השמחות

השמחות
סמליל הלהקה
סמליל הלהקה
מוקד פעילות	ישראל
תקופת פעילות	מ-1998
סוגה	רוק • מוזיקת עולם • מזרחית • פולק
חברת תקליטים	הד ארצי
חברים
ישראל ברייט, אלעד כהן בונן, ויטלי פודולסקי, גרשון וייסרפירר, טל לוי, בן דגוביץ'
חברים לשעבר
צחי הר נבו, סמי בדרה

ישראל ברייט הוציא בתחילת שנות ה-90 שני אלבומי סולו, שכללו מוזיקה ניסיונית ושונה מהפופ הישראלי: "כל מה שמנגד" ב-1991 ו"קוף עירוני" בשנת 1994. אלבומיו קיבלו ביקורות חיוביות מהמבקרים אך לא זכו להצלחה מסחרית בקרב המאזינים.

בשנת 1996 הקים הרכב והחל בכתיבת שירים לאלבום חדש וחיפש נגנים שיסייעו לו בהפקה. סגנון המוזיקה של הלהקה הושפע מאופי הנגינה של המתופף הערבי סמי בדרה שהקיש בדרבוקה ומויטלי פודולסקי הרוסי שניגן באקורדיון. צחי הר נבו שניגן עם איגי וקסמן וגם בלהקת "דברים שעשיתי עם אחותי" ניגן בס ושר קולות הרקע^[1]^[2] ואלעד כהן-בונן בתופים.

הלהקה הופיעה במועדונים קטנים בהופעות רבות עד שהתגבשו עיבודי השירים והם הוחתמו בחברת הד ארצי.

בשנת 1998 הקליטו את אלבומם הראשון שנקרא על שם הלהקה בהפקתו של יוסי פיין כאשר ברייט כתב והלחין את כל השירים, רובם לבדו. הלהיטים הגדולים היו "יהודה יהודה" שחיבר עם גלעד ברייט ו"היו לי פעם חברים" שברייט כתב עם בדרה וכלל ציטוט מהשיר "קראוז צינוק" שהופיע באלבום "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" של שמוליק קראוס.^[3] באלבום נכללו גם השירים "אדם צריך בית", "בדרך הביתה", "ירח" (לפי מילים מאת ווליד תאופיק, שתרגמו בדרה ופודולסקי) ו"בוקר מצוין" שחיבר עם הר-נבו. את האלבום עיבדו ברייט, יוסי פיין וכל חברי הלהקה. עירית נאמן הפיקה וניהלה אותו, הניהול האומנותי היה של עידן לוי ורן שריג שעבדו עם ברייט באלבומיו הראשונים ונגה טל מהד ארצי.

בשנת 1999 זכה ברייט בפרס אקו"ם על האלבום. בדצמבר 2000, יצא הסינגל הראשון "אנשים מספרים" מהאלבום השני שיצא ביוני 2001.^[4] האלבום השני של הלהקה כלל חומרים שנוצרו במהלך ההופעות הרבות והשהיה הממושכת בדרכים.^[5] ברייט כתב והלחין את כל שיריו, חלקם לצד גלעד ברייט, גילי שושן, עידן לוי, יאיר תמיר וצחי הר נבו. באלבום בלטו השירים "פרצופים", "השמן נהיה כריש", "איזה יום היה לי סמואל" ו"עכשיו אני זמר" ו"אסלי אוסקוט" שכלל פסוק מהקוראן. באלבום התארח הכנר סניה קרויטור. את ההפקה המוזיקלית ביצע עובד אפרת והניהול האומנותי מאת יהודה עדר.^[6] האלבום זכה להצלחה פחותה מהאלבום הראשון והלהקה פורקה באופן בלתי רשמי בשלהי 2001.

בשנת 2016 הוציאה הלהקה את השיר "מפגש החברים" שכתב ברייט עם בדרה.^[7]^[8]

הלהקה לא התפרקה מעולם באופן רשמי וממשיכה להופיע מעת לעת במועדונים ובפסטיבלים שונים, בהם בתדר בבית רומנו, ב"כולי עלמא" ובפסטיבל אינדינגב.^[9] הם הוציאו מספר סינגלים משותפים עם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב בהם "פלשתינה (א"י)" ו"הילטון" שזכה להצלחה ומעלים יחד הופעות משותפות.^[10]

בתחילת 2024 השיר "איזה יום היה לי סמואל" חזר לתודעה בישראל דרך אפליקציית טיקטוק ונהפך לסאונד פופולרי משום שהיה אחד השירים האהובים על עומר ונקרט שנחטף במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר 2023.^[11]^[12] השיר הגיע למקום ה-90 במצעד ההיטליסט של מאקו.^[13] ב-13 בנובמבר של אותה השנה הוציאה הלהקה את הסינגל "איך מרימים בכלל".

היסטוריה

חברי ההרכב

חברים לשעבר

אלבומי הלהקה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on