לפופית כפנית

לפופית כפנית (שם מדעי: Ipomoea cairica) היא גֵּיאוֹפִּיט רב־שנתי בן-קיימא, מטפס או שרוע, ממשפחת החבלבליים וקרובה ללפופית הבטטה^[2]. היא נפוצה באזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם, ובעיקר בבתי גידול טרופיים עונתיים יבשים. הצמח מטפס באמצעות גבעוליו הנכרכים סביב עצמים או גבעולים אחרים, ולעיתים הוא משתרע ומתפשט בעזרת שורשים המתפתחים ממפרקיו. איבר האגירה התת-קרקעי שלו הוא שורש מעובה, המתואר לעיתים כ"פקעת", המסייע לצמח לשרוד עונות יובש ולהתחדש כאשר התנאים מתאימים.

עובדות מהירות לפופית כפנית, מצב שימור ...

הצמח מאופיין בעלים מחולקים בצורת כף יד, כמעט או עד בסיסם, לחמש או שבע אונות, ובפרחים גדולים ובולטים דמויי משפך שצבעם לרוב סגול, לילך או ורוד, עם לוע כהה. בישראל פורח הצמח בקיץ, מסוף מאי ועד תחילת ספטמבר. לפופית כפנית נפוצה בישראל כצמח נוי לאורך גדרות, מבנים ואזורים מופרים, אך גם מצויה בבתי גידול לחים וטבעיים, שם היא נחשבת נדירה.

ברוב המינים, הפרח נפתח בשעות הבוקר, ונסגר עד הצהריים. תופעה זו הקנתה לצמח זה את שמו העממי באנגלית "Morning Glory" - כלומר, "תהילת הבוקר". גודל הפרחים והמראה הרענן של עלי הלפופית, שלרוב מחולקים לאונות, הפכו מין זה לצמח נוי.

בישראל הוא גדל כצמח בר במקומות לחים ופורח בקיץ בחודשים יוני עד אוקטובר. בית הגידול הוא קרקעות קלות.

Remove ads

שמות

השם לפופית ניתן משום התכונה הבולטת של חלק ממיני הלפופית להתלפף סביב עצמים. העצם יכול להיות צמח אחר, עצם דומם או אותו צמח עצמו. הלפופית נכרכת על ידי פטוטרות העלים הארוכות, שאופייניות לסוג. רוב הצמחים המטפסים עושים זאת בעזרת קנוקנת ארוכה. בשל עליו המאוצבעים ל-5–7 אונות והפרח בעל הסימטריה המחומשת שלו הוא זכה בעברית לשם המין "כפנית", כלומר: כמו כף יד.

השם "לְפוּפִית" ניתן לסוג Ipomoea במילון ילקוט הצמחים (הערה 400) שפורסם בשנת 1930, בהתאם להמלצתו של אליהו ספיר, ואושרר לאחר מכן במילון צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים (1946, סעיף 473). השם החליפי "נפתלי" נדחה.

השם המדעי Ipomoea נגזר מהמילה היוונית ips או ipos, שפירושה "תולעת", כנראה בשל התפתלות הגבעולים. שם המין cairica הוא תואר לוואי לטיני שמשמעו "מהעיר קהיר". הוא ניתן לצמח ככל הנראה משום שנמצא, תועד או תואר לראשונה באזור קהיר, אף שאין מדובר באזור תפוצתו הטבעית. לפיכך, מקור השם הוא גאוגרפי־היסטורי ולא טקסונומי או אקולוגי.

Remove ads

בית גידול ותפוצה בעולם

סכם

פרספקטיבה

תחום תפוצתה הטבעי של לפופית כפנית משתרע מאפריקה הטרופית והדרומית שמדרום לסהרה, דרך האזור המזרחי של הים התיכון (ובכלל זה ישראל וחצי האי ערב), ועד דרום-מזרח אסיה, מהודו ועד טאיוואן. המין נפוץ גם באיים רבים באוקיינוס ההודי ובים סין הדרומי. נוכחותו באזורים הרריים כגון נפאל, צפון הודו ואתיופיה מעידה על גמישות אקלימית מסוימת, המאפשרת לו לשרוד לא רק באקלים טרופי וים-תיכוני אלא גם באזורים הרריים ולחים, עד רום של 2,000 מטר ואף יותר.

