מנזר סן סימון

מנזר סן סימון הוא מנזר יווני-אורתודוקסי, השוכן בלב גן בשכונת קטמון, שאחת ההשערות למקור שמה הוא שיבוש מיוונית של המילים 'קטה-מוניס', שפירושן 'סמוך (ומתחת) למנזר'.

מנזר סן סימון

מידע כללי
סוג	מנזר
כתובת	קטמון. המשך רח' מחלקי המים
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
בעלים	הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים
קואורדינטות	31°45′40″N 35°12′22″E

מנזר סן סימון

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

סימני ירי במנזר סן סימון

תולדות המנזר

מנזר סן סימון נבנה באמצע המאה ה-19 על חורבות מבנה מנזר נוצרי קדום^[1]. מפות מימי הביניים מלמדות על מסורת שקשרה את המקום לביתו, ואף למקום קבורתו, של שמעון הקדוש, מראשוני המאמינים בישו:

והנה איש בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקודש הייתה עליו. ולו נגלה ברוח הקודש כי לא יראה המוות עד אם ראה את משיח ה'. ויבוא ברוח אל המקדש. ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות לו בחוקת התורה. ויקחהו על זרועותיו ויברך את האלוהים ויאמר. עתה תפטר את עבדך כדבריך אדני בשלום.

— הברית החדשה, הבשורה על־פי לוקאס, פרק ב', פסוקים 25–29

מעל לפתח הכנסייה חקוקה כתובת יוונית בלוח שיש ובה מסופר כי:

אברהמיוס הנזיר ממדיטוס בנה את המנזר הקדוש על חורבת הקבר הקדוש של קטמון של ימינו ועל האזור כולו סביב, בימי הפטריארך קיריליוס השני בשנת 1859. במשך עשרים שנה ויותר ידע סבל רב וספג הוצאות כבדות כדי להקים על החורבות העתיקות הללו בניינים חדשים וכנסייה אלוהית, ובתוכה הקבר הקדוש של סן סימון, וכן להכשיר את האזור ולנטוע בו מאות רבות של עצי זית. את כל זה השלים בכספו הפרטי והקדיש את הבניינים האלה לעדה הקדושה של הקבר הקדוש (של ישו). מפתחות המנזר הקטן נמסרו להוד קדושתו הפטריארך של ירושלים איארותיוס ב-1879, לזיכרון עצמו ולהוריו.

הכתובת נחקקה ב-1881, ומעל לכתובת מופיע תבליט של כלי עבודה, בהם השתמשו בוני המנזר: איזמל, צבת, קרדום, מחוגה, אנך, כלי מדידה, פטיש ומשור.

קרב סן סימון

ערך מורחב – קרב סן סימון

מנזר סן סימון, 1948

במלחמת העצמאות היה המנזר לזירת קרבות, ובו התחולל אחד הקרבות הקשים ביותר של המלחמה, במסגרת מבצע יבוסי. בפינת הגן מצבת זיכרון לנופלים. לוחמים מפורסמים שהשתתפו בקרב: רפאל איתן (רפול), דוד אלעזר (דדו), אליהו סלע (רעננה), יורם קניוק, בני מהרשק, ואורי בן-ארי שהיה מפקד הפלוגה. ניתן לראות פגיעת כדורי רובה ופגזים של המשוריין הערבי-עיראקי ממלחמת העצמאות במעון הפטריארך^[2].

לאחר הקמת המדינה

בשנת 1949, הוכרז רוב השטח שהקיף את המנזר כנכס נפקדים, מאחר שהיה בבעלות ערבים תושבי קטמון שברחו בזמן המלחמה. מאות הדונמים בגבעה עליה ממוקם המנזר היו נטועים עצי זית, תאנה ואורנים עתיקים ועברו לחזקת רשות הפיתוח^[3]. חלק מהשטח הוקצה לטובת הקמת חוות הנוער הציוני^[4][5], שנחנכה ב-23 בינואר 1950^[6]. חלקים אחרים הוקצו לטובת הקמת שיכונים לעולים חדשים^[7].

בשנת 1950, פשטה בארץ מגפת הפוליו וגרמה למספר רב של חולים בשיתוק ילדים, היות שבית חולים אלי"ן היה היחיד אליו ניתן היה להפנות את הילדים, הוקצה לו שטח במנזר סן סימון, שטח עם בניינים הרוסים. בפברואר 1952 נחנך המבנה במקום^[8]. בשנת 1955 נוספה מחלקה עם 115 מיטות^[9]. בחצר המבנה היו בריכות קטנות בהם שטו ברווזים וספסלים וגינה למרגוע הילדים. ב-1959 מונה כמנהל הרפואי של המוסד פרופ' מאיר מייקין, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים הדסה בירושלים.^[10]

