חיל האוויר האיראני

חיל האוויר של הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: نیروی هوایی ارتش جمهوری اسلامی ایران) הוא הזרוע האווירית של צבא איראן. המידע הזמין על כוחו של החיל בימינו מועט. שלטונות איראן מפריזים במקרים רבים ביכולות אמצעי הנשק שברשותם בעוד מקורות המידע המערביים מזלזלים ביכולתם. במקביל אליו פועל כוח אווירי נוסף – חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית שאחראי גם על יחידת הטילים האסטרטגיים של איראן.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית".

עובדות מהירות פרטים, מדינה ...

חיל האוויר של הרפובליקה האסלאמית של איראן
نیروی هوایی ارتش جمهوری اسلامی ایران

סמל חיל האוויר האיראני, רונדל החיל ודגל החיל
פרטים
מדינה	איראן איראן
שיוך	צבא איראן
סוג	חיל אוויר
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	25 בפברואר 1925 – הווה (100 שנה)
פיקוד
מפקדים	חמיד ואחדי (מ-2021)

Remove ads

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

טרום המהפכה האיראנית

החיל נוצר תחילה תחת השם "חיל האוויר האימפריאלי של איראן" בשנת 1920 על ידי רזה שאה והפך למבצעי ב-1925 עם סיום אימוניהם של הטייסים הראשונים. כבר מראשית הקמתו, ניהלה איראן קשרים צבאיים עם ארצות הברית. בשנות ה-20 של המאה ה-20 נעשה ניסיון לרכוש מטוסים אמריקאיים, צעד שנכשל בעקבות מלחמת העולם הראשונה. עד מלחמת העולם השנייה כלל החיל בעיקר מטוסים בריטיים וגרמניים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה החלה איראן להעמיק את יחסיה עם ארצות הברית ואלה הגיעו לשיאם בשנות ה-70 של המאה ה-20 עם אספקת מטוסי F-14. בכך הייתה איראן למדינה היחידה בעולם מלבד ארצות הברית המתפעלת מטוסים אלו – שנחשבו בין המתקדמים בעולם. איראן גם חתמה על הסכם לרכישת 150 מטוסי F-16 ב-1976, אך עסקה זו לא יצאה לפועל עקב עזיבתו של השאה ועליית ח'ומייני לשלטון.

אחרי המהפכה האיראנית

עליית ח'ומייני לשלטון הביאה לסיום הקשר בין איראן לארצות הברית ולהטלת סנקציות מצד ארצות הברית. פלישת עיראק ב-1980 ופרוץ מלחמת איראן–עיראק תפסו את החיל לא מוכן. לאחר המהלומה הראשונית, הצליח החיל להתאושש ולמלא תפקיד חשוב בתקיפות הצבא האיראני. ב-30 בספטמבר 1980 נערך מבצע חרב צרובה.

בתום המלחמה רכשה איראן מטוסי קרב מסין (מטוסי J-7 המבוססים על המיג 21) וניהלה משא ומתן עם רוסיה לרכישת מטוסים מתקדמים כדוגמת המיג 29 והסוחוי 24 במקביל לניסיונות לתחזק ולשדרג את המטוסים האמריקאיים שברשותה. עם פרוץ מלחמת המפרץ ב-1991, ברחו מטוסים עיראקיים רבים לאיראן. למרות ההתחייבות הראשונית להחזיר את המטוסים בתום המלחמה, החליטה איראן לצרפם לחיל האוויר שלה. המטוסים כללו את הדגמים מיג 29, סוחוי 24, מיראז' F1, סוחוי 25, וכן מיג 23. בשנות האלפיים ניסתה איראן לרכוש מטוסים מתקדמים מרוסיה. הניסיונות לרכוש את מטוס הסוחוי 27 נתקלו בהתנגדות אמריקאית עזה. ישנן טענות ששתי המדינות הצליחו לבצע עסקת נשק סודית במסגרתה רכשה איראן מטוסי סוחוי 25.

במבצע עם כלביא

במבצע עם כלביא השיגה ישראל שליטה בשמי איראן, פגעה פגיעה קשה במערך ההגנה האווירית של איראן והשמידה מטוסים אחדים של חיל האוויר האיראני. בתקיפות אלה לא נפגע אף מטוס מאויש ישראלי, והופלו כטב"מים מעטים.

התעשייה האווירית המקומית

לנוכח האמברגו על איראן שהטילו ארצות הברית ובעלות בריתה, נאלצה איראן לפתח תעשיית נשק מקומית. המדענים המקומיים הצליחו לייצר חלקי חילוף, לבצע שדרוגים וכן להעתיק מערכות נשק. איראן גם משתפת פעולה עם סין, ברזיל ואוקראינה בייצור מטוסים. הבולט שבהם הוא מטוס התובלה איראן-140 המבוסס על האנטונוב 140.

Remove ads

כלי התעופה שברשות החיל

סכם

פרספקטיבה

בסיסים

ערך מורחב – רשימת בסיסי חיל האוויר האיראני

לחיל האוויר של איראן עשרות בסיסים סה"כ, כולל 17 בסיסים טקטיים (TAB). מרבית הבסיסים הטקטיים ממוקמים בחציה המערבי של איראן לכל האורך מצפון לדרום.

מטוסי קרב

F-14 – ארצות הברית סיפקה לאיראן 79 מטוסים לפני נפילת שלטון השאה ב-1979. לאור האמברגו האמריקאי סביר כי מרביתם אינם כשירים לטיסה כיום, וההערכה היא כי כרגע אין לאיראן מטוסים כשירים מבצעית.^[^{דרוש מקור]} התעשייה האיראנית מנסה לתחזק ולשדרג את המטוסים אך הדבר כמעט בלתי אפשרי בעקבות חוסר בחלקי החילוף שמיוצרים רק על ידי ארצות הברית. המטוסים הותאמו לנשיאת טילי הוק המשמשים במקור כטילי נ"מ. איראן מנסה לפתח ולייצר מטוס המבוסס על ה-F-14. במהלך מבצע עם כלביא השמיד חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי F-14^[1]^[2]
F-4 פנטום – לפי ההערכות, ברשות החיל 65 מטוסים במידת תחזוקה לא ברורה. מצוידים בטיל זובין.
מיג-29 – לפי ההערכות, 75 מטוסים מצויים בשירות ועברו שדרוגים משמעותיים.
מיג-23/מיג-27 – 24 מטוסים עיראקיים שברחו לשטחי איראן במהלך מלחמת המפרץ.
F-5 – כ-60 מטוסים עדיין מצויים בשירות. איראן פיתחה שני דגמי מטוסים המבוססים על המטוס (ראה בהמשך).
סוחוי Su-24 – מטוס תקיפה רוסי, כ-30 מטוסים מצויים בשירות.
סוחוי Su-25 – מטוס המשמש לתקיפה קרקעית ולחיסול טנקים, המקבילה הרוסית למטוס ה-A-10 האמריקאי, בשירות נמצאים 13 מטוסים, מתוכם שבעה מטוסים עיראקיים ושישה שככל הנראה נרכשו מרוסיה.
מיראז' F1 – כ-24 מטוסים מדגם זה ברחו לשטחי איראן לאחר מלחמת המפרץ.
צ'נגדו J-7 – מטוס סיני המבוסס על המיג-21, 24 מטוסים מצויים בשירות.
שניאנג J-6 – מטוס סיני המבוסס על המיג-19, 18 מטוסים מצויים בשירות.
יאק 130 - מטוס אימון רוסי בעל יכולת לשמש כמטוס תקיפה קל^[3]
אזרח'ש – מטוס מתוצרת איראן המבוסס על ה-F-5.
"סאעקה" (Saeqeh) – מטוס מתוצרת איראן. ישנה מחלוקת בנוגע למקור המטוס, האיראנים טוענים שהמטוס פותח ללא סיוע חיצוני, מומחים בעולם גורסים שככל הנראה מדובר בפיתוח של ה-F-5. המטוס מזכיר שילוב של ה-F-5 עם ה-F-18, וכן את מטוס ה-F-20 שפיתוחו בוטל.
שפק – מעט ידוע על המטוס שלפי גורמי צבא איראניים אמור להיות מטוס מתקדם עם יכולות התחמקות ממכ"ם. עד כה פורסמו רק מספר תמונות ישנות של המטוס ללא מידע על יכולותיו. על פי ההערכות, המטוס מצוי עדיין בשלבי פיתוח וככל הנראה מבוסס על תוכניות של מטוסים רוסיים שבוטלו.
F-313 "קהאר" – על-פי כל המחקרים ה"קהאר" אינו יכול להתרומם מהקרקע ואינו באמת מטוס אמיתי^[4].