שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
משה חיים ויילר
רב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
משה חיים ויילר (באנגלית: Moses Cyrus Weiler 23 במרץ 1907–4 בדצמבר 2000) היה רב דרום אפריקאי יליד לטביה ומייסד היהדות הרפורמית במדינה. הוא היה ראש הקהילה היהודית הפרוגרסיבית המאוחדת (לימים האיחוד הדרום אפריקאי ליהדות מתקדמת) ושימש כרב בית הכנסת טמפל ישראל בהילברו, יוהנסבורג, בית הכנסת המרכזי של התנועה הרפורמית במדינה.[1] ויילר הוביל את פיתוח התנועה הרפורמית, והקמתם של 25 קהילות ברחבי דרום אפריקה במהלך כהונתו.[2] הוא עלה לישראל ב-1958, שם בילה את המחצית השנייה של חייו. בישראל היה ממקימי קהילת מבקשי דרך בירושלים. הרב ויילר שכל את שני בניו אדם וגדעון במלחמות ישראל.
Remove ads
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
ויילר נולד בריגה, לטביה לזלמן דב בער ויילר וחנה ויילר (לבית הורביץ). אביו, סביו וסבו היו רבנים אורתודוקסים.[2] אביו היגר לארץ ישראל המנדטורית ולאחר שלא מצא עבודה מתאימה כרב, נכנס לעולם העסקים.[2] הוא הבחין במחסור בשוקולד זמין בארץ ישראל והחליט להקים מפעל שוקולד ולייבא פולי קפה מברזיל.[2] בנו למד בינתיים בגימנסיה העברית הרצליה.[2] הוא היה תלמיד מוכשר וסיירוס אדלר הציע לו מלגה ללמוד בארצות הברית.[2] הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטת דלאוור ולימד עברית בבית ספר מקומי.[2] לאחר מכן למד בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי, שבו הוסמך כרב רפורמי בשנת 1933.[3][2][4][5] ויילר דחה את האורתודוקסיה של אבותיו שכן האמין שהיהדות הרפורמית מציעה את הדרך הטובה ביותר לשמור על קשר בין צעירים לאמונתם.[2]
מנהיג הקהילה הרפורמית בדרום אפריקה
הוא היגר לדרום אפריקה ב-1933, בגיל 26, לאחר שנשכר על ידי לילי מונטגו ואברהם צבי אידלסון לייסד את הקהילה הרפורמית הראשונה במדינה.[6] הוא פיתח במהירות מוניטין של נואם מחונן ויכול היה לשאת הרצאות ודרשות באנגלית, עברית, יידיש וגרמנית.[2] לאחר הגעתו למדינה נרכשה מגרש באמפייר רואד, והאדריכל הרמן קלנבאך נשכר כדי לתכנן בית כנסת מפואר, עם גן רחב היקף שבו ישמש ויילר כרב.[2] אלא שעם תחילת עבודות הבנייה, הופצה עצומה שכונתית נגד התוכנית להקמת בית כנסת באזור מגורים.[2] בסופו של דבר התקבלה החלטה למכור את המגרש ולקנות מגרש קטן יותר ברחוב פול נל בהילברו, שם היו כבר כמה בתי כנסת אורתודוקסים, כמו בית הכנסת הגדול ובית הכנסת פוסוול.[2] קלנבך השתמש באותו עיצוב בסגנון ארט דקו שתכנן למבנה המקורי, אך הפחית אותו בהתאם לגודל המגרש הקטן יותר.[2]
ויילר היה חסיד מוקדם של שוויון מגדרי, כיוון שהתעקש לקיים את תפילת השבת בשישי בערב בשעה מאוחרת, החל מ-20:15. הוא הבין שהרבה פעמים הכנת ארוחת שבת מונעת מנשים להגיע לתפילה, ובעקבות דחיית שעת התפילה הן יכלו להגיע לאחר הארוחה.[2] זמן קצר לאחר הגעתו לדרום אפריקה הוא יזם את הקמתו של ארגון נשים, שייקח אחריות על הסעדה, טיפול בחולים וארגון צדקה בקהילה.[2] ארגון זה גם היה רשאי לבחור שתי נשים להנהלה ועד הקהילה.[2] הוא גם היה חלוץ בארגון טקסי בת מצווה.[2] הוא לא ראה חובה על בני הקהילה להקפיד על כשרות (עקב הקשיים בהשגת מזון כשר במדינה), עם זאת, עודד שמירה על מצוות.[2] הוא גם כלל דגש חזק על ציונות, וקהילתו הייתה הראשונה במדינה שבה עברית דוברה בהגייה ספרדית בסגנון ישראלי ולא בהגייה אשכנזית.[2] הוא ניסה לקדם מודל חברות חינם, לפיו בית הכנסת ימומן במלואו על ידי היהודים העשירים ביותר בעיר, כגון אילי מכרות.[2] המודל לא הצליח עקב חוסר שיתוף פעולה מצד עשירי העיר, בין השאר נעשתה פנייה לאיל היהלומים ממוצא יהודי ארנסט אופנהיימר, אך הוא לא התעניין ביהדות ולא הסכים ליוזמה.[2]
בשנת 1945 הוא ביקר בעיירת השחורים אלכסנדרה, שם זיהה את צורך בבית ספר. הוא עבד עם אשתו אונה ועם ארגון הנשים של היהדות המתקדמת כדי לישם את חזונו. בית הספר נפתח באופן רשמי על ידי ראש עיריית יוהנסבורג ונקרא בית הספר ויילר, לכבודו.[7]
למרות שהוטל על ויילר להקים תנועה רפורמית כלל ארצית, הוא התנגד להקמת קהילות נוספות מחוץ להילברו במהלך עשר שנותיו הראשונות.[2] הוא הרגיש שחשוב יותר היה לבנות קהילה משמעותית בטמפל ישראל לפני התרחבות ארצית.[2] בשנת 1943, הוא הסכים לסייע בהקמת הקהילה הפרוגרסיבית הראשונה בקייפטאון, טמפל ישראל בגרין פוינט. ויילר הופתע מהצלחתה המהירה, כשקצת פחות מ-25% מקהילת יהדות קייפטאון התחברו ליהדות הרפורמית תוך זמן קצר. לשם השוואה, אחוז יהודי יוהנסבורג המזוהים עם הסניף הרפורמי היה תמיד מתחת ל-10%.[2] בין שנות ה-40 ל-1960 היה פיצול בין הקהילות הרפרומיות של יוהנסבורג וקייפטאון כאשר ההנהגה היהודית הפרוגרסיבית בקייפטאון דחתה הצעה להקמת ארגון גג משותף בהנהגת הרב ויילר, שבסיסו ביוהנסבורג.[5] עם זאת, קהילת קייפטאון רצתה פדרציה רופפת יותר שבה כל קהילה תקבל החלטות משלה ודחתה את הרעיון, בטענה שהוא נוגד את העקרונות הדמוקרטיים של היהדות הרפורמית.
