חיים כסאר (בן שמואל)

הרב חיים כסאר (מכונה הרב חיים אלכסאר וכן הרב חיים אלגמרן; נולד תרס"ה, 1905 בערך – כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח, 21 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבה תימני. בארץ ישראל עמד בראשות ישיבת בית הכנסת הגורל במשכנות ישראל, ובתימן ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי. חיבר את הפירוש "שם טוב" על הרמב"ם וספר שאלות ותשובות "החיים והשלום".

אין לבלבל ערך זה, העוסק במחבר פירוש "שם טוב" על משנה תורה, עם הערך "חיים כסאר (בן סלימאן)", העוסק במשפר ייצור בתי התפילין.

הרב חיים כסאר

הרב חיים כסאר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1905 תרס"ה צנעא, תימן
פטירה	21 בדצמבר 1997 (בגיל 92 בערך) כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
כינוי	הרב חיים אלכסאר, הרב חיים אלגמרן, "החיים והשלום" על שם חיבורו שו"ת
תחומי עיסוק	ראש ישיבה
חיבוריו	שם טוב
השתייכות	יהדות תימן
השקפה דתית	יהדות
רבותיו	הרב דוד מזעקי, הרב יחיא קאפח

בתימן

נולד בצנעא לשמואל כסאר ולסעדה ממשפחת טייבי. בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עד'אקה שם למד לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי עד היותו כבן עשרים. בבית עדאקה התיידד עם הרב ישראל עוזרי נכדו וממלא מקומו של הרב דוד מזעקי. כשנה לאחר פטירת רבו הרב מזעקי, בשנת 1929 בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני הרב יחיא קאפח^[1]. לפרנסתו היה מלמד תינוקות. בהיותו כבן 25 נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית כסאר שרוב לומדיה דגלו בשיטת דור דעה של רבו הרב יחיא קאפח. לאחר שלוש שנים בהן עמד בראשות הישיבה, נתגלעה מחלוקת בינו ובין ראשי המתפללים בעניין נוסח התפילה, והוא נאלץ לעזוב את הישיבה. לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר.

למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת "בית אלשרעבי", הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת ה'תש"ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה, החל לשמש כראש הישיבה שם.

בארץ ישראל

עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת 1949 והתגורר בין שכונות אוהל משה וזיכרון טוביה בירושלים. למד בביתו, ולפי דבריו של הרב מרדכי אליהו בהספד שנשא עליו, הוצע לו לשבת ללמוד בבית הדין בירושלים ובעת הצורך לשמש כעד.^{[דרוש מקור]} בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור^[2].

החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים^[3]. שימש רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה "חיים אלגמרן" על בקיאותו ואהבתו לגמרא.

השקפתו על הקמת מדינת ישראל הייתה חיובית. הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות ולאחר התפילה ערך סעודת מצווה עם שירה והלל לקב"ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה"ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו "החיים והשלום" ופורסמה בספר "אתחלתא היא"^[4]: ”דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם... כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו”^[5]. הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ואולם פסק עם זאת שחובה לעלות לארץ^[6][7].

נפטר בכ"ב בכסלו תשנ"ח, ונקבר בהר המנוחות בירושלים^[8].

ספריו

• החיים והשלום - שו"ת
• קיץ המזבח - על התורה
• שם טוב - פירוש על משנה תורה לרמב"ם
• דרך החיים - ליקוט מספריו בעניין מצוות תלמוד תורה ודרכי לימוד, מכון מרא"ה, קריית ספר ה'תשע"א
• חידושי מארי חיים כסאר - על התורה

לקריאה נוספת

ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמוד 277–278

קישורים חיצוניים

• מארי חיים כסאר באתר "תימני נט"
• רבי חיים כסאר באתר "MyTzadik"
• חיים כסאר (בן שמואל), באתר "החכם היומי"
• חיים בן שמואל כסאר, דף שער בספרייה הלאומית