סבון

סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. בדרך כלל סבון נמכר בצורה מוצקה של פיסות מרובעות או מעוגלות או בצורה נוזלית בבקבוקים.

ערך זה עוסק בחומר לניקוי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סבון (פירושונים).

סבון מוצק עם מעט קצף

סבונים בחנות למוצרי היגיינה

מבנה של מיצלת סבון

פרסומת לסבון, המאה ה-19

סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא סיבון (בלעז: סַפּוֹנִיפִיקַצְיָה): בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסים (כנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי), בטמפרטורה של 80–100 מעלות צלזיוס. האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי. כאשר בתהליך הייצור מחליפים את חומצת השומן בסולפט (מלח של חומצה גופרתית), התוצר הסופי ידוע בשם אל-סבון^[1].

אופן פעולת הסבון

הסבון, ככל הדטרגנטים, פועל כך: החלק ההידרופובי ("שונא-מים") של מולקולת הסבון הוא החומצה השומנית, שנקשרת לשומן – שהוא הלכלוך. החלק ההידרופילי ("אוהב-מים") של מולקולת הסבון נמס במים. כך נוצרות מיצלות – גושי שומן עטופים במולקולות סבון, כאשר הקצה ההידרופילי פונה כלפי חוץ וממיס את הגוש במים. כך בעזרת הסבון מתמוסס ונשטף החלק השומני במים.

דוגמה למבנה כימי שכיח של סבון המבוסס על מלח של חומצה קרבוקסילית.

בטיחות שימוש

רבים מהדטרגנטים הפעילים בסבון עשויים לגרום לגירוי בעיניים, וחלקם גם לגירוי בעור ^[2][3] . החומר sodium lauryl sulfate (SLS), שהיה נפוץ בסבונים בעבר, נחשב לחומר מגרה חזק, אך עם השנים הוא הוצא משימוש ברוב התכשירים הביתיים והוחלף בחומר הדומה sodium laureth sulfate (SLES), שההשפעה המגרה שלו הרבה יותר חלשה.^[4] SLES, שהוא הדטרגנט הנפוץ היום בסבונים נוזליים ביתיים, נמצא בטוח לשימוש ומלבד גירוי קל לא נמצאו לו השפעות אחרות.^[5][6]

יחד עם זאת, SLES הוא רעיל מאוד לבעלי חיים מימיים,^[7][8] וכבר בריכוזים נמוכים מאוד הוא יכול לגרום השפעות קשות ואף תמותה לדגים.^[9]

היסטוריה

השימוש באפר צמחים יחד עם שומן מהחי לייצור סבון היה ידוע במשך אלפי שנים. בתהליך שריפת האפר נותרים מלחי אשלגן כאשלגן פחמתי. כבר בימי קדם ידעו שכאשר מבשלים שומן בתמיסה של מים ואפר, מתקבלת תמיסה סמיכה, המסוגלת לסלק כתמים. העדויות הקדומות ביותר לסבון הן מבבל, משנת 2800 לפנה"ס.

ייתכן כי במקרא נזכר שימוש בסבון: ”כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית, נכתם עוונך” (ירמיהו, ב', כ"ב). סבורים^{[דרושה הבהרה]} כי הפיניקים הם שהפיצו טכניקה זו באירופה במאה השישית לפנה"ס. בספרות התלמודית נזכרו מספר צמחים, ובהם אהל, עדעד ומלחית (מלחית אשלגנית), כצמחי מדבר ומלחה, שלאחר שריפתם נקראו "אשלג".

לפני כאלף שנים היו בדרום אירופה כמה מרכזים חשובים לתעשיית סבון ובהם העיר סאבונה שבאיטליה, ששמה מזכיר את שמו של תוצר זה. עד לפני מאתיים שנה הייתה תעשיית הסבון ביתית בעיקרה, והיה צורך לאסוף כמויות ניכרות של אפר כדי להפיק את הסבון.

ב-1790 גילה הצרפתי ניקולה לבלאן שיטה לייצר סודה לכביסה ממלח בישול רגיל וגרם בכך למהפכה בתעשיית הסבון. מאז נתאפשר לרכז את תעשיית הסבון ולייעלה וכך להוריד את מחיר המוצר.

מקור המילה בעברית חדשה, מצרפתית: savon, מגרמנית: Seife. המילה מצויה גם בתלמוד בכתיב "צפון": ”שונה צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון”^[10] מהלטינית: sapo, דרך היוונית: sapon) σαπων). מקור המילה כנראה בגאלית, "חומר שומני לצביעת השׂער", והגיע ללטינית דרך הגרמנית העתיקה.

