מקס לבקוביץ

מקס לבקוביץ (1901–1971) היה רופא פנימי^[1], מנהל בית חולים עפולה (1934-1941), מנהל מחלקה פנימית בבית חולים עפולה, פרופסור לרפואה פנימית, בבית ספר לרפואה אוניברסיטת תל אביב, מנהל מחלקה פנימית א' בבית החולים בילינסון (1950-1979)^[2]

אין תמונה חופשית

ביוגרפיה

לבקוביץ נולד בשנת תרס"א (1901) בגרמניה. למד רפואה באוניברסיטת ברלין, אוניברסיטת מינכן ואוניברסיטת פרייבורג.

משנת 1924 עבד לבקוביץ בבית-החולים מואביט בברלין.

כרופא ראשי, ארגן לבקוביץ מרפאות מרכזיות למחלות מחזור הדם, לשחפת ולאלרגיה. במשך עבודתו נשלח להשתלמות לדנמרק ולהולנד.

בין השנים 1928–1931 מונה לבקוביץ למזכיר הכינוס הגרמני של האינטרניסטים (רופאים פנימיים) בויסבאדן.

לבקוביץ התחתן עם יוטה לבית סימסון, אשר הייתה רופאה כללית, (1902-1982).

באפריל 1933 נעצר לבקוביץ על ידי השלטונות הנאצים, כחשוד בקומוניזם. שוחרר בעזרת אחד ממטופליו (נאצי), ומיד עלה עם רעייתו לארץ ישראל.

רופא בכיר בארץ ישראל

בין השנים 1934–1941 ניהל לבקוביץ את בית החולים המרכזי בעפולה, במקביל כיהן כמנהל מחלקה פנימית, וניהל את המחוז של קופת חולים כללית.

בין השנים 1941–1945 ניהל לבקוביץ את המרפאה המרכזית של קופת-חולים ההסתדרותית בתל אביב, (מרפאת זמנהוף). בנוסף שימש לפקוביץ יועץ למחלות פנימיות.

בין השנים 1950–1970 ניהל לבקוביץ את המחלקה הפנימית א' בבית-החולים בילינסון, בפתח תקווה.

בשנת 1954 היה המארגן והיושב-ראש של הכינוס הארצי של הרופאים "רמב"ם", שנתכנס בתל אביב, בין השנים 1956–1959.

לבקוביץ כיהן כיושב ראש הכינוסים המדעיים השבועיים של ההסתדרות הרפואית בתל אביב.

במשך עבודתו הרפואית עסק לבקוביץ בכמה נושאים ניסיונים (כגון: יצירת דם בהשפעת תמצית איברים שונים) ובפרט ברפואה קלינית.

לבקוביץ חיבר ספר על שקיעת דם, תיאר מספר מחלות מגפתיות בארץ: צהבת זהומית, אאוזינופיליה עם בצקת של העור, וביצע את התצפית הקלינית הראשונה על קדחת הנילוס המערבי בארץ. התענינותו בנשיכות נחשים נתעוררה בעת עבודתו בעמק, ונמשכת במסגרת המכון למחקר רפואי על-שם רוגוף.

לבקוביץ זכה ב-1959 יחד עם פרופסור אנדרה דה-פריס, ד"ר שמעון גיטר וד"ר שאול כוכבא - בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית של עיריית תל אביב, על מחקר ארס נחשים בישראל.

לבקוביץ ערך את "אנציקלופדיה לבריאות המשפחה" (הוצאת כרטא), 1991.^[3]

לבקוביץ היה הרופא של חברי התזמורת הפילהרמונית הישראלית וגם פסנתרן חובב.

לבקוביץ נפטר בשנת 1971. נטמן בבית העלמין קריית שאול^[4]

לקריאה נוספת

• דוד תדהר (עורך), "מקס לבקוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4783