מירה זכאי

מירה זכאי (21 בספטמבר 1942 – 20 במאי 2019) הייתה זמרת אלט ישראלית, שזכתה לקריירה עולמית, שעיקרה היה בתחום הליד (השיר האמנותי) והאורטוריה, פרופסור נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.

מירה זכאי

לידה	21 בספטמבר 1942 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	20 במאי 2019 (בגיל 76)
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל
מוקד פעילות	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
עיסוק	זמרת
סוג קול	קונטרה אלט
שפה מועדפת	עברית

מירה זכאי בכיתת אמן שהנחתה בניו יורק

ביוגרפיה

זכאי נולדה בירושלים^[1], נכדתו של יוסף פטאי ואחייניתם של הפרופסורים שאול ורפאל פטאי. בוגרת המדרשה למורי ציור בתל אביב. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב ותואר אמן מטעם האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב^[1]. הופיעה פעמים רבות בישראל ובעולם תחת שרביטם של מנצחים ידועים כגאורג שולטי, זובין מהטה, דניאל בארנבוים, אבנר בירון, איתי טלגם, אבנר איתי ואחרים בקונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית תל אביב, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של שיקגו, הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, תזמורת פריז, הפילהרמונית של וינה ועוד.

הופעתה הראשונה על בימת האופרה הייתה בגלאזגו, באופרה הלאומית של סקוטלנד, שם ביצעה את תפקיד אורפאו באופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק. ברפרטואר האופראי המגוון שלה נכללו גם הרוזן אורלובסקי (מהאופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס) וארדה, אלת האדמה (מהאופרה "זהב הריין" מאת וגנר).

עם הקלטותיה הידועות נמנות הסימפוניה השנייה של מאהלר עם התזמורת הסימפונית של שיקגו בניצוח גאורג שולטי (ביצוע שזכה בפרס גראמי), האופרות "בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי ו"מלחמה ושלום" מאת פרוקופייב בניצוחו של רוסטרופוביץ, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר בניצוחו של גארי ברתיני והקלטות רבות של שירים אמנותיים ישראליים. יהודי מנוחין בחר בה כמבצעת הסולו היחידה לקונצרט מיוחד שנערך לכבוד האפיפיור יוחנן פאולוס השני; בקונצרט ביצעה את האריה Erbarme dich, mein Gott מתוך ה"מתאוס פסיון" מאת יוהאן סבסטיאן באך, כאשר מנוחין מלווה אותה בכינור. למעלה משמונים יצירות נכתבו במיוחד לקולה על ידי מלחינים בישראל ומחוצה לה.

זכאי לימדה כפרופסור אמריטוס נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. במהלך עבודתה פרסמה מאמרים רבים על אמנות בכתבי עת מקצועיים וכן את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - שיחות על מוזיקה", אותו כתבה בשיתוף עם המלחין אנדרה היידו. היא הוזמנה בקביעות לתת כיתות אמן בבתי ספר גבוהים למוזיקה באירופה ובארצות הברית.

זכאי הייתה יו"ר ועדת רפרטואר בסל תרבות ארצי בשנים 1999–2009.

ב-20 במאי 2019 נפטרה זכאי כתוצאה מסיבוכים של אירוע מוחי בו לקתה שנה קודם לכן.^[2] הותירה אחריה בעל, יעקב זכאי ושתי בנות.

פרסים

מלבד פרס גראמי שקיבלה על שירתה בסימפוניה השנייה של מאהלר, זכתה זכאי גם בפרס אקו"ם על ביצוע מצטיין של מוזיקה ישראלית (לתקליט "שיר ארץ"), וכן בפרס המועצה לתרבות ואמנות על תרומתה למוזיקה ישראלית ובפרס מטעם רשות השידור על ביצוע מצטיין של מוזיקה יהודית וישראלית. במסגרת חגיגות החמישים למדינת ישראל העניק לה שר החינוך והתרבות פרס הוקרה מיוחד על מסירותה לביצוע ולקידום מוזיקה ישראלית. ב-2013 הוכרזה מטעם משרד התרבות והספורט כזוכת פרס מפעל חיים ע"ש פרנק פלג עבור פעילות אמנותית מרשימה ברמה גבוהה, רבת שנים.

לקריאה נוספת

• מירה זכאי ואנדרה היידו, לאן שוחים דגי הסלמון - דיאלוג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
• מירה זכאי ואנדרה היידו, דלתות נפתחות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מירה זכאי בוויקישיתוף

• מירה זכאי, באתר שירונט
• מירה זכאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מירה זכאי, באתר Discogs (באנגלית)
• מירה זכאי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• עמוד הבית של מירה זכאי
• מירה זכאי - דף המרצה, באתר התוכנית "כלים שלובים", אוניברסיטת תל אביב
• מירה זכאי, באתר אוניברסיטת תל אביב
• נעם בן זאב, היצירה הקלאסית ששיקפה את הלם המלחמה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2013
• אמיר מנדל, מה למדה זמרת האלט מירה זכאי משושנה דמארי, באתר הארץ, 2 באפריל 2017
• יוסי שיפמן, חזר השקט: פרידה מזמרת האופרה מירה זכאי, באתר ynet, 20 במאי 2019
• מגזין אופוס, עודד זהבי, הספד למירה זכאי(הקישור אינו פעיל)