טייסת 147

טייסת 147
סמל הטייסת החל מאפריל 2024 עת נפתחה מחדש כטייסת כטמ"מים
סמל הטייסת החל מאפריל 2024 עת נפתחה מחדש כטייסת כטמ"מים
פרטים
כינוי	"טייסת האיל הנוגח"
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	חיל האוויר הישראלי
סוג	טייסת כלי טיס בלתי מאויש
בסיס האם	בסיס פלמחים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	כטייסת סטירמנים: 1956 – 1956 כטייסת פוגות: 1967 – 1967 כטייסת עיטים: 1978 – 1985 כטייסת כטמ"מים: 2024 – הווה
נתוני היחידה
ייעוד	כלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה.
כלי טיס	כוכב (הרמס 900)
כלי טיס בעבר	סקייהוק A-4F, סקייהוק A-4E, פוגה מגיסטר, סטירמן
פיקוד
דרגת המפקד	סגן אלוף

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

בשנת 1956, ערב מבצע קדש, הוקמה טייסת 147 בפיקודו של מאיר שפר, כטייסת חירום של בית הספר לטיסה, וכללה מטוסי סטירמן של בית הספר. הטייסת נסגרה לאחר סיום המבצע.

בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוקמה הטייסת שנית בבסיס חצרים, והפעילה מטוסי פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה. הטייסת כללה בוגרים טריים של קורס טיס וטייסים ותיקים (לדוגמה אלי איל, מטייסי מלחמת העצמאות). במלחמה עסקה הטייסת בעיקר בתקיפת מטרות קרקע ברקטות, פצצות וזוג מקלעי 7.62 מ"מ שהותקנו במטוסי הפוגה. ביום הראשון למלחמה הטייסת תקפה יעדים בחזית המצרית. ביום השני למלחמה התרחקה חזית הלחימה המצרית אל תוך סיני ויצאה מטווח הפעילות של מטוסי הפוגה ועל כן החל מהיום השני הטייסת הופנתה לסייע בחזית ירדן שם התקיפה בעיקר כוחות שריון. ביומה החמישי של המלחמה הועברה הטייסת לבסיס רמת דוד לשם סיוע לכוחות הקרקע בחזית הסורית במהלך גיחות הסיוע נהרג מפקד הטייסת. הטייסת איבדה במלחמה שישה מטוסים וטייסים, בהם מפקד הטייסת רס"ן אריה בן-אור וסגנו סרן ארנון לבנת. שיעור האבדות הגדול, יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר כיסא מפלט במטוסי הפוגה, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה לאחר המלחמה.

בשנת 1978 נפתחה הטייסת מחדש על ידי חנוך פטישי, שוב בבסיס חצרים, כטייסת סקייהוק ("עיט"). בתחילה היו מטוסיה מדגם A-4E, ומאוחר יותר רוכזו בה מטוסי A-4F, שהגיעו במבצע ניקל גראס (הרכבת האווירית של מלחמת יום הכיפורים). מטוסיה זוהו באמצעות מייצב כיוון צבוע צהוב.

ב-14 באוקטובר 1979 איבדה הטייסת שני מטוסים בהתנגשות אווירית בעת טיסת אימונים, כאשר "עיט" מספר 339 שהוטס על ידי טייס צעיר, לי-און גולדנברג ("גולדי"), התנגש במוביל שלו, שהיה גם סגן מפקד הטייסת, שהטיס את "עיט" מספר 609.^[1]

במלחמת לבנון הראשונה פיקד על הטייסת סא"ל אבירם כהן.^[^{דרוש מקור]}

בתחילת שנות ה-80 הפכה הטייסת לטייסת מילואים, כאשר רק השלד בה נשאר מבצעי. ב-1985 נסגרה הטייסת.^[2]

בתחילת אפריל 2024 נפתחה הטייסת מחדש בבסיס פלמחים כטייסת כטמ״ם המפעילה את כטמ"ם "כוכב" (הרמס 900).^[2]

Remove ads

סמל הטייסת

בשנת 1967, כשבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, עוצב סמל הטייסת, שהיה שילוב של כנפיים וטנק. שילוב שבא לציין את שיתוף הפעולה הצמוד בין הטייסת לבין כוחות השריון.^[3]

סמל "האייל המכונף" של הטייסת עוצב על ידי אריה מוסקוביץ' בשנת 1978. בטיוליו באזור בסיס חצרים, צפה מוסקוביץ' בקרב בין שני יעלים במדבר, אותם זיהה בטעות כאיילים. מהמחזה שנגלה לפניו, שאב את השראתו לעיצוב הסמל. לסמל נוסף צבע צהוב כרקע, כאזכור לחולות הנגב. "האייל המכונף" נחשב לסמל ייחודי, שכן חיה מסוג זה לא אופיינית לייצוגה של טייסת.^[4]

סמל הטייסת עד אפריל 2024
סמל הטייסת בתקופת "מלחמת ששת הימים", בה שימשו מטוסי ה"פוגה מגיסטר" לתקיפת מטרות קרקע, ולסיוע לכוחות השריון

Remove ads

היסטוריה

סמל הטייסת

גלריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on