שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

מרגרט צ'ו

שחקנית אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרגרט צ'ו
Remove ads

מרגרט צ'ו (באנגלית: Margaret Cho; נולדה ב-5 בדצמבר 1968) היא שחקנית, קומיקאית, זמרת-יוצרת, סופרת ומעצבת אופנה אמריקאית ממוצא קוריאני. צ'ו ידועה בעיקר בשל מופעי הסטנד-אפ שלה, בהם היא מבקרת סוגיות חברתיות ופוליטיות, בייחוד אלה הנוגעים לגזענות, מיניות ודימוי גוף. היא ביימה והופיעה בקליפים מוזיקליים, ויש לה קו אופנה משלה. היא תומכת בזכויות להט"ב, וכן זכתה בפרסים עבור עבודתה ההומניטרית למען נשים, אסייתים והקהילה הלהט"בית.

Thumb
צ'ו בשנת 2009
עובדות מהירות לידה, מדינה ...
Remove ads

חיים מוקדמים

צ'ו נולדה למשפחה קוריאנית בסן פרנסיסקו, קליפורניה. היא גדלה בשכונה מעורבת בשנות ה-70 וה-80, בקהילה שהיא מתארת כמורכבת "מהיפים זקנים, נרקומנים לשעבר, שרופים משנות ה-60, מלכות דראג, סינים, וקוריאנים. לומר שזה היה כור היתוך - זה החלק המינורי. הייתה זו תקופה מבלבלת, מאירה, ומופלאה".[1]

הוריה של צ'ו, יאנג-הי וסונג-הון צ'ו, ניהלו חנות ספרים. אביה כתב ספרי בדיחות וכתב טור בעיתון בקוריאה הדרומית.[2]

בתיכון, צ'ו נזרקה מבית הספר בגין ציונים גרועים. לאחר שהביעה עניין בבידור, היא נבחנה והתקבלה לבית הספר לאמנויות בסן פרנסיסקו, שם הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה, יחד עם השחקנים סם רוקוול ואעישה טיילר.[3]

Remove ads

תחילת קריירה

צ'ו התחילה להופיע במועדון קומדיה ליד החנות של הוריה, ופיתחה קריירת סולו. היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובאוניברסיטאות, והתחילה לעשות לעצמה שם. ב-1994 היא זכתה בפרס הקומדיה האמריקאי לקומיקאית הטובה ביותר. היא החלה לתור כהופעה הפותחת לג'רי סיינפלד, והוזמנה להשתתף בספיישל של בוב הופ וכן הייתה אורחת קבועה בתוכניתו של ארסניו הול.

קריירת משחק

סכם
פרספקטיבה
Thumb
צ'ו עושה סטנדאפ

ב-1994, פיתחה רשת ABC תוכנית סיטקום בשם All American Girl, המבוסס על הסטנדאפ של צ'ו, ובכיכובה. זו הייתה אחת התוכניות הראשונות שהתמקדו באנשים ממוצא אסייתי בארצות הברית. התוכנית וצ'ו סבלו מבעיות רבות בהפקת התוכנית. הבעיה הראשונה הייתה שהמפיקה הראשית של הסדרה, גייל ברמן, ביקרה את מראיה של צ'ו, וטענה כי פניה עגולות מדי. צ'ו הרעיבה את עצמה בשבועות המובילים לצילומים, וכתוצאה מירידה מאסיבית במשקל, סבלה מאי-ספיקת כליות.[4] בעיה נוספת שהייתה לסדרה היא ביקורת מצד אמריקאים-אסייתים, שטענו שהתוכנית מקדמת סטראוטיפים שליליים. לעומת זאת, בהפקה עצמה אמרו לצ'ו בו זמנית שהיא "אסייתית מדי" וכן שהיא "לא אסייתית מספיק". ההפקה שכרה את שירותיו של מאמן ללמד את צ'ו להיות יותר "אסייתית". בעיות אלה ואחרות גרמו לשינויים רבים בתכני הסדרה במהלך העונה היחידה שהיא הייתה באוויר, והסדרה בוטלה בסיום העונה.[5]

צ'ו עברה משבר בעקבות ביטול הסדרה, והתמכרה לסמים ואלכוהול.

