טרי גיליאם

טרנס ואנס גיליאם (באנגלית: Terrence Vance Gilliam; נולד ב-22 בנובמבר 1940) הוא במאי קולנוע, אנימטור, קומיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי.

עובדות מהירות לידה, שם לידה ...

טרי גיליאם
Terry Gilliam

לידה	22 בנובמבר 1940 (בן 84) מיניאפוליס, ארצות הברית
שם לידה	Terrence Vance Gilliam
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	מכללת אוקסידנטל תיכון בירמינגהאם
תקופת פעילות	מ-1969
בן או בת זוג	מגי וסטון (1973 – ?)
מספר ילדים	3
פרסים והוקרה	קצין מסדר האמנויות והספרות פרס אינקפוט (2009) אביר מסדר האמנויות והספרות פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2001) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הקצר הטוב ביותר (2011) פרס וינזור מקיי (2012) פרס מכונת הזמן (2000)
terrygilliamweb.com
פרופיל ב-IMDb

ב-2012 זכה בפרס וינזור מקיי.

Remove ads

ביוגרפיה

טרנס ואנס גיליאם נולד ב-22 בנובמבר 1940 במיניאפוליס, מינסוטה, בנם של ביאטריס (לבית ואנס) וג'יימס הול גיליאם. אביו היה איש מכירות נודד של מותג הקפה פולגרס לפני שהפך לנגר. זמן קצר לאחר לידתו, הם עברו לעיירה הסמוכה אגם מדיסן, מינסוטה. ב-1952 עברה המשפחה לשכונת פנורמה סיטי בלוס אנג'לס, קליפורניה. גיליאם למד בתיכון ברמינגהאם, שם היה נשיא כיתתו ומלך הנשף הבכיר. במהלך התיכון, הוא החל לקרוא בשקיקה את מגזין Mad, שאז נערך על ידי הארווי קורצמן, שלימים ישפיע על עבודתו של גיליאם.

גיליאם סיים את לימודיו במכללת אוקסידנטל ב-1962 עם תואר ראשון במדעי המדינה.

Remove ads

קריירה

סכם

פרספקטיבה

טרי גיליאם ומונטי פייתון

טרי גיליאם החל את דרכו המקצועית כאנימטור וצייר רצועות קומיקס בארצות הברית; באחת מהרצועות המצולמות הראשונות אותן פרסם הופיע ג'ון קליז. לאחר שעבר לבריטניה המשיך בציור קומיקס ולאחר מכן הצטרף ל"קרקס המעופף של מונטי פייתון" כחבר האמריקאי היחיד בצוות. גיליאם זכה גם לאזרחות בריטית ב-1968 ואף ויתר מאוחר יותר, ב-2006, על אזרחותו האמריקאית כמחאה על ממשל ג'ורג' וו. בוש^[1].

גיליאם היה היוצר העיקרי של הדמויות המצוירות המוזרות שליוו את תוכנית הטלוויזיה של מונטי פייתון ואת סרטי החבורה, הוא גם הופיע במערכונים רבים ושיחק תפקידים בסרטיהם. בנוסף בסרטי הקולנוע "הגביע הקדוש", "בריאן כוכב עליון" בנוסף לאנימציות שיצר עבורם שימש בתפקידים של במאי, כותב, מעצב, שחקן וצלם^[1].

סגנון האנימציה הייחודי של גיליאם עשה שימוש רב בצילומים ישנים מהתקופה הוויקטוריאנית שחלקים מהם נחתכו והוזזו באופן משעשע - סגנון שזכה לחיקויים רבים, בין היתר בפרסומת טלוויזיה לבירה "גינס".

קריירה כבמאי

טרי גיליאם המשיך ממונטי פייתון את דרכו המקצועית כבמאי קולנוע. סרטו "ברזיל" מ-1985 בכיכוב של רוברט דה נירו^[2], נודע בקרב חובבי הקולנוע כדוגמה מצערת למקרה שבו הבמאי לא זוכה ללטש את סרטו בשל התערבות אולפני יוניברסל, שקיצרו את הסרט ללא הסכמתו. בסיוע המפיק ארנון מילצ'ן פתח גיליאם במאבק נגד יוניברסל והצליח להביא להפצתו של הסרט בגרסתו המקורית^[1].

