ויליאם ג'ונס

ויליאם ג'ונס (באנגלית: William Jones; ‏28 בספטמבר 1746 – 27 באפריל 1794) היה בלשן בריטי ואחד האירופאים הראשונים שלמדו סנסקריט. הגיע להודו בעקבות תמיכתו ובקשתו של וורן הייסטינגס על מנת ליצור מערכת חוקים כללית לתושבי הודו. ג'ונס מצא קשר הדוק בין שפת הסנסקריט ללטינית וליוונית, והסיק כי הדמיון בין שפות אלו רב מדי על מנת להיות מקרי. מסקנתו הובילה לטביעת המונח "קבוצת השפות ההודו אירופיות". ולמחקר מעמיק של הקשרים ביניהן.

ויליאם ג'ונס
William Jones

תחריט מ-1842 מאת ג'יימס פוסלווייט, לפי ציור דיוקן מאת ג'ושוע ריינולדס
תחריט מ-1842 מאת ג'יימס פוסלווייט, לפי ציור דיוקן מאת ג'ושוע ריינולדס
לידה	28 בספטמבר 1746 לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	27 באפריל 1794 (בגיל 47) קולקטה, הודו הבריטית
מקום קבורה	South Park Street Cemetery
מדינה	בריטניה, הודו
ענף מדעי	בלשנות
השכלה	יוניברסיטי קולג' בית הספר הארו
תפקיד	שופט
בן או בת זוג	Anna Maria Shipley
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית Knight Bachelor
תרומות עיקריות
מצא קשר רב בין שפת הסנסקריט לזו ללטינית ויוונית וכי הדמיון בן שפות אלו רב מדי על מנת להיחשב מקרי.

חייו

ג'ונס נולד בווסטמינסטר, אביו (שנשא את אותו שם) היה מתמטיקאי. ג'ונס הצעיר היה גאון לשוני, שלמד יוונית, לטינית, פרסית, ערבית ואת יסודות הכתיבה הסינית בגיל צעיר. בסוף ימיו ידע 13 לשונות על בוריין ושלט בצורה טובה ב-28 שפות נוספות, ובכך היה להיפר-פוליגלוט.

למרות מות אביו בהיותו בן 3, הצליח ג'ונס ללמוד ולסיים את אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1764. למרות הפרסים בהם זכה, הוא היה עני מכדי לממן את שכר הלימוד, ולכן עבד כמורה פרטי לילד בן 7, בנו של לורד אלטורפ (אחד מאבות אבותיה של הנסיכה דיאנה). הוא המשיך לעבוד כמורה וכמתרגם במשך שש שנים נוספות. בתקופה זו פרסם את ההיסטוריה של נאדיר שאה, תרגום צרפתי של עבודה שבמקור נכתבה בפרסית וזאת לבקשת המלך כריסטיאן השביעי מדנמרק שביקר את ג'ונס – שכבר בגיל 22 נודע כמומחה למזרח.

זו הייתה אחת מעבודותיו המרובות בנושא איראן, טורקיה והמזרח התיכון בכלל.

החל משנת 1770 ובמשך שלוש שנים למד ג'ונס משפטים, ולימודים אלו הובילו אותו לעבודת חייו בהודו. לאחר תקופה שבה היה שופט בוויילס, וניסיון כושל לפתור את בעיות המהפכה האמריקאית עם בנג'מין פרנקלין בפריז, הוא מונה לשופט בבית המשפט העליון בבנגל בשנת 1783.

בתת היבשת הוקסם ג'ונס מהתרבות ההודית, שטח שעדיין לא נחקר על ידי מלומדים אירופאים, וייסד את החברה האסייתית של בנגל. במהלך 10 השנים הבאות הוא כתב שטף של עבודות על הודו, ובכך התניע את המחקר המודרני של תת-היבשת במרבית נושאי מדעי החברה. הוא כתב גם על החוקים המקומיים, מוזיקה, ספרות, בוטניקה וגאוגרפיה ותירגם מספר יצירות מרכזיות של הספרות ההודית לאנגלית.

