נתן אנדרה שוראקי

נתן אנדרה שוראקי (בצרפתית: Nathan André Chouraqui; 11 באוגוסט 1917 – 9 ביולי 2007) היה סופר ומשורר, מתרגם, משפטן, היסטוריון ופעיל שלום יהודי-אלג'יראי-צרפתי-ישראלי. שוראקי כתב בצרפתית ותרגם לצרפתית את הקוראן, הברית החדשה והתנ"ך^[1]. היה פעיל בקירוב לבבות בין-דתי ובפעילות דיפלומטית ופוליטית בישראל ובעולם (בין היתר, כיועץ למיזוג גלויות עבור ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון וכסגן ראש עיריית ירושלים)^[2].

נתן אנדרה שוראקי
André Chouraqui

צילום ב-1979 בירושלים, מאת קלוד טרואונג-נוק
לידה	11 באוגוסט 1917 עין טמאושנט, צרפת
פטירה	9 ביולי 2007 (בגיל 89) ירושלים
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה	צרפת
שפות היצירה	צרפתית, עברית, ערבית
פרסים והוקרה	פרס ראול ולנברג (2003) מפקד בלגיון הכבוד (1994) מפקד מסדר האמנויות והספרות (30 במאי 1996) פרס ד"ר לאופולד לוקאס (1993) קצין בהמסדר הלאומי של חוף השנהב (1970)

ספריו תורגמו ל-21 שפות.

ביוגרפיה

נתן אנדרה שוראקי נולד ב-11 באוגוסט 1917, בעיירה עין טמושנט באלג'יריה, הצעיר מתשעת ילדיהם של מליחה לבית מאיר ויצחק לבית שוראקי^[3]. אביו היה מראשי הקהילה היהודית, כורם וסוחר דגנים, בעל עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר. אמו, בתו של אברהם למשפחת מאיר. משני הצדדים צאצא לשושלת ארוכה של משפחות יהודיות מוכרות ורבנים וחכמים באלג'יריה, מאז המאה ה-16, שתרמו תרומה חשובה לתרבות יהדות צפון אפריקה. מצד אביו היה צאצא למלומד היהודי בן המאה ה-17, ר' סעדיה שוראקי, שחיבר, בין השאר, ספר לימוד למתמטיקה - 'מונה מספר', מן הראשונים בעברית (1697), שאחד מעותקיו נשמר בכתב יד בבית המשפחה^[2].

בילדותו ספג את התרבות היהודית (מבית הוריו), הצרפתית-הנוצרית (מחינוך בקרב נזירות סלזיאניות) והערבית (מהסביבה האלג'יראית) וכבר בגיל צעיר מאוד שלט בשלוש שפות, ערבית, עברית וצרפתית. את ספר התנ"ך ידע לדקלם בעל פה בעברית. החל מגיל 6 סבל קשות משיתוק ילדים והיה תחילה משותק בכל גופו, ובהמשך נשאר עם פגיעה קבועה ברגלו השמאלית. מאוחר יותר, בשנת 1934, עבר שוראקי ניתוח להשתלת שרירים בקליניקה לה מונטאן בפריז, ששיפר אצלו את השימוש בגפה התחתונה השמאלית^[4].

את לימודיו התיכוניים השלים בפנימייה לבנים באוראן. בין השנים 1934–1939 למד משפטים בסורבון שבפריז, ובמקביל בשנים 1937–1939 השתלם בעברית ובארמית בבית המדרש הרבני של צרפת^[4]. ב-1939 התחתן שוראקי עם צעירה צרפתייה, קולט בואייה, שהתגיירה ואימצה את השם שרה בת יעקב. בשנת 1939 התקבל ללשכת עורכי הדין של צרפת, אך סולק ממנה שנה לאחר מכן בעקבות חוקי הגזע האנטישמיים של משטר וישי. בתקופת הכיבוש הנאצי בצרפת בשנים (1942 – 1945) הסתתר שוראקי במחוז אוט לואר והיה פעיל במחתרת הצרפתית.

לאחר המלחמה חזר לאלג'יריה, בה עבד כעורך דין ומשפטן, ואף מונה לשופט בבית המשפט הלאומי לערעורים. ב-1948 קיבל אנדרה שוראקי תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת סורבון בפריז^[4]. בשנים 1947–1953 שימש כמזכיר "אליאנס" (כי"ח) העולמית ונסע ברחבי העולם להרצאות בתחומי היהדות^[5]. במהלך חייו לימד בסורבון, במרכז היישומי ללימודים גבוהים ובבית המדרש לרבנים בפריז^[6].

בישראל

שוראקי התחתן בשנית עם אנט, אותה הכיר בבית הכנסת הרפורמי של פריז בשנות ה-50. לאחר הנישואין עלו לארץ והתיישבו בירושלים ב-1958. אחרי אירועי ואדי סאליב מונה על ידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון ליועץ בנושא מיזוג גלויות^[7], תפקיד אותו מילא בין השנים 1959–1963, עד להתפטרותו של דוד בן-גוריון מהממשלה בשנת 1963^[8].