משנת 1994 ועד שנות האלפיים, צ'ו הופיעה בתפקידי אורח במגוון סדרות, ובשנות האלפיים חזרה לשחק בתפקידים קבועים במספר סדרות, כולל גדולה מהחיים ורוק 30, שם גילמה את קים ז'ונג איל, שבעבור הופעתה זו זכתה בפרס אמי. מאוחר יותר היא חזרה וגילמה גם את בנו, קים ז'ונג וון.

בשנת 2016 החלה להנחות את העונה השישית של התכנית "משטרת האופנה" בערוץ E!, לצידה של ג'וליאנה רנסיק. שנה לאחר מכן, שבה כמנחה לעונה השביעית והאחרונה.

בשנת 2019 התארחה בסדרת הקומית "עובדי אלוהים" של רשת TBS, בתור אימו של אלוהים.

בשנת 2023 ביצעה הופעת אורח בסדרה "Not Dead Yet" מבית רשת ABC.

בשנת 2024 השתתפה בסדרת אנימציה !Kite Man: Hell Yeah של Max בתור המדבבת של הדמות רבקה צ'אן, האמא של גליידר גירל וקפטן קור.

במאי 2025 פורסם כי צ'ו תתכב בקומדיה הרומנטית Cheap AF לצד ארדן צ'ו.[6]

ספרים

  • I'm the One That I Want: ב-1999 צ'ו כתבה חומר חדש על המאבק שלה בסמים ואלכוהול, על הקשיים בפריצה לעולם הבידור, ועל נושאים כמו דימוי גוף שהתמודדה איתם - ופיתחה ממנו מופע יחיד שהופיעה בו אוף ברודוויי, בהצלחה מרובה. באותה שנה היא הוציאה לאור ספר באותו שם, וכן סרט של המופע.
  • I Have Chosen to Stay and Fight: יצא ב-2005, וכולל מאמרים ופרוזה בנושאים של פוליטיקה גלובלית, זכויות אדם, ועוד.

סרטים

ב-2004 צ'ו כתבה וכיכבה בסרט עצמאי, Bam Bam and Celeste, בו היא משחקת "פאג האג" - חברתו הטובה ביותר של גבר הומו. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-2005.

ביום ולנטיין 2004, צ'ו נאמה בעצרת למען נישואים חד מיניים לפני בניין הממשל בקליפורניה, ונאומה נכלל בסרט הדוקומנטרי Freedom to Marry.

צ'ו גם השתתפה בסרט "עימות חזיתי" משנת 1997 עם ג'ון טרבולטה וניקולס קייג', בתור סוכנת FBI.

Remove ads

מופעים

Thumb
צ'ו במופע בורלסק

ב-2002 יצאה לסיבוב הופעות עם המופע Notorious C.H.O (על משקל שמו של הראפר שנרצח, Notorious B.I.G, שעסק בילדותה בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, ובביסקסואליות שלה.

ב-2004 יצאה בסרט סטנדאפ נוסף, Revolution.

ב-2005, יצאה עם מופע חדש, Assassin. מופע זה הפך לסרט לייב הרביעי שלה, והוא הוקרן בערוץ הלהט"בי !Here. בכרזת הסרט, הופיעה צ'ו במדים ובציוד צניחה, כשהיא מחזיקה במיקרופון כאילו הוא נשק אוטומטי, ברפרנס לצילום של היורשת פטי הרסט מ-1974.

ב-2007, השיקה צ'ו מופע בסגנון בורלסקה, "The Sensuous Woman", וב-2008 הופיעה את הופעת הבכורה של מופע נוסף, Beautiful, בפסטיבל גאה בסידני, אוסטרליה.

ב-2013 תיירה עם המופע Mother, על שם הדמות שהיא מגלמת בפני קהלים להטב"ים כבר שנים רבות.

Remove ads

מוזיקה ואלבומים

בין יתר המופעים הקומיים שלה, צ'ו גם מפיקה ומופיעה בקליפים של מוזיקה קומית. ב-2008 הוציאה סינגל שנקרא "I Cho Am a Woman" ב-iTunes, ואז ב-2010 יצאה עם אלבום באורך מלא בשם "Cho Dependant". האלבום היה מועמד לגראמי בתור האלבום הקומי הטוב ביותר. קליפים מהאלבום נכללו בספיישל של צ'ו בערוץ Showtime, ‏Margaret Cho: Cho Dependant. ל-2 שירים הוכנו סרטוני וידאו על ידי ליאם קייל סאליבן כמפיק.

ב-2010, צ'ו ביימה והופיעה בקליפ לשיר "I Wanna Be a Bear" של Pixie Herculon (שם במה של ג'יל סובול).

ב-2014, צ'ו השתתפה בקליפ של וירד אל ינקוביק, בשיר "Tacky".

Remove ads

תכנים פוליטיים ואקטיביזם

סכם
פרספקטיבה
Thumb
צ'ו במצעד הגאווה להט"ב בלוס אנג'לס ב-2011.

צ'ו מכלילה במופעיה הרבה חומר על יחסיה עם אימה, במיוחד על הפערים בין המנטליות של אימה כמהגרת לבין חוויותיה של צ'ו כילידת ארצות הברית. במופעים, צ'ו מחקה את המבטא הכבד של אימה. מופעיה של צ'ו ידועים כבוטים מבחינה מינית, והיא גם מדברת בפתיחות על נושאים כמו גזענות, התמכרות לסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, ביסקסואליות, האובססיה שלה לגברים הומואים, סטראוטיפים על אמריקאים-אסייתים, ועוד.

פלח משמעותי מהחומר שלה מתעסק בנושאים להט"ביים. היא גם תומכת בזכויות להט"ב מחוץ למופעים שלה - בבלוג היומי שלה, באתר הרשמי שלה, ובאירועים להט"בים. כשראש העיר של סן פרנסיסקו הורה לעירייה להנפיק אישורי נישואים לזוגות חד-מיניים ב-2004 (עד שבית המשפט העליון של המדינה פסקה נגד), צ'ו פתחה אתר מיוחד לעידוד הזכות לנישואים חד-מיניים, בשם Love is Love.[7]

במופעיה, צ'ו גם נוגעת בסוגיות פוליטיות ותרבותיות. היא דיברה באופן גלוי נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג וו. בוש, מה שגרר תגובות נזעמות מצד קונסרבטיבים, כולל איומים בהפגנות נגד המופע שלה בטקסס. למרות שבסופו של דבר המפגינים נגדה לא הופיעו, היא קיימה הפגנה נגדית מחוץ למועדון בו התקיימה ההופעה, עד שאנשי הביטחון דרשו ממנה להיכנס פנימה. ב-2004, באמצע הופעה באירוע תאגידי, נקטע המיקרופון של צ'ו, והתזמורת קיבלה הוראה לנגן. לדבריה של צ'ו, זה קרה כי מנהל מרכז האירועים לא אהב את הביקורת שהעבירה על בוש.[8]

באותה שנה, בוועידה הדמוקרטית הלאומית, צ'ו התבקשה לא להגיע לנאום באירוע התרמה לארגון להט"בי (היה זה ארגון שנחשב מאוד במיינסטרים, ה-HRC) למרות שהיא הוזמנה על ידם מראש, מחשש שהרטוריקה האנטי-בוש שלה יגרום למחלוקות.

