נציבות שירות המדינה

נציבות שירות המדינה היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה המופקדת על ביצוע מדיניות הממשלה בתחומי המינהל ומשאבי האנוש.

נציבות שירות המדינה

מידע כללי
משרד אחראי	משרד ראש הממשלה
סוכנות אם	משרד ראש הממשלה
תאריך הקמה	1950
ראש	דניאל הרשקוביץ (ממלא מקום)
www.gov.il/he/Departments/civil_service_commission

סמליל הנציבות עד 2021

הנציבות פועלת במשרד ראש הממשלה ואחראית על ניהול כוח האדם של שירות המדינה - איתור, סינון וקבלת עובדים חדשים וניהול העובדים הקיימים מבחינת חוזים ושאר ההיבטים. הנציבות גם אחראית על קידום רפורמות ושינויים מבניים בשירות המדינה. בראש הנציבות עומד נציב שירות המדינה.

תפקידי הנציבות

הנציבות הוקמה בשנת 1950 במסגרת משרד האוצר וכיום היא פועלת במשרד ראש הממשלה ומופקדת מטעמו על מגוון תחומי אחריות מנהלתיים, בהם:

• עריכת מכרזים ובחינות למיון המועמדים לשירות המדינה.
• מינוי, קידום, הכשרת והדרכת עובדים.
• אישור פיטורים של עובדי מדינה.
• אישור מבנה ואת חלוקת הסמכויות של היחידות במשרדי הממשלה.
• ניסוח תקנונים מנהליים לשירות המדינה וכן אכיפתם בקרב עובדי המדינה.
• שיפור השירות לציבור.
• עידוד להגברת פריון העבודה במשרדי הממשלה.
• טיפול ברווחת עובדי המדינה, הכולל הוצאתם של עובדי המדינה לגמלאות.
• גיוון תעסוקתי ושוויון מגדרי.
• חקירה ואכיפת הדין המשמעתי על עובדי המדינה.

הסמכויות של נציבות שירות המדינה נקבעו בסדרת החוקים חוק שירות המדינה, בחוקים אחרים ובתקנון שירות המדינה (תקשי"ר). בין יחידות המשנה של הנציבות נכללות: יחידת בחינות ומכרזים, יחידת תכנון ובקרה, בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, האגף לשוויון מגדרי ואחרות.

נציב שירות המדינה

בראש הנציבות עומד נציב שירות המדינה ולידו פועלת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. נציב שירות המדינה מתמנה על ידי הממשלה ופטור מקיום מכרז^[1]. החל משנת 1993 נהגה המדינה למנות ועדה לבדיקת התאמת המועמד לתפקיד. בשנת 1999 חילקה ממשלת ישראל העשרים ושמונה את המשרות הבכירות הפטורות ממכרז, לכאלו הדורשות ועדת איתור וכאלו הדורשות ועדת מינויים. בהחלטה זאת נקבע שנציב שירות המדינה ייכלל במשרות הדורשות ועדת מינויים הבודקת את כישוריו של המועמד ואת התאמתו הכללית למשרה^[2].

הליך מינוי נציב שירות המדינה אינו מעוגן בחוק, מעבר לקביעה שהממשלה תמנה את הנציב. במהלך השנים נקבע הליך זה בהחלטות ממשלה. בהחלטת הממשלה מ-2018 (החלטה 3793) הוחלט שבחירת נציב שירות המדינה הבא, לאחר פרישת פרופ' דניאל הרשקוביץ, תעשה דרך קבלת חוות דעת מוועדת מינויים מיוחדת, שתורכב מאנשי מקצוע. עד למינוי נציב חדש, מכהן ממלא מקום בתפקיד הנציב^[3]. בשנת 2024 קיבלה הממשלה החלטה, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, ולפיה ראש הממשלה ימנה בעצמו את הנציב^[4]. במאי 2025 פסק בג"ץ כי "מינוי נציב שירות המדינה מותנה בעיגון מנגנון מינוי קבוע שיהיה מבוסס על הליך תחרותי", וביטל את החלטות הממשלה שבמסגרתן נקבע מנגנון מינוי חד-פעמי שאינו תחרותי.^[5]

