קונסרבטוריון

קונסרבטוריון הוא מוסד ללימודי מוזיקה, כולל אקדמיה למוזיקה. בישראל המשמעות המקובלת היא מסגרות חינוך בלתי פורמלי, המיועדות לילדים ובני נוער, שמקיימות את הלימודים בשעות אחר הצהריים ולעיתים משולבות במתנ"סים.

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.

מקור המונח

סכם

פרספקטיבה

הקונסרבטוריון הוא מוסד אקדמי להשכלה גבוהה למוזיקה המכשיר אנשי מקצוע מוסמכים ביותר. הוא מכשיר אמני קונצרטים, מלחינים, מוזיקולוגים ומורים לתחומי מוזיקה שונים עבור אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר למוזיקה מצד שני, המילה "קונסרבטוריון" במקרים מסוימים יכולה להתפרש על פני משהו שאינו בית ספר למוזיקה. לדוגמה, בארצות הברית ובמספר מדינות אחרות, לעיתים מדובר בפועל בבית ספר למוזיקה לילדים ובני נוער.

הקונסרבטוריון הראשון נפתח בנאפולי, איטליה, בתחילת המאה ה-17. מוסד זה, כמו מוסדות אחרים בנאפולי, צמחו מבתי יתומים, כמו Conservatorio dei Poveri di Gesù Cristo ו-S. Maria di Loreto. מוסדות דומים הופיעו מאוחר יותר בוונציה.

המונח "קונסרבטוריון" מקורו באיטליה כ-conservatorio, ומאוחר יותר אומץ בצרפת כ-conservatoire ובכמה ערים גרמניות כ-Konservatorium. בארצות הברית, המונח "קונסרבטוריון" שולט מאז אמצע המאה ה-20.

הרעיון של יצירת בתי ספר שבהם מוזיקה היא נושא הלימוד העיקרי או היחיד, שורשיו בבתי ספר למקהלות כנסייתיות מימי הביניים, אשר עד שנת 1600 יכלו גם ללמד קריאה, כתיבה, רטוריקה וספרות. בתחילה, קונסרבטוריונים נועדו לחנך ולתמוך ביתומים. עם הזמן, הם הפכו לבתי ספר שבהם למדו יתומים מוזיקה. מטרת הכשרה זו הייתה לתת להם את ההזדמנות להשתתף בטקסים ובתהלוכות כנסייתיות, להרוויח כסף על ידי הופעות ברחובות, בפסטיבלים, בקפלות ובבתים פרטיים, ובעתיד לעבוד כזמרים, כנגנים, כמנצחי תזמורות, כולל בבתי אופרה. לפיכך, מוסדות אלה הפכו למוסדות חינוך מקצועיים להכשרת מוזיקאים.

בישראל

מקור המונח, עם עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל, והקמת חברת עזרה של יהודי גרמניה, שתמכה בהקמת וסיוע למוסדות חינוך בארץ. במוסדות אלו לימדו את השפה הגרמנית (עד למלחמת השפות), ותרמו לחדירת מונחים מגרמנית לתחומי החינוך וההשכלה הגבוהה. בין המונחים בתחום החינוך אפשר למנות את גן חובה (Kindergarten), את בית הספר התיכון (Mittelschule) ואת הקונסרבטוריון (Konservatorium) – הוא בית הספר למוזיקה.

Remove ads

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

המונח "קונסרבטוריון" מקורו באיטליה במאה ה-16. בתחילה, הם היו מוסדות צדקה שנוצרו כדי לטפל בילדים נטושים או יתומים, במיוחד בערים כמו נאפולי, ונציה ורומא. מכיוון שחינוך מוזיקלי נחשב לדרך מכובדת ומעשית לשילוב ילדים אלה בחברה, מוסדות כאלה החלו ללמד שירה ונגינה בכלי נגינה, בעיקר במסגרת החיים הדתיים.