ברבים מסרטיו, גיליאם מדגיש את התנגדותו העזה לבירוקרטיה ומשטרים פקידותיים. סרטיו מציגים מאבק כנגד כוח חזק, שיכול להיות מצב רגשי, אליל מעשה אדם או אפילו האדם עצמו. לרוב המאבק לא מסתיים בהצלחה. האווירה בסרטיו אפלה ופרנואידית עם מגוון דמויות מוזרות שהיו בעבר אנשים רגילים בחברה. בנוסף לאווירה האפלה, גם התסריט מציג לרוב חוש הומור שחור, מורשת (כנראה) מימי מונטי פייתון.

סממנים אלו של סרטי גיליאם הופכים אותם קלים לזיהוי אף ממבט קצר, בין היתר בזכות מוטיבים בארוקיים חוזרים (כגון מסכי מחשב עם זכוכיות מגדילות המוצמדות אליהם) והשילוב בין הפכים כמודרניות ויושן או יופי וגועל.

בשנת 2000 החל לביים, בתקציב של 32 מיליון דולר, את הסרט "האיש שהרג את דון קישוט", בכיכובם של ז'אן רושפור, ג'וני דפ וונסה פאראדי, שעל התסריט שלו החל לעבוד בתחילת שנות ה-90^[3]. אך בשל שורה של תקלות – ובהם ציוד על הסט שנהרס בגלל שיטפון, מחלתו של ז'אן רושפור וקשיים פיננסיים, ההפקה בוטלה. הכישלון תועד בסרט התיעודי "אבודים בלמנשה" שיצא לאקרנים ב–2002, והיה אמור לעקוב אחרי מאחורי הקלעים של ההפקה, ותיעד בסופו של דבר את הקשיים שהביאו לביטולה. מאז ניסה פעמים רבות לחדש את ההפקה אך נתקל בקשיים שונים^[4]. בתחילת 2017 החל שוב בצילומי הסרט בכיכובם של ג'ונתן פרייס ואדם דרייבר^[5]. הסרט יצא לאקרנים בסוף 2018^[6].

בשנת 2005 יצאו לאקרנים שני סרטים שביים, "האחים גרים - למבוגרים בלבד", המבוסס באופן כללי על דמויותיהם של האחים גרים^[7], ו"טיידלנד", סיפורה של ילדה הבורחת מהבדידות האיומה של ביתה החדש אל תוך עולם הפנטזיה המתקיים בדמיונה^[8].

בשנת 2006 העלה בישראל את הבכורה העולמית של המופע "דיאבולו" בו שימש כבמאי ואחראי על האפקטים המיוחדים לצד האמן הרוסי סלאבה פולונין^[9]. המופע, שבמרכזו עומדים הליצן והשטן, הטוב והרע, כשבכל פעם הם עומדים זה מול זה בסיטואציה שונה, הוצג בתיאטרון גשר עשר פעמים^[10].

בשנת 2010 ביים את "קללת פאוסט" של ברליוז עבור האופרה הלאומית האנגלית^[11]. ב-2014 ביים שם את האופרה "בנוונוטו צ'ליני" של ברליוז^[12].

Remove ads

חיים אישיים

גיליאם נשוי לאמנית האיפור הבריטית מגי ווסטון מאז 1973. היא עבדה על בסדרת טלוויזיה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", ברבים מסרטי פייתון, וסרטיו של גיליאם עד להרפתקאות הברון מינכהאוזן. יש להם שלושה ילדים: איימי ריינבו (ילידת 1978), הולי דובואה (נולדה באוקטובר 1980), והארי ת'אנדר (נולד ב-3 באפריל 1988), כולם גם הופיעו או עבדו על כמה מסרטיו.

ב-2019 ביקר בפומבי את חברו למונטי פייתון ג'ון קליז, על תמיכתו בברקזיט ועל שאמר כי "לונדון היא כבר לא עיר אנגלית"^[13].

בינואר 2020 עורר סערה ציבורית לאחר שהשווה את תנועת Me Too ל"ציד מכשפות"^[14].