מבצעי פריחה

מבצעי פריחה היו סדרה של מבצעים שביצע חיל האוויר הישראלי בשנת 1970, במהלך מלחמת ההתשה. במסגרתם הופצצו מטרות איכות בעומק מצרים. בסך הכל ביצע חיל האוויר עשרים מבצעי פריחה שבמסגרתם נערכו 80 גיחות של מטוסי פנטום מטייסת 69 ומטייסת 201 ושמונה גיחות של מטוסי סקייהוק.

מבצעי פריחה

מטוס F-4 פנטום מטיל פצצות
מטוס F-4 פנטום מטיל פצצות
מלחמה: מלחמת ההתשה
תאריכים	7 בינואר 1970 – 13 באפריל 1970 (3 חודשים ו־5 ימים)
מקום	עומק מצרים
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל מצרים (1958-1972)מצרים אבדות אין השמדת מתקנים צבאיים

רקע

בתחילתה של מלחמת ההתשה נמנעה ישראל מהפצצות בעומק מצרים במטרה למנוע הסלמה בלחימה ומחשש לתגובת ארצות הברית. שגריר ישראל החדש בארצות הברית, יצחק רבין, ראה את הדברים אחרת ושיגר מברק ב-19 בספטמבר 1969 ובו העריך שהממשל האמריקאי אוהד את ישראל ואת פעולותיה הצבאיות במידה כזו שהאמריקאים עצמם היו מעוניינים בהחרפת הפעולות הצבאיות כנגד מצרים. למחרת היום הציע מטכ"ל צה"ל כי חיל האוויר יתקוף בעומק מצרים. תקיפות עומק אלה היו נוחות לביצוע מאחר שבסוף שנת 1969, בתקיפה אינטנסיבית של חיל האוויר, הושמדו סוללות רבות של טילי SA-2 בחזית התעלה, כך שנוצר מסדרון נקי מטילים שאיפשר טיסה בטוחה עד לעומק מצרים. ראש אמ"ן, האלוף אהרן יריב, קיים דיון של בכירי מחלקת מחקר, כדי לגבש את עמדת אמ"ן. הערכת אנשי המחקר הייתה שהפצצות העומק יביאו להפסקת מלחמת ההתשה. מפקד חיל האוויר מוטי הוד הסכים ליוזמה, ולאחר אישורה במטכ"ל היא הובאה לאישור ועדת השרים לענייני ביטחון, ולאחר דיון אושרו שתי התקיפות הראשונות.^[1]

המטוסים שנבחרו לבצע את משימות ההפצצה היו מטוסי פנטום חדישים שנקלטו בחיל האוויר כארבעה חודשים קודם. יכולות ההפצצה שלהם היו טובות משמעותית מאלה שהיו ברשות חיל האוויר עד אז. ביכולתו של מטוס פנטום יחיד לשאת עד שבעה טון פצצות לעומת טון אחד במטוס המיראז', וטווח טיסתו איפשר הפצצה של מטרה במצרים ללא תדלוק באוויר. הפנטומים הצטיינו גם ביכולות אוויר-אוויר ולפיכך לגיחות הפצצה אלה לא נדרש ליווי של מטוסי יירוט, מה שהקל עוד יותר על תכנון המבצעים ועל האפקטיביות שלהם.

המבצעים

בסך הכל ביצע חיל האוויר עשרים מבצעי פריחה שבמסגרתם נערכו 80 גיחות של מטוסי פנטום מטייסות 69 ו-201 ושמונה גיחות של מטוסי סקייהוק. המבצע הראשון, "פריחה 1", בוצע ב-7 בינואר והאחרון, "פריחה 21" בוצע ב-13 באפריל 1970 (מבצע "פריחה 14" - בוטל טרם היציאה). במבצעים הופצצו 16 בסיסים עורפיים של צבא מצרים. בכל בסיס נבחרו היעדים בעלי ההשפעה המרבית על הצבא המצרי או כאלה בעלי השפעה ישירה על הלחימה בתעלה. חלק מהבסיסים הותקפו מספר פעמים. בנוסף הותקפו שש מערכות מכ"ם ושלוש סוללות טילי קרקע אוויר.

בשל יכולת נשיאת הפצצות הגדולה של מטוסי הפנטום (כל אחד מהם נשא מעל 5 טון פצצות) התקיפו זוגות מטוסים בלבד והצליחו לגרום לנזקים גדולים למטרות. מטוסי הפנטום הפציצו במתאר יעיל כאשר הפצצות כולן (ולעיתים אף מעל 10 פצצות) מוטלות ביעף יחיד על המטרות. בנסיקה מההפצצה הועברו המטוסים שהיו קלים ואווירודינמיים יותר למצב יירוט והיו ערוכים להגן על עצמם בקרבות אוויר במידת הצורך.

חלק גדול של ההפצצות היו קרובות מאוד לאזורי מגורים ותעשייה סמוך לערים. מיקום המטרות חייב תכנון מוקפד של המבצע וניווט מדויק. מסיבה זו אישור של מבצעי פריחה ניתן בדרג הממשלתי הבכיר ובדרך כלל על ידי ראש הממשלה עצמה, גולדה מאיר.

שינוי באופי המבצעים התרחש לאחר התקיפה השגויה של מפעל המתכת האזרחי באבו זעבל ב-12 בפברואר 1970 שבה נהרגו כשבעים פועלים מצריים. כתוצאה מטעות זו ירד קצב התקיפות מאחת לארבעה-חמישה ימים לאחת לעשרה ימים וגם סוג המטרות הוחלף מבסיסי צבא בעומק מצרים לסוללות טילים ומכ"מים מזרחית לקהיר בלבד.

בניגוד למצופה, ההתקפות ההרסניות הביאו לחיזוק מעמדו של נאצר ולשנאה גוברת של האוכלוסייה המצרית לישראל. במהלך ההפצצות שקלה ישראל לפזר ממטוסים כרוזים בערבית מעל לערי מצרים ולהסביר את הסיבות שהביאו להפצצות ובכך להקטין את התמיכה בנאצר אך פעולה זו לא בוצעה.

במהלך התקיפות הבינו המצרים כי מכיוון שאינם יכולים לבלום את חיל האוויר הישראלי לבדם, עליהם לפנות לברית המועצות לבקשת סיוע. לפיכך, במהלך חודשי ההפצצות בנו הסובייטים לפי בקשתו של נאצר על אדמת מצרים מערך מגננה מפני מטוסי חיל האוויר שכלל סוללות טילי קרקע-אוויר שהוצבו סביב קהיר ובנו אמ"ט כנגד חיל האוויר (סך כוח ההגנה האווירית היה דיוויזיוני) וכן טייסות של מיירטים חדישים מדגם מיג 21 שמופעלות כולן על ידי צוותים סובייטיים. המגנן הסובייטי התקדם לאיטו עד שבסיום המלחמה באוגוסט 1970 הועמדו הסוללות קילומטרים ספורים מקו המים ועליונותו של חיל האוויר שהייתה כה ברורה במבצעי פריחה, נעלמה כלא הייתה.

לאחר מבצע פריחה 21 החליטה ממשלת ישראל להימנע מתקיפות נוספות של מטוסים במטרה להימנע מעימות עם טייסים סובייטים שהוצבו במצרים.

אף אחד מהמטוסים הישראלים לא הופל. תקופת מבצעי פריחה מינואר ועד אפריל 1970 הייתה תקופה בעלת הישגים לחיל האוויר במלחמת ההתשה. מומחים שונים טענו שהפסקת מבצעי פריחה בלב מצרים הייתה טעות — מאחר שנאצר עמד ממש לפני נקודת השבירה. הוערך שדי היה בכמה מהלומות נוספות כדי לגרום לזעזועים כבדים במצרים ולהפסקת מלחמת ההתשה.^{[דרוש מקור]}

במהלך מבצעי פריחה הציעו מספר קצינים מצריים לגמול לישראל ולהפציץ מהאוויר מטרות עומק. באפריל 1970 בחן חיל האוויר המצרי יעדים לתקיפה בדומה ליעדי מבצעי פריחה. ב-23 באפריל וב-25 באפריל ניסו המצרים לתקוף בסיסי צה"ל בעומק סיני אך שתי התקיפות נכשלו והמצרים לא חזרו לתקוף שוב יעדי עומק.