תהליך הייצור

ערך מורחב – סיבון

בבית החרושת מכינים תמיסה של מים וסודה קאוסטית, ומוסיפים את השמנים או את השומנים. מבשלים את התערובת זמן ממושך, עד שהחומצות והשומנים מתרכבות עם הבסיס ויוצרות תמיסת סבון. לאחר מכן מוסיפים תמיסה רוויה של מלח בישול, והסבון צף ועולה. מסלקים את מוצרי הלוואי (כגון: גליצרול) ומייבשים את הסבון הגולמי. חומר זה עובר תהליכים נוספים של עידון, ניקוי ותוספות של ריח וצבע, בהתאם למטרה הסופית שלה נועד. לבסוף מעבירים את החומר דרך מכונה הדומה למטחנת בשר גדולה (מכונת שיחול, או אקסטרודר בלועזית), וממנה יוצא מוט ארוך מאוד של סבון הנחתך ונכבש לפיסות שוות בגודלן ובצורתן. כל התהליך, מתחילתו ועד סופו, נעשה במכונות אוטומטיות.

בימינו, משמש לעיתים הסבון לייצור מי סבון, שבעזרתם ניתן להפריח בועות סבון.

בית החרושת המודרני הראשון לייצור סבון בארץ ישראל היה חדיד בבן שמן, שהוקם ב-1906.

יצירת סבון בתגובת סיבון (Saponification) על ידי תגובת נתרן הידרוקסידי עם אסטר של חומצת שומן, במקרה של טרי-גליצרידים האלכוהול הוא גליצרול.

יצור בדרכים מסורתיות

סבונים יצוקים במראה ובריח של פירות שונים, (צולם בנמל התעופה הבין-לאומי סאו פאולו-גוארוליוס ברזיל)

תהליך יצור סבון בדרכים מסורתיות ("סבון טבעי")^[11] כולל ערבוב של פאזה מימית ופאזה שומנית באמצעות סודה קאוסטית (או אפר צמחים, הכולל אשלגן, בו נעשה שימוש בימי קדם). ראשית מערבבים פאזה מימית עם סודה קאוסטית. התמיסה מתחממת ופולטת אדים רעילים. החומר הבסיסי הזה מסוכן מאד וכל התהליך נעשה תוך שימוש באמצעי מיגון.

בשלב השני מוסיפים לתערובת את הפאזה השומנית ומערבלים היטב עד שהתערובת המימית מתחילה להתמצק מעט.

בשלב השלישי מוסיפים תוספות שונות, כגון: צמחים, שמנים אתרים ואבקות, בהתאם לתכונות המבוקשות בסבון.

יוצקים את התערובת לתבנית מקרטון או סיליקון (לא מתכת). התערובת מתמצקת כעבור כיממה עד שתי יממות, ואז נשלפת מהתבנית, ואם יש צורך, נחתכת לגודל הרצוי. הסבונים המוכנים ישהו בתנאים מאווררים למשך כחודש וחצי עד לנידוף כל הסודה הקאוסטית.

הפאזה המימית יכולה לכלול מים מזוקקים או חליטת צמחים, שהוכנה מראש. הפאזה השומנית כוללת סוגים שונים של שמנים, כגון: שמן קוקוס או שמן דקלים, המעניקים את אפקט הניקוי, וכן שמן זית, חמאת שיאה,חמאת קקאו או שמן תשרית שהוכן מראש, המעניקים לסבון את רכיב הלחות.^[12]

בועת סבון

ערך מורחב – בועת סבון

ילדה מפריחה בועות סבון

בועת סבון היא גוף חלול העשוי משכבה דקה מאוד של מי סבון. לרוב, בועות סבון שורדות זמן קצר לפני שהן מתפקעות, בין אם בעצמן או בגלל מגע עם חפץ אחר. בועות סבון יכולות לשמש כהמחשה פיזיקלית לבעיה מתמטית מורכבת בנושא מינימום שטח פנים. צורת הפנים הכדורית של הבועה נגרמת גם היא ממתח הפנים. המתח גורם לבועה ליצור כדור, שכן לכדורים יש את שטח הפנים הקטן ביותר עבור נפח נתון. צורת הכדור אמנם מושפעת מהאוויר, אבל בהנחה שהבועה מרחפת כשלעצמה במקום חסר רוח, היא תשמור על צורה קרובה מאוד לכדור, בעיקר בשל משקלה הנמוך.

ראו גם

• דטרגנט
• שמפו
• סבון כלים
• סבונייה
• כפפת רחצה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סבון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבון

• סיגלית אורפייג, כל מה שרציתם לדעת על הסבון, גלילאו צעיר – ynet מדע וטבע, 17 באוגוסט 2006
• יורם שורק, אופרת (אל) סבון, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏"), 15 באוקטובר 2006
• ענת לונדון, מהו החומר הפעיל בסבון הכלים הנוזלי?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 23 באוקטובר 2013
• אודית לורן בלקין, אופרת סבון, פורסם במקור במגזין נישה, 15 בדצמבר 2006
• קובי אזולאי, ‏הסבון בכה מאוד, באתר ‏מאקו‏, 19 בספטמבר 2011
• נדב לידרור, הסבון של שכם, פורסם במקור בכתב העת עת־מול, אוקטובר 1994
• סבון, דף שער בספרייה הלאומית
• שגב נוה טסה, מכון דווידסון‏, מדעי המקלחת: ההבדל הקריטי שלא ידעתם עליו בין סבון מקלחת לסבון ידיים, באתר וואלה, 14 ביוני 2024