ויילר גם עסק בקידום ותמיכה בקהילות רפורמיות ברחבי העולם, בין השאר ב-1953 ערך סיור באירופה, במהלכו ביקר באירלנד, לתמוך בקהילה הרפורמית בדבלין שהוקמה רק כמה שנים קודם. הוא גם נפגש עם ראש ממשלת אירלנד איימון דה ואלירה וחבר הפרלמנט היהודי רוברט בריסקו.[8]
בישראל
ויילר היה מאוכזב מאוד מהפילוג עם קהילת קייפטאון והוא עלה לישראל ב-1958, כפי שגם אביו וסבו עשו לפניו.[2][9] בשנת 1960 התקבל לעבודה על ידי שמואל ברונפמן כיו"ר הוועד המנהל של "בית התפוצות".[10]
שנתיים לאחר מכן מינתה הקרן הקיימת לישראל את ויילר כיועץ אישי ליו"ר הוועד המנהל של קק"ל.[11] ויילר עסק במיוחד בעניינים הנוגעים לארגונים היהודיים הבינלאומיים וליהדות ביבשת אמריקה.[11] מאז שהגיע לארץ, ויילר כבר כיהן כחבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי[11] הוא גם נרשם ללימודי יהדות מתקדמים בירושלים ובשנת 1962 היה מעורב בהקמת קהילה חדשה, עצמאית ושוויונית, קהילת מבקשי דרך.[12] כמו כן כיהן כרב בבית הכנסת של הקהילה המתקדמת בתל אביב.
בהמשך, שימש כמרצה בהיברו יוניון קולג' – ירושלים, היה שליח של המגבית היהודית המאוחדת בעולם, והוא ליווה את מנחם בגין כשערך את מסע השלום ההיסטורי שלו למצרים ב-1979.[2][13]
באוגוסט 1983 טס ויילר ליוהנסבורג כדי להשתתף בטקס במלאת 50 שנה לקהילתו לשעבר, טמפל ישראל בהילברו. עם זאת, מוקש התפוצץ מחוץ לבית הכנסת, ארבע שעות לפני שנשיא המדינה מרה פיליון וויילר היו אמורים להשתתף בטקס. לא היו נפגעים אך הפיצוץ הרס קירות, תלש חלונות ומושבים והפך ארונות ורהיטים. אף על פי כן, הטקס התקיים בנוכחות פיליון ווילר. מחומד איקבל שייק מיחידת הדולפינים של אומחונטו וסיזווה קיבל לאחר מכן אחריות על המעשה, במהלך דיוני ועדת האמת והפיוס והוא זכה לחנינה.[14][15][2] ביקורו האחרון בדרום אפריקה היה בשנת 1995 בגיל 88, שם הוזמן למלאת 50 שנה לבית הספר ויילר באלכסנדרה.[2]
Remove ads
חיים אישיים
בשנת 1941 הוא נשלח לבולאוואיו שבדרום רודזיה, על ידי הפדרציה הציונית של דרום אפריקה כדי לגייס תמיכה. את אשתו לעתיד, אונה גלמן, הכיר בהרצאה שנשא.[2] לזוג נולדו שישה ילדים. עם העלייה לישראל בשנת 1958, התגוררה המשפחה בקיבוץ אושה במשך שנתיים, לפני שעברה לחיפה והתיישבה לבסוף בירושלים. שנים מבניו, אדם וגדעון, נהרגו במסגרת שירותם הצבאי. אדם נהרג במלחמת ההתשה ב-1970[16] וגדעון נהרג ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים בגיל 23. מפעלי הנצחה רבים הוקמו לזכר האחים, בהם גן אדם וגדעון ויילר באילת,[17] מרכז נופש ביער ירושלים ומגרש משחקים שהוקם על ידי קק"ל בכספי תרומות של ידידי המשפחה ברחבי העולם,[18] חדר עיון על שם שניהם בבית הספר תיכון דנמרק בירושלים ופרס שנתי לשני תלמידים בפנימייה הצבאית על הצטיינותם בלימודי המזרח.[19] מספר מלגות קיימות גם על שמם של האחים באוניברסיטת סאסקס ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. האחים קבורים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. ויילר הפך ליועץ לאחר מותם, ותמך באלו שאיבדו את יקיריהם במהלך השואה והמלחמות בישראל.[13]
Remove ads
פרסים והוקרה
בשנת 1978 קיבל את אות יקיר ירושלים שהוענק על ידי ראש עיריית ירושלים.
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads