שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

ויולטה פארה

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויולטה פארה
Remove ads

ויולטה פארה (Violetta Parra; נולדה ב-4 באוקטובר 1917 בסן קרלוס, כ-100 ק"מ צפונית-מזרחית לקונספסיון, נפטרה ב-5 בפברואר 1967 בסנטיאגו דה צ'ילה) הייתה מוזיקאית, זמרת ואומנית צ'יליאנית.

עובדות מהירות לידה, התאבדה ...
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

אביה של ויולטה היה מורה למוזיקה. מאמה היא קיבלה את המורשת של שירי העם הצ'ילאניים. ילדותה של ויולטה עברה עליה בכפר, בתנאים של עוני, יחד עם שמונה אחים ואחיות, ביניהם המתמטיקאי והמשורר ניקאנור פארה, ורוברטו פארה, "El tío Roberto", זמר ומלחין.

ויולטה החלה להלחין כבר בגיל 12, והחלה ללמוד הוראה בסנטיאגו. בתקופה זו היא הלחינה יצירות בסגנון בולרו, קורידו וטונאדה והופיעה במקומות שונים.

בשנת 1938 היא התחתנה עם לואיס סרסדה, נהג רכבות ופעיל במפלגה הקומוניסטית הצ'יליאנית. מנישואין אלה נולדו שני המוזיקאים איסבל פארה ואנחל פארה. לאחר נישואיה נטלה פארה פסק זמן של כשש שנים מפעילותה המוזיקלית על מנת להתרכז בחיי משפחתה.

בשנת 1944 חזרה להופיע, תחילה תחת השם ויולט דה מאיו. היא שרה שירים ארגנטינאים ידועים ושירים ספרדיים, במסעדות ובתיאטראות. היא הופיעה עם שני ילדיה, ובהמשך גם עם אחותה הילדה. הן עשו סיבוב הופעות בארגנטינה, יחד עם ילדיה.

בשנת 1954 היא נסעה לפולין ולברית המועצות, ואחר כך חיה שנתיים בפריז. בפריז הקליטה את שיריה ונפגשה עם אומנים רבים, עד שחזרה לצ'ילה. ב-1958 היא החלה ליצור יצירות אומנות פלסטית, וללמד מוזיקה ואומנות ברחבי המדינה.

בשנת 1961 היא נסעה יחד עם שני ילדיה לארגנטינה, ומשם לפינלנד, שם השתתפה בפסטיבל הנוער של הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי. לאחר נסיעה זו נשארה שוב למשך שלוש שנים בצרפת.

בשנת 1965 נסעה לשווייץ וצילמה סרט דוקומנטארי על יצירתה, ואז חזרה לצ'ילה ופתחה יחד עם שני ילדיה את מרכז התרבות ב-La Reina, רובע מזרחי בסנטיאגו. במרכז זה הכיר אותה ויקטור חרה והושפע ממנה. במרכז התרבות זה היא שמה קץ לחייה, כנראה בהשפעת האהבה שלה לג'ילבאר פאבר, חלילן שווייצרי.

Remove ads

יצירה

סכם
פרספקטיבה

תרומתה העיקרית של ויולטה פארה היא אוסף המוזיקה העממית של צ'ילה, שהיווה בסיס לנואבה קנסיון, תנועת המוזיקה החדשה בצ'ילה ובדרום-אמריקה בכלל. כשהחלה פאר לפעול, הייתה המוזיקה בצ'ילה מוטית לעבר התרבות והמוזיקה האירופאית, ונטתה להתעלם מהמוזיקה העממית וזו של הילידים האינדיאנים .

פארה כתבה את השיר הנודע Gracias A La Vida ("תודה לחיים"), שמוכר בעיקר דרך הביצוע של מרסדס סוסה. שיר ידוע נוסף של פארה, שאף הוא בוצע על ידי מרסדס סוסה, הוא volver a los 17 ( "לחזור לגיל 17"). זהו השיר האחרון שכתבה בטרם התאבדה.

בתחילת שנות ה-60, כשכבר הייתה לה קריירה בינלאומית פורחת כזמרת-יוצרת, החלה ויולטה פארה ליצור סדרה של ציורים, פסלים ורקמות שהושפעו מהמוזיקה שלה. הארפילרים שלה - רקמות ענקיות - הן המורכבות ביותר מבין היצירות הללו: דימויים בהשראת אמנות פרה-קולומביאנית, מספרים סיפורים מלאי רגש נצחי. הם מראים נשים, גברים או חיות שנאספו בסצנות חגיגיות, היסטוריות או רוחניות. תפרי צמר עבים, פיסות מקרמה וצמה סרוגה משמשים להענקת תלת מימד לדמויות. הצי הקרב הראשון (1964) מתאר את המאבקים של צ'ילה במהלך מלחמת האוקיינוס השקט (1879-1884), כאשר הגיבור הלאומי קפטן ארתורו פראט מניף בגאווה בדגל צ'ילה כשספינתו, ה-Esmeralda, טובעת. ב-El circo (1961), מתאר קבוצה של דמויות צבעוניות שרות ורוקדות, אולי שיכורות מהאדים הבוקעים מקנקן גדול במרכז, או אולי נפלו קורבן לרעות הנשפכות מתיבת פנדורה המוזרה הזו. הארפילרים של פארה היו כלי להעברת רגשות עמוקים שהיו פרטיים ומשותפים, מקומיים ובינלאומיים, וקשורים לתרבות גבוהה ונמוכה כאחד. יצירותיה הוצגו בביאנלה ה-59 בוונציה, בתערוכה "חלב של חלומות".[1]

Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויולטה פארה בוויקישיתוף

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads