ממלכת קיליקיה הארמנית

ממלכת קיליקיה הארמנית (בארמנית: Կիլիկիոյ Հայկական Թագաւորութիւն)^[1] הייתה מדינה שהוקמה בימי הביניים על ידי פליטים ארמנים מארמניה וממזרח אסיה הקטנה, שנמלטו מפני הסלג'וקים, החל ברבע האחרון של המאה ה-11 ואשר התקיימה עד שנת 1375. הממלכה קמה במרכז השטח המהווה את מרכז דרומה של טורקיה בת ימינו, והקיפה בשיאה את חופי הים התיכון והרי הטאורוס שבקיליקיה, מפמפיליה במערב ועד נהר הפרת במזרח. בתקופת קיומה הממלכה שיתפה פעולה עם ממלכת ירושלים ומדינות צלבניות אחרות נגד האויב המוסלמי המשותף, אך שיתוף הפעולה ביניהן לא הגיע לעולם לרמת של ברית הדוקה. ממלכת קיליקיה הארמנית ראתה בעצמה יתד של הנצרות במזרח ומוקד לתרבות וללאומיות של הארמנים, שמולדתם לא הייתה עצמאית. בירתה של הממלכה הייתה בעיר סיס, היא קוזן הסמוכה לאדנה של ימינו.

ערך זה עוסק בממלכת קיליקיה הארמנית בימי הביניים. אם התכוונתם לפרובינקיה הרומית, ראו קיליקיה.

שלט השושלת ההֶתומית

היסטוריה

רקע והתפתחות

נסיכות פילרטוס ברמיוס

קיליקיה נכבשה מהערבים יחד עם קפריסין ואנטיוכיה על ידי ניקפורוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 965 לערך. הקיסר גירש את המוסלמים והחל לעודד נוצרים מסוריה וארמניה להתיישב באזור. מדיניות זו נמשכה בתקופתו של בסיליוס השני בולגרוקטונוס אשר הרחיב את תחומי האימפריה לסוריה בדרום ולארמניה במזרח, והתעצמה עם פלישת הסלג'וקים לארמניה בשנות השישים של המאה ה-11^[2].

לארמנים ניתנו עמדות מפתח בתחומי הממשל והצבא בסְפר המזרחי של האימפריה, וכשאחיזת הביזנטים באסיה הקטנה התערערה לאחר קרב מנזיקרט ניצלו חלק מהם את ההזדמנות והפכו לשליטים מקומיים. פילרטוס ברכמיוס (אנ'), גנרל ארמני לשעבר בצבא הביזנטי, הצליח במיוחד ביישומה של מגמה זו, וב-1078 הקים נסיכות שהשתרעה מרוזנות אדסה הצלבנית במזרח ועד קיליקיה במערב. עם זאת, לקראת מותו של ברמיוס ב-1086 התפוררה הנסיכות למספר ישויות מקומיות. אחד הנסיכים רופן הראשון, נסיך ארמניה הקים את נסיכות קיליקיה הארמנית בשנת 1080 והיה לשליטה הראשון ומייסד השושלת שעתידה לשלוט בה עד 1219^[3]. בעת מותו של רובן הראשון בשנת 1095 עדיין התקיימו באזור מספר נסיכויות נוספות לזו שלו.

מפה מדינית של מזרח הים התיכון בשנת 1135

מסע הצלב הראשון שינה את תמונת המצב. הארמנים מצאו בצלבנים בעלי ברית אשר סייעו להם לבסס את מעמדם באזור ולהתגונן נגד הסלג'וקים מצפון. בשנת 1098 הוקמו בסמוך לנסיכות הארמנית שתי מדינות צלבניות – רוזנות אדסה ונסיכות אנטיוכיה. הנסיכות הארמנית המשיכה להתפתח ובמהלך המאה ה-12 ביססה את מעמדה לצידן של שתי הממלכות הצלבניות כישות הארמנית העיקרית באזור. עם נפילתה של רוזנות אדסה ב-1149, התפשטה הנסיכות הארמנית מזרחה אל שטחיה והפכה לגורם פוליטי כה חשוב, עד כי ראש הכנסייה הארמנית העביר את מקום מושבו לתחומיה בשנת 1151.

שקיעה

מפת ממלכת קיליקיה הארמנית

הנסיך לבון השני עלה לשלטון בשנת 1187, וב-6 בינואר 1199 הוכתר כמלך לבון הראשון (אנ') בברכת האפיפיור ואמלריך השני מלכה של ממלכת ירושלים, והנסיכות הפכה לממלכה. המלך לבון הראשון התמודד עם כל שכניו והצליח להרחיב את תחומי ממלכתו מערבה לאורך חופי הים התיכון עד פמפיליה (אנ'). לאחר מותו של ב-1219 עבר השלטון בממלכה לשושלת ההֶתוּמית שהצליחה להתמודד עם הגעת המונגולים לאסיה הקטנה בשנת 1242. המונגולים לא פגעו בממלכה ולא ניסו לכבשה, ואף ביססו יחסי ידידות עימה, והארמנים מצידם ניסו לנצרם. ב-1341 נרצח אחרון מלכי השושלת ההתומית, ובן דודו קונסטנטין הרביעי מארמניה (אנ'), נצר לשושלת ליזיניאן הצלבנית (אנ'), נבחר למלך. קונסטנטין הרביעי ניסה לכפות את האמונה הקתולית על הממלכה, אך בעוד שהאצולה הסכימה למהלך, נתקל המלך בהתנגדות הכנסייה הארמנית ולמהומות בקרב המוני העם. סופה של הממלכה בא בשנת 1375 עת הממלוכים כבשו את בירתה, והמדינה הארמנית העצמאית האחרונה בימי הביניים ירדה מעל בימת ההיסטוריה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ממלכת קיליקיה הארמנית בוויקישיתוף

• ממלכת קיליקיה הארמנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קיליקיה, היסטוריה, ממלכה ארמנית, 1080-1375, דף שער בספרייה הלאומית

• T. S. R. Boase (ed.), The Cilician Kingdom of Armenia, Edinburgh: Scottish Academic Press, 1987 ISBN 978-0707301457
• John Armenia, Armenian Cilicia XII–XIV century: Dawn, Splendor and Twilight of a Christian Kingdom during the Crusades, 2010 ISBN 1451512759