מלחמת גאורגיה–רוסיה

מלחמת גאורגיה–רוסיה (בגאורגית: რუსეთ–საქართველოს ომი)^[26] הייתה סכסוך צבאי שפרץ בתחילת חודש אוגוסט 2008 בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים של אבחזיה ודרום אוסטיה ולכוחות צבא רוסיה וכוח שמירת השלום הרוסי ששהה במחוזות אלה.

מלחמת גאורגיה–רוסיה
რუსეთ–საქართველოს ომი

למעלה: מיקומן של רוסיה, גאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה למטה: מהלכים עיקריים במלחמה
מערכה: הסכסוך האוסטי-גאורגי והסכסוך הגאורגי-אבחזי
תאריכים	7 באוגוסט 2008 – 8 באוקטובר 2008 (חודשיים ויומיים)
מקום	גאורגיה
קואורדינטות	41°59′22″N 44°25′04″E
עילה	פתיחת המבצע הגאורגי למלחמה בבדלנים
תוצאה	גאורגיה הפסידה בפועל את השליטה במובלעותיה השונות בחבלים הבדלנים דרום אוסטיה ואבחזיה
שינויים בטריטוריות	אבחזיה ודרום אוסטיה הפכו לעצמאיות בפועל
הצדדים הלוחמים גאורגיה גאורגיה דרום אוסטיה דרום אוסטיה רוסיה הפדרציה הרוסית אבחזיה אבחזיה מנהיגים גאורגיה מיכאיל סאקשווילי  רוסיה דמיטרי מדבדב אבחזיה סרגיי בגאפש דרום אוסטיה אדוארד קוקויטי  מפקדים גאורגיה דוד קזרשווילי גאורגיה זאזא גוגאווה גאורגיה וַאנוֹ מֵרַאבִּישׁווִילִי (אנ') גאורגיה דוד נאיראשׁווילי (אנ') גאורגיה ממוקה קוּרַאשׁווִילִי (אנ') גאורגיה אלכסנדר לוֹמַאִיָה (אנ') רוסיה אנטולי סרדיוקוב רוסיה ולדימיר בולדירב רוסיה מראט קולאחמטוב רוסיה ולדימיר שמאנוב רוסיה סרגיי מקארוב רוסיה אנטולי חרוליוב רוסיה איגור מירושניצ'נקו רוסיה סולים יאמדאייב רוסיה ויאצ'סלב בוריסוב רוסיה ולרי יבטוחוביץ' רוסיה אלכסנדר קלצקוב רוסיה סרגיי מנייאילו דרום אוסטיה וסילי לוניוב דרום אוסטיה אנטולי בראנקביץ' אבחזיה מראב קישמאריה אבחזיה אנטולי זאיצב אבחזיה אוטאר חציה כוחות גאורגיה הכוחות המזוינים גאורגיה חיל האוויר גאורגיה הצי גאורגיה הכוחות המיוחדים גאורגיה המשמר הלאומי אזרבייג'ן מתנדבים אזרים[1] אסטוניהמתנדבים אסטונים[2] סך הכל: 17,000 - 29,000 חיילים[3] בדרום אוסטיה: 10-000 עד 11,000 חיילים (לרבות כוחות מיוחדים משטרתיים) 10,000 חיילי מילואים בנוסף ל-2,000 חיילים[4]ו-5,000~ קציני משטרה[5] רוסיה הארמייה ה-58 (כ-70,000 חיילים)[6] רוסיה חיל הצנחנים רוסיה הארמייה הרביעית של חיל האוויר רוסיה משמר חטיבת הרובאים הממונעת ה-42 רוסיה יחידות ספצנאז של המודיעין הצבאי באבחזיה: רוסיה צי הים השחור רוסיה מספר לא ידוע של מתנדבים צ'צ'ניים רוסיה משמר חטיבת הצנחנים ה-7 רוסיה משמר חטיבת התקיפה האווירית ה-76 רוסיה משמר חטיבת הצנחנים ה-7 רוסיה משמר חטיבת הצנחנים ה-7 סך הכל: 9,000 חיילים[7] 3,000 חיילים ואנשי מיליציה מדרום אוסטיה[8] 1,000 אנשי יחידות צבא אבחזיה[9] טרנסניסטריה מתנדבים מטרנסניסטריה[10] אבדות גאורגיה לפי נתוני גאורגיה נהרגו 412 איש (לרבות 170 חיילים ושוטרים[11] ו-228 אזרחים), 1,474 נפצעו ו-24 נעדרים.[12] רוסיה לפי נתוני רוסיה נהרגו כ-3,000 חיילים ושוטרים[13][14] רוסיה 67 חיילים רוסיים נהרגו,[15] 283 נפצעו,[16] 3 נעדרים. דרום אוסטיה ~87 הרוגים, 69 פצועים[17] אבחזיה הרוג אחד ו-2 פצועים[18]
אובדן האזרחים בתקופת המלחמה מוערך בין 162 הרוגים ל-365.[19] לפי נתוני רוסיה נהרגו 162 ונפצעו 255.[20] לפי נתוני דרום אוסטיה נהרגו 365 אזרחים.[21] לפי נתוני גאורגיה 224 אזרחים נהרגו, 15 נעדרים ו-547 נפצעו,[11] לרבות עיתונאי זר ו-3 פצועים.[22] סך הכל היו 192,000 עקורים ופליטים (כ-34,000 מהם היגרו לרוסיה על פי דיווחי רה"מ רוסיה פוטין ו-15,000 גאורגים שהונסו מבתיהם בדרום אוסטיה[23]). גורמים רשמיים בגאורגיה העריכו את כמות הפליטים והעקורים הכוללת ב-230,000 לפחות[24][25]
גאורגיה לפני אוגוסט 2008