בשנת 2025, מתחילת חודש ינואר ועד תחילת חודש מרץ, פעלה הנציבות כחודשיים תחת רואי כחלון, ממלא מקום שסמכויותיו הוגבלו ואורך כהונתו נקצב לשלושה חודשים. מתחילת מרץ ועד תחילת יוני לא מונה אפילו ממלא מקום. מצב זה קשור בטבורו למשבר החוקתי בישראל, כיוון שמועמדי הממשלה נפסלו כולם - רואי כחלון, עדן בר-טל,^[6] יהודה כהן.^[7] בתחילת יוני הסכים הנציב הקודם דניאל הרשקוביץ לשוב לתפקידו לחודשים אחדים, ודיון בבית המשפט העליון צפוי להתקיים עד סוף שנת תשפ"ה.^[8]

רשימת נציבי שירות המדינה

מספר	שם	תמונה	כהונה
1	זאב שרף		1950–1952
2	יצחק מלמד		1952–1953
3	דוד רוזוליו		1954–1959
(2)	יצחק מלמד		1959–1961
4	ראובן שרי		1962–1968
5	יעקב ניצן		1968–1977
6	אברהם פרידמן		1977–1979
7	איתן יעקבסון		1980–1981
8	אליעזר הכסטר		1981–1983
9	אברהם נתן		1983–1986
10	עמנואל שרון		1986–1987
11	מאיר גבאי		1987–1993
12	יצחק גל-נור		1994–1996
13	שמואל הולנדר		1996–2010
14	משה דיין		2011–2017
מ"מ	אהוד פראוור		2017–2018
15	דניאל הרשקוביץ		2018–2024
מ"מ	רואי כחלון		ינואר 2025–אפריל 2025
מ"מ	דניאל הרשקוביץ		יוני 2025–מכהן

רפורמות בנציבות שירות המדינה

רפורמת קוברסקי - גל-נור

מדינת ישראל מקדמת רפורמות בניהול ההון האנושי בשירות המדינה מאז 1989^[9]. ב-1989 פורסם דו"ח קוברסקי - דו"ח הוועדה הציבורית מקצועית לבדיקה כוללת של שירות המדינה וגופים הנתמכים מתקציב המדינה (בהובלת חיים קוברסקי), הדו"ח כלל ניסוח רפורמה המקיפה ביותר מקום המדינה ועד היום על תפקוד שירות המדינה והגופים הנתמכים.

ליישום הרפורמה בניהול ההון האנושי מונה פרופסור יצחק גל-נור, נציב שירות המדינה מינואר 1994 עד ינואר 1997 תחת ממשלת ישראל העשרים וחמש שבראשות יצחק רבין, ותחת שר האוצר אברהם בייגה שוחט (בתקופה זו נציבות שירות המדינה הייתה יחידה הכפופה למשרד האוצר). על תקופת כהונתו כנציב גל-נור מספר בספרו 'לא, אדוני הנציב'^[10]

בין מטרותיה המרכזיות של הרפורמה היו הקמת בית הספר למינהל ולמדיניות ציבורית, חקיקת חוק יסוד: שירות המדינה, מיצוב הנציבות כגוף מטה מוביל, ביזור/האצלת סמכויות, קידום שילוב נשים, ערבים ודרוזים בשירות המדינה, מגילת זכויות וחובות - אמות שירות (SLA).

רכיב מרכזי בדוח קוברסקי התייחס לביזור הסמכויות והפיכת נציבות שירות המדינה לגוף מטה מצומצם ומוביל -

"לבנות מחדש את הנציבות כיחידת עילית מקצועית המתמקדת בעבודת מטה, בעיצוב מדיניות ומשאבי האנוש ובשקידה על ביצועה בהתוויית מדיניות המנהל ותהליכי מקצועו של השירות" (..) "לרכז עבודתה בקביעת מדיניות, עיצוב נורמות וקריטריונים, בקרה על משמעת ניהול אחידה, טיפוח סגל מינהל בכיר, קביעת מסלולי קריירה, פיתוח איכות כוח האדם בשירות, שיפור השירות לציבור ופריון העבודה בשירות".

