מבצע יהלום

מבצע יהלום (או הציפור הכחולה) הוא מבצע של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. במסגרת המבצע ערק לישראל, ב-16 באוגוסט 1966, טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא עם מטוסו מדגם מיג 21. מוניר רדפא השתייך למיעוט הנוצרי בעיראק, ועקב כך לא זכה לקידום בצבא, ולכן ערק.

מטוס המיג 21 מסומן במספר 007 כמחווה למוסד, כפי שהוצג בתערוכת צה"ל בגני התערוכה 1966

תכנון העריקה

המבצע החל בבקשה של מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן, בפגישה שקיים באפריל 1965 עם ראש "המוסד" מאיר עמית, להשיג מטוס מיג 21 - מטוס יירוט סובייטי חדיש בעל מעטפת ביצועים מרשימה ולא ידועה גם למדינות נאט"ו.^[1]

בראש המבצע עמד איש "המוסד" רחביה ורדי.

לאחר פעילות מאומצת שבה השתתפו יעקב נמרודי (ראש שלוחת "המוסד" בטהראן) ואיש "המוסד" יוסף שמש, אותר מוניר רדפא, טייס מתוסכל שקידומו נבלם על אף היותו טייס מוערך וזאת עקב היותו נוצרי, ששאף להגר למדינה מערבית. רדפא היה מוכן לערוק לישראל תמורת 50 אלף דולר^[2] ובתמורה לסיוע בהברחת משפחתו מעיראק לישראל.

ההכנות לעריקה נעשו תחת מעטה כבד של סודיות. לפני העריקה יצא רדפא מעיראק לאירופה בטענה שהוא זקוק לטיפול רפואי. נציגי "המוסד" פגשו אותו והגיעו עמו לישראל לעשרים וארבע שעות, שבהן נפגש עם ראש ענף המודיעין בחיל האוויר, שייקה ברקת, שערך לו סיור בנתיבי הטיסה ובאזור הנחיתה המיועד. באתונה נפגש רדפא עם איש חיל האוויר זאב לירון, לשעבר ראש ענף מודיעין. תכנון מסלול הטיסה הוטל על אל"ם יהודה פורת.^[3] במקביל, יצאו בני משפחתו של רדפא לאירופה, לביקור מכרים.

העריקה

ב-9 באוגוסט 1966 הודיע רדפא במסר מוצפן לסוכני "המוסד" כי הוא מוכן לעריקה. הוא קיבל אישור מישראל לעריקתו בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית.

ב-14 באוגוסט יצא רדפא עם מטוסו בדרכו לישראל, אך נאלץ לחזור לבסיסו עקב תקלה טכנית. ב-16 באוגוסט המריא שנית מבסיסו, ובתוך כשעה הגיע למרחב האווירי הישראלי. עם חדירתו למרחב האווירי הוזנקו מולו מפקד טייסת מיראז'ים, רן פקר וסגנו שמואל שפר, שהמריאו משדה התעופה תל נוף ולא היו שותפים לסוד ההכנות לעריקה. המיראז'ים הבחינו ברדפא בגובה 20 אלף רגל כשהוא טס לכיוון אשדוד-אשקלון. הטייסים, שידעו רק שהם מעורבים במבצע סודי, קיבלו הוראה שלא לפתוח באש על מטוס האויב וליוו אותו במבנה מכונס עד לנחיתה.

לאחר עריקתו הופץ סיפור כיסוי כאילו מאס רדפא בחיים בעיראק וערק לישראל באופן עצמאי. רדפא פגש את משפחתו בישראל, היה נכון לשתף פעולה והצהיר כי מאס במשימות ההפצצה האכזריות של האזרחים הכורדים, שבהן השתתף. הוא אף הציג מכתב שנכתב בעבורו על ידי "המוסד",^[4] ודבק בעמדתו זו גם במסיבת עיתונאים. רדפא ומשפחתו לא הצליחו להשתלב בישראל, ובסיוע "המוסד" השתקעו במדינה אירופית. רדפא נפטר באוגוסט 1998 מדום לב.

ממשלת עיראק הגישה פנייה למזכ"ל האו"ם או תאנט להחזרת המטוס, אך הארגון נמנע מלהתערב בפרשה.^[5]

השימוש במטוס בישראל

הרמטכ"ל יצחק רבין, שר הביטחון משה דיין ומפקד חיל-האוויר מרדכי הוד צופים במפגן אווירי בו הוצג לראשונה מטוס מיג 21, יולי 1967

רדפא סייע לחיל האוויר בלימוד המטוס ומאפייניו. הוא מסר חוברת הדרכה של המטוס החדיש שלקח עמו טרם יציאתו. כמו כן, סייע בתחזוקתו שהייתה מורכבת, מאחר שלא היה בנמצא ציוד תומך או ציוד מתכלה לתחזוקתו. דני שפירא, טייס הניסוי של חיל האוויר, הטיסו לראשונה. לאחר סדרת הטיסות בה נבדקו ביצועי המטוס, הוחלט על ביצוע סדרת קרבות-אוויר, בה יתעמתו שפירא והמיג מול בכירי טייסי חיל-האוויר באותה תקופה - הרצל בודינגר, רן פקר, אשר שניר ואחרים. כל אחד מן הטייסים הטיס מטוס שונה מול המיג, כך שנוצר בסיס נתונים על יכולת ההתמודדות של המיג עם חלק גדול ממטוסי חיל-האוויר באותה התקופה - הווטור, הסמב"ד והמיראז'. התגלה כי למיג 21 כושר תמרון נמוך מאוד בטיסה במהירות גבוהה וכי שדה הראייה מתא הטייס מוגבל ביותר. המטוס סיפק לחיל האוויר מודיעין חשוב נוסף באשר למעטפת הביצועים של המיג, שהיה נפוץ בכל מדינות ערב ובעיקר סיפק מידע בדבר נקודות התורפה של המטוס, אשר נוצלו בהצלחה בקרבות האוויר שבמלחמת ששת הימים.

המטוס נצבע בצבע אדום ולבן על מנת להבטיח שטייסי חיל האוויר יוכלו לזהותו בקלות.

בשנתיים שלאחר נחיתתו של רדפא שימש מטוסו לביצוע אימוני סימולציה רבים עם טייסי יירוט של חיל האוויר וכן השתתף בתצוגות ומפגנים. המטוס היה לתקופה קצרה מבצעי וחומש בטילי שפריר, במטרה ליירט מטוסי צילום מצריים מסוג מיג 21 שמטוסי המיראז' 3 לא הצליחו ליירט. אולם בתקופת היותו מבצעי לא בוצעו טיסות צילום והמטוס לא הוזנק מעולם נגד מטרת אויב. פרשנים צבאיים ראו בעצם שמירתו במצב טיסה הישג טכני, שכן לא היו לישראל חלפים ומערך טכני למטוס הסובייטי.^[6]

לאחר שנתיים נמסר המטוס לחיל האוויר האמריקאי למשך שלושה חודשים לשם בחינתו ב"אזור 51".^[7] ראש "המוסד" לשעבר, אפרים הלוי, טען בראיון כי ללכידת המטוס והעברתו לארצות הברית היה משקל רב בהחלטה האמריקאית לבטל את האמברגו על אספקת נשק לישראל שהיה בתוקף מעת הקמתה.

תיעוד העריקה

מטוס המיג-21 במוזיאון חיל האוויר

בשנת 1988 הופק בארצות הברית סרט הטלוויזיה "לגנוב את השמיים", המבוסס על סיפורו של רדפא.

בשנת 2007 הפיק המרכז למורשת המודיעין (המל"מ) בשיתוף עם הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית סרט תעודה על הפרשה, בשם "הציפור הכחולה"^[8]על פי תסריט ובימוי של שמואל אימברמן.

בשנת 2018 פרסמה הסופרת אורה מורג ספר לנוער בשם "היהלום המריא עם שחר" ובו תיאור האירוע ותרומת הברחת המיג להצלחת חיל האוויר במלחמת ששת הימים.^[9]

גלריה

צילומים בהאנגר
מיג-21 כפי שצולם בהאנגר חיל האויר בבסיס בו הונחת מזכר הפצת תמונות המטוס

ראו גם

• בסאם עאדל
• לגנוב את השמיים

לקריאה נוספת

• "יהלום עיראקי נוחת בישראל", בתוך: יעקב נמרודי, מסע חיי, ספרית מעריב, ירושלים, 2003, כרך א', עמ' 242–251.
• "אורח בחצור – מיג עיראקי", בתוך: רן פקר, נץ בשחקים, הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2002, עמ' 155-148; באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• "מיג 21 בישראל", בתוך: דני שפירא (בעריכת דני שלום), לבד בשחקים, ספרית מעריב, אור יהודה, 1994, עמ' 256-244; באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר (ארכיון)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע יהלום בוויקישיתוף

• "מבצע יהלום" (הציפור הכחולה) באתר של המרכז למורשת המודיעין
• 48 שנים למבצע "יהלום" הבאת המיג העיראקי, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• אלי לנדאו, טייס "מיג 21" העיראקי הגיע לישראל – "לפי התכנית" הודיע מראש במכתב למפקד חיל האויר על כוונתו לערוק, מעריב, 17 באוגוסט 1966
• שמואל שגב, נספח עיראקי: לא מתקבל על הדעת שטייס שלנו יערוק לישראל, מעריב, 17 באוגוסט 1966
• יעל בר וליאור אסטליין, ‏היהלום שבכתר, באתר חיל האוויר הישראלי, 22 בפברואר 2005
• שרה ליבוביץ-דר, כנפיים שבורות, באתר nrg‏, 2 ביוני 2007
• מערכת, הפנים האמיתיות של מבצע יהלום, באתר nana10‏, 7 באוגוסט 2014
• מ' ע', ‏עם הרבה תושייה וטיפ טיפת מזל, מבט מל"מ 79, ספטמבר 2017, עמ' 46

ספרות יפה

• מ.פ. גל, מיג 21 נוחת - פרשת מטוס הקרב שהגיע לישראל, הוצאת מסדה, 1968, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר

על הסרטים התיעודיים

• "לגנוב את השמיים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הציפור הכחולה, באתר המרכז למורשת המודיעין (תקציר הסרט)