משולם ישכר הורוביץ

רבי משולם ישכר הלוי איש הורוביץ (ה'תקס"ח, 1808 – כ' בחשוון ה'תרמ"ח, 7 בנובמבר 1887) היה רבה של סטניסלב, ומחשובי הפוסקים בגליציה. מפורסם בעיקר על שם ספר השו"ת שלו "בר ליואי". בלט בהתמדתו. נחשב למתנגד לחסידות.

רבי משולם ישכר הורוביץ

אין תמונה חופשית
לידה	1808 ה'תקס"ח האימפריה האוסטרית האימפריה האוסטרית, סטניסלב
פטירה	7 בנובמבר 1887 (בגיל 79 בערך) כ' בחשוון ה'תרמ"ח
מקום קבורה	אוקראינה אוקראינה, סטניסלב
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום פעילות	גליציה
מקום מגורים	סטניסלב, זלוזיץ (אוק'), טיסמניץ
תחומי עיסוק	רבנות
חיבוריו	שו"ת בר ליואי
תקופת פעילות	המאה ה-19
השתייכות	יהדות אורתודוקסית
תלמידיו	רבי יעקב ויידנפלד, רבי אברהם יוסף איגרא, רבי חיים לייבוש הורוביץ
בני דורו	רבי חיים הלברשטאם מצאנז
בת זוג	רייזל בת צבי הירש מנדלסבורג מקוזמיר
אב	רבי אריה לייבוש הורוביץ
אם	רייזל נכדת רבי משולם איגרא

ביוגרפיה

נולד בסטניסלב לרבי אריה לייבוש הורוביץ (הראשון) (ה'תק"ך-ה'תר"ד), רב העיר ובנו של רבי אלעזר מזלוזיץ בן רבי יצחק הלוי הורוביץ וחתן רבי שאול מאמסטרדם, ולמרים בת רבי ישכר מיריטשוב, חתן רבי שאול מאמסטרדם. בגיל 18 נשא את בת דודתו מדרגה שנייה - רייזל, בתו של צבי הירש מנדלסבורג מקוזמיר (בנו של הנגיד המפורסם יוסף יוזפא מנדלסבורג מיוזפוב, וחתנו של רבי משולם איגרא חתן רבי יצחק הלוי הורוביץ).

מסופר כי בצעירותו היה ילד שובב ועד לנישואיו לא היה מתמיד בלימודיו כלל; אחרי נישואיו התבודד למשך כשנה בה למד את מסכת כתובות. לאחר מכן עבר להתגורר בסטניסלב למשך שלוש שנים נוספות בהן החל ללמד תלמידים בבית המדרש הישן. על פי המסופר, בתקופה זו היה לומד כ-16 שעות ביממה. בגיל 18 נסמך להוראה על ידי רבי יעקב לורברבוים (בעל ה"נתיבות"). לפרנסת ביתו עסקה אשתו רייזל במזקקת וודקה, ובשנת ה'תק"ץ לאחר שהוכבד עול פרנסת הבית התמנה לרב בזלוזיץ (אוק') לאחר השתדלות אביו ובניגוד לרצונו שלו. בהיותו בזלוזיץ עורר נגדו אחד מדייני העיר הזקנים מחלוקת הלכתית, אך רבי משולם קיבל גיבוי מרבי יעקב משולם אורנשטיין רבה של לבוב שהתבטא עליו בהערכה.

בשנת ה'תר"ב ביקש אביו למנותו כאב"ד בסטניסלב, אולם הנהלת הקהילה סירבה. רבי משולם נבחר אז לרבנות טיסמניץ תוך התחייבות שלא לעזוב את הרבנות בעיר במשך עשר שנים לפחות. באותה תקופה עבר גם אביו הזקן רבי אריה ליבוש מסטניסלב לטיסמניץ^[1], אך באופן פורמלי נותר עדיין רבה של סטניסלב. בכ"ט בכסלו ה'תר"ד נפטר אביו, ורבי משולם נבחר כממלא מקומו בסטניסלב על פי צוואתו^[2], עקב התנגדות קהילת טיסמניץ לעזיבתו את עירם, עזב את העיר באחד מלילות חודש אלול ה'תר"ד ועבר לסטניסלב למלא את מקומו. לאחר מכן ויתרו לו תושבי טיסמניץ על התחייבותו. כ-40 שנה מאוחר יותר קיבל בנו רבי שאול את רבנות בטיסמניץ.

