בית הכנסת הגדול בדרוהוביץ', אשר שופץ בשנים האחרונות ביוזמת ניצול שואה מדרוהוביץ' ובנו החיים כיום בברית המועצות. במעמד זה השתתפו כ-300 אורחים מארצות רבות.^[8]^[9]^[10]

בעיר מתגוררים כ-150 יהודים.