המתיחות שהביאה לעימות הצבאי בין גאורגיה לרוסיה החלה כבר בסוף חודש יולי 2008. המתיחות הגיעה לכדי חילופי אש כבדים בלילה שבין 7 ל-8 באוגוסט 2008, כשכוחות צבא גאורגיה פתחו בהרעשה ארטילרית לעבר בירת דרום אוסטיה, העיר צחינוואלי. ב-8 באוגוסט, בנסיבות שנויות במחלוקת, שלחה רוסיה, בעקבות התחייבותה לסייע לבדלנים האוסטים, כוחות ארטילריה, שריון וחי"ר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית אל החבל. לפי דברי נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב, כוונתה של רוסיה הייתה להגן על אזרחי חבל דרום אוסטיה המחזיקים בתעודות זהות של רוסיה. נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי טען כי מדינתו נמצאת במגננה כנגד התוקפנות הרוסית, והוסיף כי הכוחות הרוסיים מפציצים בלי הבחנה מטרות אזרחיות בגאורגיה. במשך כמה ימים, הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, בשיתוף פעולה עם צבא דרום אוסטיה וצבא אבחזיה, הניסו את כוחות צבא גאורגיה משטחי דרום אוסטיה ואבחזיה. צבא רוסיה אף נכנס לגאורגיה עצמה, ובמשך כמה ימים החזיק בערים מרכזיות במערב גאורגיה כדוגמת זוגדידי, סנאקי, פוטי וגורי. בין ה-14 ל-16 באוגוסט החלו רוסיה וגאורגיה בניהול משא ומתן, וב-26 באוגוסט הכירה רוסיה רשמית בעצמאותן של אבחזיה ודרום אוסטיה. בתגובה ניתקה גאורגיה את קשריה הדיפלומטיים עם רוסיה ב-2 בספטמבר. לאחר המלחמה הוקפא הליך הצטרפות גאורגיה לברית נאט"ו.

רוסיה הסיגה את כוחותיה באופן מלא ב-8 באוקטובר. המלחמה הפכה 192,000 איש לעקורים או פליטים ובעוד רבים מהם חזרו לביתם, נכון ל-2014, 20,272 מהם עדיין נותרו עקורים.

