ייהוד הגליל

ייהוד הגליל היא מדיניות רבת שנים של ממשלות ישראל, לפעול למען שינוי האיזון הדמוגרפי בגליל, כך ששיעור היהודים יגדל ויעבור את שיעור הערבים באוכלוסייה. זאת בעיקר באמצעות הקמת יישובים חדשים, המיועדים ליהודים בלבד, ברחבי האזור. למרות יישום מדיניות זו מאז קום המדינה, מטרתה לא הושגה ואף חלה נסיגה בשיעור התושבים היהודים בגליל מכרבע מכלל התושבים לפחות מ-15%, נכון ל-2023^[1], גם במחוז הצפון כולו יש רוב ערבי מאז 2010^[2].

מיפוי של אחוז הערבים מתוך סך האוכלוסייה באזורים שונים של מדינת ישראל, בשנת 2018

רקע היסטורי

עד להקמת המדינה היו יישובים יהודיים מעטים בגליל המרכזי והמערבי. בתוכנית החלוקה אף יועד אזור זה להיות חלק מהמדינה הערבית, מאחר שהאזור היה מיושב בצפיפות על ידי כפרים ועיירות ערביות^[3]. התנועה הציונית גם כמעט ולא הצליחה לרכוש קרקעות באזור להקמת יישובים. זאת בניגוד לאזורים סמוכים, כולל עמק יזרעאל, עמק זבולון, אצבע הגליל ועמק החולה. ולא היו בו יישובים של היישוב הישן (למעט צפת בגליל העליון המזרחי).

השנים הראשונות

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה הוקמו שורה של יישובים חדשים בגליל, ללא תוכנית מסודרת, אלא על פי אילוצים של זמינות הקרקע והצורך לאכלס עולים חדשים רבים. רובם נבנו על או בסמוך ליישובים ערבים נטושים. כך הוקמו: שמרת על חלק מאדמות הכפרים הערביים אל-סומיריה ואלמנשיה, כפר הנשיא בכפר הערבי הנטוש "מנסורה אל חית", הגושרים בשטח שבו שכן הכפר הערבי אל-ח'יסאס, ברעם על אדמות כפר בירעם, כברי על אדמות הכפר הערבי הנטוש אל-כאברי, סאסא על חורבותיו של הכפר הערבי סעסע, יראון על חורבות הכפר הערבי צלחא, נתיב השיירה על חרבות הכפר ע'אבסייה, בצת על אדמות הכפר הערבי "אל-בסה" ועוד. בנוסף הוקמו מספר עיירות פיתוח בגליל, כולל: קריית שמונה, חצור הגלילית, מעלות ומגדל העמק^[4]

לראשונה הוכרז בפומבי על מבצע ל"יהוד הגליל" בשנת 1953, במסגרתו הוקמו באותה שנה ההיאחזויות נח"ל עצמון-שגב ושזור^[5]. באותה עת הוחלט גם על הקמת "נצרת עלית" (לימים נוף הגליל) כמרכז עירוני-תעשייתי יהודי מעל העיר נצרת^[6], לאחר שלוש שנות תכנון והקמה העיר אוכלסה החל מ-1956^[7].

במסגרת הפעולות ל"יהוד הגליל" נרכשו על ידי הקרן הקיימת גם כ-50 אלף דונם במרכז הגליל, בעיקר מהכפרים הדרוזים. שם היו למדינת ישראל קרקעות שהוכרזו נכסי נפקדים ושאותן מוסרו בחליפין. לעיתים נרכשה קרקע במזומן^[8]. בנוסף בוצע רישום והסדרה של כ־300 אלף דונם קרקע באזור בין עכו לבין צפת, במטרה אדמות עליהם ניתן להכריז כנכסי נפקדים או אדמות מדינה^[9]. בפברואר 1959 נמתחה ביקורת על דברים שאמר מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס שקישר בין "ייהוד הגליל" וביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, לפיו הוא יבוטל רק כאשר יהיה רוב יהודי בגליל^[10].

בשנת 1961 הוחלט על הקמת כרמיאל, באזור בו לא הייתה כמעט התיישבות יהודית באותה עת, בקרקע שנתפסה עוד קודם כשטח אש 9 לאימוני צה"ל^[11]. לצורך הקמתה הפקעו 5,000 דונם מהכפרים נחף, בענה ודיר אל-אסד^[12].

מבצע סו"ס

בשנת 1963 הוכרז מבצע סו"ס (סוף-סוף), תוכנית ליישום מדיניות יהוד הגליל, בהובלת המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, יחד עם הקרן הקיימת ומשרד השיכון^[13][14]. לאחר אישור התוכנית בידי ראש הממשלה לוי אשכול הוא אמר סוף-סוף אפשר להתחיל ביהוד הגליל וכך קיבלה את שמה^[13]. מתכנני התוכנית אתרו 70 אלף דונם הראויים לעיבוד חקלאי בגליל, לאחר תהליך הכשרת קרקע אינטנסיבי ורבע מיליון דונם המתאמים לשמש כשטחי מרעה, וגיבשו תוכנית לפיה יוקמו, במספר שלבים, 37 יישובים חקלאיים, בני 70 יחידות כל אחד, ושבעה מרכזים אזוריים^[15]. היישובים היו אמורים להיות מקובצים בשלושה גושים: "גוש חזון" סביב הר חזון, "גוש בירנית" ו"גוש תפן"^[15]. אך התוכנית התקדמה באיטיות עקב מחסור בקרקע חקלאית וקשיים בהכשרת הקרקע. בהמשך הוחלט להקים גם מרכזים עירוניים ואזוריים שיתפרנסו מתעשייה ושירותים^[13].

"גוש חזון" היה הראשון שהחלה הקמתו במסגרת "מבצע סו"ס", שהמושב חזון, יועד להיות מרכזי אזורי לארבעה מושבים נוספים שיוקמו סביב הר חזון^[14]. אחר כך הוחלט שבאחת הנקודות (שלוחה בין הר לבנים להר חזון) לא יוקם מושב אלא בסיס הדרכה של צה"ל - מחו"ה אלון, שהוקם ב-1966^[16]. בפברואר 1964⁩ השלימה הקרן הקיימת פריצת דרך להר־חזון, והחלה בהכשרת 1,000 דונם של אדמת טרשים סלעית בהר לחקלאות^[17]. לאחר הכשרת הקרקע החלו בנטיעת מטעים של עצי אגסים. תפוחים. אפרסקים ושזיף^[18]. המטרה הייתה שהמתיישבים במושב יקבלו משק פעיל וכלכלי מיד עם הקמתו^[19]. טקס הנחת אבן הפינה ל"חזון" נערך ב-30 באוגוסט 1965^[20]. אך אכלוס המושב התעכב במשך מספר שנים, עקב עיכובים בהשלמת המבנים והתשתיות שלו^[19][21]. הוא אוכלס לבסוף ביולי 1969^[22]. חודש קודם גם אוכלס מושב שתולה^[23]. שני מושבים נוספים שהוקמו באותה תקופה במסגרת "מבצע סו"ס" היו זרעית ונטועה^[24].

מסמך קניג

ערך מורחב – מסמך קניג

"מסמך קניג" או "דו"ח קניג" היה מסמך חסוי ופנימי שחיבר ישראל קניג, שהיה ממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, באפריל 1976 עבור ממשלת ישראל, ונחשף כמה חודשים אחר כך^[25]. המסמך פירט מספר יעדים אסטרטגיים וצעדים טקטיים שמטרתם היא לצמצם את כמותם וכן את השפעתם של ערביי ישראל הגרים באזור הגליל^[26]. קניג תיאר את הדבר כ"מחשבה אובייקטיבית שמבטיחה את האינטרס היהודי באופן ארוך טווח ואת הצורך בלבחון את אפשרות דילול ריכוזי האוכלוסייה הערבית הקיימים". המסמך עורר סערה ציבורית מאחר שכלל לא פעולות בתחום ההתיישבות אלא גם הצעות בתחומי החינוך, הכלכלה והפוליטיקה על מנת להצר ולהגביל את ערביי הגליל בתחומים אלו^[27].

תוכנית המצפים בגליל

ערך מורחב – תוכנית המצפים בגליל

"תוכנית המצפים בגליל" הייתה תוכנית רחבת היקף להקמת 30 יישובים יהודיים חדשים בגליל, החל משנת 1978^[28]. אותה יזם שר החקלאות אריאל שרון^[29]. במסגרת התוכנית הוקמו בפרק זמן קצר מספר גדול של יישובים יהודיים קטנים, אשר כונו מצפים. עד 1981 אוכלסו 26 מצפים.

במאה ה-21

בשנת 2013 חידשה החטיבה להתיישבות את תוכנית "יהוד הגליל" ויצירת איזון דמוגרפי עם האוכלוסייה הערבית. על ידי הקמת יישובים חדשים והרחבת יישובים קיימים, מעבר למגבלות שנקבעו בתמ"א 35, תוכנית מתאר ארצית שמטרתה הייתה חיזוק הערים והמטרופולים הקיימים והפסקת הקמתם של יישובים חדשים כדי לשמור על השטחים הפתוחים שנותרו בישראל^[30]. התוכנית הוקפא אך נעשה ניסיון לחדשה שלוש שנים אחר כך^[31].

בשנת 2015 החליט צוות בין־משרדי שדן בבעיות התכנון והבנייה במגזר הערבי לבצע מפנה במדיניות אפליית הקרקע. כולל תיקון עיוותים הקיימים בנוגע להקצאת אדמות מדינה ליישובים ערביים הסובלים ממצוקת מקום^[32]. במסגרת התוכנית 120 אלף יחידות דיור אושרו לבנייה בחמש שנים, ו-18 אלף דונם של קרקעות מדינה שהועברו לחזקת היישובים הערביים^[33].

בשנת 2023 הכריזה ממשלת ישראל השלושים ושבע על שורת צעדים שנועדו לעודד את יהוד הגליל. במסגרת התוכנית יורחב חוק ועדות הקבלה באופן שיאפשר ליישובים קהילתיים של עד 1,000 משפחות לבחור את תושביהם. במקביל, תקודם החלטת ממשלה לסבסוד עלויות הקרקע ביישובים הסובלים מ"מצוקה דמוגרפית או ביטחונית"^[34].

קישורים חיצוניים

• יוסף גלילי, מבעיות ייהוד הגליל, על המשמר, 14 בספטמבר 1958
• שמואל אליהו, ייהוד הגליל - זו ציונות, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2010
• הילה כהן, תוכנית סו"ס, באתר הארכיון הציוני, 25 בדצמבר 2024