הפצצת תל אביב במלחמת העצמאות

העיר תל אביב הופצצה במלחמת העצמאות על ידי חיל האוויר המצרי. ההפצצות נמשכו ממאי ועד יולי 1948, וגרמו למותם של 150 איש ויותר. רובם, כ-130, היו אזרחים.

הפצצת תל אביב במלחמת העצמאות

חלק ממלחמת העצמאות
בניין שנפגע בתל אביב ב-16 במאי 1948
תאריך	מאי - יולי 1948
מקום	תל אביב-יפו, ישראל ישראל
סוג	הפצצה
תוקף	חיל האוויר המצרי
תוצאות	הרוגים ופצועים רבים
אבדות	150 הרוגים

שמי תל אביב בעת תקופת ההפצצות הראשונה, מאי 1948

ההפצצות נחלקו לשתי תקופות - הראשונה מתום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת מדינת ישראל ועד ההפוגה הראשונה, והשנייה במהלך קרבות עשרת הימים.

במקביל להפצצת תל אביב התקיפו המצרים מהאוויר גם יישובים שבשכנותה, ובהם רמת גן, חולון, ראשון לציון ורחובות^[1].

תקופת ההפצצות הראשונה

ערך מורחב – הפצצת התחנה המרכזית הישנה של תל אביב (1948)

תקופת ההפצצות הראשונה נמשכה מ-15 במאי ועד כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה ב-11 ביוני.

שיטת התקיפה המצרית הייתה בדרך כלל גיחה של שני מטוסי הפצצה, בדרך כלל מטוסי דקוטה, שלוו במטוס קרב אחד או שניים מדגם ספיטפייר.

ההפצצה הראשונה הונחתה ב-15 במאי, שעות אחדות לאחר תום המנדט והכרזת המדינה, כאשר מטרתו המרכזית הייתה פגיעה בשדה דב, ובעקבותיה הונחתה התקפה נוספת. שלושה מטוסים נפגעו על הקרקע ובשדה היו הרוגים ופצועים. במהלך התקיפה השנייה נפגעו באש מהקרקע שני מטוסי קרב מצרים. אחד מהם נחת נחיתת אונס בחוף הים של הרצליה. המטוס שופץ והוכנס לשימוש חיל האוויר הישראלי.

למחרת, 16 במאי, תקפו המצרים מהאוויר את נמל תל אביב, שבו נמצאו באותו זמן אוניות מעפילים ואוניות נושאות תחמושת. בהתקפה זו נהרגו חמישה אנשים. אחת הספינות הייתה פולנית וכתוצאה מכך השגריר הפולני במצרים הגיש קובלנה ותבע פיצויים^[2].

ב-17 במאי הפציצו המטוסים את תל אביב שלוש פעמים. לפנות ערב הופצץ סניף "הדסה" בצפון העיר. לפי דיווח אחד נהרגו בהפצצה זו אחות ורופא ולפי דיווח אחר - שני חולים ואחות^[3][4]. באותו יום פנה שר החוץ, משה שרת למועצת הביטחון בתלונה על התוקפנות המצרית ובכלל זה על ההפצצה בתל אביב^[5].

לאחר הפצצת התחנה המרכזית ב -18 במאי

ביום שלישי, 18 במאי, נפגעה תל אביב בהפצצה הקטלנית ביותר במלחמה. באותו יום ערכו המצרים שלוש גיחות הפצצה על העיר שבהם תקפו 4 מטוסי ספיטפייר. המטוסים הטילו פצצות ופצצות תבערה וכן בוצע ירי ממקלעים על עוברים ושבים. ההפצצה הראשונה פגעה בחמש בבוקר בשכונת הרכבת. בשעות אחר הצהריים הטילו המטוסים המצרים את פצצותיהם על התחנה המרכזית של העיר, שהייתה מלאה אדם. מאות נפגעו בתקיפה זו, ו-41 נהרגו. במקום נגרם הרס רב, אוטובוסים עלו באש ונראו מראות קשים^[6]. בגיחה השלישית באותו יום הופצץ דפוס הארץ וחמישה אנשים נהרגו. אחד המטוסים המצרים נפגע בשעות הבוקר ונפל ליד נס ציונה, וטייסו נלקח בשבי^[7].

