שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
לירה ישראלית
המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952-1980 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
לירה ישראלית (בקיצור: ל"י) הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952–1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל (הישן).
Remove ads
רקע
עם הקמת המדינה, ירשה מדינת ישראל את מערכת המטבע המנדטורית, שכללה את הלירה הארץ ישראלית או בשם המנדטורי הרשמי: "פונט פלשׂתינאי (א"י)", שנחלקה ל-1,000 מיל. הלירה הארץ ישראלית הייתה שוות-ערך וצמודה ללירה שטרלינג הבריטית. בפברואר 1948, לקראת סיום המנדט, הודיעה ממשלת בריטניה על הוצאת הלירה הארץ ישראלית מגוש השטרלינג.
לקראת הקמת המדינה הוחלט כי בנק אנגלו-פלשתינה של הסוכנות היהודית ינפיק את שטרות המדינה, במקום "מועצת המטבע" של המנדט. מספר קשיים עלו, ראשית לא הוחלט על שם המדינה עדיין, וכדי להדפיס שטרות באיכות גבוהה היה צורך במדפיס זר. כדי להדפיסם על ידי חברת "American Bank Note Company" האמריקנית, היה לכאורה צורך באישור מחלקת המדינה. לבסוף, כדי להימנע מכך, הוחלט שלא לכתוב את שם המדינה, והמילים: "מטבע חוקית לתשלום כל סכום שהוא", הוטבעו בנפרד לאחר הדפסת השטרות. עיצוב השטרות התבסס על גלופות סטנדרטיות, שהיו ברשות המדפיסים ובהן נעשה שימוש גם בשטרות של סין. השטרות החדשים הגיעו למדינת ישראל החדשה ביולי 1948. ב-17 באוגוסט 1948 נחקק החוק שהכריז על השטרות החדשים כהילך חוקי ("פקודת שטרי בנק, תש"ח-1948"),[2] והם נכנסו לשימוש.[3] החלפת שטרי הכסף המנדטוריים של "מועצת המטבע" המנדטורית בשטרות החדשים של "בנק אנגלו-פלשתינה" ארכה עד אוקטובר 1948.[4]
Remove ads
תולדות הלירה הישראלית
סכם
פרספקטיבה
ב-1951 ירש "בנק לאומי לישראל בע"מ", חברה ישראלית, את נכסיו והתחייבויותיו של בנק אנגלו-פלשתינה הלונדוני. הונפקה סדרה שטרות חדשה, שעיצובם היה דומה לשטרות הקודמים, אלא שהמטבע הנקוב היה "לירה ישראלית" (והמנפיק בנק לאומי). החלפת השטרות נעשתה ביוני 1952, במהלך הצנע, ולוותה במלווה חובה של 10% שהוטל על המזומנים וחשבונות עובר ושב.[5] שמו של ה"מיל" (החלק האלף של הלירה) הוסב ל"פרוטה". סדרה זו שימשה במשך שלוש שנים.
עם הקמת בנק ישראל, ב-1 בדצמבר 1954, הוטלה עליו מלאכת ניהול המערכת המוניטרית הישראלית, ונקבעה בחוק אחריותו הבלעדית להנפקת המטבע המקומי. ב-1955 הופצו השטרות הראשונים של הלירה הישראלית שהונפקו על ידי בנק ישראל. ביטול ההצמדה ללירה שטרלינג חל ב-1 בינואר 1954, עוד לפני הקמת בנק ישראל. שער הלירה הישראלית פחת עקב כך באופן חד מ-0.357 לירות לדולר אמריקני בספטמבר 1949 (על-פי שער החליפין של הלירה שטרלינג), ל-1.80 לירות לדולר אמריקני (השער שנקבע עם ביטול ההצמדה).[6] תושבים ישראלים, שקיבלו משכורת סדירה או פנסיה מממשלת בריטניה, התבקשו לבחור עם סיום המנדט הבריטי את מטבע התשלומים העדיף עליהם. אלה שהביעו אמון במטבע הישראלי, גילו כי החל מ-1954 הם מקבלים שכר נמוך בהרבה מחבריהם שבחרו במטבע הבריטי[דרוש מקור].
הסדרה הראשונה של השטרות שהנפיק בנק ישראל בשנת 1955 כללה דימויים של נופי הארץ (דוגמת נוף הנגב ונוף עמק יזרעאל). השטרות עוצבו בידי גרפיקאים אמנים של בית הדפוס הגדול לשטרות בלונדון, "תומאס דה לה רו". ב-1959 הוחלפה סדרת הנופים בסדרת דמויות טיפוסי עובדים, (דוגמת החיילת והדייג). העיצוב נקבע במכרז בו זכו ההאחים שמיר לצד הקדמי ויעקב צים לצד האחורי. החל מ-1969 הוכנסה בהדרגה למחזור סדרת דימויי האישים (איינשטיין, ביאליק, ויצמן והרצל) ולראשונה הונפק שטר של מאה ל"י (עד אז היה שטר בן חמישים ל"י הגדול ביותר). בשנות השבעים, בעקבות איחוד ירושלים, הודפסו על גבי השטרות דימויי שערי ירושלים, וכן הודפסו שטרות עם דימויי אישים נוספים (לראשונה אישה - הנריטה סאלד ושטר של חמש מאות ל"י עם דיוקנו של בן-גוריון).
עקב הפיחות בערך הלירה הישראלית, הפכו מטבעות בני פחות מ-10 פרוטות לבלתי-שימושיים, ולכן הוחלט בשנת 1960 לשנות את חלוקת הלירה מ-1000 פרוטות ל-100 אגורות. את שמה של היחידה החדשה קבעה האקדמיה ללשון העברית והוא שאול מן התנ"ך, על-פי הביטוי "אגורת כסף" המופיע בספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל"ו.
ב-1962 החליטה הממשלה בהמלצת שר האוצר לוי אשכול לבצע פיחות משמעותי בערך הלירה הישראלית, עד ל-3 לירות לדולר אמריקני.[7]
במהלך שנות ה-60 עלו שוב ושוב טענות בדבר שמו הלועזי של המטבע הישראלי (מקור הלירה ביחידת המשקל ליברה). נטען כי מן הראוי שלמטבע הרשמי יהיה שם עברי, ואף הוצע השם "שקל". ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אולם לא הייתה לחוק משמעות מעשית, כיוון שנקבע בו כי שינוי השם בפועל ייעשה על-פי החלטת שר האוצר במועד שייראה לו מתאים.
בנובמבר 1977 המליץ נגיד בנק ישראל, ארנון גפני, ליישם את החוק מ-1969, ולהנפיק מטבע חדש שייקרא "שקל". במאי 1978 אישרו ראש הממשלה, מנחם בגין, ושר האוצר, שמחה ארליך, את המלצת הנגיד. ב-22 בפברואר 1980 הוכרז על השקל כמטבע החדש של מדינת ישראל, וערכו נקבע ל-10 לירות. החלפת כל המטבעות והשטרות שבמחזור נמשכה כמה חודשים.
Remove ads
המעות
השטרות
סדרת בנק לאומי
סדרה א'
סדרה ב'
סדרה ג'
סדרה ד'
Remove ads
המטבעות
מטבעות הפרוטה
מטבעות סדרת האגורה
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
- סדרה ד' של הל"י, קטלוג שטרות ומעות מהעבר, באתר בנק ישראל
- י. גץ, הלוייה ממלכתית ללירה הישראלית, מעריב, 12 באוגוסט 1966
- צבי לביא, הפאונד הפלשתינאי: בחזרה ללירה הראשונה, באתר ynet, 9 באוגוסט 2014
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads