ניקיטה מיכאלקוב

ניקיטה סרגייביץ' מיכאלקוב (ברוסית: ‏Никита Сергеевич Михалков; נולד ב-21 באוקטובר 1945) הוא תסריטאי, מפיק, שחקן קולנוע ובמאי רוסי. בעל תואר אמן העם של רוסיה הסובייטית (1984), בעל כל ארבע דרגות של עיטור ההצטיינות למען המולדת, שלוש פעמים חתן פרס הפדרציה הרוסית, ומשנת 2020 גיבור העמל של הפדרציה הרוסית.

ניקיטה סרגייביץ' מיכאלקוב
Никита Сергеевич Михалков

ניקיטה מיכאלקוב, 2022
ניקיטה מיכאלקוב, 2022
לידה	21 באוקטובר 1945 (בן 79) מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
שם לידה	Никита Сергеевич Михалков
מדינה	רוסיה
סוגה מועדפת	היסטוריה ודרמה
יצירות בולטות	שמש בוגדנית
השכלה	בית הספר המרכזי למוזיקה במוסקבה (1959) המכון לקולנוע על שם גרסימוב (1971) המכון לתיאטרון על שם בוריס שצ'וקין GOU CO No. 1239
תקופת פעילות	מ-1959
עיסוק	תסריטאי, מפיק ובמאי קולנוע
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית
בן או בת זוג	אנסטסיה ורטינסקאיה (1966 – 1969) Tatiana Mikhalkova
ילדים	Stepan Mikhalkov, ארטיום מיכאלקוב, אנה מיכאלקובה, Nadezhda Mikhalkova
מספר ילדים	4
פרסים והוקרה	מפקד בלגיון הכבוד (1994) צדף הזהב (1977) פרס ניקה (1993) פרס אריה הזהב (2007) Order of the Holy Passion Bearer Saint Nicholas II תעודת ההערכה של ממשלת הפדרציה הרוסית פרס משרד ההגנה של הפדרציה הרוסית בתחום התרבות והאמנות Government Prize in Culture גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (2020) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (1993) לחצן הפעלה מזהב Russian Award “The best books, publishing houses, projects” מדליית ההצטיינות לתרבות מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז' אזרחות כבוד של מחוז מוסקבה לחצן הפעלה מכסף Orders, decorations, and medals of Serbia Награда Александар Лифка מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית מסדר הסרפים הקדוש מסרוב פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (1988) תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית (11 ביולי 1996) פרס לנין קומסומול (1978) אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (28 במרץ 1984) אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (31 בדצמבר 1976) עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (29 ביוני 2015) עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (21 באוקטובר 2010) העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (21 באוקטובר 2005) עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (17 באוקטובר 1995) מדליית זהב להצטיינות בתרבות קצין בלגיון הכבוד (1992) מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 1 אות מסדר הידידות (20 באוקטובר 2015) פרס TEFI פרס נשר הזהב (2015) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2004) גרנד פרי של פסטיבל קאן (1994) מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה (2015) פרס אריה הזהב (1991) פרס הפדרציה הרוסית (1993, 1995, 1999) מסכת הזהב בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
besogontv.ru
פרופיל ב-IMDb

ניקיטה מיכאלקוב עם ולדימיר פוטין. מיכאלקוב זוכה לתמיכה רחבה מן השלטון הרוסי וסרטיו זוכים לתקצוב ממשלתי נדיב בשל תמיכתו האידאולוגית בשלטונו של פוטין

משנת 2017 — המנהל האמנותי של מרכז תיאטרון וקולנוע תחת ניהולו של ניקיטה מיכאלקוב. מאז 1999 — נשיא פסטיבל הסרטים הבינלאומי במוסקבה. מאז 1998 — יושב ראש איגוד הקולנוענים הרוסי.