בעקבות ההפצצות פנה הג"א אל תושבי העיר לשמע להוראות, לתפוס מחסה בזמן ההפצצה ולא לנסות לצפות בה ממרפסות או מהרחוב, וכן לכסות את החלונות בבדים, לשמור על משטר האפלה ולפנות חומרים דליקים מהגגות^[8][9],

חברי קונגרס מטעם המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית בארצות הברית גינו את המתקפה המצרית ובכלל זה את הפצצת תל אביב, וקראו לממשל להסיר את האמברגו על האזור^[10][11].

ב-20 במאי ערך חיל האוויר המצרי שלוש גיחות הפצצה על תל אביב. בגיחה שנערכה אחר הצהריים נפגעה שכונת גבעת הרצל שבדרום העיר ונהרגו חמישה אנשים.

ב-3 ביוני אחר הצהריים פגעו הפצצות המצריות בכיכר מסריק. באירוע זה נהרגו חמישה אנשים, מהם שני אזרחים. מטוס קרב ישראלי שהוטס על ידי הטייס מודי אלון המריא והצליח להפיל שני מטוסי דקוטה מצרים ששימשו כמפציצים.

ביום שני, 7 ביוני, נהרגו בעיר בהפצצות שלושה אנשים. שניים מהם היו ילדים שעבדו בגינת ירק בחצר ביתם ברחוב גורדון.

ב-8 ביוני פגעה הפצצה מצרית בשעות הבוקר בדרום העיר, בשוק הכרמל ורחוב אלנבי. עשרה אנשים נהרגו באותו יום בעיר, כולם אזרחים. שישה מהם נפגעו בשוק הכרמל. בעקבות התקפה זו תלתה העירייה מודעות ברחובות, אשר אסרו על רחצה בים ועל התקהלות בחופיו.

ההפצצה האחרונה לפני כניסת ההפוגה הראשונה לתקופה פגעה בתל אביב ב-9 ביוני בשעות לפני הצהריים. המטוסים המצרים השליכו הפעם את פצצותיהם מגובה רב מחשש מאש הנ"מ הישראלית. נפגע אזור צפון העיר דאז, לרבות רחוב דב הוז. הפצצה זו הביאה למותם של שבעה אנשים, ששלושה מהם נפצעו ונפטרו לאחר ימים אחדים. עוד 12 אנשים נפצעו.

בעקבות הפצצת ה-9 ביוני, שנעשתה כהתקפת טרור נגד אזרחים, הגישה ישראל תלונה לארגון הצלב האדום הבינלאומי. למחרת פרסם הארגון הודעת גינוי למצרים, שבה קבע כי ההפצצה המצרית נעשתה מגובה רב ללא כל ניסיון לזהות מטרות צבאיות.

בסך הכל נהרגו בתל אביב בתקופת ההפצצות הראשונה כמאה אנשים.

תקופת ההפצצות השנייה

פינוי פצוע לאחר אחת מההפצצות

כיבוי שריפה לאחר ההפצצות

תקופת ההפצצות השנייה על תל אביב התרחשה במהלך קרבות עשרת הימים (8 עד 17 ביולי), לאחר ההפוגה הראשונה במלחמה, שנמשכה חודש. במהלכה הופצצה העיר שמונה ימים ברציפות. לעיתים נערכו מספר גיחות הפצצה ביום והיו גם הפצצות ליליות. אפשר שההפצצות המצריות בתקופה זו נערכו בעקבות הפצצות חיל האוויר הישראלי על קהיר ועל אל עריש^[12].

ביום חמישי, 8 ביולי, נערכה ההפצצה הראשונה בגל זה. אדם נהרג ברחוב דיזנגוף מהפצצה שכוונה לבסיס צבא סמוך. למחרת, 9 ביולי, בשלוש אחר הצהריים, נהרגו שני ילדים בבית הספר בבית חנה שבמשק הפועלות צפון, וילד נוסף נהרג בשדרות קרן קיימת (שדרות בן-גוריון דהיום).