רקע

האוסטים, המשתייכים לקבוצות האתניות האיראניות שישבו על גדות נהר הדון, הגיעו לאזור הרי הקווקז הגדול אחרי שאולצו לעזוב את מולדתם עקב הפלישות המונגוליות במאה ה-13. חלק מהאוסטים התיישבו באזורים שכיום מוכרים כצפון אוסטיה ודרום אוסטיה. החלק הצפוני שייך היום לשטחה הריבוני של הפדרציה הרוסית, ואילו החלק הדרומי, דרום אוסטיה, שייך לגאורגיה. מתוך 70,000 תושבי דרום אוסטיה, כ-14,000 הם גאורגים, כלומר כחמישית מהאוכלוסייה.^[27]

החבל, שגודלו כ-3,900 קמ"ר, נפרד מגאורגיה עקב המלחמה הראשונה בדרום אוסטיה (1991–1992) וזאת עקב רצונם של האוסטים להתחבר אל אחיהם בצפון אוסטיה ובכך ליצור רצף טריטוריאלי שיהווה את מדינתם. עצמאות החבל, שהוכרזה חד צדדית על ידי הבדלנים בו, הוכרה על ידי מספר קטן של מדינות.^[28]

כדי לפקח על הפסקת האש שנחתמה בשנת 1992, הוצב כוח בן 500 חיילים מרוסיה, גאורגיה, דרום וצפון אוסטיה. גאורגיה האשימה את רוסיה שחייליה השייכים לכוח זה מצדדים בבדלנים האוסטים. טענות אלה הוכחשו על ידי הקרמלין.^[29] התכתשויות בין כוחות גאורגיה לבדלנים האוסטים גרמו לאבדות רבות בנפש בשנות ה-90 והאלפיים. הנשיא הגאורגי סאאקשווילי הציע לבדלנים האוסטים הסכם שלום לפיו דרום אוסטיה תזכה לקבל זכויות רבות במסגרת אוטונומיה בתוך המדינה הפדרלית. הבדלנים לא קיבלו את הצעת סאאקשווילי ודרשו עצמאות מלאה.^[30]

השבת החבלים הבדלנים אבחזיה ודרום אוסטיה לשליטה גאורגית עמדו בראש מעייניו של נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, מאז מהפכת הוורדים. בנוסף לכך משנת 2002 העביר צבא ארצות הברית כמויות גדולות של נשק והכשרה צבאית לצבא גאורגיה (מדינות נוספות, כמו טורקיה וישראל סיפקו גם הן כלי נשק והכשרה צבאית לגאורגיה).^[31]

רבים מתושבי דרום אוסטיה הם אזרחים רוסים המחזיקים בתעודות זהות רוסיות, יותר ממחצית האוכלוסייה מחזיקה בתעודות זהות רוסיות, בעוד רוסיה בראשות דמיטרי מדבדב טענה כי כ-90% מהתושבים מחזיקים בתעודות זהות רוסיות, וכניסת הכוחות הרוסים לדרום אוסטיה הייתה מוצדקת מכיוון שמטרתה להגן על האזרחים הרוסים שם. מצד שני טענו הגאורגים, כי תעודות הזהות הרוסיות ניתנו לאוסטים במטרה ליצור זיקה בינם לבין רוסיה, שאלמלא כן לא הייתה קיימת.^[32]

מהלך האירועים

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה, לרבות מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי, בזוגדידי, בסנקי ובנמל פותי. גם לאחר שממשלת גאורגיה הביעה נכונות לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש שהוצעה על ידי האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, וכללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראינה), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גאורגים.^[33]

ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו ממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה בקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו.^[34] לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

בתגובה למתקפה הרוסית, ב-14 באוגוסט, חתמה פולין עם ארצות הברית על הסכם להצבת טילי יירוט מסוג פטריוט בשטחה, בתמורה למטריית הגנה מצד ארצות הברית.^[35] יומיים לאחר מכן, הודיעה אוקראינה כי הסכימה אף היא להצבת טילי יירוט בשטחה,^[36] על אף איומי הרוסים להחריף את המשבר ולכוון טילים גרעיניים לשטחי המדינות שיעמידו מערכות יירוט בשטחן. ב-17 באוגוסט הגיעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לטביליסי שבגאורגיה, שם הצהירה כי גאורגיה תצורף לברית נאט"ו.^[37]

התפתחויות לאחר סיום הקרבות

ב-25 באוגוסט, בעוד רוסיה עדיין לא נסוגה מהשטחים שכבשה, ואף המשיכה לבדוק אוניות בנמל פותי הגאורגי שלחופי הים השחור, גברה המתיחות בין רוסיה למדינות המערב, לאחר שרוסיה הודיעה כי הפסיקה את שיתוף הפעולה עם נאט"ו ועם ארגון הסחר העולמי, אליו ניסתה להתקבל כחברה מן המניין.^[38] במקביל, הצהירה רוסיה כי היא מכירה בעצמאותם של שני החבלים הבדלניים, דרום אוסטיה ואבחזיה, בניגוד לעמדת המערב.^[39] רוסיה גם שיגרה אזהרה למולדובה, שגם בה יש מחוז בדלני (טרנסניסטריה) ומשקיפים רוסיים, שלא תחזור על 'הטעות הגאורגית'.^[40]