למעלה מ-40 שנה כיהן רבי משולם ברבנות סטניסלב ועל שמה נתפרסם. סמכותו בגליציה בכלל, ובסטניסלב בפרט הייתה רבה, וגדולי הדור התחשבו מאוד בו ובדעתו. פסיקתו הייתה עצמאית, ולפעמים פסק בשונה מדברי אחרונים שלפניו או גם ראשונים^[3]. נהג לומר שהוא יכול למצוא מקור לכל סברה למדנית בתוספות.

בהמשך חייו עסקה אשתו רייזל במסחר ביהלומים, בניגוד לדעתו, ובזקנותה אף היה בבעלותה מבנה דו קומתי, אליו נמנע מלהיכנס עקב התנגדותו לעסקיה של אשתו^[4].

מאורע שפרסם את שמו של רבי משולם כאיש קדוש, אירע ביום הכיפורים ה'תרכ"ח, בו עורר רבי משולם את בני העיר לשוב בתשובה, מפני שהוא רואה אש מלהטת על העיר, במוצאי היום אסף את ספריו כדי לפנותם, ולמחרת פרצה שרפה בעיר, אולם למרבה הנס איש לא ניזוק. תפילתו הנלהבת הייתה מפורסמת בזמנו^[5].

בשנתיים וחצי האחרונות לחייו הוא לקה בזוקן ראייה כבד. אף על פי שהרופאים תלו זאת בלימודו בלילות לאורם של נרות חלב, הוא המשיך בכך בהתמדתו. נפטר ביום שני כ' בחשוון ה'תרמ"ח. בהלווייתו השתתפו כ-5,000 איש. הספידוהו בניו רבי יצחק ורבי שאול. על קברו הוקם אוהל.

את משרת הרבנות בסטניסלב ירש בנו רבי יצחק שכיהן עד אז ברבנות זורובנא, לאחר שניצח בבחירות את אחיו רבי שאול מטיסמניץ.

לאחר פטירתו הודפסו עליו ספרי הספד: "זעקת לב משברון גו" בדרוהוביץ', "אלון בכות", ו"עין דמעה" בקרקוב.

עמדותיו

לא רצה להימנות על המתירים חרם דרבנו גרשום^[6]. הקדיש מזמנו להיתר עגונות, אך נמנע מלהצטרף להיתרים אלו מחוץ לסביבתו^[7]. בפולמוס על מצות מכונה היה בין האוסרים^[8] בניגוד לרוב הרבנים ה"מתנגדים" בגליציה.

בשנת תר"ל החרים את החזן המקומי שעבר לכהן בטמפל הרפורמי בעיר^{[דרושה הבהרה]}.

בהנהגה הציבורית לא הסתדר רבי משולם עם דרכו של הארגון האורתודוקסי בגליציה תנועת מחזיקי הדת, שהובל בעיקר על ידי חסידות בעלז. בכינוס רבנים של הארגון, תבע רבי משולם שהתקנות ייכתבו בלשון הקודש ולא בגרמנית, על מנת להפחית את מעורבות הרשויות בענייינים הפנימיים של הקהילה היהודית^[4], אולם דרישתו לא התקבלה.

יחסו לחסידות היה מסויג, והוא התנגד לה בצורה פסיבית בלבד^[9]. מסופר כי אדמו"רים רבים נמנעו מלשבות בסטניסלב משום שחששו להיפגש עמו. על אף כל זאת רבי מאיר מפרמישלאן שלח אליו בקשות לתפילה, ורבי חיים מצאנז ביקר אצלו כשהיה בדרכו לבקר את רבי ישראל מרוז'ין. כשפרצה מחלוקת צאנז - סדיגורה, בתחילה נמנע מלהתערב על אף ידידותו עם רבי חיים מצאנז, אך לאחר שחסידי סדיגורה הכריזו חרם על רבי חיים מצאנז, פרסם רבי משולם מכתב תמיכה. מאוחר יותר, כשהכריז רבי חיים מצאנז על איסור חיתון עם חסידי סדיגורה, התנגד לכך רבי משולם ואף דרש שלא יפרסמו את מכתב התמיכה שלו, אך היה זה לאחר שכבר הודפס^[10]. מסופר כי לאחר שפרצה המחלוקת הודה רבי חיים מצאנז בצדקת אזהרתו של רבי משולם אליו שנים לפני כן, שלא לנסוע לבני רבי ישראל מרוז'ין^[4].

ספריו

• בר ליואי - שו"ת, ארבעה חלקים. נדפס בלבוב בשנת תרכ"א והיה לאחד מספרי השו"ת החשובים ביותר בדורו.
• כלי חמדה - על התורה. נדפס בפשמישל בשנת תרמ"ה.
• שבחא דמרא - על הגדה של פסח. נדפס בלבוב בשנת תר"ם.

משפחתו

• אחיו רבי צבי הירש - נשא את נכדת יהושע צייטליש, כונה דער מילכיגער (=החלבי) משום שהחמיר לא לאכול כלל^[11].
  • בנו רבי אלעזר משה הורוויץ.
  • בנו רבי יהושע - רבה של שקלוב.
• אחיו רבי יעקב עזריאל - רב של בית הכנסת "מוכרי קמח" בברודי.
• גיסו (חתן אביו) רבי מרדכי מאושיצא.
• גיסו (חתן אביו) רבי חיים הלברשטאם - בן בנו של רבי שמחה מדעסוי

• נכדו שלמה זלמן חיים הלברשטם.

• גיסו (חתן אביו) מיכאל יוסף ברגסון - בנם של דב בר ותמריל ברגסון.

צאצאיו

• בנו רבי אלעזר מרוהטין (ה'תקפ"ז - כ"ו בתמוז תרנ"ג) - מחבר "דבר הלכה" ו"עטרת זקנים". לעומת אביו שהתנגד לחסידות, נסע הוא לרבי יהודה צבי מראזלה.
• בנו רבי יצחק (ה'תקפ"ח - א' בחשוון תרס"ד) - רב באוטיניה, זורובנא, וממלא מקום אביו בסטניסלב - מחבר "תולדות יצחק" ו"מאה שערים", חתן רבי אפרים תאומים נכדו של רבי יעקב לורברבוים.
  • בנו רבי אריה לייבוש הורוביץ.
• בנו רבי שאול (ה'תקצ"א - כ"ח בתשרי תרע"ג) - כיהן כרב באוסיציא ז'לנה, ובטיסמניץ, מחבר "בשמים ראש החדשות". נשא את רבקה בת יעקב נפתלי הירץ לונדון מברודי, נכדת רבי אלכסנדר סנדר מרגליות, ובזיווג שני את שיינדל בת רבי יעקב הגר מזבלטוב.
  • בנו רבי חיים אריה לייבוש הורוביץ מקרקוב.
    • בנו רבי רבי צבי הירש הורוביץ.
• בנו רבי יעקב יוקל מדלאטין - מחבר "שו"ת הריב"ם" ו"אבני שוהם".
• בנו רבי יוסף מאוסיציא - חיבר ספר הספד על אביו בשם "אלון בכות". בסוף ימיו כיהן כראב"ד בסטניסלב.
  • חתנו רבי משה בערגער - הוציא לאור את הספר "בר ליואי" עם הערות.
• בתו דינה - אשת רבי יצחק יהושע קליגר רבה של גריידונג.
• בתו לאה - נישאה לר' שלמה אוסטרזצר, בזיווג שני לרבי משה תאומים מהורודנקה, ובזיווג שלישי לרבי פנחס בורשטין מסערט.
• חתנו אשר דישע מברודי (אביו שמשון דישע היה שותפו של רבי אפרים זלמן מרגליות בעסקיו).

תלמידיו

• רבי יעקב וידנפלד.
• אחיינו רבי אברהם יוסף איגרא - האדמו"ר מז'לין.
• נכדו רבי אריה לייבוש הורוביץ - ממלא מקום אביו וסבו ברבנות סטניסלב.
• נכדו רבי חיים אריה לייבוש הורוביץ - רבה של קרקוב.
• רבי פנחס רימלט מז'ולקווה.
• רבי משה הורביץ מסטניסלב.

לקריאה נוספת

• חיים יונתן טעפפער, למשפחותם לבית אבותם, בית שמש תשע"ו, עמ' 41.

קישורים חיצוניים

• בר ליואי חלק א-ג, מונקץ' תרס"ט, באתר היברובוקס.
• רבי שאול הלוי הורוויץ, עין דמעה, קרקוב תרמ"ח, באתר אוצר החכמה.
• משה בערגער, "קונטרס רועי ישראל", בתוך: בר ליואי, מהדורא תנינא, מונקץ תרס"ט, באתר אוצר החכמה.
• שבח קנביל, גרם המעלות, פרק י', לבוב תרע"ד, דף ל"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• מאיר וונדר, "ר' משולם ישכר הורביץ", בתוך: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ב', עמוד 284, ירושלים, תשמ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
• מכתב תורני בעניין פסק דין ממוני באתר הספרייה הלאומית.
• אברהם חיים שמחה בונם מיכלזון, אהל נפתלי, אות ת"י-תי"ד, לבוב תרע"א, עמ' 147–148, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• ישעיה הלוי איש הורוויץ, "לתולדות הרבנות בסטניסלאב", בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק ה', ירושלים תש"ו - תש"כ, עמ' 97–68, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
• יצחק אלפסי, "רבני סטאניסלב לבית הורוויץ", בתוך: מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 272, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).