שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
הולדת ונוס (קבנל)
יצירה בשמן על בד שנוצרה על ידי הצייר הצרפתי אלכסנדר קבנל בשנת 1863 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הולדת ונוס (בצרפתית: Naissance de Venus) היא יצירה בשמן על בד שנוצרה על ידי הצייר הצרפתי אלכסנדר קבנל בשנת 1863. כיום, היצירה מוצגת במוזיאון ד'אורסה, פריז, ואילו שתי גרסאות נוספות של היצירה נמצאות במוזיאון דהש לאמנות (אנ') ובמוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק סיטי.[1][2]
Remove ads
אודות היצירה
סכם
פרספקטיבה
היצירה הוצגה בסלון בפריז ב-1863, וזכתה להצלחה מרובה. נפוליאון בונפרטה רכש את הציור לאוסף האמנות הפרטית שלו.[3] באותה שנה, קבנל גם קיבל מעמד של פרופסור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בתצוגה, "הולדת ונוס" הייתה אחת ממספר ציורים שהציגו נשים עירומות. שנתיים לאחר התצוגה, אדואר מאנה השלים את "אולימפיה" שגם הוצג בסלון. רבים השוו בין היצירות; בעוד יצירתו של קבנל נחשבה מעודנת ושמימיית, יצירתו של מאנה נתפסה כוולגרית. ההבדל נבע הן מהשימוש בצבעים יותר עדינים בהולדת ונוס והן בגלל הבוטות של אולימפיה דרך מבטה הישיר לצופה.[4]
ביצירה מתוארת האלה ונוס המציצה אל המתבונן מתחת למרפקה הכפוף. קבנל הצליח לתאר את אופייה של ונוס בשימוש בתנוחתה הרגועה ובהבעתה הישנונית. הצבעים הבהירים בציור מרמזים על תחושת נינוחות, ומדגישים את השקט והבתוליות של העירום. הצופה מקבל תמונה של אלה הנהנית מסביבתה. קבנל הצליח ליצור דמות מיתולוגית שמחצינה את מיניותה, אבל עדיין מקובלת בחוגי החברה בצרפת.[6]
הארוטיקה שהוצגה בכסות היסטורית קסמה לחברה הגבוהה בפריז. ההיסטוריון רוברט רוזנבלום (אנ') הגדיר את היצירה כשילוב של אל עתיק לחלום מודרני. במבט ראשון, נראה כי ונוס ישנה, אך כשמתקרבים אליה רואים שעיניה פקוחות, מה שקורא תיגר על המתבונן הגברי.[7]
הדיוק בפרטים ביצירותיו של קבנל, ובפרט בהולדת ונוס, הם מה שהפכו את הצייר לפופולרי במאה ה-19. הצייר הופיע בסלון בפריז כבר ב-1843, וב-1845 הוא כבר קיבל את "פרס רומא". קבנל התפרסם בכך שצייר תקרות בלובר, והוא הפך להיות מבוקש בתחום ציורי הפורטרט. מפאת סירובו לצאת מצרפת, נשים אמריקאיות היו נוסעות אליו במיוחד כדי שיצייר אותן.[8]
Remove ads
השוואות ליצירות אחרות
הציור "אכו" (1874) מאת קבנל מציג את הנימפה המיתולוגית ברגע טעון של בדידות והאזנה להד קולה. בניגוד ל"הולדת ונוס", שבה תיאר קבנל את אלת האהבה בתנוחה אידיאלית וזוהרת, אכו מופיעה כדמות מכונסת, שותקת ונואשת לקשר שאבד. אף ששתי היצירות מתמקדות בדמות נשית עירומה למחצה המעוצבת בקווים רכים ובהארה רומנטית, האחת משדרת חגיגיות מיתית והאחרת – טרגדיה שקטה. השוואה זו מדגישה את המתח הפנימי בגישתו של קבנל, שבין אידיאל יופי קלאסי לבין ייצוג של רגש ושתיקה.[9][10]
Remove ads
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads