חנה סנש

חנה סנש (בהונגרית: Szenes Anikó; "סנש אניקו"‎; י"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 1921^[2] – 7 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה^[3]) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מ"צנחני היישוב", שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

ערך זה עוסק בלוחמת ומשוררת יהודיה. אם התכוונתם לאוניית מעפילים בשם זה, ראו חנה סנש (אוניית מעפילים).

חנה סנש
Szenes Anikó

לידה	17 ביולי 1921 י"א בתמוז תרפ"א הונגריה בודפשט, הונגריה
הוצאה להורג	7 בנובמבר 1944 (בגיל 23) כ"א בחשוון ה'תש"ה הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
תאריך עלייה	1939
מדינה	הונגריה הגדולה
השתייכות	חיל האוויר המלכותי חיל האוויר המלכותי מנהלת המבצעים המיוחדים[1]
תקופת פעילות	1943–1944
דרגה	אשת-אוויר סוג 2[1]
www.hannahsenesh.org.il
תפקידים בשירות
צנחנית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
חלוצה, משוררת
הנצחה
קיבוץ יד חנה ספינת מעפילים תיכון טכנולוגי "חנה סנש" בית חנה סנש – קיבוץ שדות ים

קברה של סנש בהר הרצל בירושלים. טעות בתאריך לידתה תוקנה ב-2022.

חנה סנש בקיבוץ שדות ים

ביוגרפיה

חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה יהודית ליברלית שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות. הוא נפטר כאשר חנה הייתה בת שש, ואמה, קתרינה סנש, גידלה אותה.

סנש התקבלה לבית ספר נוצרי קלוויניסטי לבנות, אך נטלה חלק בשיעורי יהדות שיועדו לתלמידים היהודים ובפעילות נוער בבית הכנסת הניאולוגי אליו השתייכה משפחתה. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר, נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

עלייה לארץ ישראל

בשנת 1939 עלתה לארץ ישראל עם סרטיפיקט שקיבלה מויצו. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל, והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים.^[4] בתקופה זו אף הדריכה בקן של הנוער העובד והלומד בקריית חיים.

התנדבות לצבא הבריטי

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית.^[5] שם הצופן שלה היה "הגר". ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש, ראובן דפני, יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944, חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים. מותה תועד בפרוטוקולים "האסירה בת 23. במצב בריאותי טוב. היא עונתה קשות אבל סירבה להסגיר את חבריה או לבקש חנינה. כיתת היורים לא דייקה בירי, והיא סבלה במשך זמן ארוך עד שליבה הפסיק לפעום."^[6]

העמדתה לדין והוצאתה להורג

סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשוון ה'תש"ה).

לאחר מותה, בגיל 23, בבגדיה של סנש נמצאו שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם חזתה את קיצה, ובשנייה כתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946. אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט^[7].

במהלך מעצרה פעלה אימה קטרינה ככל יכולתה להצילה. במשפט קסטנר העידה קטרינה כי ניסתה שוב ושוב להיפגש עם ישראל קסטנר, על מנת להשתמש בקשריו ההדוקים עם ראשי האס.אס על מנת שיתערב ויסייע להצלת בתה, אך הוא נמנע מלהיפגש איתה בכל התקופה הרלוונטית. קטרינה וגיורא, אחיה של חנה, טוענים בתוקף כי קסטנר נמנע במכוון מהצלתה.

בתחילת 1947, ניסה מפקד ההגנה במזרח אירופה, יעקב סלומון, להתחקות אחר גורלה של סנש בימיה האחרונים. אנשיו, יוסף מאיר וחנה ריבלין, עקבו אחר המשפט שנערך לשופטה של סנש, בטענות ששפט אותה כמרגלת ולא כשבוית מלחמה, ושלא הודיע לעורך דינה לפני הוצאתה להורג. בנוסף, נפגשו סלומון ואנשיו עם אישה שישבה עם סנש בכלא והעידה על ימיה האחרונים. פרטים על התנהלות המשפט ועל העדות, נמסרו למזכירות הקיבוץ המאוחד בדו"ח שכתבה ריבלין במאי 1947^[8][9].

הבאת ארונה לישראל

במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאוניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-26 במרץ 1950, הגיע הארון לנמל חיפה. המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה והמשיך בקיבוץ שדות ים שסנש הייתה מראשוניו. שם הוצב ארונה עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה^[10]. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים, שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה, קתרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרי הממשלה והרמטכ"ל יגאל ידין הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתה מטח כבוד לזכרה עם סתימת הגולל^[11].

ביולי 1993, בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק הדין שנקבע לחנה סנש ואת גזר דין המוות שהוטל עליה^[12].

משפחתה

אמה של חנה, קטלין או קתרינה סנש, ואחיה של סנש, גיורא, התיישבו בחיפה. אמה נפטרה בישראל בשנת 1992 בגיל 96. גיורא סנש נפטר בשנת 1995, והשאיר אחריו שני בנים: איתן ודוד; וחמישה נכדים: רקפת, לילך, דגנית, עדי ועומר סנש. דוד סנש, לימים פסיכולוג, נלקח לשבי במצרים במהלך מלחמת יום כיפור^[13].

בן דוד של אביה של חנה סנש, אנדור סנש (1899–1935) היה משורר, מתרגם ועיתונאי בהונגריה. בנו של אנדור, איבאן סנש (1924–2010) היה סופר, מחזאי וזמר-יוצר בהונגרית. בתו, אנדראה סנש (ילידת 1962) הייתה אשת טלוויזיה, מפיקה, עיתונאית ופסיכולוגית.

שירתה ומורשתה

סנש כתבה את שיריה בחשאי, וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.

שיריה הנודעים

שיריה של חנה סנש "אשרי הגפרור", "הליכה לקיסריה" ו"בדידות" הולחנו בידי אברהם דאוס^[14], דוד זהבי וגל שריג^[15], וזכו לביצועים של זמרים רבים, בהם, בין היתר, אילנה רובינא, חנן יובל, נתנאלה, גדעון זינגר, נורית גלרון, גלי עטרי ומזי כהן, עפרה חזה, שלמה בר, עמיר בניון, וצילה דגן.

אשרי הגפרור

השיר "אשרי הגפרור", בכתב ידה של חנה סנש

חנה סנש בתחפושת פורים, לבושה במדי הצבא ההונגרי, לפני עלייתה לארץ

תבליט של חנה סנש בשדות ים. התבליט נוצר ב-1945 על ידי הפסל ההונגרי אנדראש בק לפי בקשתה ובמימונה של קתרינה סנש, אמה של חנה והוא הוצב על קברה של חנה בבודפשט. ב-1950 הובאה חנה לקבורה בישראל והפסל נשאר בבית העלמין בבודפשט. ב-2007 ביוזמת איתן סנש, אחיינה והמשפחה, הועברה אבן התבליט מבודפשט והוצבה בשדות ים, ביתה של חנה בארץ ישראל. הפסל הועבר על ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון ובסיוע מפעל "אבן קיסר" והפסלת יעל ארצי

שלט הנצחה לחנה סנש ברחוב חנה סנש בפתח תקווה

הוריה של חנה סנש, בלה וקתרינה סנש

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד...
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

— 2 במאי 1944, סרדיצה, קרואטיה

הליכה לקיסריה

אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.

בדידות

לוּ פָּגַשְׁתִּי אָדָם הַמֵּבִין אֶת הַכֹּל –
בְּלִי מִלִּים וּבְלִי חֵקֶר,
בְּלִי וִדּוּי וּבְלִי שֶׁקֶר,
בְּלִי לִשְׁאֹל.

אֶפְרֹשׂ לְפָנָיו כְּמַפָּה לְבָנָה
אֶת הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ –
הַזָּהָב וְהָרֶפֶשׁ
וְהוּא יָבִין רַב הֲבָנָה.

וּכְשֶׁשָּׁדַדְתִּי הַלֵּב,
כְּשֶׁהַכֹּל הֵרַקְתִּי וּמָסַרְתִּי,
לֹא אַרְגִּישׁ צַעַר וּכְאֵב,
אֵדַע כִּי הִתְעַשַּׁרְתִּי.

— 14 באוגוסט 1942, גבעת זייד

הורה לבת גולה

ב-1994, התגלה שיר נוסף שכתבה חנה סנש בפברואר 1943, ונותר בין כתביה. השיר "הורה לבת גולה" מתאר את הניגוד שבו עומדת צעירה יהודייה המגיעה לארץ מאירופה – ניגוד בין רצון להשתלב בשמחה ובנעורים המגלמים את החזון הציוני החדש, ומתבטאים בריקוד ההורה, לבין תחושת הבדידות והגעגועים למשפחה, לתרבות ולשפה שהשאירה מאחור^[16][17].

השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת 2012 על ידי נורית הירש וזכה לביצוע של ירדנה ארזי, ששוחרר לרדיו במרץ 2013, ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"^[18].

הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת,
פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי
בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב
מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.

הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד,
הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט
רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה
אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.

וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי
זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי
לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת
קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל
שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי,
גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט
נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת
בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי.

יומנה

קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, ובהם הציטוט הבא:

"אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית... אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה...
רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ ישראל.

— חנה סנש, "פרקי יומן" בפרויקט בן-יהודה, בודפשט, 1938

לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מ-20 ביוני 1944, ימים ספורים לאחר מעצרה (בתרגומו של אביגדור המאירי):

אחד – שנים – שלשה... שמונה האורך
שני צעדים הוא רוחב הצלע –
החיים מרפרפים בסימן שאלה.

אחד – שנים – שלשה ... אולי עוד שבוע
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.
אך ממעל לראשי – האין.

כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי
במשחק נועז עלי מספר עמדתי
הקוביה כרכרה, הפסדתי.

כתביה שראו אור

• הכינור, מחזה מחיי הקיבוץ, הקיבוץ המאוחד, 1946
• ללא שפה: שירים, (תרגום: חלקם בידי איתמר יעוז-קסט וחלקם בידי אביגדור המאירי), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1986
• אלי אלי, שלא יגמר לעולם: שירים ופרקי יומן (עורך: עוזי שביט), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005
• את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש, 1935–1944 (עורכים: אנה סלאי, גדעון טיקוצקי ואיתן סנש), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014.

הנצחה

• על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש", שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל 25 בדצמבר 1945, והביאה לחוף נהריה 252 מעפילים.
• תמונותיה נמצאות במאגר המידע במחנה המעצר בעתלית.
• על שמה קרוי הקיבוץ יד חנה.
• בתאריך 22 בדצמבר 1982, דאר ישראל הנפיק גיליון מזכרת של 20 בולי דאר שכותרתו "הרוגי מלכות בדור התקומה". אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרה של חנה סנש שדיוקנה מופיע עליו^[19].
• בראשית נובמבר 2007 הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט והוצבה ליד "בית חנה" בקיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור^[20].
• הציירת האמריקאית ג'ולי רוברטסון (Julie Robertson) העמידה ציור קיר גדול במזרח העיר סן דייגו, המתאר את חנה סנש^[21].
• 35 רחובות ברחבי ישראל נקראים על שמה.
• סנש מונצחת באנדרטת הצנחנים ליד תל נוף
• 1950, "בית חנה סנש", שדות ים. חודש ונחנך ביולי 2021 במלאת 100 שנים להולדתה של סנש^[22]

סרטים, ספרים ומחזות אודותיה

תפאורה להצגה "חנה סנש" מאת אהרן מגד בתיאטרון הבימה, 1958. התפאורן: אריה נבון

רחוב חנה סנש בנתניה

על חייה ומותה של סנש נכתבו 12 מחזות, ספרים רבים, וכמה סרטי קולנוע. בשנת 1958 הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאי אהרן מגד, אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץ שדות ים. את סנש גילמה השחקנית מרים זוהר ובתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "ההגנה", שיחק מישא אשרוב.

הסופר מנחם תלמי חיבר סיפור על משפטה ומותה של חנה סנש שזכה בפרס למדן של עיריית רמת גן כשפורסם בקובץ סיפורים "בעוז רוחם"

בשנת 1988 יצא סרטו של מנחם גולן "מלחמתה של חנה" ("Hanna's War"), שמספר את סיפורה של הצנחנית האמיצה, אשר נפלה שבי בידי צבא הונגריה^[23]. בתפקידים המשניים שיחקו הישראלים יהודה אפרוני, שמעון פינקל, אלי גורנשטיין, רמי ברוך ועוד. את חנה סנש גילמה השחקנית ההולנדית/צרפתייה מרושקה דטמרס.

בשנת 1994 הוצג בערוץ הראשון מחזה מאת מוטי לרנר בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"משפט קסטנר", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו טוען קסטנר כי סנש נשברה בחקירת הנאצים וחשפה את חבריה, אמירה שאין לה בסיס במציאות^[24]. משפחתה של סנש פנתה לבג"ץ בדרישה לאסור את הקרנתו בטלוויזיה של המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני. בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, פסק שהקרנת המחזה היא חלק מחופש הביטוי, והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופט מישאל חשין שפסק, כי זכות היסוד של כבוד האדם של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה^[25].

בשנת 2008 יצא לאור סרט תיעודי באנגלית בשם Blessed Is the Match (אשרי הגפרור).

בשנת 2021 יצא סרט עלילתי אודותיה בסטורי של הרשת החברתית אינסטגרם, הסרט מגולל את סיפור חייה מעלייתה לארץ עד לתפיסתה והוצאתה להורג. הסרט מבוסס על יומנה המפורסם^[26].

בינואר 2024 יצא לאור הספר "חנה סנש - הכוכב שנפל בטרם עת" מאת שאול ובר^[27].

לקריאה נוספת

• אילן כפיר, חנה סנש, הוצאת ידיעות ספרים, 2023.
• שאול ובר, חנה סנש - הכוכב שנפל בטרם עת, הוצאת כרמל, 2024.
• משה ברסלבסקי (עורך), חנה סנש, חייה שליחותה ומותה, ההדיר שלמה אבן שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966.
• משה ברסלבסקי (עורך), יומנים, שירים, עדויות, חנה סנש, הביאה לדפוס ורדה בכור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994.
• עודד בצר, הצנחנית שלא שבה, תל אביב: בהוצאת יוסף שרברק, 1969
• דן לאור, חנה סנש וישראל קסטנר, דימוי ודימוי שכנגד, בשביל הזיכרון, 20, 1997
• אהרן קומם, חנה סנש – "אלי, אלי", לדרך היווצרותו של שיר-עם, שלשלת שירה, תשס"ד–2004
• יהודית תידור באומל, "גשרים בין אתמול ומחר": מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית, בתוך: קתדרה, 114, 2004
• רותי גליק, אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חנה סנש, פרדס הוצאה לאור, תשע"ג 2013
• משה בן-שאול, מעלות לוחמים – עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 50–57
• יוסף וייס, מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש (אורכב 10.08.2017 בארכיון Wayback Machine)
• אבנר שלום (עורך), חנה סנש, שירים מן המעמקים Poems within the depth, הוצאת האגודה לאומנות גלובלית (www.artgoesglobal.org), בודפשט וקיסריה 2018 בעברית ובאנגלית, נספחים בספרדית ובליטאית.
• אבירמה גולן, חנה סנש (הישראליות), הוצאת צלטנר, 2019
• שאול ובר, חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת, הוצאת כרמל, 2025

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חנה סנש בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של חנה סנש
• חנה סנש, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• חנה סנש, באתר "שירת נשים"
• חנה סנש, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
  • כתבי חנה סנש בפרויקט בן-יהודה
  • חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  • מבחר מכתבי חנה סנש ביומן הרשת עמדת תצפית.
  • סרט ביוטיוב המבוסס על יומנה
  • קורות החיים של חנה סנש, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  • על חנה סנש באתר יד ושם
  • חנה סנש, באתר "דעת"
  • כתבות וסיפורים על חנה סנש מתוך בלוג "הספרנים" באתר הספרייה הלאומית
  • מכתבה האחרון של חנה סנש באתר הספרייה הלאומית
  • חנה סנש, סרטון, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
  • עמית נאור, חנה סנש: הילדה שהתחילה לכתוב, ולא הפסיקה מאז, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2020
• חנה סנש ז"ל הובאה לקבורות בבית העלמין הצבאי על הר הרצל, חרות, 29 במרץ 1950
  • שמואל אדלמן, אשת חיל - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2004
  • אלי אשד, איך ליצור (ולהרוס) גיבורה לאומית, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 5 במאי 2005
  • צפי סער, עכבר העיר אונליין, המיתוס של חנה סנש נשבר במחקר חדש, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
  • אלכס דורון, מסמכים נדירים: סוכן נאצי חשף את חנה סנש, באתר nrg‏, 23 ביולי 2010
  • שרון גבע, חנה סנש, ז’אן ד’ארק הישראלית, באתר הארץ, 4 באפריל 2013
  • צנחני היישוב היהודי בארץ-ישראל, תקופת סוף מלחמת העולם השנייה, באתר "202 - הצנחנים בעשור הראשון"
• שמעון כהן, 70 שנה אחרי. זוכרים את חנה סנש, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2014
  • שירי לב-ארי, מי מכיר את חנה סנש? 70 שנה למותה, באתר ynet, 9 בנובמבר 2014
  • שרון גבע, דיוקן עצמי ואינטימי של חנה סנש, בלי פאתוס, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
  • יהודית תידור-באומל, חנה סנש, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
  • חנה סנש מובאת למנוחות בישראל, יומני כרמל אפריל 1950 (התחלה 2:45)
  • חנה סנש, פרק מהסדרה "הכל אנשים", סרטון באתר יוטיוב
  • כתבה בחדשות ערוץ 2: צניחה לזכר חנה סנש לציון יום הולדתה ה-60, סרטון באתר יוטיוב
  • חנה סנש - גבורה עברית, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
  • חנה סנש - יחידה במינה ובדרכה, חלונות: צהר לתרבות יהודית-ישראלית, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• מסע לציון 100 שנה להולדת חנה סנש ולזכר צנחני היישוב - 'ברק השמיים'. כל הפרטים, באתר צה"ל, 5 ביולי 2021
  • אוסף מסמכים וחפצים של חנה סנש, באתר הספרייה הלאומית, יולי 2021
• מתן ברזלי, מחברות לימוד העברית של חנה סנש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 בנובמבר 2022
• קורין אלבז-אלוש, 80 שנה להוצאתה להורג: חנה סנש, כפי שלא ראיתם, באתר ynet, 7 בנובמבר 2024
• אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: אנה פרנק באמסטרדם, על מקור שמה של חנה סנש, גלי צה"ל, 13 בנובמבר 2024
• שלומית תעשה, אוסף מכתבים אל חנה סנש, באתר הארכיון הציוני, 21 בנובמבר 2024
• אתי אברמוב, "חשוב לנו שהדור הצעיר יכיר את חנה סנש הילדה והנערה, לא רק הצנחנית הגיבורה", באתר ynet, 23 בינואר 2025
• תיק בנושא חנה סנש בארכיונו האישי של משה ברסלבסקי, בארכיון יד טבנקין

• • Blessed Is the Match: The Life and Death of Hannah Senesh (באנגלית)