עם הזמן, איכות החינוך המוזיקלי במוסדות אלה עלתה משמעותית, והם הפכו למרכזים מוכרים של מצוינות מוזיקלית. כך, צץ בהדרגה רעיון הקונסרבטוריון כמוסד לחינוך מוזיקלי מקצועי, תהליך שהתפתח לאורך המאות ה-17 וה-18.

במאה ה-18 החלו להופיע קונסרבטוריונים מחוץ לאיטליה, ורעיון החינוך המוזיקלי הייעודי התפשט ברחבי אירופה. מוסדות משמעותיים כוללים את הקונסרבטוריון של פריז, שנוסד בשנת 1795 ואחד המוסדות המרכזיים שהשפיעו על חינוך מוזיקלי באירופה; הקונסרבטוריון של וינה, שם למדו מוזיקאים בולטים כמו גוסטב מאהלר ויוהנס ברהמס; והקונסרבטוריון של מוסקבה, שנוסד בשנת 1866 על ידי ניקולאי רובינשטיין, שהכשיר דורות של מוזיקאים רוסים, ביניהם פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי.

במאה ה-20, עם התפתחות התחבורה, התקשורת והגלובליזציה, התפשט רעיון הקונסרבטוריון מעבר לאירופה. קונסרבטוריונים נוסדו בארצות הברית (כולל בית הספר ג'וליארד בניו יורק), כמו גם בקנדה, דרום אמריקה, אסיה והמזרח התיכון. מוסדות אלה שילבו שיטות הוראה אירופאיות עם מסורות מוזיקליות מקומיות, מה שתרם להופעתם של סגנונות מוזיקליים חדשים וייחודיים באזורים שונים בעולם.

בישראל, הקונסרבטוריונים הראשונים הוקמו בשנות ה-30 ובשנות ה-40 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי, במטרה לפתח את התרבות המוזיקלית בקהילה היהודית ולהכשיר דור חדש של מוזיקאים מקצועיים. בין המוסדות הראשונים והמפורסמים ביותר היו הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בתל אביב (שנוסד בשנת 1945), הקונסרבטוריון העירוני של ירושלים והקונסרבטוריון העירוני של חיפה. עם הזמן הוקמו קונסרבטוריונים עירוניים וממלכתיים בערים רבות ברחבי הארץ, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והרשויות המקומיות. בישראל יש עשרות קונסרבטוריונים, בהם אלפי סטודנטים לומדים מוזיקה, שירה, תיאוריה, מוזיקה קאמרית, תרגול תזמורתי ועוד. בוגרי מוסדות אלה ממשיכים את לימודיהם באקדמיות למוזיקה בישראל ומחוצה לה, וביניהם כאלה שהפכו למוזיקאים מקצועיים, מלחינים, זמרי אופרה ומורים למוזיקה.^[1]^[2]