תהליך ביזור הסמכויות נעשה במודל של "משרדים לדוגמה" בו מספר משרדים קיבלו סמכויות לניהול מורחב ואוטונומי של ההון האנושי ביחידתם.

יישום הרפורמה היה חלקי ביותר, בין היתר בשל התנגדות חלק מעובדי הנציבות הוותיקים, התנגדות פקידי משרד האוצר וחוסר תמיכה של הדרג הנבחר.

בין הישגי הרפורמה המרכזיים היה קידום חוק להעדפה מתקנת לנשים בתפקידים בכירים^[11], ייצוג מגדרי שווה בוועדת בוחנים, קידום של אמנות שירות בעשר יחידות ממשלתיות ושילוב עובדים מהחברה הערבית והדרוזית בשירות המדינה.

הישגי הרפורמה הוסגו ברובם בשל כהונתו הקצרה של פרופ' גל-נור וביטולם על ידי הנציב שמונה להחליפו שמואל הולנדר. פרופ' גל-נור הודח מתפקידו כנציב שירות המדינה בהחלטת הממשלה הראשונה של ממשלת נתניהו הראשונה ב-1996 (ניתן לקרוא על העתירה לבג"ץ על ידי התנועה לאיכות השלטון בנושא^[12]), ההדחה נעשתה לצמצום השפעת הנציב על מינוי הבכירים ועובדי המדינה בממשלה החדשה. ההדחה נעצרה בשל העתירה לבג"ץ ותוארה בכתב התביעה -

"תהליך הדחתו של העותר דומה ביותר למתרחש בחצרות שליטים ביזנטיים, הכורתים בהינף יד את ראשו של מי שסר חינו ביניהם. אכן לא ראשו של העותר הותז מעל צווארו, אך משירות המדינה ניטל ראש השירות בדרך שאינה ראויה למשטר המבקש לשאת סימני היכר של משטר מתוקן (...)החלפת נציב שירות המדינה, שהוא הראשון בין פקידי המדינה והאחראי על תקינות שירות המדינה ועובדיו, בדרך החפוזה שבה הוחלף העותר, משדרת מסר חד משמעי לכל המנגנון של שירות המדינה (...) כי שירות המדינה אינו אלא שלוחה פוליטית של הממשלה"^[10]

המטה לניהול ציבורי חדש

החלטה מספר 1517 של ממשלת ברק מיום 9 באפריל 2000 על הקמת המטה לניהול ציבורי חדש^[13] בראש הוועדה מונה ד"ר יורם טורבוביץ' ובראש המטה ליישום הרפורמה מונה אברהם בן-שושן. הוועדה תוכננה להגיש את המלצותיה עד סוף אוקטובר 2000, ותפקידה היה לבחון ולהמליץ באשר למבנה, היקף ואופי הרפורמה הדרושה. על תהליך הניהול הציבורי החדש להתייחס, בין היתר, לנושאים הבאים:

• התאמת הסקטור הציבורי לצרכים ולמשימות הניצבות בפניו בשנות ה-2000
• הבחנה בין קביעת מדיניות ויישומה, והצעת דרכים למימוש אבחנה זו במערכות הציבוריות, במבנה הגופים ובדרך פעולתם.
• מיפוי פעולות הממשלה ובחינת נחיצותן והתאמתן לצרכים ולמשימות.
• קביעת כללים לרענון נוהלי העבודה של משרדי הממשלה ובחינה שוטפת של נחיצותם ותרומתם ליעדי השרות הציבור.
• בחינת שילובן של הגדרות, תשומות ותפוקות בכל מגזר בסקטור הציבורי וכן בחינת האפשרות להערכת המערכות ותפקודן על-פי ביצועי תפוקה/תשומה.
• בחינת הגדרות סמכות ואחריות של מנהלים ועובדי הציבור.
• בחינת הטמעת עקרונות של שקיפות (ACCOUNTABILITY) המערכת הציבורית בפני אזרחי המדינה.

פעילות המטה לא התקדמה ויושמה בשל פירוק הממשלה.

צוות בין-משרדי לבחינת ההון האנושי בשירות המדינה

לפי החלטה מספר 2241 של ממשלת אולמרט מיום 12 באוגוסט 2007^[14], מונה צוות לבחינת דרכים לייעול הליכי קליטת עובדים לשירות המדינה ולקידומם. לראש הצוות מונה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושותפים בו היועץ המשפטי לממשלה, מנכ"ל משרד האוצר, נציב שירות המדינה, הממונה על התקציבים במשרד האוצר.

הרפורמה שהוצעה בעקבות דיוני הצוות כללה התייחסות לניהול מתקדם של משרדי הממשלה ויחידות הסמך באמצעות רוויזיה בשיטת התקצוב הציבורי, ניהול על פי יעדים ותוכניות עבודה, הקמת סוכנויות ניהול ממשלתיות, קידום איכות ומצוינות, תוך הטמעת מנגנונים לשיפור מתמיד וכן פיתוח הסגל הניהולי הבכיר בשירות המדינה. הצעה זו אושרה על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אך מסיבות שונות לא יושמה.

רפורמת דיין - רון צור

בהמשך לדו"ח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי ("ועדת טרכטנברג"), קיבלה ממשלת נתניהו את החלטת ממשלה 3993 ב־18.12.2011 אשר מינתה ועדה בראשות נציב שירות המדינה משה דיין לגיבוש תוכנית מפורטת לביצוע רפורמה מקיפה בניהול ההון האנושי בשירות המדינה^[15].

מטרות הרפורמה - כפי שהוגדרו בהחלטה 3993 -

1. קידום המינהל והניהול וההון האנושי בשירות המדינה, תוך מתן גמישות ניהולית בתחומים אלה למשרדי הממשלה וליחידות הסמך.
2. מיצוי פוטנציאל ההון האנושי בשירות המדינה וקידומו המקצועי.
3. חיזוק הממד הערכי והפנמת האתוס של שירות המדינה, בקרב המנהלים והעובדים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך.

הרפורמה נועדה לחזק את משרדי הממשלה ויחידות הסמך, לשפר את יכולות נציבות שירות המדינה ולחזק את "עמוד השדרה הניהולי" בשירות המדינה^[16]. לאור זאת, במהלך חודש ספטמבר 2012 החלה עבודת מטה ליישום הרפורמה^[17]. נציבות שירות המדינה ביצעה מפגשים עם אנשי אקדמיה, כינוסים וקבוצת עבודה בהן השתתפו עובדים בכירים ממשרדי הממשלה השונים. בראשות ועדת הרפורמה עמד הנציב, משה דיין; הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה; דורון כהן, מנכ"ל משרד האוצר; קובי אמסלם, הממונה על השכר באוצר; גל הרשקוביץ, ראש אגף התקציבים; מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; אהוד פראוור, סמנכ"ל ממשל וחברה וכן ראש מטה יישום הרפורמה, רון צור, אשר ריכז וערך את הדוח^[16].

ב-30 ביוני 2013 אימצה הממשלה בהחלטה 481 את דוח הרפורמה בניהול ההון האנושי אשר הוגש לאישורה על ידי נציב שירות המדינה^[18][17]. תהליכי יישום הרפורמה החלו במהלך 2013, ונמשכו על-פי התוכנית שאושרה על ידי הממשלה עד שנת 2017 – בעת שפורק מטה הרפורמה^[19][20]. מאז, תהליכי היישום הוטמעו במבנה חדש בנציבות שירות המדינה. בדוח ביקורת על יישום הרפורמה בנציבות שירות המדינה^[21], יישום הרפורמה הוגדר כחלקי ובו סעיפים רבים לא יושמו. על פי דוח המוניטור של המרכז הישראלי להעצמת האזרח כ-29% מסעיפי הרפורמה יושמו, 50% ביישום חלקי ו-21% לא יושמו כלל^[22].

בהמשך לפיילוט משנת 2017, הנציבות השיקה רפורמה שתעביר סמכויות קביעת תקנים של כוח אדם בשירות המדינה ממנה לכל הגופים הממשלתיים: משרדי הממשלה, יחידות הסמך ובתי החולים יוכלו לקבוע בעצמם משרות, תקנים, דרגות ומסלולי קידום. הגופים יחולקו לשלוש קבוצות מבחינת העברת הסמכויות: תקינה מלאה (כל הסמכויות עוברות), חלקית (רק חלק מהסמכויות עוברות) וקבוצה שתיוותר מחוץ לאצילת הסמכויות^[23].

חוזים בשירות המדינה

אגף משרדי הממשלה, בריאות וביטחון של נציבות שירות המדינה עובר ומפקח על כלל תיקי קליטות העובדים ביחידות משאבי האנוש של היחידות הממשלתיות ויחידות הסמך^[24]. בתוך כך על חוזי ההעסקה ותקני ההעסקה (שכל עובד נקלט על התקן הנכון והמשרה אליו הוא משויך, הצהרה על אי-העסקת קרובי משפחה), אישור אזרחות ישראלית או תושב קבע בעל היתר עבודה בישראל, סיווג פעילות מפלגתית, הצהרה בדבר העדר רישום פלילי, ויתור על סודיות רפואית, הצהרת סודיות ומניעת ניגוד עניינים (היתר למעסיק גישה להיסטוריה הרפואית של העובד, לצלם ולהקליט את העובד בזמן העבודה, כמו להשתמש בנתונים הביומטריים ונתוני הגלישה של העובד), אישור תואר או אישור הסמכה/תעודה מקצועית רלוונטית, הצהרה על ניסיון וותק – בצירוף אישורי העסקה הכוללים חלקיות משרה, תיאור משרה/תפקיד, ותקופות העסקה מדויקות חתומים על ידי המעסיק. אם הדבר נדרש גם: אישור בקשה על עבודה נוספת/פרטית ותיאום מס מול ביטוח לאומי, שאלון אישי לצורכי קביעת התאמה ביטחונית לרמות סיווג ביטחוני, הצהרה אודות העדר הרשעה/הרשעות בגין עברות מין, הצהרה אודות העדר שימוש בסמים ואלכוהול, הצהרה אודות העדר הרשעה/הרשעות בגין מתקפות סייבר, אישור השתייכות לקבוצות מועדפות כמו: נכים (אישור נכות מביטוח לאומי), ערבים, דרוזים, בדואים, צ'רקסים, אתיופים וחרדים. כשלאחרונים תקנים קבועים וייעודיים בשירות המדינה^[25].

ראו גם

• תקשי"ר
• דיני פניות ציבור במשרדי מדינת ישראל
• דיני פניות ציבור לנציבות שירות המדינה
• הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה
• תוכנית עתידים
• צוערים לשירות המדינה

לקריאה נוספת

• גיורא איילנד, לא נרדם בלילות, ידיעות ספרים, 2018, עמ' 329–330

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של נציבות שירות המדינה
• אתר הגיוס של שירות המדינה, נציבות שירות המדינה.
• קישור לתקשי"ר, נציבות שירות המדינה.
• דרכי התקשרות עם נושאי תפקיד בנציבות שירות המדינה - דין וחשבון לשנת 2024 לפי חוק חופש המידע
• אסף שפירא, "מינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה והפיקוח עליהם", פרלמנט: גיליון 69, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, יולי 2011
• מירב ארלוזורוב, דו"ח מעקב חיצוני משבח את התקדמות הרפורמה בנציבות שירות המדינה, באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2015
• מירב ארלוזורוב, הרפורמה בשירות המדינה: 20 גופים ממשלתיים ינהלו את כוח האדם שלהם, באתר TheMarker‏, 9 בדצמבר 2015
• יצחק קליין ואביטל בן-שלמה, משילות ומינויים בישראל, פורום קהלת, סיוון תשע"ה - יוני 2015