יצחק אולשן

יצחק אוֹלשָן (אולשנסקי) (כ"ה בשבט ה'תרנ"ה; 19 בפברואר 1895 – כ"ב בשבט תשמ"ג; 5 בפברואר 1983) היה הנשיא השני של בית המשפט העליון.

יצחק אולשן

יצחק אולשן ב-1962
לידה	19 בפברואר 1895 קובנה, האימפריה הרוסית
פטירה	5 בפברואר 1983 (בגיל 87) כ"ב בשבט ה'תשמ"ג ירושלים, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
תאריך עלייה	1912
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת לונדון
נשיא בית המשפט העליון ה־2 1 באוגוסט 1954 – 19 בפברואר 1965 (10 שנים) → משה זמורה שמעון אגרנט ←
ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון ה־1 11 בדצמבר 1953 – 1 באוגוסט 1954 (7 חודשים ו־20 ימים) תחת נשיא בית המשפט העליון משה זמורה שניאור זלמן חשין ←
שופט בית המשפט העליון 14 בספטמבר 1948 – 19 בפברואר 1965 (16 שנים)
תפקידים בולטים חבר ועדת אולשן-דורי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת
נשיא מועצת העיתונות בישראל 1965–1972 (כ־7 שנים) → זאב שרף יהושע רוטנשטרייך ←

יצחק אולשן ראשון משמאל, עם השופטים הראשונים של בית המשפט העליון, ספטמבר 1948

ביוגרפיה

נולד ב-1895 בקובנה שבליטא. ב-1912 עלה לארץ ישראל, למד בגימנסיה הרצליה^[1] וסיים במחזור השלישי של הגימנסיה, היה חבר בהסתדרות המצומצמת. בחודש מאי 1918 התגייס לגדוד העברי ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי 1921.

עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"הגנה". ב-1923 נסע אולשן ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים במדעי החברה במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון ובשנת 1924 נרשם ללימודי התואר הראשון למשפטים, אותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך לעריכת דין.

אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של עורך דין עליאש בירושלים, והצליח מאוד במלאכתו. כדוגמה ניתן למנות את ייצוגה של קבוצת יהודים שהוגשו נגדם כתבי אישום במאורעות תרפ"ט, כאשר כל היהודים אשר ייצג, זוכו במשפטם. כעורך דין הרבה אולשן להופיע במשפטים בעלי עניין ציבורי כגון משפטים שעסקו בהגבלת העלייה לישראל, בהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים מערבים וכן בעניינים הקשורים לארגון ההגנה ונשיאת נשק לא חוקי^[2].

בספטמבר 1948 נמנה יצחק אולשן על חמשת השופטים הראשונים אשר נבחרו לכהן בבית המשפט העליון, שזה עתה הוקם^[3]. בנובמבר 1949 מונה לעמוד בראש ועדה לניסוח החוק האזרחי של מדינת ישראל^[4].

ב-11 בדצמבר 1953 מונה אולשן כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון^[5], וכשמונה חודשים לאחר מכן, ב-1 באוגוסט 1954 נבחר יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו של יצחק אולשן כנשיא בית המשפט העליון היה הסדרת נוהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעות פוליטיות וכדומה.

היה חבר בוועדת אולשן-דורי לחקירת פרשת לבון ופסק בערעור במשפט קסטנר.

ב-19 בפברואר 1965, פרש אולשן מכס השיפוט בהגיעו לגיל 70^[6]. במקומו נבחר כנשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט. באפריל 1965 מונה לעמוד בראש מועצת העיתונות^[7].

אולשן הלך לעולמו בכ"ב בשבט ה'תשמ"ג, 5 בפברואר 1983, שבועיים לפני יום הולדתו ה-88^[8].

משפחתו

אולשן היה נשוי לשמחה (סימי), בתם של אברהם (אלברט) וציפורה צילה עמיאל. אלברט עמיאל היה בן למשפחה יהודית עשירה ממרוקו שעלתה לירושלים באונייתה הפרטית, בשנת תרל"ה (1875), בגיל חצי שנה. אמו דונה הייתה בת למשפחת אל-עסרי העשירה. משפחת עמיאל המסועפת השתקעה בירושלים ורכשה קרקעות בירושלים וביפו. חמותו של אולשן, ציפורה צילה, שהייתה מיילדת, הייתה בתו של חיים יעקב קרישבסקי.

בשנת 1973 שכל אולשן את בנו היחיד יורם-אברהם, שנהרג בגיל 32 בתאונת דרכים בעת שירות מילואים^[9]. ממנו היו לאולשן שתי נכדות.

לקריאה נוספת

• יצחק אולשן, דין ודברים, הוצאת שוקן, 1978.
• 'אולשן, יצחק', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 28–29. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק אולשן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק אולשן

• 'אולשן, יצחק בן אשר', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 109 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 9.2.2020), תמונה 1307).
• יצחק אולשן, באתר הרשות השופטת
• ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: השופט העליון יצחק אולשן, או: סגנו של גולומב, יורשו של – פיצג'רלד, מעריב, 10 ביולי 1953, המשך
• יצחק אולשן (1895-1983), דף שער בספרייה הלאומית