תרומותיו העיקריות

קברו של ג'ונס בכלכותה

מכל תגליותיו, ידוע ג'ונס היום בזכות תגליתו כי סנסקריט דומה ליוונית הקלאסית וללטינית. בספרו "שפת הסנסקריט" (1786) הוא מציע כי לכל שלוש השפות מקור משותף, וייתכן אף שהן קשורות לגותית ולשפות הקלטיות וכן לפרסית.

הוא מצוטט לעיתים קרובות כאבי המחקר של הבלשנות ההשוואתית ושל המחקר ההודו-אירופאי. הציטוט המפורסם ביותר שמנציח את תרומתו הגדולה להיסטוריה של המחקר הלשוני הוא:

שפת הסנסקריט, חרף עתיקותה הרבה, מתברכת במבנה נפלא: מושלמת יותר מהיוונית, עשירה יותר מהלטינית ומעודנת לאין שיעור משתיהן; אך הזיקה בין שלוש השפות כה חזקה, הן בבסיסי הפעלים, והן בצורות הדקדוקיות, שלא ייתכן שנוצרה בדרך המקרה; זיקה חזקה עד כדי כך, שכל בלשן שיבחן את שלוש השפות הללו יבין כי הן נבטו ממקור משותף אחד, אשר ככל הנראה עבר זה כבר מן העולם.

המקור באנגלית

"The Sanskrit language, whatever be its antiquity, is of a wonderful structure; more perfect than the Greek, more copious than the Latin, and more exquisitely refined than either, yet bearing to both of them a stronger affinity, both in the roots of verbs and in the forms of grammar, than could possibly have been produced by accident; so strong, that no philologer could examine all three without believing them to have sprung from some common source, which, perhaps, no longer exists."

— ויליאם ג'ונס, 1786^[1]

אף על פי שכבר במחצית המאה ה-17 ההולנדי מרקוס ואן בוקסהורן (1612–1653) ואחרים היו ערים לכך שפרסית עתיקה שייכת לאותה קבוצת לשונות כמו השפות האירופאיות, זו הייתה תגליתו של ג'ונס שצדה את הדמיון של חוקרים מאוחרים יותר והפכה למקור החצי-מיתי של הבלשנות ההשוואתית המודרנית.

ג'ונס היה הראשון שתרגם מחזה הודי מסנסקריט ומפרקריט לשפה מערבית. "זיהויה של סאקונטלה" מאת קאלידאסה שתורגם כ-"הטבעת הגורלית" (1789).

לג'ונס הייתה אחריות עקיפה על חלק מה"תחושה" של התנועה הרומנטית האנגלית בשירה (כולל לורד ביירון וסמואל טיילור קולרידג') משום שתרגומיו מהשירה המזרחית היו היסוד לסגנון זה.

שחמט

ג'ונס כתב בשנת 1763 שיר בשם קאיסה. השיר נכתב בלטינית^{[דרושה הבהרה]} ובשיר זה קאיסה דוחה בתחילה את חיזוריו של אל המלחמה היווני ארס. האל הדחוי מבקש את עזרתו של אל הספורט, שממציא את משחק השחמט כמתנה לארס כדי שזה יזכה בחסדיה של קאיסה.

קאיסה מוזכרת לעיתים קרובות בניתוחי שחמט. גארי קספרוב מזכיר אותה פעמים רבות, בעיקר בהקשר של מזל, כתחליף למילים "המזל שיחק לי" הוא כותב "קאיסה הייתה עמי", בעיקר בעמדות בלתי ברורות או כאשר הוא מקריב כלי.

התוכנה הראשונה שזכתה באליפות העולם בשחמט למחשבים שנערכה בשנת 1974 נקראה קאיסה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם ג'ונס בוויקישיתוף

• ויליאם ג'ונס, תרגום לאנגלית של השיר
• ויליאם ג'ונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ויליאם ג'ונס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)