פרטי רצף המבצעים

שם המבצע ותאריך הביצוע	המבנה	טייסת	יעד ההפצצה	תיאור התקיפה
פריחה 1 7 בינואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום רביעיית A-4 סקייהוק	טייסת 201 טייסת 69 טייסת 115	בית הספר לטילי SA-2 בדהשור ליד חילוואן מחנה הקומנדו באינשאס מחנות תל אל כביר	למשימה זו קדמה תקיפת הסחה של מטוסים סמוך לתעלה. המטוסים הישראלים יצאו בשעה 14:00, טסו אל היעד בגובה נמוך, הטילו את כל התחמושת ביעף אחד ודיווחו על פגיעות מדויקות. בבית ספר לטילי SA-2 מוקמו מחסני טילים שהתפוצצו בעוצמה. לעבר המטוסים שהפציצו נורתה אש נ"מ דלילה. מטוסי יירוט מצריים לא הוזנקו כנגד הישראלים. בהפצצה נהרגו 60 חיילים מצריים, והנזק לציוד ולמבנים היה רב. לאחר הפגיעה במחנות העורפיים הוכנסו כל מחנות הצבא העורפיים לכוננות רצופה ומתמשכת. נקבעו הנחיות שאסרו טיסה חופשית של מטוסים מצריים במרחב קהיר אלא בתאום ובמגבלות גובה.
פריחה 2 13 בינואר 1970	זוג A-4 סקייהוק זוג F-4 פנטום	טייסת 109 טייסת 201	מחנות צבא בתל אל-כביר מחנה אספקה של חיל האוויר המצרי	במקביל להפצצה זו התנהלה תקיפת מטוסים ישראליים שגרתית באזור התעלה. המטוסים הישראלים הפציצו החל מהשעה 14:34. לאחר תקיפה זו ביקש רמטכ"ל צה"ל ללמוד את תוצאות שני מבצעי פריחה ולאחר שהתבררו הנזקים הגדולים לצבא מצרים ביקש הרמטכ"ל להגביר את קצב התקיפה וגם להשמיד תחנות כוח. שר הביטחון משה דיין התנגד ליוזמה ולבסוף נשמר קצב התקיפות המתוכנן.
פריחה 3 18 בינואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 69 טייסת 201 טייסת 201	מחנה התחמושת הגדול הקספט "מרכז חלואן" לפיתוח אמצעי לחימה מחנה התחמושת האקספט	התפוצצויות בבסיס התחמושת המצרי הקספט נמשכו זמן רב לאחר התקיפה, נשמעו היטב בסביבה ויצרו בהלה. במחנה אוחסן אמל"ח רב שיועד לשמש בחרום (מעין ימ"ח). חלואן היה מרכז חשוב שבו פותחו מטוסים כגון חלואן HA-300, טילים ואמצעי לחימה נוספים ופגיעה במטרות בסביבה זו הייתה משמעותית למצרים.
פריחה 4 23 בינואר 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 201	מחנה הקספט ומרכז חילואן	ההפצצה הייתה סמוכה לשדה התעופה הבינלאומי של קהיר וגרמה לבהלה רבה. נוסעים יכלו לראות את ההתפוצצויות ונתבקשו למצוא מחסה. באותו היום התקיף צה"ל את האי שדואן במבצע רודוס. ארבע התקיפות העמוקות בשלושה השבועות האחרונים הביאו את נשיא מצרים לצאת לברית המועצות יום למחרת התקיפה ולבקש סיוע דחוף בהגנה על שמי מדינתו.
פריחה 5 28 בינואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 69 טייסת 201	מחנה "אל מעדי" סמוך לקהיר מחנה דהשור כ־30 ק"מ דרומית לקהיר	בדהשור הופצצו מחסני טילי SA-3 החדשים שהובאו באוניות בימים שלפני כן למצרים. התקיפה בוצעה למרות ההערכה כי במקום שוהים מדריכים סובייטיים. על המטוסים נורתה אש נ"מ ממקלעים שהוצבו על גגות בתים בקהיר. לאחר התקפה זו הוטלה האפלה בקהיר בשעות החשיכה ויצרה אווירת מלחמה.
פריחה 6 2 בפברואר 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 201	מחנות מוקביד שליד אסיוט, במצרים עלית	יעד התקיפה היה מחנה גדול בו שכנה מפקדת פיקוד המרכז המצרי. אל הפנטומים הוזנקו מיגים אך אלה לא הספיקו ליצור מגע והפנטומים חזרו לבסיסם. אחרי תקיפה זו התבטא נאצר בשלושה ראיונות בכלי תקשורת מערבית ואמר שלישראל עליונות אווירית על כל מדינות ערב ועוצמתה האווירית גדולה פי שלושה מזו של מצרים.
פריחה 7 6 בפברואר 1970	רביעיית F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69	מחנות דיר אל גנדלה דרומית לאסיוט מחנות אספקה בתל אל כביר, במרכז הדלתא	התקיפה החלה ב 9:00 בבוקר. הבסיסים היו בסיסי האספקה הגדולים ביותר שסיפקו ציוד ללחימה בתעלה. המחסנים שהופצצו היו כאלה שיש בהם חומרים נפיצים או דליקים.
פריחה 8 8 בפברואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69	מחסנים צבאיים מצפון לחילוואן. מפקדת הקומנדו באזור אינשאס.	לאחר ההפצצה ביצע הזוג פטרול בצפון הדלתה של הנילוס. לפתע, הגיחו מאחוריהם זוג מטוסי מיג-21. שני מטוסי הפנטום שחררו מכלי דלק נתיקים, משכו כלפי מעלה, וגרמו למיגים לחלוף על פניהם. מספר שניים, אביאם סלע, שיגר שני טילי אוויר-אוויר לעבר אחד המיגים, והחטיא, אך לבסוף הצליח להפיל את המיג בצרור תותח ארוך. זו הייתה ההפלה הראשונה לטייסת 69 מאז נפתחה כטייסת פנטום מספר חודשים קודם לכן. מטוסי מיראז' 3 מטייסת 119 שהוזנקו לאזור הצליחו אף הם להפיל מטוס מיג אחד.