Remove ads

קונצרטים ותפקידו של הקונסרבטוריון בקהילה

סכם

פרספקטיבה

הקונסרבטוריונים מהווים לא רק מוסדות ללימודי מוזיקה, אלא גם מוקדי תרבות חשובים בחיי הקהילה. אחת הדרכים המרכזיות שבהן הם תורמים לסביבה היא באמצעות ארגון קונצרטים – מופעים פומביים שבהם משתתפים תלמידים, מורים ולעיתים גם מוזיקאים אורחים. הסיבה לכך היא שקונצרטים מעניקים לתלמידים במה מקצועית לנגן ולהופיע מול קהל, דבר החיוני להתפתחותם האמנותית ולבניית ביטחון עצמי, תוך כדי חשיפת הקהל המקומי למוזיקה חיה ברמה גבוהה. מעבר להיבט החינוכי, הקונצרטים משמשים כלי משמעותי לקידום גישה לתרבות ולחיזוק הקשר בין הקונסרבטוריון לבין הקהילה הסובבת אותו. הסיבה לכך היא שהקונסרבטוריון, כמוסד ציבורי או מוניציפלי, מחויב לפעול לא רק לטובת תלמידיו אלא גם לטובת הציבור הרחב – וכך נוצר דיאלוג תרבותי חי. בקונסרבטוריונים רבים מתקיימים קונצרטים חגיגיים, ערבי נושא, שיתופי פעולה עם בתי ספר, עם גופי תרבות אחרים ואף עם עמותות חברתיות. הסיבה לכך היא הרצון להרחיב את קהלי היעד ולהנגיש את עולם המוזיקה גם לאוכלוסיות שאינן מגיעות באופן טבעי לאולמות קונצרטים – ילדים, קשישים, ואנשים עם מוגבלויות, למשל. במהלך ההיסטוריה, הקונסרבטוריונים פיתחו מסורת של קונצרטים קהילתיים מתוך הבנה שמוזיקה איננה רק אומנות אישית אלא גם כלי לחיבור חברתי ולהעשרת חיי התרבות במרחב העירוני והאזורי. הסיבה לכך נעוצה בתפקיד החינוכי-חברתי שהוקנה לקונסרבטוריונים כבר מראשיתם, במיוחד מאז סוף המאה ה-19, עם התחזקות רעיונות החינוך הציבורי והנגיש.

פעילות חינוכית ומוזיקלית

בקונסרבטוריונים הנפוליטניים של המאה ה-18, הם לקחו לעיתים קרובות יתומים כמעט חסרי ידע במוזיקה וגידלו אותם להיות מקצוענים. ילדים בגילאי שבע עד אחת עשרה נאלצו לחיות חיים של משמעת קפדנית, שבהם שעות ארוכות של לימוד מוזיקלי התחלפו עם הדרכה בכתיבה, קריאה ודעות כלליות. הקונסרבטוריון היה לא רק בית ספר עבורם, אלא גם בית, מקום שילדים חסרי כל ניתנו ביד מורים שהיו להם כמשפחה. האימפרוביזציה הייתה נשמה לתוך ההכשרה. התלמיד יושב על ידי כלי המזמר, מנגן ביד שמאל את הבס וביד ימין מחבר מתוך כך נעורו של מלודיה והרמוניה. כך נלמדו היסודות של תבל המוזיקה בתוך מעשה. התלמידים התחילו בשירה ותרגול של קריאה מן הדף, ואחר כך התקדמו לפרקים של פרטימנטי – בס משוטט אשר עליו הם בונים הרמוניה מלאה. משם נלמדו לכתוב קונטרפונקט של שני קולות, ובסוף לרקם ריבוי קולות בשירה פוליפונית. ההוראה לא הייתה רק עניין של תיאוריה, אלא תוכנית לימוד שבה נשמרו בלב עשרות סכמות מוזיקליות: קדנצות, הכלל של השמוניה, עיכובים, ושלשלות בסים מסוימות. זאת הייתה שיטה לחינוך את הזיכרון השירי של הילד. לא בחוקים מופשטים הם למדו, אלא בדרך הניסיון והמסורת. התלמידים התרגלו להכיר דמויות מוזיקליות מובניות, לשלב אותן, לפתח אותן ולחבר מהן עוד.^[3]

Remove ads

הקונסרבטוריון בימינו

ניתן למצוא קונסרבטוריונים במגוון ערים ברחבי ישראל וביניהן: תל אביב, חיפה, ירושלים, הרצליה, כפר סבא, אשדוד, באר שבע, נתניה, ראשון לציון, פתח תקווה, רחובות, גבעתיים, חולון, חדרה, אילת, רמת גן, נתיבות ועוד. גופים אלו נחשבים לחלק בלתי נפרד מן החינוך המוזיקלי בישראל ולאחת מזרועותיהן החינוכיות-קהילתיות של הרשויות המוניציפליות. מלבד צוותי הוראה וסביבה לימודית פורייה, גופים אלו מטפחים מעטפת חינוכית מגבשת המאפשרת למוזיקאים צעירים וצעירות לפגוש בקולגות ליצירה ולקדם את היצירה הישראלית.