מיכאלקוב הוא זוכה בפרס אריה הזהב של פסטיבל הסרטים של ונציה (1991) ומועמד לאוסקר (1993) בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" על סרטו "אורגה — תחום האהבה". זוכה אוסקר (1995) בקטגוריה "הסרט הזר הטוב ביותר" ופרס הגרנד פרי של פסטיבל קאן (1994) על סרטו "שמש בוגדנית". זוכה "האריה המיוחד" של פסטיבל ונציה (2007) על תרומתו לקולנוע ומועמד לאוסקר (2008) בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר" על סרטו "12".

ביוגרפיה

ניקיטה מיכאלקוב נולד במוסקבה במשפחת המשורר סרגיי מיכאלקוב. הוא למד בבית הספר התיכון, ובמקביל בבית הספר המרכזי למוזיקה שליד הקונסרבטוריון המוסקבאי, ולמד תיאטרון בחוג ליד תיאטרון הדרמה על שם סטניסלבסקי. כבר בגיל 14 הוא השתתף באחד הסרטים. אחיו של ניקיטה מיכאלקוב הוא הבמאי אנדריי קונצ'לובסקי שנשא את שם משפחת אימם במקום של אביהם.

בשנת 1963 החל ללמוד בבית הספר למשחק על שם שצ'וקין. מכיוון שלפי מדיניות בית הספר התלמידים לא יכולים להשתתף בסרטים בזמן הלימודים, הוא עזב את המוסד והתחיל ללמוד ב-VGIK. הוא סיים את הפקולטה לבימוי בשנת 1971.

החל ממחצית שנות ה-70 הוא ביים מספר סרטים וזכה לפופולריות רבה. בחלק מסרטים אלו הוא שיתף את פאבל קדוצ'ניקוב, שהיה פופולרי מאוד בשנות ה-50, אך מאז לא שיחק בתפקידים מרכזיים. במקביל, הוא שיחק במספר סרטים ובשנת 1984 קיבל את פרס שחקן השנה.

בשנת 1987 הקים ניקיטה מיכאלקוב את חברת ההפקות טריט"ה (Студия ТриТэ) שמשמעותה: "יצירתיות, ידידות, עמל" (Творчество, Товарищество, Труд). באותה שנה ביים את הסרט "עיניים שחורות", בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני, סרט על גבר איטלקי שמתאהב באישה רוסיה נשואה בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה^[1]. מסטרויאני זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן וקיבל מועמדות שלישית לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

החל משנות ה-90 הוא כמעט ולא שיחק אך המשיך בבימוי סרטים. בשנת 1994 ביים ואף שיחק בתפקיד ראשי בסרטו הנודע ביותר שמש בוגדנית שזיכה אותו בפרס האקדמיה הרוסית לקולנוע ובפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. לאחר מכן נטל חלק בבימוי הסרט "הספר מסיביריה" וביים מספר סרטים נוספים^[2].

בשנת 2007 ביים את הרימייק לסרטו של סידני לומט "12 המושבעים", 12 שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר, אך לא זכה.

הוא ביים וגם שיחק בשני סרטי ההמשך לשמש בוגדנית, אך אלה לא זכו להצלחה של ממש.

בשנת 2014 יצא לאקרנים סרטו מכת שמש, אודות מלחמת האזרחים ברוסיה. הוא נטל חלק בהפקות רבות, כדוגמת דרמות הספורט אגדה מספר 17 ומתקדמים למעלה.

בשנת 2017 החל בהפקת הסרט "אקדוחן השוקולד" (Шоколадный револьвер) לאחר שהשלים את כתיבת התסריט עם האחים אולג וולדימיר פרסניאקוב. הסרט צפוי היה להיות דרמה מודרנית שעלילתו מתרחשת בצרפת, גרמניה, רוסיה וארצות הברית ומגולל את קורותיו של במאי קולנוע המתמודד עם אובדן בני משפחתו במתקפת טרור שאירעה בעת ביקורם בפסטיבל הסרטים של קאן. עלילת הסרט מבוססת חלקית על אירועי פיגוע הדריסה בניס כאשר טרוריסט מוסלמי דרס באמצעות משאית הובלה שכורה, קהל שחגג את יום הבסטיליה בעיר החוף הצרפתית ניס והביא למותם של 86 איש ומאות פצועים^[3]. צילומי הסרט תוכננו להתחיל בסתיו 2018 אך נדחו לבסוף. ברם, בעקבות ניתוח שמיכאלקוב עבר באוגוסט 2019 הוא נזקק לשיקום ארוך שדחה את תחילת ההפקה לזמן לא ידוע.

דעותיו הפוליטיות

ניקיטה מיכאלקוב נכנס לחיים הפוליטיים. הוא היה חבר קרוב של אלכסנדר רוצקוי, וגם אחרי אירועי 1993 תמך בו בפומבי.

החל משנות ה-2000 הוא ידוע כתומך במדיניותו של ולדימיר פוטין^[4]. בשנת 2005 ביקר בישראל ואמר בריאיון בין השאר:”שההוריקן שהרס את ניו אורלינס "לא מקרי", אסון צ'רנוביל הוא עונש משמים לעם הרוסי שבגד בכנסייה, את לנין צריך להוציא מהמאוזוליאום ולקבור בסנט פטרבורג. חוץ מזה, פוטין חייב להמשיך לשלוט כדי שרוסיה תתעצם והאיזון יחזור לשרור בעולם”^[5].

בשנת 2015 הוכרז כפרסונה נון גראטה באוקראינה, בשל תמיכתו בסיפוח חצי האי קרים (2014). החל משנת 2022 תומך בפלישת רוסיה לאוקראינה.

פילמוגרפיה

שנה	סרט
		בימוי	תסריט	הפקה	משחק	תפקיד	הערות
1959	השמש זורחת לכולם				כן	תלמיד בית ספר	תפקידו הראשון בקולנוע
1960	עננים מעל בורסק				כן	פטיה
1961	הרפתקאות קרוש				כן	ואדים
1963	אני צועד במוסקבה				כן	קוליה
1965	שנה כחיים				כן	ז'ול
1966	הלצה				כן	החתן
1966	המצית				כן	סרגיי בורודין
1966	לא היום המוצלח ביותר				כן	ניקיטה
1967	כוכבים וחיילים				כן	הטוראי גלאזונוב
1967	הנערה וחפציה	כן	כן				סרט קצר
1967	...ואותם שפתיים ועיניים ירוקות	כן	כן				סרט קצר
1968	ואני נוסע הביתה	כן	כן				סרט קצר
1969	קן האצילים				כן	הנסיך נלידוב
1969	השיר אודות מנשוק				כן	יז'וב
1969	החדר האדום				כן	בוריס צ'וחנובסקי
1970	ספורט, ספורט, ספורט				כן	קיריבייביץ'
1970	סיכון		כן
1970	יום רגוע בסוף המלחמה	כן					סרט קצר
1971	תחזיק בענן				כן	איש הצ'קה
1972	צופה התחנה				כן	ההוסאר מינסקי	עיבוד סיפור מאת פושקין
1972	שוקולד		כן
1974	בין זרים, זר ביניהם	כן	כן		כן	יסאול ברילוב	סרט בכורה בבימויו
1975	עבד לאהבה	כן			כן	איש המחתרת איוואן
1977	יצירה לא גמורה לפסנתר מכני	כן			כן	ניקולאי טרילצקי
1977	רכבת האקספרס הטרנס-סיבירית		כן
1977	שנאה		כן
1978	סיביריאדה				כן	אלכסיי אוסטיוז'אנין
1978	חמישה ערבים	כן	כן
1979	כמה ימים בחייו של א.א. אובלומוב	כן	כן				עיבוד לספרו של איוואן גונצ'רוב, אובלומוב
1981	משפחה	כן			כן	מלצר
1981	שתי קולות				כן	סרגיי בקלז'אנוב
1981	דיוקנה של אשת האמן				כן	בוריס פטרוביץ'
1981	כלבם של בני בסקרוויל				כן	הנרי בסקרוויל	עיבוד סובייטי לכלבם של בני בסקרוויל
1982	תחנה לשניים				כן	אנדריי
1982	פקח התנועה				כן	ולנטין טרונוב
1982	טיסות בחלום ובמציאות				כן	במאי קולנוע
1983	ללא עדים	כן	כן
1984	רומנטיקה אכזרית				כן	סרגיי פראטוב
1986	ליצני האהוב		כן
1987	עיניים שחורות	כן	כן
1989	הצייד הבודד		כן
1990	עצירה עצמית	כן	כן	כן			צולם מכספי פרסום שהתקבלו מחברת פיאט[6]
1990	תחת אורות הצפון				כן	רגיניוב