פריחה 9 12 בפברואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69 טייסת 201 טייסת 69	מכ"ם בג'בל עובייד מחנה חנכה מרכז לוגיסטי ובית ספר לנ"מ במחנות דהשור מכ"מ באבו סואר	ההפצצה החלה בשעה 8:15 בבוקר. הושמדו שוב מכ"מים חדשים שהחליפו את הקודמים שהושמדו בתקיפה קודמת. מכ"מים אלה היו מרכזיים בבניית התמונה האווירית בפיקוד ההגנה המצרי בגזרה המרכזית, בהם מכ"ם P-30 ומכ"ם P-12. על חלק מהמטוסים נורתה אש נ"מ חזקה אחד המטוסים נפגע בכנפו אך השלים משימתו ושב לישראל. באחת התקיפות, כתוצאה מזיהוי לא נכון של המטרה, הוטלו כחמישה טון פצצות על מפעל אזרחי באבו זעבל שבאזור הדלתא. כ-70 פועלים נהרגו וכמאה נפצעו. שר הביטחון, משה דיין, הודיע למצרים, באמצעות הצלב האדום, כי בין הפצצות הוטלה גם פצצת השהיה במשקל 400 ק"ג, והזהירם מפניה. כתוצאה מהתקפה זו החליטה ממשלת ישראל על הימנעות מתקיפות ברדיוס של פחות מ-20 ק"מ מקהיר.
פריחה 10 17 בפברואר 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 201	סוללות טילי SA-2 שהגנו על אזור דהשור, ומטרות בחלואן	התקיפה בוצעה תוך כדי תקיפות מתמשכות החל משעות הבוקר על יעדים בחזית התעלה.
פריחה 11 26 בפברואר 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69	סוללות טילי SA-2 בקהיר מערב סוללות טילי SA-2 ברוחמיס שבדלתא	המטוסים חדרו לעומק ותקפו מכיוון העורף. עם תחילת התקיפה הפריחו המצרים בלונים במטרה להפריע למטוסים ולהכריח אותם לעלות לגובה ושם להפיל אותם בטילים. בנוסף למתקני הסוללה הותקפו גם מחסני טילים. המצרים הזניקו מטוסי יירוט שרדפו אחר הפנטומים. מולם הוזנקו מיראז'ים ובקרב אוויר גדול הופלו 3 מיגים.
פריחה 12 6 במרץ 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69	סוללות טילי SA-2 במנסורה מכ"ם גילוי אווירי בדומייט	סוללת הטילים של מנסורה ותחנת המכ"ם בדומייט הושמדו. כנגד הפנטומים הוזנקו מטוסי יירוט מצריים. בקרב אוויר שהתפתח הופלו שני מיגים, האחד על ידי אחד ממטוסי הפנטום שסיימו להפציץ והיו נקיים מפצצות והשני על ידי מיראז' שהוזנק בתחילת קרב האוויר.
פריחה 13 13 במרץ 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 201	מכ"ם בראס עובייד	הגיחה הייתה קצרה והמכ"ם, שהייתה לו תרומה חשובה לתמונה האווירית בצפון סיני, הושמד.
פריחה 15 15 במרץ 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 69	מכ"ם בבלטים	באתר היו מוצבים סוגים שונים של מערכות מכ"ם לגילוי והתרעה ארוכי טווח בהם מכ"ם P-15 ומכ"ם P-12. המכ"מים הושמדו. המטוסים ביצעו לאחר ההפצצה פטרול במטרה למשוך מיגים לקרב אוויר אך אלה לא הוזנקו.
פריחה 16 26 במרץ 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 69	מחפורות ומכ"ם בקססין	לאחר התקיפות הישראליות המרובות סגרו המצרים את מרחב קהיר לטיסות ואיפשרו אש חופשית על כל כלי טיס במרחב. כן הוצבו בלונים שהקשו על התקיפה. המטוסים ביצעו פטרול אך שוב לא הוזנקו מיגים כנגדם. המטרות הושמדו.
פריחה 17 31 במרץ 1970	רביעיית F-4 פנטום F-4 פנטום יחיד	טייסת 201 טייסת 69	סוללות טילי SA-2 במנסורה	הושמדה סוללת הטילים החדשה שהוצבה במקום זו שהופצצה במבצע פריחה 12.
פריחה 18 3 באפריל 1970	רביעיית F-4 פנטום	טייסת 69	סוללות טילי SA-2 במנסורה	הסוללות הושמדו. במהלך התקיפה הוזנקו מיגים לירוט הפנטומים. הפנטומים נאלצו לנהל את הקרב מבלי שיהיה להם די דלק לקרב. בדרך חזרה אזל הדלק לאחד הפנטומים והצוות נאלץ לנחות נחיתת חרום שבה ניזוק המטוס.
פריחה 19 8 באפריל 1970	רביעיית F-4 פנטום	טייסת 201	מפקדות בסלחייה	ערך מורחב – הפצצת בית הספר בבחר אל-בקר הותקפו מבני המפקדה. לאחר התקיפה טענו המצרים שהותקף בית ספר ושנהרגו 46 ילדים. מנגד דובר צה"ל הפיץ צילומים שמוכיחים כי המבנה שהותקף היה צבאי וכי המצרים אכלסו אותו בילדים במטרה להוות מגן אנושי. תקיפה זו הביאה לירידה נוספת בנכונות של ישראל להמשיך במבצעי פריחה.
פריחה 20 10 באפריל 1970	זוג F-4 פנטום	טייסת 201	מכ"ם ואדי זור	המכ"ם הושמד. מטוסי יירוט מצריים שהוזנקו לא התקרבו אל המבנה התוקף.
פריחה 21 13 באפריל 1970	זוג F-4 פנטום זוג F-4 פנטום	טייסת 201 טייסת 69	מכ"ם גילוי אווירי בוואדי זור סוללת טילי SA-2 ליד מנזלה	המכ"ם בוואדי זור היה חדש והחליף את הקודם שהושמד על ידי חיל האוויר. מכ"ם בקרת האש של סוללת טילי SA-2 היה ממוגן בקירות בטון ולכן המטוסים התוקפים חומשו בפצצות חודרות בטון.

