טוביה שלונסקי

טוביה שלונסקי
אין תמונה חופשית
פטירה	1928

טוביה שלונסקי היה בן למשפחה של חסידי חב"ד, "איש המזיגה של חב"ד והשכלה וציונות, שהיה קורא שיעורים ב"תניא" בפני חסידים"^[2], מעריץ של אחד העם וחבר באגודתו, "בני משה". הוא היה משורר, מלחין וכנר חובב. לדברי בנו אברהם שלונסקי, אבי בקיא גדול היה בתורת חב"ד מנעוריו, גם משכיל גדול בספרות העברית החדשה, הצטיין בכשרונות מוסיקליים... איש התרבות העברית והכללית ועם זה בעל רגשות רליגיוזיים, מין דתיות שבאה עליו ב"התקפות" פעם בפעם^[3]. הסופר יעקב רבינוביץ, שפגש בטוביה שלונסקי בביקורו בעיירתו קריוקוב בחודש תשרי תרס"ה (1905), כתב לימים: "זה היה אדם בקי במכמני ספרותנו העברית ובבעיות ציבורנו, ויהודי חריף מאוד"^[4].

שלונסקי נישא לציפורה בת טוביה בּרָוֶורמן. צפורה, שמצד אמה הייתה נכדתו של הרב אברהם דוד לבוט, הייתה בעלת נטייה סוציאליסטית ובנעוריה לקחה חלק בתנועה המהפכנית ברוסיה והייתה חברת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית^[5]. ביתם היה בית-ועד למשכילים ציונים ומהפכנים.

בית המשפחה התאפיין בשילוב בין המסורת היהודית ובין מודרניות וקוסמופוליטיות. לדברי בנו אברהם, "בית-אבי היה בית לאומי-ציוני... בבית כיבדו את המסורת, שמרו על החגים וכו', אך בעניינים של כשרות, למשל, לא דקדקו ביותר^[3]. לדבריו, בבית הייתה לאביו ספרייה גדולה, שהכילה ספרים תורניים לצד ספרי חול בעברית, ברוסית ובשפות נוספות שלמד אביו^[3]. בשירו 'רמב"ם ובַקונין', שבו מתאר אברהם שלונסקי את בית ילדותו, מסופר: ”הערב הִבְהין בטרקלין המדֻמדם. / כָּתלי בית אבא דִכְּאוּני. / ר' משה בן מימון המכֻנה רמב"ם / צופה אל מול דיוקן בָּקוּנִין... והילד שומע בחוש, כי / בארון מתנגחים האדמור מלאדי / עם אלכסנדר סרגֶיֶביטש פושקין.”

המשפחה התגוררה בעיירה קְריוּקוֹב (Крюков), פרוור של קרמנצ'וג, שם עבד שלונסקי כמנהל עסקיו של סוחר עצים גדול חסיד חב"ד^[6].

בעקבות המצוקה הכלכלית לאחר פרעות 1905 עברה המשפחה ליקטרינוסלב, שם היה לקבלן של עבודות ציבוריות^[7], ובנה עבור הממשלה בתי ספר ובנייני ציבור ושלטון ברחבי המדינה^[6]. ביקטרינוסלב התגוררו במשך כמה שנים בבית אחד, דלת מול דלת, עם הרב לוי יצחק שניאורסון, רבה של העיר, שהיה קרוב המשפחה. הבן הצעיר אברהם למד ב"חדר" עם בנו של הרב, מנדל (לימים רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאַוויטש)^[3].

ב-1921^[6] עלתה המשפחה לארץ ישראל. היות שהתמחה בצד הטכני של עבודתו, סייע לאחר עלייתו בהוראת מקצוע המחצבות לחברי גדוד העבודה בירושלים. עבד כמחסנאי ומנהל חשבונות בבית החרושת "שמן".

בשבתו בארץ פרסם מאמרים בשאלות הזמן, שעליהם חתם "השילוני"^[2]. בפרט כתב בענייני חינוך, ותמך בהכשרה החלוצית לבני הדור^[6].

טוביה שלונסקי נפטר בחיפה במרץ 1928 לאחר מחלה קשה וממושכת, בן 56 במותו^[8]. לאחר מותו התמוטטה המשפחה. בנו אברהם המשיך לפרנס את אמו ואחיותיו במקומו.

אלמנתו צפורה נפטרה בשנת 1961, בגיל 83^[5].

שחקי שחקי

ערך מורחב – אני מאמין (שיר עברי)

המשורר שאול טשרניחובסקי כתב את השיר בשנת 1894 באודסה. טשרניחובסקי היה מבאי ביתה של משפחת שלונסקי, ובאחד מביקוריו קרא בפניהם את מילות השיר. מסופר כי שלונסקי התאים את הלחן לשיר תוך זמן קצר. על פי מספר מקורות, הלחן איננו מקורי: לפי אברהם צבי אידלסון, הלחן עממי;^[9] לדברי חוקר המוזיקה החסידית והזמר העברי יעקב מזור, בישיבות ליטאיות היו שייחסו אותו לרבי אברהם אליהו קפלן, משום שהוא הושר עם שירו של קפלן "שקעה חמה";^[9] ועל פי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, מקורו של הלחן בשיר רוסי על נהר דון^[10].

טוביה וצפורה שלונסקי היו הורים לשישה ילדים, ארבע בנות ושני בנים, אשר רובם נחשבו לילדי פלא:

דב (בּוֹריָה) שליונסקי היה סופר ומתמטיקאי. בנו של דב הוא: יונתן שלונסקי
אידה (יהודית) שלונסקי הייתה זמרת אופרה.
פניה וגמן שלונסקי הלחינה את שירי הילדים "רד אלינו אווירון" ו"גן שלנו", למילותיה של חינגה ליטבאק-סמילר, שהייתה חברת ילדות מיקאטרינוסלאב–דנפרופטרובסק. בנה, יהלי וגמן, היה מגדולי הפסנתרנים בארץ.
מניה שלונסקי.
ורדינה טופחה מגיל צעיר להיות פסנתרנית. היא נשארה בווינה כאשר המשפחה עלתה לישראל על מנת שתוכל לטפח את הקריירה שלה. מאוחר יותר עלתה גם היא ונחשבת למלחינה הארץ-ישראלית הראשונה.
אברהם. הוא התחנך ב"חדר מתוקן" וכך התוודע לשפה העברית כבר מגיל צעיר. על פי חגית הלפרין, אביו עודד אותו "בכל פעם שהתפרסמה עליו ביקורת רעה וניחם אותו שפשוט הקדים את זמנו"^[11]. לדבריה, המרד של אברהם בביאליק, שהיה המשורר הנערץ על אביו, היה תחליף למרד אדיפלי.

טוביה שלונסקי

קורות חיים

שחקי שחקי

ילדיו ונכדיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on