1991	הנעלבים והמושפלים				כן	הנסיך ולקובסקי
1991	אורגה — תחום האהבה	כן	כן		כן	רוכב האופניים
1992	הזרה המופלאה				כן	הקולונל
1993	לזכור את צ'כוב	כן
1993	אנה: מ-6 עד 18	כן	כן	כן	כן	קמאו
1994	שמש בוגדנית	כן	כן	כן	כן	סרגיי קוטוב
1995	מסע רגשי למולדתי. נעימה של ציור רוסי	כן	כן	כן
1996	רביזור				כן	אנטון דמוחאנובסקי	עיבוד לרביזור
1998	הספר מסיביריה	כן	כן	כן	כן	אלכסנדר השלישי
2000	ורה, תקווה, דם				כן
2000	גיל עדין			כן
2003	רוסים ללא רוסיה	כן					סרט תיעודי
2003	אב[7]	כן	כן	כן
2003	אמא[8]	כן	כן	כן
2004	72 מטרים			כן
2005	שקרים של איש מת				כן	העבריין מיכאליץ'
2005	פרסונה נון גראטה				כן	אולג
2005	יועץ ממלכתי			כן	כן	גנרל גלב גאורגייביץ' פוז'ארסקי	עיבוד לספרו של בוריס אקונין, "יועץ ממלכתי"
2006	לא כואב לי				כן	סרגיי סרגייביץ'
2007	ארנבון שמן שוטה				כן	ניקיטה סרגייביץ'
2007	55	כן	כן	כן			סרט תיעודי לקראת יום הולדתו ה-55 של פוטין
2007	12	כן	כן		כן	בכיר המושבעים
2010	שמש בוגדנית 2: הציפייה	כן	כן	כן	כן	סרגיי קוטוב
2011	שמש בוגדנית 2: המצודה	כן	כן	כן	כן	סרגיי קוטוב
2013	ארץ זרה	כן
2014	אדמתך[9]	כן
2013	אגדה מספר 17			כן
2014	מכת שמש	כן	כן
2016	למאות נצחים				כן	סאנין
2021	זוג מהעתיד			כן
2021	אקדוחן השוקולד	כן	כן				מצוי בשלבי פרה-פרודקשן

לקריאה נוספת

• Larsen, Susan (Autumn 2003). "National Identity, Cultural Authority, and the Post-Soviet Blockbuster: Nikita Mikhalkov and Aleksei Balabanov". Slavic Review. 62 (3): 491–511. doi:10.2307/3185803. JSTOR 3185803.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקיטה מיכאלקוב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ניקיטה מיכאלקוב (ברוסית) (ברוסית)

• ניקיטה מיכאלקוב, ברשת החברתית פייסבוק
• ניקיטה מיכאלקוב, ביישום טלגרם
• ניקיטה מיכאלקוב, ברשת החברתית אינסטגרם
• ניקיטה מיכאלקוב, ברשת החברתית VK
• ניקיטה מיכאלקוב, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ניקיטה מיכאלקוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניקיטה מיכאלקוב, באתר AllMovie (באנגלית)
• ניקיטה מיכאלקוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ניקיטה מיכאלקוב, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• ניקיטה מיכאלקוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניקיטה מיכאלקוב, באתר Discogs (באנגלית)
• מארי ז'גו, לה מונד, קולנועני רוסיה יוצאים נגד שלטונו של הבמאי יקיר הממסד ניקיטה מיכאלקוב, באתר הארץ, 26 באפריל 2010
• ריאיון עם ניקיטה מיכאלקוב 2013, סרטון באתר יוטיוב