בשנת 1954, עבר השטח מרשות הפיתוח לבעלות עיריית ירושלים, שביקשה להקים גן עירוני בשטחים שעוד לא עברו פיתוח סביב המנזר^[3]. בשנת 1962, החלה הקמתו של מושב הזקנים הכללי המאוחד מדרום למנזר^[11] ובשנת 1963, ביקשה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית למכור שטח של 40 דונם שבבעלותה ממערב למנזר, לצורך בנייה^[12]. קרקע זו נרכשה על ידי איש העסקים חיים שיף שקידם את תוכניות הבנייה באזור בשותפות עם חבר כנסת ואיש העסקים יוסף קרמרמן^[13]. קרמרמן ושיף הקימו בשטח, החל מ-1978, את שכונת גבעת אורנים^[14]. שכונה נוספת, הקרויה רשמית "גונן ה'" אך ידועה בשם "שכונת סן סימון" הוקמה בין השנים 1969 ל-1970. בתי שכונה זו מאופיינים בחיפוי אבן נסורה. הסופר והעיתונאי יהודה האזרחי הוביל מאבק נגד תוכנית הבנייה ובעד שימור השטח הפתוח וחורשת האורנים שנותר סביב המנזר, לאחר שרובו הוקצה לבנייה^[15][16]. לבסוף חלק קטן מחורשת האורנים, השטח שמדרום וממערב למנזר נשמר כשטח פתוח^[17]. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 השטח פותח כגן ציבורי באמצעות תרומות שגייסה הקרן לירושלים.

בכנסייה מתגורר (נכון ליוני 2009) נזיר בודד בשם האב תיאודוריטוס, אליו מצטרפים לתפילת יום ראשון נזירים ומאמינים ממקומות אחרים בירושלים. הכניסה למבקרים אחרים אסורה.

מערות קבורה

בשטח המנזר (כנראה מתחתיו היום) מספר מערות קבורה. נמצאו בהן שמות הנקברים, ומסתבר שהם היו כהנים ממשפחה המוכרת לנו מן המקורות. המערות נחפרו בסוף המאה ה-19, והתפרסמו ב-1912 על ידי הנסלר הגרמני. ראש המשפחה היה יהוסף קלון בן שמעון ממשמר הכהנים ישבב, ובניו ובנותיו היו יוסף, שמעון, יחזק, ושלומציון ברת גמלא, שנישאה ליהועזר והם הולידו את שמעון. שמעון בן יהוסף קלון הוליד את שמעון, ויחזק בן יהוסף קלון הוליד את יהועזר, מרים ויועזר.

מעון הפטריארך

בצד המנזר ניצב בניין ששימש מעון קיץ לפטריארך היווני בירושלים, בניית המבנה הושלמה בשנת 1890, והוא שימש לאחר מכן כמעון גם לצלייני העדה^[1]. בתקופת המנדט התגוררו בבניין דיירים בשכירות, ובהם הסופר, המשורר והמתרגם שאול טשרניחובסקי, שהיה חובב מושבע של תרבות יוון, ואף תרגם לעברית את האיליאדה והאודיסאה של הומרוס. טשרניחובסקי התגורר בבית עד מותו ב-1943.

בשנת 1951, לאחר משא ומתן עם הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, הועבר בית הפטריארך שבמנזר לידי בית החולים אלי"ן, לצורך אשפוז וטיפול בילדים הרבים שנפגעו במגפת הפוליו^[18]. בשנת 1955 החלה הקמתו של אגף חדש לבניין בצמוד למבנה המקורי של מעון הפטריארך^[19]. בשנת 1971 עבר בית החולים למשכנו החדש ובית הפטריארך הפך למעון לבוגרי בית החולים, עד לפינויו ולהשבתו לידי בעליו, הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, בשנת 2016.

בתרבות

הסרט הדוקומנטרי "הילדים ממנזר סן סימון", הוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב בשנת 2024. בסרט, סימה שמעוני ופיני נויבירט עוקבים אחר סיפורם של הילדים שגדלו בבית החולים אלי"ן, ששכן במעון הפטריארך. את הסרט ביים שחר גל-נור והפיקו מולי וצליל לנדסמן.^[20]

ראו גם

• קטמון
• סן סימון (שכונה)

לקריאה נוספת

• איל רגב, "הקבורה המשפחתית והחוץ-משפחתית בירושלים ובסביבתה בתקופת בית הורדוס", בתוך קתדרה 113, יד בן-צבי, תשס"ג
• אליהו סלע ("רעננה"), קרב קטמון, בתוך חוברת "עידן 2 - ירושלים בתש"ח", יד בן צבי, תשמ"ג, עמודים 72–79
• נירית שלו-כליפא, אל גן נעול - סיורים במנזרי הארץ, הוצאת כנרת, 2005 עמודים 43–45

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנזר סן סימון בוויקישיתוף

• תיאור קרב סן סימון, מתוך אתר הפלמ"ח