שוראקי התיישב בירושלים אך עדיין לא היה אזרח ישראלי. בהיותו אישיות מוכרת ובעלת תארים רבים, וגם קשרים עם שלטונות מרוקו עוד מתקופת כהונתו כנשיא אליאנס, העריכה הממשלה שיהיה האדם המתאים ביותר ליצירת קשרים עם הממשל במרוקו. באישורה ובעידודה של שרת החוץ דאז גולדה מאיר ומרדכי גזית מזכיר הממשלה, מצויד בדרכון דיפלומטי, יצא שוראקי למרוקו לביקור בן שבוע ימים בראשית 1959. הוא הודרך לא לדבר בשום אופן על עליית היהודים ממרוקו, אלא לנסות ולקשור קשרים טובים עם הממשל ולנסות להזמין אישיות חשובה מהממשל המרוקאי לישראל, משימה כמעט בלתי אפשרית בתקופה. אחרי פגישות רבות עם אנשי הממשל הצליח לעניין אותם בפעולות הרבות של ישראל באפריקה ואסיה, והשיג הבנות בנוגע לרופאים ישראלים שיטפלו במרוקו במחלות מידבקות ועזרה בחקלאות תמורת העלמת עין מיציאת היהודים ממרוקו. במרץ 1977 היה האישיות הישראלית הראשונה שהוזמנה באופן גלוי לביקור רשמי במרוקו^[9].

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בנובמבר 1965 הוצב במקום השני ברשימת פועלי ישראל למועצת עיריית ירושלים. במסגרת הקואלציה שהקים טדי קולק, מונה לסגן ראש העירייה^[10], והיה ממונה על הקשרים הבינלאומיים של העיר^[11]. הוא שימש בתפקיד עד 1973^[12].

ב-1986 היה בין יוזמי הקמת הוקם סניף של ארגון "אליאנס פראנסז" ברחוב אגרון בירושלים, ושימש כנשיא הארגון בישראל^[13]. במקום ניתנו שיעורים בצרפתית, נערכו בו קורסים לצילום, מדעים מדויקים, תולדות הקולנוע ועוד. ופעלה בו גם ספרייה ובה 20,000 ספרים^[13]. בעקבות ההידרדרות ביחסי ישראל–צרפת נסגר הסניף לאחר כ-20 שנות פעילות^[14].

ב-1987 פרסם את תרגומו לברית הישנה והחדשה לצרפתית. תוך שהוא מאיר את שורשיהן המשותפים. עבודה זו זכתה להד עצום ברחבי אירופה ובעולם כולו. האפיפיור פאולוס השישי^{[דרושה הבהרה]} התייחס אליה באחד מנאומיו: "היה צורך בהרבה מאוד אהבה כדי לכתוב יצירה כזאת". שוראקי היה מעורב בכינון היחסים הרשמיים בין ישראל לוותיקן לראשונה בשנת 1993. ב-1990 הוציא לאור תרגום של הקוראן לצרפתית.

ספריו הרבים של שוראקי תורגמו ל-21 שפות וזיכו אותו בפרסים ועיטורים רבים. היה גם משורר, שכתב לפחות 3 ספרי שירה, שהמפורסם שבהם הוא "מזמור לנתנאל".

הוא נתבקש לכתוב הקדמות ומבואות וברכות לספרים שעסקו בנושא החברתי בישראל. אחד מאלה הוא הספר " צומת מזרח מערב" בהוצאת זמורה-ביתן ( 1989 ) בעריכתו של ד"ר דוד סילורה. בין היתר הוא כתב בכריכת הספר האחורית : " ספרך מיוחד בכך שהוא מביא בפני הקורא מסבלם ומשמחתם של יהודי המזרח". במונחים של המאה ה-21 הספר העוסק בגישור בין עדות ישראל, כעם של קיבוץ גלויות ולא מיזוג.

פעיל שלום

במקביל לפעילותו הפוליטית והדיפלומטית פעל שוראקי רבות בשדה השיח הבין דתי. בין השאר ייסד ועידות שיתוף פעולה בן שלוש הדתות העיקריות בארץ, שעיקר מטרתן הייתה להפגיש נציגים של שלוש הדתות - יהודים, נוצרים ומוסלמים.

ב-1968 פרסם את המסה "מכתב לידיד ערבי" בה פרש שוראקי את השקפת עולמו בקשר לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, כמכתב לידיד ערבי עלום־שם, בין השאר כתב: ”אחווה אפיינה את ההיסטוריה המשותפת של שני העמים. היהודים הגיעו מבבל, המלכים ההרודיאנים יצאו מאדום. שתי השפות השמיות הן אחיות, מוחמד בנה את האיסלאם מתוך היהדות. היהודים והערבים הם שני העמים היחידים שלשמותיהם יש משמעות דתית. היהדות והאיסלאם הפיצו את הרעיון המונותיאיסטי בעולם: היהודים העבירו את המסר של אלוהים במערב דרך הכנסייה הנוצרית, הערבים מצדם הביאו אותו אלוהים לחלק השני של העולם דרך האיסלאם. הטרגדיה החלה בסדרה של אי־הבנות. הקולוניאליזם המערבי הותיר את הערבים מנושלים מהשכלה ואת היהודים מנושלים מאדמתם. קיימת שותפות גורל בין שני העמים, והמסקנה מתבקשת מאליה. היות ובלתי אפשרי לחסל זה את זה, יש לעשות לדו־קיום הרמוני במסגרת שתי ישויות, האחת ערבית והשנייה יהודית”. בחזונו ראה שוראקי בפדרציה בעלת שני פרלמנטים כפתרון לסכסוך. ערביי ישראל יבחרו בפרלמנט הערבי, יהודי השטחים יבחרו לפרלמנט הישראלי. שירושלים תהיה המרכז הרוחני והפוליטי. ליד האוניברסיטה העברית תוקם גם האוניברסיטה הערבית שתקדם את הערכים האוניברסליים של התרבות הערבית. ובית־לחם תשמש מרכז לכנסיות העולם^[4]. שנה אחר כך פרסם את חזונו בספר באותו השם שהתפרסם בצרפתית^[15].

ב-1988 הקים יחד עם בנו עמנואל שוראקי את "העמותה לחקר השלום", שמטרתה הייתה לתמוך בפרויקטים מחקריים ואקדמיים ופעילות לעידוד השלום ולקידומו^[16].

חיים אישיים

היה אב לחמישה ילדים, 14 נכדים ותשעה נינים.

פרסים והוקרה

שוראקי זכה באות לגיון הכבוד הצרפתי שלוש פעמים על פעילותו הספרותית: בשנת 1964 עוטר בדרגת אביר על ידי נשיא צרפת, שארל דה גול ושר התרבות הצרפתי, אנדרה מאלרו^[17]. בשנת 1984 עוטר בדרגת קצין על ידי נשיא הסנאט (צרפת), אלן פוהר(אנ'), ובשנת 1994 עוטר בדרגת מפקד על ידי נשיא צרפת פרנסואה מיטראן.

ב-1966 זכה בפרס האקדמיה הצרפתית למדעים^[18].

ב-1977 זכה במדליית זהב מטעם האקדמיה הצרפתית על פעילותו הספרותית^[19].

פרסומים נבחרים

• קורות היהודים בצפון אפריקה, תל אביב: עם עובד, 1975.
• הרצל - חיים וחזון, הקדמה מאת ד. בן-גוריון, תל אביב: עם הספר, 1960.

• André Chouraqui (traduction), La Bible, Paris, Desclée de Brouwer, 2010.
• André Chouraqui (traduction), Le Coran : l'appel, éditions Robert Laffont, 1990
• André Chouraqui, Histoire du judaisme, Paris, Presses universitaires de France, 2002).
• André Chouraqui, Moïse : voyage aux confins d'un mystère révélé et d'une utopie réalisable, Paris, Flammarion, 1997.
• André Chouraqui, Les dix commandements aujourd'hui : dix paroles pour réconcilier l'Homme avec l'humain, Paris, Pocket, 2005.
• André Chouraqui, Cantique pour Nathanël, Paris, J. Corti, 1960.
• Avec Gaston-Paul Effa : Le Livre de l'Alliance, éditions Bibliophane, 2003.
• Bahya ibn Paquda : les Devoirs des cœurs, éditions Bibliophane, 2002
• 2003, Le sage et l'artiste André Chouraqui, Elie Chouraqui^[20]

לקריאה נוספת

• André Chouraqui, L'Amour fort comme la mort: une autobiographie, Paris: R. Laffont, 1990.
• R. de Tryon-Montalembert, André Chouraqui, homme de Jérusalem, Ed. le Cerf, 1979.
• David Corcos, Chouraqui (André) in Encyclopaedia Judaica, T. 5, 1971, p. 503–504.
• Cyril Aslanov, Pour comprendre la Bible : la Leçon d'André Chouraqui, Ed. Le Rocher 1999.
• "Les juifs" Dialogue entre Jean Daniélou et André Chouraqui, Dialogues dirigés par Jean-Marie Aubert et Christian Chabanis, Collection Verse et controverse, Éditions Beauchesne, 1966.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נתן אנדרה שוראקי בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "ד"ר אנדרה נתן שוראקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4658
• רשימת הפרסומים של נתן אנדרה שוראקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אינס אליאס, שוב מחקנו את פועלם של האינטלקטואלים המזרחים, באתר הארץ, 23 ביוני 2016
• אתר לזכר אנדרה שוראקי (בצרפתית)
• הספדים לזכרו
• Aubrey L. Glazer. "Chouraqui, André." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014