הצמח גדל בבתי גידול מגוונים, כולל שדות עשב או מרעה עם קרקע רוויה במים ולעיתים מוצפת, לרוב באזורים בעלי ניקוז לקוי, וכן לאורך נחלים, בשולי דרכים, בגדרות ובאזורים מופרעים נוספים. למרות פגיעה מקומית באיכות בתי גידולו בכמה אזורים – כגון בדלתת המקונג בווייטנאם ובאגן הצ'או פראיה בתאילנד – אוכלוסיותיו במרחב כולו נחשבות גדולות ויציבות. בהתאם לקריטריונים של IUCN, המין אינו נחשב מאוים ומדורג במעמד "סיכון נמוך" (Least Concern)^[3].

לפופית כפנית התפשטה הרחק מתחום תפוצתה הטבעי והתאקלמה בהצלחה באזורים טרופיים וסובטרופיים רבים ברחבי העולם. היא התאזרחה באוסטרליה, בעיקר לאורך החופים, בדרום אמריקה, ובאזורים נוספים באפריקה, אסיה והאוקיינוס השקט. נרשמה גם באיים מבודדים כגון האיים הקנריים, הוואי, איי פיג'י, וכן במדינות באגן הים התיכון, לרבות ספרד, סיציליה, לבנון וסוריה^[2]. התפוצה הנרחבת משקפת את כושר ההסתגלות הגבוה של המין, גמישותו האקלימית ויכולתו להתפשט בעזרת פעילות האדם.

המין הובא באופן מכוון או מקרי למגוון מדינות מחוץ לתחום תפוצתו המקורי – בהן סין, מדינות אמריקה (הצפונית, המרכזית והדרומית), אוסטרליה, ניו זילנד, קלדוניה החדשה ומלטה – שם גודל כצמח נוי לאורך גדרות וגינות. עם זאת, במספר אזורים הוא נחשב לצמח פולש, ואף נכלל ברשימות מינים פולשים עולמיות, בשל נטייתו להשתלט על שטחים פתוחים, לחנוק צמחייה מקומית ולפגוע במגוון הביולוגי.

Remove ads

תפוצה בישראל

ישראל נמצאת בגבול הצפוני של תחום תפוצתה הטבעי של לפופית כפנית. אף שהיא נפוצה כצמח נוי וכפליט תרבות, במיוחד לאורך גדרות, דרכים ואזורים מופרעים, היא נחשבת לנדירה בבתי גידול טבעיים. תצפיות מצביעות על נוכחותה בעיקר בבתי גידול לחים, כגון לאורך נחל שושן בקריית שמונה, אך הצמח מסוגל לשרוד גם תקופות של יובש וחום, בעיקר לאורך ערוצי מים עונתיים. בישראל היא גדלה בגליל התחתון, בעמק הירדן העליון, בבקעת כנרות, בכרמל, בשרון ובמישור החוף הדרומי.

מאפיינים מורפולוגיים

סכם

פרספקטיבה

לפופית כפנית היא צמח עשבוני רב-שנתי, גאופיט בעל שורש מעובה, מטפס באמצעות גבעוליו או משתרע, בעל יכולת להשריש ממפרקי הגבעול הבאים במגע עם הקרקע, וקירח או מתקרח בהדרגה.

השורשים מעובים ומשמשים לאגירה.

הגבעולים ארוכים ודקיקים, נכרכים סביב תומכים או סביב עצמם, ומתארכים עד לאורך של 5 מטרים.

הם קרחים ברובם, אך באזורי המפרקים מופיעות לעיתים שערות פלומתיות ארוכות ובמפרקים בליטות יבלתיות.

העלים מסורגים, חסרי לוואים, ונישאים על פטוטרות ארוכות. גודלם משתנה.

הטרפים גדולים, לעיתים מתקרחים, ומחולקים בצורת כף יד, כמעט או עד בסיסם, לחמש או שבע אונות, שעורקיהן הראשיים נפגשים בנקודה אחת^[4]. האונות אליפטיות, ולעיתים נישאות על פטוטריות קצרות; קודקודן קהה או מחודד, ומסתיים בפתאומיות בחוד קצר וכמעט בלתי מורגש. שפת האונות משוננת בעדינות.

הפרחים ערוכים בתפרחת מסוימת דו־בדית פשוטה (dichasium), שבה פרח מסיים את הציר הראשי ומתחתיו מתפתחים שני פרחים צדדיים, מבלי שאלה ממשיכים להסתעף. במין זה, ובפרט בישראל, התפרחת לרוב נותרת בלתי־מסתעפת; עם זאת, באוכלוסיות מסוימות באפריקה דוּוח על תפרחות מסתעפות שבהן יותר משלושה פרחים. ברוב המקרים מלווה הפרח בשתי חפיות זעירות, ועוקצי הפרחים ארוכים מן הגביע^[5].

הפרחים גדולים ובולטים, דמויי משפך רחב, וקוטרם כ־7 ס"מ. צבע הכותרת ורוד־סגול, והגוון נעשה עז יותר בלוע הכותרת ובקפלי אונותיה. הפרחים דו־מיניים ובעלי סימטריה רדיאלית. עלי הכותרת מאוחים לכל אורכם, ונושרים כיחידה אחת.

הגביע מורכב מחמישה עלים מפורדים וזעירים, ולעיתים מחולק כמעט עד לבסיסו. הוא משתייר לאחר הפריחה. אורכו כ־7 מ"מ. עלי הגביע מוארכים־אליפטיים, קודקודם קהה ולעיתים קעור מעט, ומסתיימים בפתאומיות בחוד קצר כמעט בלתי נראה. העלים החיצוניים קצרים מהפנימיים.

הכותרת דמוית משפך רחב, מאוחה לכל אורכה, קירחת, ואינה מחולקת לאונות ברורות.

צינור הכותרת באורך של כ־4.5 עד 6 ס"מ, ולעיתים עד 7 ס"מ; האוגן ברוחב של כ־4 עד 8 ס"מ. אוגן הכותרת תמים ואינו מחולק לאונות, אך לעיתים ניכרים בו חמישה קיפולים או זוויות חדות. האונות חופות זו על זו ומקופלות בתוך הניצן. צבע הכותרת לרוב סגול, לילך, ורוד או ארגמן, ולעיתים נדירות לבן כולו. מרכז האוגן (לוע הכותרת) כהה יותר, ולעיתים מופיעה גוון ארגמני גם בצדו החיצוני של האוגן. במקרים מסוימים נראים פסים כהים יותר לאורך מרכזי האונות.

האבקנים חמישה, קבועים בעומק צינור הכותרת, מסודרים לסירוגין עם אונות הכותרת ונמצאים מול עלי הגביע. הם חבויים בתוך צינור הכותרת ואינם בולטים מפתחו, כשם שגם עמוד השחלה מוסתר. המאבקים נפתחים בסדקי אורך הפונים החוצה (extrorse).

השחלה עילית, בנויה משני עלי שחלה מאוחים, וכוללת שתיים עד ארבע מגורות, שבכל אחת מהן ביצית אחת או שתיים. השליה זוויתית.

עמוד שחלה יחיד, דק ואינו בולט מפתח הכותרת, מסתיים בצלקת כדורית, דמוית קרקפת. בשונה מהמינים הקרובים חבלבל וחבלבלן, עמוד השחלה בלפופית כפנית אינו מתפצל לזרועות נפרדות. הצלקת עצמה לעיתים בעלת שקע מרכזי, או מחולקת לשתי אונות או שלוש. תכונה זו מסייעת להבחין בין לפופית לבין חבלבל, שצלקתו דו־אונתית ואינה כדורית, וכן לבין חבלבלן, שעמוד השחלה שלו נושא שתי צלקות גדולות, מעובות ואינן כדוריות.

הפרי הלקט כדורי, בקוטר של כ־1 ס"מ, ובו שתי מגורות, שכל אחת מהן מכילה שני זרעים; ההלקט נפתח בקשוות.

הזרעים חומים כהים עד שחורים, אורכם 5 עד 6 מ"מ, וצורתם ביצית פחוסה. פני השטח שלהם מכוסים שערות רכות (פלומתיות), כאשר לאורך המקצועות החיצוניים מתבלטות שערות ארוכות בגוון חום-בהיר. הפסיגים רחבים, מקופלים בתוך הזרע, ולעיתים קודקודם קטום.

Remove ads