ב-2007, יצאה לסבב הופעות עם המופע True Colors, יחד עם סינדי לאופר, דבי הארי, הדרזדן דולס, אינדיגו גירלז, רופוס ויינרייט, ועוד. הרווחים של True Colors נתרמו לארגונים להט"ביים, כולל ה-HRC, PFLAG, ו- The Matthew Shepard Foundation.[9]

כשנישואים חד-מיניים נהיו חוקיים בקליפורניה, ב-2008, צ'ו הוסמכה על ידי עיריית סן פרנסיסקו לבצע טקסי נישואים.[10]

באוקטובר 2023, צ'ו, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתמה על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן. המכתב קורא לנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב הדגיש את הצורך בעצירת הסלמה מיידית והפסקת אש בעזה ובישראל ומזכיר שלמעלה מ-5,000 בני אדם נהרגו בשבוע וחצי האחרונים באזור. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, שם נטען כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות, וקורא לשחרור בטוח של בני הערובה ולהקל על סיוע הומניטרי להגיע לנזקקים.[11]

Remove ads

פרויקטים נוספים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חיים אישיים

צ'ו נישאה ב-2003 לאל רידנור, אמן מלוס אנג'לס. השניים ניהלו נישואים פוליאמוריים במשך 11 שנים, עד שב-2014 צ'ו הכריזה שהם עומדים להתגרש.

צ'ו מגדירה את עצמה כביסקסואלית, כקווירית, וכפוליאמורית.[12]

פרסים והכרה

  • 1999: מופע היחיד של צ'ו, I'm the One That I Want, זכה בפרס מופע השנה של ניו יורק מגזין, ונמנה בין מופעי השנה של Entertainment Weekly.
  • 2000: תוכנית פרופיל של צ'ו בערוץ !E זכה בפרס גרייסי אלן של אגודת הנשים בטלוויזיה וברדיו, בשל "איכות מעולה והצגה יעילה של התפקידים המשתנים והחששות של נשים".
  • 2000: GLAAD (האגודה לזכויות הלהט"ב) העניקה לה את פרס הגולדן גייט, עבור "פריצות דרך והשפעה משמעותית בקידום שוויון זכויות לכל, ללא קשר לנטייה מינית או זהות מגדרית".
  • 2001: זכתה בפרס קרן למדא על עבודתה אשר "מאלצת אותנו לראות כיצד קונסטרוקציות כוזבות של גזע מיניות ומגדר פועלות באופן דומה לטשטש ולבזות זהות".
  • 2003: הקרן המשפטית האמריקאית-אסייתית העניקה לה את אות ה"צדק בפעולה".
  • 2003: NOW, ארגון הנשים הלאומי, העניק לצ'ו את פרס "Intrepid" (ללא חת).
  • 2004: האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לצ'ו את The First Amendment Award (אות התיקון הראשון לחוקה - זה שנוגע לזכויות לחירות וזכות הביטוי).
  • 2007: המופע הקומי המצטיין בטקס פרסי הצטיינות אסייתיים של ערוץ AZN.
  • ה-30 באפריל 2008 הוכרז כ"יום מרגרט צ'ו" בעיר סן פרנסיסקו[13].
Remove ads

סיבובי הופעות

  • "I'm the One That I Want" (2000)
  • "Notorious C.H.O." (2002)
  • "Revolution" (2003)
  • "State of Emergency" (2004)
  • "Assassin" (2005)
  • "True Colors" (2007)
  • "Beautiful" (2008)
  • "True Colors" (2008)
  • "Cho Dependent" (2010)
  • "Mother!" (2012)

יצירות

פילמוגרפיה

טלוויזיה

מידע נוסף Year, Title ...

סרטים

מידע נוסף שנה, כותרת ...

אודיו

קומדיה

  • Drunk with Power ‏(1997)
  • Live in Houston ‏(1998)
  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • Notorious C.H.O.: Live at Carnegie Hall ‏(2001)
  • Revolution ‏(2003)
  • Assassin ‏(2005)
  • Beautiful ‏(2009)
  • Cho Dependent ‏(2010)
  • !Mother ‏(2013)

מוזיקה

  • Cho Dependent ‏(2010)

ספרים

  • I'm the One That I Want ‏(2000)
  • I Have Chosen to Stay and Fight‏ (2005)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרגרט צ'ו בוויקישיתוף

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads