זבה

זבה בהלכה היהודית היא אישה שנטמאה כתוצאה מדימום רחמי שלא בזמן הווסת. אם הדימום היה יום או יומיים, היא נחשבת 'זבה קטנה', ואם הדימום היה שלושה ימים או יותר, היא נחשבת 'זבה גדולה'.

ערך זה עוסק בסוג של טומאה באישה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זבה (פירושונים).

טומאת זבה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, ט"ו, כ"ה–ל'
משנה	מסכת נידה
משנה תורה	הלכות מטמאי משכב ומושב; ספר קרבנות, הלכות מחוסרי כפרה, פרק א'; הלכות איסורי ביאה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ק"ו, עשה ע"ה ספר החינוך, מצווה קפ"ב, מצווה קפ"ג

זבה טמאה בכל מובן כמו נידה, אך בניגוד לנידה שנטהרת מדאורייתא שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, זבה גדולה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים") וזבה קטנה רק יום אחד נקי, ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה^[1]. כמו כן, לאחר הטבילה, הזבה נדרשת להביא קורבן לבית המקדש. ככל הנראה זבה היא סוג של מחלה (שכנראה לא מתרחשת לעיתים קרובות)^[2].

חלות הטומאה

המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.

— ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוקים כ"ה–כ"ח

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים – הרי היא זבה גדולה, שזקוקה ל"שבעה נקיים", דהיינו לספור שבעה ימים נקיים מדם וביום השביעי לטבול ואז תיטהר לערב. לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום שאז היא צריכה לספור יום נקי אחד מדם כנגד היום או היומיים שראתה שבו תטבול ותיטהר לערב.^[3]

לדעת רב סעדיה גאון, גם אישה שדיממה שלושה ימים שאינם רצופים בתוך 11 ימים אלו נעשית זבה גדולה, אך שאר הראשונים חולקים וסוברים שאינה זבה גדולה אם הימים לא היו רצופים.^[4]

ימי נידה וזיבה

הגמרא אומרת ש'אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני'^[5], ונחלקו הראשונים בפירוש.

לשיטת הרמב"ם^[6] מהרגע בו האישה רואה דם בפעם הראשונה בחיים ועד סוף חייה (או עד הלידה שמפסיקה את ראיית הדם), סופרת 7 ימים ולאחריהם מיד 11 ימים. שבעת הימים הראשונים הם ימים שראויים להיות ימי נידה, וכן כל דם שתראה בהם הוא דם נידה. 11 הימים שאחר כך הם ימים הראויים להיות ימי זיבה, כך שאם תראה בהם היא תהיה זבה (בהנחה ותראה יום או יומיים היא תהיה זבה קטנה ואם תראה שלושה או יותר - תהיה זבה גדולה).

בנוסף, לשיטת הרמב"ם, כל דם שרואה בימי נידתה לא סותר את ימי ספירת שבעת הנקיים (של הזבה) ואינם עולים לשבעה נקיים, ואחרי שתפסיק לראות היא צריכה להשלים את הימים החסרים לה לשבעה נקיים, ואז תטהר מזובה.

לשיטת שאר הראשונים^[7], לאחר 7 ימי נידה ו-11 ימי זיבה האישה אינה חוזרת שוב להיות נידה עד שתראה דם, ואם היא נעשית זבה גדולה צריכה לספור שבעה נקיים שבהם כל דם שרואה סותרת וצריכה ספירה מחדש.

אם כן, המחלוקת היא בשתי נקודות: 1. כיצד מונים ומחשבים את הימים. 2. מתי ואיזה דם סותר את השבעת הימים הנקיים.

רוב האחרונים פסקו כדעת שאר הראשונים, ולא כדעת הרמב"ם^[8].

דיני טומאה וטהרה

ערך מורחב – טומאת זיבה

התורה קבעה על הזבה והדומים לה (נידה, זב, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות הקשורות לטומאתם. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת^[9].

קורבנות הזבה

זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קרבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.^[10]

טהרת הזבה

כאמור, אישה שראתה יום או יומיים בימים שראויים לדם הזיבה, צריכה לספור יום אחד נקי, ואם ראתה שלושה ימים צריכה לספור שבעה ימים נקיים. לאחר השלמת הימים הנקיים אותם עליה לספור, על הזבה לטבול במקווה טהרה ולהביא קורבן כמפורט לעיל.

ראו גם

• זב (טמא)

לקריאה נוספת

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מצווה:לנהוג על-פי דיני טומאת זבה

• הערך "זבה", באתר ויקישיבה

קישורים חיצוניים

• זבה ונידה באתר פניני הלכה
• הערך "זבה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "זבה", באתר המכלול