תוצאות המבצעים

• ההפצצות זרעו הרס רב בבסיסים הצבאיים המצריים עד כדי כך שהמצרים נאלצו לפנות בסיסי אימון וטייסות הפצצה ללוב וסודאן.
• בפברואר האפילו המצרים חלקים מקהיר ובאזורים מסוימים סביבה הוקמו חומות של שקי חול להגנה מפני ההפצצות.
• חלק מההפצצות שמטרתן הייתה מתקנים צבאיים סביב קהיר נצפו על ידי תושביה והביאו ללחץ נוסף על הממשל המצרי.
• בעקבות ההפצצות טס נאצר בחשאי לברית המועצות וביקש שכוח סובייטי יגן בעבורו על מצרים מפני חיל האוויר הישראלי.
• בתגובה להפצצות יזמו המצרים הפצצות על בסיסי צה"ל בעומק סיני אך לאחר שני מבצעים כושלים לא חזרו עוד להפציץ.
• בניגוד למצופה, התקיפות הישראליות הביאו לחיזוק מעמדו של נשיא מצרים, נאצר ולשנאה גוברת בציבור המצרי כנגד ישראל.

לקריאה נוספת

• רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1970-1967), דני שלום עמ' 730-611
• יואב גלבר, התשה - המלחמה שנשכחה, הוצאת דביר, 2017, פרק עשירי: ההפצצות בעומק מצרים והשלכותיהן, עמ' 419–468.
• "עליונות אווירית" מאת אהוד יונאי עמ' 217

קישורים חיצוניים

• זאב שיף, כנפיים מעל סואץ, הוצאת שיקמונה, 1970