ב-8 באוקטובר 2008 דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את כל כוחותיה אשר נותרו בגאורגיה. אלו שהו בשבועות קודם לכן בעיקר ב"אזור ביטחון" אשר יצרו בגבולות המדינה. דוברים מטעם ממשלת גאורגיה אישרו, שאכן כל הכוחות הרוסיים נסוגו ועברו לשטחי דרום אוסטיה ואבחזיה. בכך תם פרק הזמן בו שהו חיילים רוסים על אדמת גאורגיה, אולם המלחמה הותירה את אותותיה בחזית הדיפלומטית, ביחסיה של רוסיה עם המדינות הסובבות אותה ועם הקהילה הבינלאומית.^[41]

חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי

בית הדין הפלילי הבין-לאומי פתח בחקירת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שבוצעו במהלך המלחמה. החקירה החלה בינואר 2016. בחקירה הראשונית נאסף מידע על פשעים שלכאורה המיוחסים לשלושת הצדדים המעורבים בסכסוך המזוין, תוך דגש על פשעים שייתכן התרחשו בדרום אוסטיה וסביבתה, שנכבש זמנית על ידי רוסיה. החקירה התמקדה בפשעים: רצח, העברה בכפייה של אוכלוסייה ורדיפתה, התקפות נגד אוכלוסייה אזרחית, הרג מכוון, התקפות מכוונת נגד שומרי שלום, הרס רכוש וביזה.^[42] ביוני 2022, הוצאו צווי מעצר נגד מיכאיל מינדזאיב (Mikhail Mindzaev) שכיהן כשר הפנים של הממשלה דה פקט בדרום אוסטיה, גמלט גוכמאזוב (Mikhail Mindzaev) מפקד בית מעצר בצחינוואלי ודיוד סנקוב (David Sanakoev), יועצו של נשיא דרום אוסטיה לענייני זכויות אדם.^[43] נכון ליולי 2024, החשודים טרם נעצרו.

ראו גם

• ועדת קונובאליוק

לקריאה נוספת

• Ronald D. Asmus, A Little War That Shook The World, Palgrave Macmillan, 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמת גאורגיה–רוסיה בוויקישיתוף

• שלמה שמיר, נטשה מוזגוביה, הקרבות בדרום אוסטיה נמשכים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2008
• טלי גולדשטין‏, מי מרוויח ומי מפסיד מהמשבר בגאורגיה, באתר וואלה, 9 באוגוסט 2008
• ישראל: מכירים ברצף הטריטוריאלי של גאורגיה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
• אור הלר, גאורגיה, יומן מלחמה, סיקור המלחמה מגאורגיה, באתר נענע 10, 15.8.2008
• צור שיזף, דוב רוסי בקווקז, המלחמה בגיאורגיה אוגוסט 2008 (וידאו) באתר shezaf.net
• סין ורוסיה פתחו עידן חדש של רודנות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2008
• אסף אוני, שנה אחרי המלחמה עם רוסיה, בגיאורגיה עדיין מלקקים את הפצעים, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
• שלמה אבינרי, מלחמת חמשת הימים, באתר הארץ, 31 במרץ 2010
• אורן נהרי‏, הדב חבט, הדב עשה שלום: 10 שנים למלחמת רוסיה-גיאורגיה, באתר וואלה, 9 באוגוסט 2018
• אדי ג׳רלד, כך נראית מלחמה, בלוגק צילום, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022

מסמכים

• הצהרת נאט"ו בנוגע למצב בגאורגיה, 19 באוגוסט 2008
• צילום טקסט הסכם שביתת האש, בו סימונים של שינויים שגאורגיה ניסתה (אך כשלה) להכניס, הניו יורק טיימס, 13 באוגוסט 2008 (צרפתית ותרגום לאנגלית)
• דוח של ועדה אירופאית בנושא