בהפצצה ב-11 ביולי נפגעו שכונת מחלול שעל חוף הים, רחוב בן-יהודה ורחוב החשמל. באותו יום נהרגו בעיר שבעה, מהם חייל אחד.

ביום שלישי, 13 ביולי, ספגה תל אביב הפצצה כבדה על ידי שני מפציצים ושני מטוסי קרב מצרים. אלו באו מכיוון הים והפציצו את העיר מצפון לדרום. הוטלו פצצות רבות ללא הבחנה לרבות פצצות של 100 קילוגרם, שגרמו נזק רב למבנים. לדברי ראש העיר ישראל רוקח נחתו פצצות על 13 אתרים בעיר. נפגעו רחוב המלך ג'ורג', רחוב שינקין, רחוב אברבנאל, שכונת שבזי ושכונת נווה צדק. ההפצצה גרמה למותם של 19 אנשים - לרבות שישה בני פחות מ-18 - ולפציעתם של ארבעים. המטוסים התוקפים התגלו לפני תחילת ההפצצה והושמעה אזעקה^[13]. עם זאת, בדיון מיוחד של מועצת העיר שנערך למחרת טען ראש העיר כי רבים מהנפגעים בהפצצה היו אנשים שלא ירדו למקלטים חרף האזעקה, אלא עלו על גגות הבתים כדי להביט במטוסים או שהו ברחובות^{[דרוש מקור]}.

ב-17 ביולי הופצצה תל אביב בפעם האחרונה בשתי גיחות מצריות וספגה אבדות קשות. לפני הצהריים נפגעו רחוב סוקולוב, רחוב בלפור, רחוב אלנבי ורחוב וולפסון. בתים קרסו ומשפחות שלמות נפגעו. באותו יום נהרגו בעיר 22 אזרחים, מהם עשרה בני פחות מ-18. למחרת נכנסה ההפוגה השנייה לתוקפה.

בדיון נוסף של מועצת העיר ב-18 ביולי מחה ראש העיר על כך שבשבוע האחרון של ההפצצות נחתו פצצות בקרבת בית החולים העירוני, מתקן מגן דוד אדום ובית הבריאות על שם שטראוס, אף על פי שכולם סומנו בדגלי מגן דוד אדום והצלב האדום.

בסך הכל נהרגו בהפצצות על תל אביב במהלך קרבות עשרת הימים כחמישים אנשים, כולל שלושה חיילים, ונפצעו מאות.

הגנה אווירית

מערך נ"מ

ב-15 במאי 1948 הופל ספיטפייר מצרי, על ידי צוות נ"מ ישראלי שהוצב בשדה דב. זה היה המטוס הראשון שהופל. המטוס נאלץ לנחות נחיתת חירום בים ליד חוף הרצליה, הטייס נפל בשבי והמטוס נמשה מהמים.

בתחילת ההפצצות לא היה לישראל מטוסי קרב. מול המטוסים התוקפים נפרסו כוחות נ"מ מצוידים בתותחי נ"מ בקוטר 20 מ"מ. עוד בימי מלחמת העולם השנייה הכשירה בריטניה כ-300 מתנדבים יהודים כצוותי נ"מ בצבא בריטניה, ואלו צברו ניסיון לחימה מול הפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה ותל אביב. מעט לפני מלחמת העצמאות השיגו מבריחים של ההגנה 24 תותחי היספנו-סויזה 404 בקוטר 20 מ"מ, שהיה נפוץ בהגנה האווירית הבריטית. לקראת מלחמת העצמאות הוקמו גם צוותי נ"מ רבים מקרב הצברים והעולים החדשים מאירופה. צוות סוללת היספנו-סויזה, מנה חמישה לוחמים: תותחן, טען שהחליף תופי תחמושת, שני חמשים שהעבירו תופי תחמושת, ומפקד.^[14]

ב-15 במאי 1948, אחד מצוותי הנ"מ האלה שהוצב בגזרת שדה דב ורידינג, פגע במטוס ספיטפייר שהפציץ את השדה. סגן מוחמד בראכה, בנו של ראש עיריית קהיר הצליח לנחות נחיתת אונס בים ליד חופי הרצליה, ונפל בשבי. ההשפעה על המפציצים הייתה כנראה קטנה - הם הקפידו להפציץ מגובה רב יותר, מה שאולי גרם לרמת דיוק נמוכה יותר. הספיטפייר נמשה מן המים, במטרה להשמיש אותו עבור חיל האוויר הישראלי. במשך 50 שנה היה ויכוח מי פגע במטוס. בשנת 2000 ענף היסטוריה בחיל האוויר קבע כי על פי פגיעה של פגז 20 מ"מ במנוע, סוללת הנ"מ היא שפגעה במטוס^[14].

מטוסי קרב

מטוסו של מודי אלון תוקף את אחד מהמפציצים המצרים ב-3 ביוני

טייסת 101 הוקמה על ידי לו לנארט ומודי אלון, בסיסה הראשון היה שדה התעופה הרצליה.^[15] רוב הטייסים היו מתנדבים מחו"ל, ואלון מונה למפקד הטייסת ב-29 במאי 1948. ב-3 ביוני המריא אלון משדה התעופה הרצליה והפיל באמצעות ה"מסרשמיט" שלו זוג מטוסי DC-3 דקוטה מצריים שהפציצו את תל אביב.

הנפגעים

בהפצצות על תל אביב נהרגו כ-150 איש. כ-130 מהם היו אזרחים (מתוך 180 אזרחים שנהרגו בעיר במלחמת העצמאות) והיתר חיילים. 33 מההרוגים האזרחיים היו בני פחות מ-18, מהם 15 שהיו בני פחות מעשר. בין ההרוגים היו בני שתי משפחות של ארבעה כל אחת (משפחות ויסרוס ושם-טוב) שנהרגו כולם יחד. בכמה מקרים נהרגו יחד שני בני זוג או הורה וילדו^[16].

רבים מההרוגים היו אנשים שנפצעו ואושפזו בבתי חולים בתל אביב ומחוץ לה, אך מתו מפצעיהם בתוך יום או יומיים.

כל ההרוגים האזרחיים בהפצצות נקברו בבית הקברות נחלת יצחק.

למרות מספרם הרב של הנפגעים, ולמרות קיומן של אנדרטאות שונות בתל אביב לזכר נפגעי מלחמת העצמאות, אין אנדרטה לציון נפגעי ההפצצות בתל אביב.

מקורות

• נתנאל לורך, קורות מלחמת העצמאות, תל אביב: מסדה, תשי"ח.
• אילן שחורי, מלחמת העצמאות - כשהמצרים הפציצו את תל אביב, באתר "תל אביב שלי". תאריך כניסה: 9 ביוני 2017
• התקפת טרור קשה על תל אביב, דבר, 14 ביולי 1948, באתר עיתונות יהודית היסטורית
• אתר לזכר האזרחים נפגעי פעולות האיבה. תאריך כניסה: 9 ביוני 2017

ראו גם

• תל אביב במלחמת העצמאות
• הפצצת ראשון לציון במלחמת העצמאות
• הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפצצת תל אביב במלחמת העצמאות בוויקישיתוף

• ינון רויכמן, האם תל אביב בוערת?, באתר ynet, 24 בינואר 2007
• אילן שחורי, מלחמת העצמאות - כשהמצרים הפציצו את תל אביב, אתר "תל אביב שלי".
• אראלה גולן (זגל), הפצצת תל אביב על ידי המצרים במלחמת השחרור, באתר הקשר הרב-דורי, 22 במאי 2015
• עוז רוזנברג, ‏70 שנה אחרי ההפצצה המצרית, תושבי תל אביב חוזרים לרגעי האימה, באתר מעריב אונליין, 17 במאי 2018
• עמית נאור, ביום של הפצצה: כשהמצרים הפציצו את תל אביב, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 08.01.2020